משתמש:Chaim mizrahi/משה עזרא מזרחי

הרב חכם משה עזרא מזרחי זצוק"ל (1955 – 1863) שנולד בשנת תרכ"ג. היה השריד האחרון של רבני ודייני אר"ץ, שנשאר בארץ זו, לאחר שמרבית היהודים אשר בה, רבניה ודייניה, עזבו אותה עם הקמת מדינת ישראל ועלו לארץ ישראל או שהיגרו לארצות אחרות ("לקדושים אשר באר"ץ" עמ' צ"ב).. שימש כדיין בארם צובא עשרות שנים יחד עם רבי יעקב שאול דוויק הכהן זצוק"ל עם הגאון רבי אליהו חמוי זצ"ל ועם הרב עזרא חמוי זצ"ל. לאחר עליתו של ראש אבות בית דין רבי עזרא חמוי לארץ ישראל, נתמנה חכם משה עזרא מזרחי לראש אבות בית הדין וראש הרבנים בארם צובא והיה שם ומופת הדור.

שמו נודע בכל חלב ואף בין הגויים נתגדל שמו והיו באים אליו לדין בידעם שאינו נושא פנים לאיש ודן דין אמת. כשהיה עובר ברחוב יצאו כולם לחזות בו ולקבל את פניו כאילו מקבלים פני שכינה. אנשים היו מתאספים ברחוב ומטפסים על החלונות לראות את כבוד הרב. את דבר פיו היו כולם מאזינים לדבריו בחרדת קודש לשמוע דברי אלוקים חיים, בתחושה שהשכינה היתה מדברת מגרונו.

הרב התייתם מאביו עזרא ביג'ו מזרחי עוד לפני הולדתו ולכן נקרא על שמו. את חינוכו קיבל בבית יתומים בחלב, רבותיו היו חכם חיים כהן וחכם בכור מזרחי וחכם משה סוויד. למד יחד עם חבירו וידיד נפשו רבי שלום הדאיה בתלמוד תורה בחלב.

בילדותו רצתה אימו לשלחו לעבוד כדי שיפרנס את המשפחה. כששמע זאת חכם בכור מזרחי אמר לה שתשלח אותו ללמוד אצלו והוא יפרנסה. חכם משה היה שקדן עצום ולמד תורה מתוך הדחק. מגיל צעיר ניכר עליו שהוא נועד לגדול בתורה, וכבר בגיל שלשים ושתים נמצא חתום על פסק דין עם הגאון המקובל האלוקי רבי אברהם עדס והגאון רבי מאיר לניאדו.

סדר יומו הרב נהג לקום בכל לילה לפני חצות. אף בזקנותו לא עבר עליו חצות לילה בשינה והיה תמיד ראשון בבית הכנסת. הרב היה יושב ולומד ומלמד עד לזמן התפילה. חכם משה עזרא מזרחי ניחן בזכרון מדהים, היה בקי עצום בספרי השו"ת וידע בע"פ את לשונם. הרב גדליה ולדנברג, אביו של ה"ציץ אליעזר", שהיה בחלב בזמן מלחמת העולם השניה סיפר כי הרב ידע את כל חושן המשפט בע"פ עם נושאי הכלים, וכתב חידושי תורה רבים על כל הש"ס שלא הובאו לדפוס בשל חוסר כסף, ואשר אבדו ברבות השנים. מובא בספר "אבני-שם", שגאוני ירושלים, שברחו לחלב בזמן הרעב, בשובם סיפרו לבנו בהתפעלות על הרב שידע שו"ת בע"פ על בוריים כלשונם. כשברח כבוד קדושת האדמו"ר הזקן רבי אהרן רוקח מבעלז מאירופה בזמן המלחמה לארץ ישראל, עבר דרך חלב ונפגש עם חכם משה מזרחי. כמו כן הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג נסע לארופה אחרי מלחמת העולם השניה במסע להצלת ילדים יהודים שהוחבאו במנזרים בזמן השואה. בחזרתו לארץ ישראל מארופה הוא עבר דרך סוריה ונפגש עם חכם משה מזרחי בביתו שהיה חדר קטן חשוך ללא חלון. הרב הרצוג התפעל מצדקותו ומגדולתו בתורה של הרב אך הזדעזע מהתנאים העלובים בהם מתגורר הרב הראשי של הקהילה החלבית, הוא התריע על כך בפניוהקהילה.ואכן בני הקהילה דאגו לשיפור תנאי מגוריו.

