משתמש:Cocomaxixe/טיוטה

,

התרבות הברזילאית היא מכלול רחב של אלמנטים אנושיים, חברתיים ואומנותיים שמאפיינים את המדינה וייחודים רק לה. התרבות הברזילאית הינה סינתזה בין עמים וקבוצות אתניות רבות שהגיעו ממקומות שונים בעולם קיימו את תרבותם ולבסוף יצרו תרבות מבודלת מהמקור שיצרה את התרבות הברזילאית.

התרבות ברזיל הינה פסיפס תרבותי אתני ייחודי המורכב מהשפעות רבות ושנות כמו השפעות פורטוגליות, אירופאיות, אפריקאיות, ילידיות, אסיתיות ועוד. הריבוי האתני הביא לגיוון ושפע עצום ולמעשה התרבות הברזילאית היא אחת התרבויות העשירות בעולם, למרבה הצער התרבות אינה מקבלת הכרה מחוץ למדינה ומאופיינת על ידי פריטים תרבותיים מעטים בלבד. השפעות האתניות השאירו את חותמם בתוך המוזיקה, המחול, האומנות, התיאטרון, הפולקלור, החגים, המנהגים, המאכלים, הארכיטקטורה, והקולנוע.

התרבות הברזילאית- השפעות תרבותיות

השפעה פורטוגלית :

פורטוגל שלטה על ברזיל עד 1889 המרושת שלה היא משמעותית מאוד, מהגרים רבים הגיעו לברזיל מפורטוגל לכל האורך השנים, במיוחד בתקופת הבהלה לזהב בתחילת המאה השמונה עשרה, ונמשכה אחרי עצמאותה של ברזיל וגם אחרי מלחמת העולם השנייה. לעריקת המלך פדרו מליסבון לריו דה ז'ניירו היו השלכות חשובות על גיבוש זהותה של ברזיל. המרושת הבולטת ביותר של פורטוגל לברזיל היא השפה הפורטוגזית המדוברת על ידי כמעט כל העם כשפה ראשונה, אך שונה מאוד מזו המדוברת כיום בפורטוגל. הנצרות הקתולית מושרשת עמוק בפורטוגל וכך גם בברזיל , התרבות הקתולית היא חלק מהזהות הברזילאית בלוח השנה, בקרנבל, בחגיגות יוני, בפסטה דיווניו, חגיגיות השור ועוד. בפולקלור ישנן דמויות כמו קוקה בישו פפאי ועוד המשותפות לשני המדינות. השפעת המורשת הפורטוגלית בברזיל בולטת במיוחד בארכיטקטורה, ועיצוב הכנסיות ובבנייה קולוניאלית בסגנונות כמו הבארוק, הרוקוקו הרנסנס ועוד. גם באומנות כמו פיסול מוזיקה ומחול ישנה השפעה רבה. התרבות הפורטוגלית מקשורת גם עם השפעותיה ההרסניות על האוכלוסיה המקומית, שכללו עבדות הרס המרקם התרבותי על ידי ערבוב ועקירה כפויה.

השפעה ילידית

הקולוניזציה של ברזיל על ידי אירופים ייצגה במידה רבה את ההרס הפיזי של תושביה הילידים באמצעות מלחמה ועבדות, לאחר שרק חלק קטן של אומות הילידים המקוריות שרדו. גם הקטכיזם הנוצרי פגע במרקם התרבותי של הילדים. ואינטנסיבי ערבוב עם קבוצות אתניות אחרות. נכון לעכשיו, עמים ילידים מעטים יחסית עדיין קיימות ויכולים לשמור על חלק מהתרבות המקורית שלהם.

