יהדות סוריה

תצלום המציג משפחה יהודית בדמשק בתקופת האימפריה העות'מאנית בשנת 1901

חתונה יהודית בחאלב, תמונה משנת 1914

יהדות סוריה הייתה אחת הקהילות הגדולות והחשובות בין קהילות היהודים במזרח התיכון.

שתי הקהילות הגדולות והחשובות בסוריה הן קהילת דמשק, וקהילת חאלב היא ארם צובא אשר את תולדותיה ניתן למצוא בהרחבה תחת הערך חאלב.

תולדותיה של קהילת דמשק

העיר דמשק מוזכרת בתורה בשם עבדו של אברהם, דמשק אליעזר. לפי המקרא, העיר חרן הייתה מקום מגורי אברהם, עם אביו ומשפחתו, בטרם יצא לארץ.

קהילה יהודית הייתה קיימת בדמשק ובחאלב (ארם צובא) עוד בימי בית שני.‏‏‏‏ במאות הראשונות של האלף הראשון, היו תקופות בהם ארץ ישראל הייתה תחת שלטון מנהלי מסוריה, וראשי הקהילה בדמשק שלטו בקהילות שבארץ‏‏.

בשנת 1375 הגיע לחאלב כתר ארם צובא - ספר תנ"ך עתיק ומוגה היטב, כולל מסורה. הספר נשמר במבנה משלו, ומקומו היה לאחד מקודשי הקהילה היהודית כולה בסוריה.

בשנת 1492, לאחר גירוש ספרד, הגיעו לסוריה יהודים רבים מספרד אשר הגדילו מאוד את מספר בני הקהילה. ברוב ארצות האסלאם וגם בסוריה נקרא מעמד היהודים "דימי", מעמד נחות מזה של המוסלמים.

בשנת 1831 ניסו המצרים ששלטו באזור לעשות שינוי לטובת המיעוטים, אך שינוי זה פעל בעיקר לטובת הנוצרים. בשנת 1840 התחוללו "עלילות דמשק" - עלילות דם ועינויים קשים של נכבדי הקהילה היהודית בסוריה.

בשנת 1909 היגרה קהילה גדולה מיהודי חאלב לעיר מקסיקו סיטי שבמקסיקו, ובה הקימו את הקהילה היהודית הסורית הגדולה ביותר ביבשת אמריקה. עד 1936 עמד בראש הקהילה היהודית חכם אליהו חריס.

מסופה של מלחמת העולם הראשונה, עם נפילת האימפריה העות'מאנית, נשלטה סוריה על ידי המנדט הצרפתי. בשנת 1925 פרץ המרד הדרוזי, שבמהלכו נפגעו גם יהודים רבים מהרובע היהודי בדמשק. משנת 1928 החלה עליה ציונית של משפחות ובני נוער מסוריה לישראל. הצעירים הגיעו לקיבוצים שונים בצפון הארץ, והמשפחות התיישבו בעיקר בתל אביב. בשנת 1936, עם תחילתו של המרד הערבי הגדול בארץ ישראל, נפגעו קשות גם יהודי סוריה אשר נחשדו על ידי הסורים כציונים. בשנת 1942 הותקף הרובע היהודי בדמשק שנית, לאחר שמועת שווא כי שטחי סוריה יצורפו לשטחי מדינת ישראל העתידית. בשנת 1943, לאור מפקד שנערך, נמצא כי היו בסוריה באותה העת 30,000 יהודים. יהדות סוריה נפגעה קשות שנתיים מאוחר יותר, עם מתן העצמאות לסוריה^{[דרוש מקור]}.

ב-1946 פרצו מהומות אנטי יהודיות ונשללו זכויות יסוד מהיהודים. בשנת 1947, לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, התחוללו פרעות קשות ביהודים בערים חאלב ודמשק, מהקשות ביותר שספגו יהודי סוריה. הקהילה נפגעה אנושות ורכוש רב הוצת או נהרס. לאחר הקמת מדינת ישראל נמלטו בעל כורחם רוב יהודי סוריה, ומתוך 30,000 היהודים שחיו בה לפני הבריחה ההמונית נשארו רק כ-5,000. מתוך היהודים שעזבו הגיעו לישראל כ-1700 איש‏‏. ב-1948 הוחמר עוד יותר מצב היהודים. נשללו מהם כל זכויות האזרח והוטלו עליהם גזירות כלכליות כבידות. החל מ-1949 נאסר על היהודים לצאת מסוריה.

החל מ-1973 סייעה פעילת זכויות האדם היהודית ג'ודי פלד קאר למעל 3000 יהודים לצאת את גבולות סוריה בהברחה ובתשלום כופר. באמצע שנות התשעים של המאה ה-20, איפשר הנשיא חאפז אל-אסד ליהודי סוריה לצאת מן המדינה, בתנאי שיתחייבו שלא לעלות לישראל. כ-4,000 מן היהודים שיצאו מסוריה נאלצו לתת את כל רכושם לממשלה‏.