בשנת 1947, עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל פרצו מהומות בכל מדינות ערב, ההמון שהוסת ערך פרעות בשכונות היהודים. אף בחלב התפרע המון ערבי זועם שהחל במסע שריפת בתי כנסת. ביום ראשון י"ז כסלו תש"ח 30 בנובמבר 1947 הערבים הכריזו על שביתה וסגרו את העיר חלב. היהודים הסתגרו בביתם. האדונים סאהו שמאע ורחמו נחמד ממנהיגי הקהילה ביקשו להתקבל אצל מושל העיר שהוא גם מפקד המשטרה ודרשו אבטחה ושמירה. הובטח להם שיעשה להגנת הקהילה היהודית מחשש ומפחד ההמונים שרעשו וגעשו. השניים יצאו מהפגישה ברגשות מעורבים. האם אמנם יעמדו הערבים בהבטחתם? מיום שני בבוקר הוצבו חיילים ליד בית הכנסת בג'מליה וסביב חומתו כדי להגן עליו, שערי הברזל ננעלו מבפנים. באותה עת ישב החכם משה מזרחי בבית הכנסת ולמד כדרכו. בצהרי היום נשמעו מרחוק קולות מקפיאי דם של המון ערבי מוסת כשהם שואגים קריאות הסתה "פלסטין בלאדנא ואליהוד כלאבנא" שפרושם: "פלסטין ארצנו והיהודים כלבינו". היהודים פחדו לצאת מבתיהם מחשש לחייהם כי הערבים היו מוכנים באותה שעה לחסל ולטבוח את כל הנקרה בדרכם. חכם יצחק שחבר ורעיתו התגוררו מול בית הכנסת הגדול. מחלון מטבח ביתם, אשר השקיף על בית הכנסת, הם עקבו אחר הארועים הנוראים, הם ראו כיצד הערבים מטפסים אחד על כתפי רעהו וקופצים אל מעבר לחומת ה"כניס", בית הכנסת, כדי לפרוץ ולפתוח את שערי בית הכנסת מבפנים. באופן זה נכנס יתר האספסוף שצבא על בית הכנסת. אף החיילים שהועמדו לשמירה על בית הכנסת נתנו יד למעשה ההרס. (מתוך הספר "ויזרע יצחק". חיים הלוי). בתוך בית הכנסת, ניצב חכם משה מזרחי איתן על משמרתו ולא חת מפני הפורעים, מתוך רצון להגן על המקום הקדוש בגופו. בראות הערבים הפורעים את החכם באשי הישיש, הם לא העזו לנגוע בו לרעה מרוב יראת כבוד. מתוך מכתב שכתב חכם יעקב עטיה לרבי שלום מזרחי, בנו של חכם משה מזרחי שהיה בירושלים: "... רבינו ישב בדד בבית הכנסת ולמד בקדושה וטהרה. נגשו אליו הצוררים לאמור וכלי מלחמתם בידם: 'מהרה מלט על נפשך. מהרה חושה אל העמוד כי אכלה אש סביבך'. בשפה רפה וחלושה אך ורק ברוח עזה וגבורה ברוב ויראת אלקים' 'לא אזוז מכאן בשום אופן וחפץ אני למסור רוחי ונשמתי על מזבח המוקד בקדושה וטהרה והיה גורלי כאחד משרפי הקודש כי לא טובה ויקרה נפשי יותר מהם'. ולא יזוז משם עד שיבעו מרורים וכל מיני עינויים וחרפות פריצים נגשו אליו וגוללהו והושלך..." לאחר מכן הם הוציאו את ספרי התורה, קרעו ורמסו את גוילי התורה הקדושה. תוך חצי שעה הכל בער. הפושעים הוציאו ארבעים ספרי תורה, אלפיים זוגות תפילין, וספרי קודש רבים, שפכו עליהם נפט סולר ובנזין והעלום באש. באותו יום הציתו את כל בתי הכנסת ובמיוחד ניסו להרוס את בית הכנסת הגדול. הם שרפו גם את בית המדרש. הפוגרום נמשך כל הלילה. הפורעים פשטו גם על בתי יהודים, בזזו אותם והעלו אותם באש. רק אז הגיעו חיילים ופיזרו את ההמון (מתוך "ויזרע יצחק" חיים הלוי).