למרות זאת לתרבות הילידית ההשפעה רבה מאוד על הזהות הברזילאית באופן ישיר ובעקיפין, שפת טופי-גוארני השתמרה, וגם פיתוח מאכלים ומשקאות שנחשבים היום לבלתי נפרדים מההוויה הברזילאית כמו גוארנה אסאי קאסבה ועוד כמו גם השימוש בערסל. מילים ושמות רבים של מקומות וערים מקורם משפת הטופי והגרואני, כמו גם שמות של צמחים, עצים, פרחים ובעלי חיים.(יגואר, קפיברה, איפאה, רוזווד, וכו ') . חלק גדול מהפולקלור הברזילאי מגיע ממיתולוגיות מאזור הילידים באמזונס. לתרבות הילידית השפעה על המוסיקה, המחול (כמו מוזיקת הקרימבו) הרפואה העממית (טקסים, פולחן) מיתולוגיה דתית, אומניות לחימה כמו מקוללה, לוטה מרג'ורה ואמונות מסטיות בטבע (אגדות ברזילאיות רבות מדברות על הרס הטבע על ידי האדם והמחיר שאותו עליו לשלם).

השפעות אפריקאיות

התרבות אפריקאית הגיעה לברזיל יחד עם העבדים השחורים שנלקחו מאפריקה במהלך התקופה הארוכה שבה נמשך סחר העבדים בקשרי המסחר הטראנס-אלטנטי. המגוון התרבותי של אפריקה בא לידי ביטוי במגוון של עבדים המשתייכים לקבוצות אתניות שונות, שדיברו בשפות שונות והביאו אתם מסורות שונות. האפריקנים הביאו לברזיל פולחן אלילים שנקרא קנדומבלה (JEJE וnego) והביאו את הפולחן הדתי ומהמיתולוגיה של דתות היורבה שיצרו דתות אפריקנית שמאוחר יותר הפכו לייחודיות לברזיל, מלבד אלה, וגם התרבות אפריקאית קיבלה אופי מיוחד לברזיל. הפולחן האפריקאי בדרך כלל דוכא על ידי השלטון הקולוניאלי. עבדים למדו פורטוגזית והוטבלו עם שמות פורטוגזיים ונאלצו להמיר את דתם לנצרות הקתוליות, אך הפולחן ותכונו הצליחו להשתמר ולהתמזג עם הנצרות הקתולית.

אפריקאים תרמו לתרבות הברזילאית במספר רב מאוד של דרכים: ריקוד, מוסיקה, דת, מאכלים ושפה. השפעה זו ניכרת בהרבה אזורים במדינה, ובמדינות מסוימות, כגון באהיה, מראינו, פרנמבוקו, אלגואס, מיאניס ג'ראיס, ריו דה ז'נרו, סאו פאולו וריו גרנג'י דו נורצ'י. התרבות האפריקנית ברזילאית בדרום גם היא קיימת בגלל הגירה של שחורים אל שהגיעו לאזור כדי לעבוד בשדות חקלאיות. בברזיל הקולוניאלית הביאו השחורים את דת קנדומבלה פולחן האורישס המבוסס על הפולחן הדתי האפריקני. הקנדמובלה הופץ לאזורים שונים במדינה, בשל המרחקים העצומים והייחוד התרבותי של כל אזור הקנדומבלה והפולחן שלו נקראים בשמות שונים (שנגו, ז'אז'ה, נגו ועוד) ואופן האמונה הפולחן והמנהגים משתנים מאוזר לאזור. מאוחר יותר התפתח מהקנדומבלה דת האומבנדה , דת שמשלבת אלמנטים אפריקאים עם קתוליות ורוחניות מודרנית יותר.. השפעתה של התרבות האפריקאית ניכרה גם היא במטבח המקומי, במיוחד בבאהיה, שם נעשה שימוש בפרות ים במאכלים שונים וחומרי גלם כמו בשמן דקלים. השמן הזה נמצא במנות במנות שונות של השפעה אפריקאית וטאפה, עלים של כף אווז ואקראז'ה. המוסיקה האפריקאית הביאה מקצבים שונים שהם הבסיס של רוב המוזיקה הפופולרית והעממית של ברזיל. עם ז'אנרים כמו הסמבה, פוהו, אשה, סירנדה, מאראטו ועוד ז'אנרים רבים אחרים של מוסיקה היום. התרבות האפריקאית הביאה אתה כלי נגינה ברזילאים כגון אפושה, אגוגו, ברימבאו שהם ממוצא האפריקאי. בירימבאו הוא הכלי המשמש ליצירת המקצב שמלווה את השלבים של קפוארה, שילוב של ריקוד ואומנות לחימה שנוצרה על ידי עבדים בברזיל הקולוניאלית.

