ספר החינוך
ספר החינוך הוא ספר המתאר את כל תרי"ג (613) המצוות שמופיעות בתורה לפי ספירתו של המחבר. הספר ממשיך מסורת רחבה של מוני מצוות, ביניהם הספרים ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות גדול, ספר מצוות קטן, וספר חרדים. שלא כקודמיו, מתאר בעל ספר החינוך גם את טעם המצווה (בלשונו, השורש שלה), דיניה, העונש המוטל על מי שלא מקיים אותה ופרטים נוספים. ישנן שיטות אחדות לברירת ציוויי התורה שמוגדרים כ"מצוות", וספר החינוך בחר כמקור עיקרי את מניין המצוות של הרמב"ם, ובחלק מהמצוות שהרמב"ן משיג עליהן ומציע לא לספור אותן או למנותן באופן אחר, משלב המחבר את דעת הרמב"ן ואת נימוקיו. על פי הקדמתו, הספר נכתב במטרה לחנך את בניו של המחבר לדעת את כל תרי"ג המצוות בצורה מסודרת. על הספר נכתב פירוש המבאר ודן במקורותיו הנקרא "מנחת חינוך".
תוכן עניינים |
זמן חיבור הספר [עריכה]
ההנחה היא שהספר נכתב לקראת סוף המאה ה-13.
במצווה ש"ל, כותב בעל ספר החינוך את המניין לשנות השמיטה, ועל פיו ניתן לקבוע כי הספר נכתב ב-1257 או ב-1258. מניין זה אינו מסתדר עם העובדה שהרמב"ן, שנפטר יותר מעשר שנים מאוחר יותר, מוזכר בספר כמי שכבר עבר מן העולם. קושי זה יכול להתיישב בכך שמאוחר יותר הוסיפו לשמו של הרמב"ן את ברכת המתים.
זהות המחבר [עריכה]
מחברו של ספר החינוך בחר להעלים את זהותו, ומתאר את עצמו, בהקדמתו לספר, רק כ"איש יהודי מבית לוי ברצלוני".
בשער של מהדורת הדפוס הראשונה של הספר (דפוס ונציה, רפ"ג) נכתב שמחברו היה "הרב ר' אהרן". המסורת הרווחת מייחסת את הספר לרבי אהרן הלוי (הרא"ה) מספרד, וכך נכתב ברוב המהדורות של ספר החינוך, אך אין לכך ראיות מכריעות. במחקר מקובל כיום שייחוס זה מוטעה; לדעת פרופ' ישראל תא-שמע, מחבר הספר הוא ר' פנחס הלוי, אחיו של הרא"ה.[1] הרב דוד מצגר במאמר אחר משער שמא מחברו של ספר החינוך הוא אחד מתלמידי הרשב"א.
אופי הספר [עריכה]
בכל מצווה בספר מופיעים:
- מקור המצווה: כיצד היא נלמדת מהפסוק ואופן קיומה באופן כללי.
- שורשי המצווה: טעמים לקיום המצווה
- פרטי המצווה: דינים נוספים השייכים למצווה.
- גבולות חלות המצווה: על מי המצווה חלה ומתי - זכרים או גם נקבות, גדולים או גם קטנים, בתקופת בית המקדש או בכל עת ועוד.
- עונשו של מי שעובר על הציווי, על פי עקרונות שמוסברים במצוות אחדות.
המצוות בספר החינוך מסודרות לפי סדר הופעתן בפרשיות התורה. המחבר הפריד בכל פרשה בין מצוות העשה למצוות הלא-תעשה, ולפי זה מספר אותן. בדפוסים מאוחרים יותר סדרו את המצוות בתוך כל פרשה לפי סדרן, מבלי להתחשב בהיותן מצוות עשה או לא-תעשה, וכך נוצר מספור שונה, והוא זה שמקובל עד היום.
המצווה הנוספת [עריכה]
עם זאת שבסדר המצוות קבע המחבר חידוש ומנאן על פי סדרן בתורה, הרי שבשאלה אלו ציוויים ראויים להכלל במנין נקט המחבר בשיטתו של הרמב"ם, וספר החינוך מכיל את אותן מצוות שמופיעות בספר המצוות לרמב"ם. ספר החינוך סוטה ממניינו של הרמב"ם במצווה אחת שהוסיף, ובמקומה הוא משמיט מצווה שמופיעה אצל הרמב"ם.
המצווה שמוסיף בעל ספר החינוך היא מצווה תפז למניינו – "שלא להקריב קורבן פסח בבמת יחיד". מצווה זו אינה נכללת במניינו של הרמב"ם, בהתאם לשיטתו שלא למנות מצוות שאינן נוהגות לדורות. בעל ספר החינוך סובר שמצווה זו נוהגת גם לאחר בניין בית המקדש ומצטרפת לאיסור הכולל להקריב בבמות.
המקור לשינוי זה נובע כנראה מנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני בעל ספר החינוך, והכיל את המצווה. נוסח מוטעה זה הינו קדום, וכבר אברהם בן הרמב"ם, כשנשאל על הסיבה להכללת מצווה זו במניין, השיב לשואל שיש בידו נוסחה מוטעית.
מצוות לא תעשה קמט במניין הרמב"ם, איסור אכילת זר מקודשי קדשים מושמטת ממניינו של ספר החינוך.
מנחת חינוך [עריכה]
 |
ערך מורחב – מנחת חינוך |
על ספר החינוך נכתב פירוש בשם "מנחת חינוך" בידי רבי יוסף באב"ד מטרנופול.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- ספר החינוך-מהדורת - שעוועל, חיים דוב, ספר החינוך – ירושלים – תש”ך, גרסה סרוקה באתר Hebrew Books