פטירתו הרב משה עזרא האריך ימים, ותפקד עד שבועיים לפני פטירתו, רק אז התחיל לחוש חולשה כללית. הוא נפטר בארם צובה ביום ו' מנחם אב התשט"ו בהיותו קרוב למאה שנים. בהלוייתו הענקית השתתפו כל בני העיר למקטנם ועד גדולם והוכרז על שביתת מלאכה בכל רחבי העיר, תלמודי תורה וישיבות שבתו, ואף הגויים ונכבדיהם, ראשיהם ומנהיגיהם חלקו לו כבוד אחרון.

ספריו במשך חייו העלה הרב על הכתב את חידושי תורתו ופסקיו הרבים כמצוין בספר 'אוהלי שם': "יש בידי הרב המצויין הזה אוצר גדול של כתבי ידי של חידושי תורה על הש"ס וחבור שו"ת על פי סדר א-ב. רב הכמות ויקר העין, ומפני דוחק מצבו אין באפשרותו להדפיסו, ומן הראוי מאוד שימצא גואלים להדפיס את ספריו ולזכות את הרבים ולהגדיל תורה ולהאדירה". מספר מחידושי תורתו נדפסו ב"מאסף" בעריכתו של רבי בן ציון קואינקה בירושלים. רוב כתבי היד נשארו בארם צובה. קונטרס אחד משארית הפליטה, קטן הכמות המכיל את המרובה, שלחו אחר פטירתו לבנו הגאון רבי שלום מזרחי זצ"ל שמסרו לגיסו רבי יוסף שעיו זצ"ל באחרית ימיו שיעתיקו ויסדרו לדפוס. ארבעים ושבע שנים לאחר פטירתו בסיעתא דשמיא נתגלה הקונטרס לרבי משה רחמים שעיו, נכדו של רבי יוסף זצ"ל, בין ספריו של אביו ז"ל, ובהתרגשות גדולה תיאר הרב את הספר: "המראה הנורא ספרא דבי רב, כתבי יד של חכם משה מזרחי ז"ל". הרב יוסף מזרחי נכד רבי משה מזרחי זצ"ל (בן הרב שלום מזרחי) נטל על שכמו להוציא לאור את הספר הקדוש וסמך את ידיו על רבי משה רחמים שעיו לסדרו ולדרשו ולהגיהו. לא קלה היתה מלאכת ה', כיון שהרב המחבר זצ"ל מרוב עניות, היה חס על הנייר והיה כותב התשובות והחידושים על הספר ובדיו כתיבה דקה מן הדקה בחצי קולמוס. והיה צריך לסדר כל תשובה במקומה כפי סדר הטור והשולחן ערוך. היה צריך הרבה סיעתא דשמיא לפענח כתב היד ולמצוא המשך הדברים ולקושרם להיות האהל אחד, עד אשר זכו לערוך ולסדר החבור הגדול הזה לעשות נחת רוח ליוצר ולעילוי נשמת מרן המחבר זצוק"ל שהיו שפתותיו דובבות. וקרא לספר "דברי משה" על שם מרן המחבר זצ"ל.