השפעות אירופאיות

רוב האוכלוסייה עד המאה התשע עשרה הייתה מורכבת מפורטגלים, שחורים ובני תערובת. בתקופה זוהיה צורך בהגדלת האוכלוסייה כדי לאכלס את השטחים הנרחבים של המדינה, להגדיל את כוח העבודה ולשפר את הכלכלה, ו"להלבין" את האוכלוסייה והתרבות של ברזיל. המלוכה פתחה את שעירה ועודדה הגירה מאירופה לברזיל במאה התשע עשרה ועשרים. בין הקבוצות המהגרים השונות שהגיעו לברזיל, היו האיטלקים שהגיעו במספרים הגדולים ביותר, בין השנים 1870 ועד 1950. הם התפשטו מדרום מיאניס לריו גראנדה דו סול, עם ריכוז גדול בסאו פאולו.גם. הגרמנים, היגרו בכמות גדולה מאז 1824. והם התיישבו בעיקר בדרום ברזיל.

במהלך המאה התשע עשרה ועד אמצע המאה העשרים הגיעו גלי מהגרים ממקומות רבים בעולם בעיקר מגרמניה, ואיטליה ולשני התרבויות האלה השפעה חזקה על הזהות הברזילאית. האיטלקים הגיעו בעיקר לדרום מזרח המדינה ואילו הגרמנים והמזרח אירופאים היגרו אל דרום המדינה. השפעה איטלקית ניכרת היטב בניב של תושבי סאו פאולו, וההכנסה של מאכלים כמו פיצות, פסטות, יינות והתיישבות בחוות חקלאיות. הגרמנים הגיעו אל הדרום הקר והשפיעו על המוסיקה והמחול, על הפולקלור המקומי ועל אופי והמראה של האנשים וגם על הארכיטקטורה והבנייה בסגנון גרמני כפרי ונחגגים שם חגים גרמניים ואירופאים שונים ופסטיבל בירה שנתי. מהגרים אירופאים רבים הגיעו גם ממדינות רבות נוספות כמו אוסטריה, שוויץ, הולנד, פורטוגל, צ'כיה, ספרד, יון, ורומניה והשפיעו על האופי הכפרי של דרום ברזיל. מהגרים רבים גם הגיעו ממזרח אירופה ממדינות כמו הונגריה, בולגריה, אוקרינה ופולין ובניהם צוענים וגם יהודים רבים.

השפעה יפנית

השפעות נוספות

יהודית-יהודים רבים הגיעו ממזרח אירופה אל ברזיל בימי ההגירה במאה התשע עשרה, הקהילה היהודית בברזיל חזקה ובעלת ההשפעה רבה, וחלקם הגדול מתרכז בסאו פאולו שם יש את הקהילה היהודית הגדולה ביותר באמריקה הלטינית, מלבד סאו פאולו יש קהילות גדולות בפורטו אלגרי, קוריטיבה, וריו דה ז'יינרו ובערים רבות נוספות. בברזיל מספר גדול של בתי כנסת, והתרבות יהודית מפותחת ומשפיע גם על המטבח באזורים בהם הקהילה מתקיימת.

