משתמש:מי-נהר/הכותל המערבי/סעיף 3
תמרה אומרת ש... לא ייתכן שהמדרשים אודות הקדושה מתייחסים לכותל המערבי של הר הבית, כי:
- כבר כאן יש בלבול בין אלה שמדברים על שכינה בו לבין אלה שמדברים על נותר שריד, צירפה אותם יחד והתייחסה לנין של קדושה שזה ענין אחר.
- 1. יש לנו נ"צ מפורש : "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש", "אחר כותל המערבי של בית המקדש... שאינו חרב לעולם.". הביטוי 'הר הבית' כבר היה מוכר וידוע בימי כתיבת המדרש, אך הדרשן מקפיד וכותב 'בית המקדש'.
- מתודיקה לשונית שגויה הדרשן וחז"ל ולשון העם משתמשים בביטוי מקדש גם כתיאור לכל הר הבית או לכל ירושלים. מקורות למטה....
- 2. עיינתי בכרוניקה באיכה רבה, המתארת את חורבן שאר הכתלים, ואת הדרך בה נשתייר הכותל המערבי, ובשום אופן לא נכתב שם 'הר הבית'. אדרבא, בפסקה שלפניה נכתב בפירוש 'בית המקדש'. גם אם נניח לרגע בצד את העניין הסמנטי, הרי שגם מבחינה טכנית לא יכול הסיפור להתייחס לחומת הר הבית, מהסיבה הפשוטה שכל כתלי הר הבית עומדים על תלם יפה עד עצם היום הזה. יהיה זה טפשי מצד הדרשן לתאר חורבן של כתלים, שכל בעל עיניים רואה אותם עדיין עומדים.
- מתודה לשנוית שגויה כנ"ל, גם טעות עובדתית לא כל כתלי הר הבית עומדים יפה להיפך כולם כולל המערבי נחרבו והאחרים הצפנוי והמזרחי נחרבו במידה רבה הרבה יותר והמערבי כן נותר באופן ניכר יותר. החלטה שהדרשן מתאר משהו מוחשי. הכרוניקה מתארת הרס של חומות זה חומות היקפיות, לא חומות מקדש, כמה אמות היה להחריב במזרח ומערב העזרה ? המחקר הארכיאולוגי בחפירות הכותל מלמד שהרומאים ניסו להחריב את הכותל המערבי וכשלא יכלו להפיל את אבניו ניסו לשוברו בכלי עבודה. ראו מאמרו של דן בהט. המקור באיכה מדבר על חומות העיר רק הכותל המזרחי של הר הבית שימש כחומת העיר, מדבר על חלוקה לפי שערים זה חלוקה של מלחמה שערי הר הבית היו בצורים שערי המקדש לא היו גדולים ועשויים למלחמה. לא ראיתי היכן הוא מדבר על בית מקדש.
- 3. המקור של הקליר נשען כמובן על הסיפור מאיכה רבה, ולפיכך אינו יכול לעמוד כמקור בפני עצמו.
- הקליר אומר בלשונו המדוייקת פתח הר הבית אינו מקור בפני עצמו אלא מלמד על מה דיבר המדרש.
- 4. המקור בזוהר אינו מוכיח דבר - השימוש בצורת הרבים 'כותלי' מתכוון כמובן למקדש של מעלה ולמקדש של מטה (כמובא במקור עצמו) ולא לכותל של המקדש ולכותל של הר הבית, הנמצאים שניהם למטה.
- לא באתי שמה להוכיח דבר באתי להביא מקורות המזכירים את הביטו כותל מערבי ועוד. לכן לא רלוונטי להמשך דיון
ועוד שני דברים:
- 1. הפכתי את פרויקט השו"ת ולא מצאתי את המדרש היפה על כותל העניים שהשתמר בשל עמלם וכו' וכו'. המקור הידוע מופיע בספר האגדה של רבניצקי וביאליק, ואני תוהה מהו מקורו. כך או כך, ברי כי הסיפור (לא נקרא לו מדרש עד שנברר האמנם) מתאר את הכותל המערבי של הר הבית, שאחרי השיפוץ האומיי אכן נראה כצ'יקמוק של עניים. מכורח הנסיבות (תקופה היסטורית + מקור לא קדום) אבקש שאיש לא יביא את הסיפור כמקור או כהוכחה.