תולדותיה של קהילת חאלב "ארם צובא"

הקהילה היהודית הגדולה בסוריה מבחינה מספרית הנה קהילת חאלב. תולדותיה של הקהילה היהודית המפוארת בעיר חאלב היא ארם צובא, מפורטים בהרחבה תחת הערך חאלב.

פיזור ודמוגרפיה

הקהילות היהודיות בסוריה היו בעיקר בחאלב ודמשק וכן בקמישלי שעל גבול סוריה-טורקיה.

לפי מפקד האוכלוסין שנעשה בשנת 1943, חיו בדמשק 11,000 יהודים, בחאלב 17,000 יהודים ובקמישלי כ-2,000 יהודים. נכון לשנת 2006 נותרה בסוריה קהילה מצומצמת ביותר של כמה עשרות יהודים בדמשק ובודדים בקמישלי.

עליית יהודי סוריה

עליית יהודים בשנות העשרים והשלושים

בתום מלחמת העולם הראשונה, ירד מספר היהודים לארצות הברית בגלל חוקי ההגירה הנוקשים ובהתאמה, ארץ ישראל הפכה להיות מקום מבוסס יותר כלכלית ומדינית. כתוצאה מכך ארץ ישראל הפכה ליעד עליה אטרקטיבי ליהודים רבים מסוריה. בשנות העשרים הראשונות לא היו קשיים לעבור את הגבול בין ישראל לסוריה שכן שתיהן נכללו בגבולות האימפריה העותומנית, אך לאחר שהיא קרסה, התקשו יהודים לעבור את הגבול ונעזרו במבריחים מקצועיים. במחצית השניה של שנות העשרים, פחת הדחף לצאת מסוריה שכן היהודים זכו ליחס טוב מצד השלטונות. סה"כ עלו בשנות בשנות העשרים כ - 760 יהודים. החל משנת 1932 חלה עלייה במספר העולים מסוריה לא בגלל הרעה במצבם המדיני אלא משום שהמשבר הכלכלי פגע בסוריה והמריץ את היהודים לעלות לארץ ישראל שנחשבה למקום המתפתח מבחינה כלכלית. יחד עם זאת, עם פרוץ מאורעות המרד הערבי בשנת 1936 חלה ירידה במספר העולים עקב החשש לפרנסת היהודים העולים. במהלך שנות השלושים עלו כ - 3,100 יהודים.

"עליית האלף" ועליית יהודים עד קום המדינה

המוסד לעלייה ב' פעל להבאת עולים דרך גבול הצפון,ועלייה זאת הגיעה לשיאה באביב ובקיץ של 1945.בחמשת החודשים הראשונים של 1946 הגיעו דרך גבול הצפון כ-119 עולים. שליחי המוסד לעלייה ב' שפעלו בתוך סוריה ולבנון הוחזרו ארצה בשלהי 1945 ובתחילת 1946. העלייה מסוריה לא פסקה אך נחלשה בשנים אלו עד 1947. ב-1946 יהודי סוריה ולבנון החלו לארגן לעצמם את ההעפלה ויותר מאלף מקרבם הגיעו ארצה בכוחות עצמם בשנים 1946-1947. הקהילה היהודית בסוריה ולבנון מנתה כ-27,000 יהודים, מתוכם 6000 יהודים בלבנון והשאר בסוריה.

התיישבות היהודים במדינת ישראל

העולים מסוריה התפזרו במקומות יישוב רבים בארץ ישראל. ריכוזים בולטים קיימים בבת ים, שם שוכנו עולים מסוריה עם עלייתם ארצה, וכן בקריית טבעון המורכבת מכמה יישובים, ביניהם היישוב אלרואי שהוקם על ידי עולים מסוריה וטורקיה.

לקריאה נוספת

• ירון הראל, ‬בין תככים למהפכה: מינוי רבנים ראשיים והדחתם בקהילות בגדאד, דמשק וחלב, 1744 - 1914, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח (2007)

קישורים חיצוניים

• ראיונות עם יהודים יוצאי סוריה ולבנון באתר מוסד הרצל.
• פזמונים - אתר המכיל הקלטות של קטעי תפילה ופיוטים ממסורת יהודי סוריה
• נפתלי (וו.פ.) זנר, החיים הפנימיים של יהודי סוריה בשלהי התקופה העות'מאנית, פורסם בפעמים 3, סתיו תש"ם, עמ' 45-58
• ירון הראל, תעלומת רצח פולחני כחומר היסטורי, עמ' 139-145
• ר. וילק, יהודי סוריה הסלאוקית - חיבור לשם קבלת דוקטורט, תשמ"ז
• ארגון יוצאי קהילת דמשק בישראל
• ארגון יוצאי קהילת חאלב