ספרדית לטינית- לברזיל הגיעו תושבים מארצות השכנות בכמויות לא גדולות, במיוחד קולומביאנים שנמלטו מהמדינה בשל מלחמות הגרילה שהתקיימו בשטחה בצורה רחבה בעבר, השפעה לטינית קיימת בעיקר באזורי הגבול המשותפים לרוב מדינות דרום אמריקה. תרבות אורוגוואי וארגנטינה מורגשת אצל הגאושוס בריו גראנג'י דו סול וגם בסנטה קטרינה ופרנה, ההשפעה מסוימת מבוליביה ופרגוואי מרוגשים במאטו גרוסו, מאטו גרוסו דו סול ופרנה, ותרבות הנהרות של האמזונס דומה במידה מסוימת לזו של פרו וקולומביה, ההשפעה מורגשת בשפה ומוזיקה האזורית המשותפת, אם כי לכלל ברזיל יש תרבות נבדלת ושונה בצורה משמעותית ומובהקת משכנותיה.

ערבית-במהלך הזמן הגיעו גם ערבים אל ברזיל, חלקם הגדול נמצא במדינות פארנה וסאו פאולו וחלק התיישב גם בפורטו אלגרי, מינאיס, בבאיה ובמוטו גרוסו. מרביתם מגעים מלבנון אך יש גם סורים, עירקים , מרוקאים, ירדנים, מצרים ופליטים פלסטינאים. לערבים השפעה על המטבח המקומי שאליו נכנסו מאכלים מזרח תיכוניים ושימוש רחב בשמן זית, לחם, קיביס (מעין קובה ממולא בשר נפוץ מאוד בברזיל) ורשת מזון גדולה מאוד שמוכרת מזון מזרח תיכוני בשם חביביס, בסאו פאולו קוריטיבה ופוז איגאסו יש קהילות מזרח תיכוניות גדולות , וניתן למצוא שם שפע מסעדות ערביות, מוזיקה מזרחית ומסגדים, לברזיל מספר רב של אנשי תרבות וכלכלה ממוצא זה.

מוזיקה

המוזיקה הברזילאית מושג רחב היקף שבלתי אפשרי להגדיר באופן אחיד, ברחבי ברזיל מגוון של סגנונות מוזיקה מסורתיים, טקסיים, סגנונות ריקוד, וכלה בסגנונות מודרניים כמו MPB בוסה נובה, טרופקיליה, ביילה פאנק , טכנוברגה ועוד. עד המאה תשע עשרה פורטוגל הייתה מקור ההשראה למרבית ההשפעות למוסיקה הברזילאית, הקלסית והפופולרית, והשפיעה על כלי הנגינה ועל האופי שלהם, ועל המערכת ההרמונית, ועל חלק ניכר של צורות המוזיקליות. אם כי רבות מהמרכיבים אלה היו ממוצא פורטוגזית, אבל בדרך כלל אירופית מאוחר יותר הגיעו הפשעות נוספות שייצרו סגנונות

מחול

מחול הוא אחד מסממני התרבות הבולטים ביותר של ברזיל, הריקוד אינו נועד אך ורק למטרות שחרור והנאה כלל וכלל, המחול הוא דרך ביטוי אומנותי ונפשי של האינדיבידואל הברזילאי בחברה, וגם נועד לצרכים רבים מאוד כמו ביצוע של טקסים, הצגות המבטאות את המורשת התאטרלית של המדינה, פולחן דתי, תחרויות אמנותיות שונות, הצגת מיתוסים וסיפורים עממים שונים, או כביצוע של טקסיים מסורתיים של חגים עממים והילולות שמציינות מועדים דתיים והסטורים שונים. מגוון הסגנונות או עצום בגדולו, קיימים ריקודים בזוגות, ביחידים, בשלישיות וריקודים קבוצתיים, לכל סגנון מחול רפרטואר מוזיקלי רחב, חוקים כוראוגרפים מדויקים מאוד ואוסף עשיר מאוד של תלבושות מותאמות, אבזרים שונים, קישוטים צורניים וכליי נגינה. חלק מהריקודים שאפשר לציין הם פוהו, קוקו, מאשיש, סמבה, לונדו, פרבו, מרקטו, קצ'ירה, סרידנה, קרימבו ועוד.