- לא חשבתי להביא לא רלוונטי
- 2. נא להבין את חז"ל: בית המקדש נחשב בעיניהם לדבר "האמיתי". ההרחבה של הורדוס את הר הבית לא נתפסה בעיניהם כחלק מהקודש, ולכן גם גויים גמורים הורשו להיכנס להר הבית, אך לא לבית המקדש. בנוסף, כאשר תיארו חז"ל את הר הבית במסכת מידות הם כתבו בפירוש שהוא "ת"ק על ת"ק אמה", כלומר ששטחו הוא 500 על 500 אמה, כלומר שהוא ריבוע שצלעו מגיעה פחות או יותר ל-250 או 300 מטרים. מובן כי חז"ל תיארו כאן את שטח הר הבית המצומצם שקדם להורדוס, שהלא הר הבית ההורדוסי בכלל מלבני, וצלעו הארוכה מגיעה לכמעט חצי קילומטר. הדבר אף מודגש בתיאור שערי המתחם במסכת מידות, שלא דומים כלל לשערים המוכרים לנו (רק שער אחד במערב?) כתבתי את כל זה, כדי שנבין כי לא יעלה על הדעת שחז"ל יתארו קיר חיצוני שבנה הורדוס, שאין לו מבחינתם דבר וחצי דבר עם הקודש, ומבחינתם יכלו אף גויים להלך בו מכאן ומכאן, כ"כותל קדוש שהשכינה לא זזה ממנו."
- המקורות של המדרש מאוחרים לחורבן ולכן התייחסותם היא למבנה הורדוס ולא למבנה הר הבית של החשמונאים כפי אחד ההסברים לתיאור הר הבית שבמסכת מידות שהיו רבוע ת"ק על ת"ק. ובכל מקרה אנו לא מדברים כאן על קדושה אלא על שכינה ולכן החילוק של הקדושה לא רלוונטי. הורדוס גם בנה את קירות המקדש כך שלאישיות שלו אין שום משמעות.
- גם בחלקים שבהר הבית המותרים על טמאי מתים ועל גויים היו תחת דיני מורא מקדש של הר הבית שלא כמו מה שמחוץ לחומות ועל זה נאמר "לא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שצוה על יראתו ושיכן שכינתו במקום הזה", כלומר שהיו על מקומות אלה דינים מיוחדים של קדושת המקום כך שאם קדושה מלמדת משהו הרי שיש מכנה משותף לכל הר הבית במובנו הרחב ולא רק במובנו המצומצם שבו הוא קדוש בקדושת המקדש (גם השיטות המבחינות בין כלל הר הבית להר הבית הקדוש בקדושת המקדש ושמחלקות בין דיני מורא מקדש של החלק הקדוש יותר עדיין סוברים שיש דיני מורא מקדש מסויימים על כלל הר הבית). יש גם דינים הנובעים מקדושת המקום גם על מקומות שמחוץ לחומות הר הבית. בזמן שיש מקדש אין רלוונטיות מיוחדת לקיר הבית. מאידך האם לא היו ימים שהיה כל הר הבית מלא והתפללו בכולו גם אלה שלא יכלו להיכנס לבית המקדש ? הרי שכל הר הבית הר קודשו היה בית הכנסת אחד גדול. עד שלא חרב המקדש אין לזה שום רלוונטיות כי הכל מכוון פנימה אל הקודש, גם אלה שהיו בתוך המקדש ליד כותלו המערבי כלומר באחורי בית הכפורת התפללו והשתחוו אל כיוון הכפורת כשכותלו המערבי לאחוריהם. או לדעות המדברות על שכינה במערב גם בזמן המקדש הן מדברות על כיוון ההשתחוויה במקדש וכיוון הפנים בתפילה מבחינה זו המערב אינו תלוי במקום קדוש כלל ולכן אין שום בעיה שיעמוד במקום התחום שנותר ממערב במיוחד שעבור כל הנמצאים בהר הבית מחוץ למקדש היה כותל הר הבית ממערב קצה המערב בו התבטא מוחשית כיוון המערב מול פניהם. בדיוק כמו שעבור אלה שהיו בתוך המקדש היה מול פניהם את כותלו המערבי של המקדש שאף כונה בשל כך אחורי בית הכפורת.
לסיכום כל דבריי, יש לזהות את המדרש "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש" באופן מילולי - כותל של בית המקדש ולא של הר הבית. תמרה ♣ שיחה 00:12, 9 בנובמבר 2010 (IST)
מקורות לשימוש בביטוי בית מקדש ככינוי המתייחס לכל ירושלים בלשון המשנה/בשפת העם ובשפת חכמים בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- במשנה- "במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה"[1] ולפי הרמב"ם- משמעות הכינוי הזה הוא: "כבר ביארנו פעמים רבות כי מקדש תיקרא ירושלים כולה, ומדינה - שאר העיירות שבכל ארץ ישראל"[2].