אומנויות

ציור

הציור הוא אחד האומנויות המפותחות בברזיל, ישנה אמונות פרה היסטורית שכולל שרידים של כלי חרס , פסלים וציורי קיר. התרבות האינדיאנית הפרה-קולוניאליסטית מצויה בעיקר בחפצים וציורים וישנם מספר אתרים ארכאולוגים בפיאאוי בצפון המדינה.

בברזיל יש מורשת גדולה בתחום האמנות פלסטית. מהבארוק התפתחה מסורת עשירה של בניית קישוטים ועיטורים בכנסיות קולוניאליות, במיוחד אלה הממוקמים בבאהיה, פרנמבוקו ובמיוחד במינאס ז'ראיס, האמן אטאיז'י נחשב למאסטר של תקופה זו. במאה התשע עשרה, עם הקמת בית הספר לאמנויות, החלו לקום תנועות של ציירים במסגרת אקדמית שבו נתנו מקום יצירה לדורות רבים של אמנים רבים שהפכו לבולטים, ואלה נחשבים כיום לבין הטובים שהיו בהיסטוריה של ברזיל, כמו ויקטור מיירלס, פיטר אלכסנדריה, פדרו אמריקו, רודולפו אמאדאו ואחרים. בתחילת המאה העשרים, נכנסו תנועות של אמונות מודרניות אל ברזיל ובעקבותיו החלה תנועה בינלאומית לחידוש האמנויות במדינה וקמו גל יוצרים בניהן נשים רבות כמו אניטה מאלפ'צי , טרסילה דו אמאראל, ויסנצ'י דו רגו מנוטיירי, גידינרג'י, די וקווקאנצ'י ועוד קבעו את הכיוון החדש של ציור הלאומי, שעד היום ממשיך לפתח ולבנות מאסטרים גדולים בתחום.

כאמור המאה השבע עשרה והמאה השמונה עשרה מאופיינים ביבוא של סגנון הרוקוקו והבארוק ומרכז האמונות בברזיל הייתה אמונות דתית, במאה התשע עשרה התחזק מאוד מעמד הבורגנים והאוליגרכים בעקבות בומים כלכלים והחלה תקופת חילון בציור ובאמונות בכלל. תקופה רומנטית ציורים שמתעדים את חיי היומיום הפשוטים, ראליזים ונטרוליזם . במאה העשרים החלו להיכנס זרמים אומנותיים כמו מודרניזם, קוביזם סוריאליזם, אקספרסיוניזם, פוביזם ועוד יצירות שהושפעו מיצירות נוספות של אמנים אירופיים ואמריקאים שונים כמו פיקסו ושל דאלי. בשנות העשרים קמה התנועה האנתרופופז'ית שהאמינה בשילוב של אמונות עממית עם אמונות גבוהה ונצרו יחסי גומלין בניהם. שנות השישים והשבעים היו שנים סוערות ויצריות רבות היו בעלי משמעות פוליטית מרומזת ולברזיל חדרה האמונות האבסטרקטית, והפופ הארט . אמונות נוספת שנחשבת לעממית היא אמונות נאיבית, האמונות הנאיבית משמעותית מאוד בברזיל ואפשר למצוא במדינה אוספים רבים.

פיסול

גם תחום הפיסול הובאה ממקומות שונים אל ברזיל, והחל בעיקר כפולחן נוצרי ואמונות דתית. פריחה בתחום הפיסול החלה בתקופת הבארוק, עם עיצוב כנסיות מוזהבות ופסלים דתיים, שגולת הכותרת הייתה הישג מעגל פסלים של תחנות הצלב ושל 12 נביאים בכנסיה של בום ג'וזס מאטאזינוס, של הפסל אלג'ניו. במחצית הראשונה של המאה תשע עשרה חלה נסיגה בתחום הפיסול במדינה, ופריחה מחודשת החלה בעשורים האחרונים של המאה, בעיקר בזכות האקדמיה הקיסרית לאמנויות יפות ודרך הביצועים של רודולפו Bernardelli. לאחר מכן כבר המשיכה הפריחה ללא הפרעה על ידי קראט Brecheret ויקטור, אחד ממבשרי האמנות הברזילאית המודרנית, ואחריו המשיכו אלפרדו Ceschiatti, ברונו גיורגי, פרנץ וייסמן, Krajcberg פרנס, Amilcar דה קסטרו שהובילו גל אומנותי חדש. ממחצית המאה העשרים ואילך תחדשו צורות נוספות של אמנות חזותית שמשכו את תשומת לבם של אמנים שונים, והייתה התפתחות מהירה בתחריט, עיצוב, קרמיקה אמנותית, ועוד עם תוצאות שהביאו את הפיסול למודעות בינלאומית.

ארכיטקטורה

המורשת ההיסטורית של ברזיל היא אחד העתיקות ביבשת אמריקה לאחר גילוייה, ישנו עושר אדריכלי בשרידים של אמנות הבארוק, המתרכז בעיקר במדינת מינאס ז'ראיס (Ouro Preto, מריאנה, דימנאצ'יה, סאו ז'ואאו דל ריי, סברה, ונגונהס, וכו ') ובמרכזים ההיסטוריים העתיקים של רסיפי, סאו לואיס, סלבדור, אולינדה, סנטוס, פראטי, גויאס, פרינופוליס, בירת גויאס, ובערים אחרות. מבנים חשובים מאמצע המאה העשרים החלה בנייה של יצירות מודרניסטיות, שנוצרו על ידי קבוצות אדריכלים בראשות ורשבושיקי גרגורי, לוסיו קוסטה ואוסקר נימאייר ועוד, יסדו את סגנון הארכיטקטורה הברזילאית המודרנית. התנועה המודרנית הגיעה לשיאה בבניית ברזיליה, אזור השדרה המרכזית העירוני מודרני הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. בברזיל קיימים אזכורים רבים לארכיטקטורה מודרנית כמו מלון פארק איברפוארה שבסאו פאולו, האנדרטה בריו דה ז'יינרו ובמהנים בשכונת פומ שבעיר בבלו הריזונצ'י בברזיל ישנו גם גיוון באתרים ארכיאולוגיים פרה הסטורים שונים, כגון הקאפיבארה שבמדינת פיאוי. וישנם עוד יותר מ-600 אתרים הנמצאים בפרק הלאומי של סרה דה קפיברה, הממוקם בשטח של 130 דונם, והפארק הוא דוגמה לשימור מורשת היסטורית ואמנותית בולטת. באותו אזור נמצא מוזיאון שבו התגלתה הגולגולת האנושית העתיקה ביותר שנמצאה באמריקה. בריו גראנדה דו סול היה נפוץ הסגנון הניאו גותי ובסגנון זה נבנו קפלות וכנסיות, במיוחד באזור ההתיישבות האיטלקית שהיגר בין המאה התשע עשרה לתחילת המאה העשרים. דוגמאות לבנייה ניאו-גותית אפשר למצוא בקדתדרלה של נס לורדס בפלורס דה קונה, ישו כנסיית המלך בנטו גונסלו, כנסיית פטרוס הקדוש בגריבלדי, ומטריקס סאו לואיס גונזגה [19]. גם בסנטה קרוז עברה קולוניזציה גרמנית, ויש שם כנסייה גדול בסגנון גותי, הקתדרלה של יוחנן המטביל. קתדרלת מטרופולין של סנט פול, שבנייתו החלה בשנת 1913 ושיפוצה הסתיים בשנת 2002, היא הכנסייה הגדולה ביותר של סאו פאולו ואחד מחמשת הכנסיות הניאו-גותיות הגדולות בעולם. קתדרלה נוספת היא קתדרלת פטרופוליס, שנבנתה בין שנתי 1884 ו -1969. זה המאוזוליאום הקיסרי, שבו נמצאים השרידים של הקיסר פדרו השני והקיסרית תרזה כריסטינה. ההחלטה לשימור המורשת ההיסטורית והאמנותית בברזיל החלה רק בשנת 1934 כשהוקמו ארגונים לשימור מונומנטים הלאומיים. השימור נעשה על ידי המשרד הלאומי לשימור היסטורי ואמנותי וכיום הוא מנוהל במגזר הציבורי, יש כבר יותר מ -20,000 מבנים הרשומות למסחר, 83 אתרים ומרכזים עירוניים, 12,517 אתרים ארכאולוגים נרשם יותר ממיליון אובייקטים ממוספרים, לרבות אוספים למוזיאונים, כ -250,000 כרכים ותיעוד ביבליוגראפי נרחב. אתרים רבים הוכרו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, והמאמצים בתחום זה גדלו בשנים האחרונות. על אף הפעילות האינטנסיבית של גופים רשמיים שונים, מורשת הלאומית עדיין סובלת מהרס ונזקים, ולעתים קרובות ההגנה הקיימת מוגבלת בשל מחסור בתקציבים נאותים ואי תכנון, וגם בשל חוסר מודעות לעושר הרב של המורשת התרבותית והאמנותית במדינה, ואת הצורך להשקיע ולקחת אחריות כדי לשמר ולטפח אותה.