- בתשובות הגאונים - יהודי שמת בגולה "ציווה לשני בניו... שיוליכו את עצמותיו לקבורה בבית המקדש"[3] = בעיר ירושלים.
- בתעודה מהמאה העשירית מכונה קהילת ירושלים בשם מקדש ה' - "שארית עדת ישראל הדרים במקדש ה'"[4]
- באיגרת מהמאה ה-12 בקירוב נכתב "יצאתי מבית המקדש... הרחמן ישיבנו בשלום"[5] = יצאתי מהעיר ירושלים.
עד כאן ע"פ אנציקלופדיית אריאל של החוקר זאב וילנאי עמ' 690
מקורות נוספים:[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי אוצר האגדה התלמודית והמדרשית בהוצאת מוסד הרב קוק תשנ"ג.
- כל המקדש קרוי בירה יומא ב (השווה מסכת מידות ותמיד)
- "ואיזהו מורא מקדש? לא ייכנס אדם בהר הבית במקלו ובמנעלו" - יבמות ו. (האם כאן הר הבית נקרא מקדש?)
- "לא יכנס אדם להר הבית במקלו באפדנתו ובאבק שברגליו אפילו בחורבנו. כשם ששמירת שבת לעולם כך מורת מקדש לעולם." - תנחומא ויקרא ו.
- דוגמא שהטרימינולוגיה של המדרש היא שונה משפה רגילה: על הפסוק בספר דברים סוף פרק ג' "ההר הטוב הזה והלבנון" אומר הספרי שם: "ההר זה בית המקדש והלבנון זה בית קודשי הקודשים" (איני טוען שהמדרש הזה קורא להר הבית בית מקדש אלא שכאן הוא קורא לבית המקדש בשם ההר הטוב כלומר המושג הר אינו כמשמעו הרגיל)
מקורות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר החינוך - מצות היראה מן המקדש (מצוה רנ"ד)
(א) לירא מן המקדש, כלומר שנעמידהו בנפשותינו מקום הפחד והיראה, כדי שיתרככו לבבינו בבואנו שם להתפלל או להקריב קרבנות, שנאמר [ויקרא י"ט, ל'] ומקדשי תיראו. ופירשו זכרונם לברכה בספרא ובברכות [נ"ד ע"א] כמו כן, אי זהו מורא, לא יכנס להר הבית (ב) במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ובמעות הצרורים לו בסדינו, (ג) ולא יעשנו קפנדריא, כלומר שיכנס מפתח זה ויצא מפתח שכנגדו כדי לקצר הדרך לבד, ורקיקה מקל וחומר, פירוש ואין צריך לומר שאסור המקום ברקיקה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיהוי מקום המקדש#מסורות המזהות את כותלי הר הבית
למה בדרום ובמזרח ? בגלל חוק הכבידה. במזרח ובדרום יש שיפוע שמאפשר עם הזמן ודרכי הטבע להתפנות ואילו במערב לא. ההתייחסות ללא חרב מתייחס בחלק מהמדרשים לשלשת הכתלים מערב מזרח ודרום.
שכינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שכינה יש גם עימם בכל מקומות גלותם... לכן צריך גם לתת פרופורציה בכלל לשימוש במדרשים אלה כמרכיב למקום ספציפי שאינו מקום המקדש.
במכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא שנינו: ר' עקיבא אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו. כביכול אמרו ישראל לפני הקב"ה עצמך פדית. וכן את מוצא בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם: גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים (ש"א ב' כז), גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר למענכם שולחתי בבלה (ישעיה מ"ג יד), גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר ושמתי כסאי בעילם (ירמיה מ"ט לח), גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה (ישעיה ס"ג א). וכשעתידין לחזור, כביכול שכינה חוזרת עמהן, שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך (דברים ל' ג). אינו אומר והשיב אלא ושב, ואומר אתי מלבנון כלה (שיר השירים ד' ח) וכי מלבנון היא באה, והלא ללבנון היא עולה. ומה ת"ל אתי מלבנון כלה, כביכול [אני ואת מלבנון גלינו] - אני ואת ללבנון עולים.
ודומה גם ב- במכילתא דרבי ישמעאל פרשת בשלח - מסכתא דשירה וראה מגילה כט. , בראשית רבה כג ו ,
תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר (מלכים א ח, כח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם שנאמר (תהלים פב, א) בקרב אלהים ישפוט ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו' מאי (מלאכי ג, טז) ולחושבי שמו אמר רב אשי חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר (שמות כ, כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך ברכות ו.