ספרות

הספרות הברזילאית צעירה, אך גדושה מאוד, התפתחה בתחילת המאה התשע עשרה בעיקר בתחום הספרות הריאליסטית והתנועה הרומנטית. הספרות הברזילאית החלה כבר ב1500 בכתבים למלך הפורטוגלי ועסקה בעיקר בטקסים דתיים ובפולחן נוצרי, הספרות התרחבה במאה השמונה עשרה במינאיס ג'ראייס ונכתבו יצירות בעיקר בסגנון הספרות הרומנטי שהילל את נופי ברזיל חיי הם הפשוט ועוד. בשנת 1836, השפיעה זרם הרומנטיקה על הספרות הברזילאית ובתקופה זו, בפעם הראשונה, הספרות רכשה מאפיינים של זרמים בספרות אירופית. הרומנטיקה הברזילאית הביאה לגדולה אמנים כמו ג'וז'ה ד אלינסר והללה את היופי הטבעי של ברזיל והילידים אחרי הרומנטיקה, הגיעה הריאליזם ובלטו יצירותיהם של מצ'אדו דה אסיס (מייסד האקדמיה הברזילאית של אותיות). בין 1895 ל -1922, לא היו מדים בסגנון ספרותיים בברזיל, בעקבות עולם אינרציה.

שבוע האמנות המודרני המסורתי שהתקיים ב-1922 פתח דרכים חדשות לספרות הברזילאית. ועלו שמות חדשים כאוסוולד דה אנדרדה וחורחה אמאדו. יחד אתם עלו גם שמות כמו ג'ימראיס רוזה וקלאריס ליספקטור.

סופרים שזכו להכרה בינלאומית רחבה הם פאולו קואלו (חבר באקדמיה הברזילאית של אותיות) וכיום הוא הסופר הברזילאי המצליח ביותר, למרות ההצלחה המסחרית שלו, מבקרים רבים טוענים שספריו הם אך ורק למטרות מסחריות והם קלות מדי לעיכול. בעידן הראליסטי של המאה העשרים נכתבו יצירות העוסקות בעקיפין במצב החברתי ובמחאה חברתית בעיקר סופרים כגון ז'וזו אמדו. סופרים אחרים בני זמננו הזוכים להצלחה מסחרית ואצל המבקרים כאחד, כמו נלסון רודריגז, איגנטיוס, לאוילולה ברדאו, ראובן פונסקה, לואיס פרננדו וראסימו ואחרים. הפואמה הברזילאית היא ענפה וכוללות מוסרת של כתיבת פואמות כמו ליאטורה ד'י קורדל שהם ספרונים שבהם נכבים פואמות בנושאים שונים כמו

שפות

שפות מיעוט מדוברות בברזיל בכל רחבי הארץ. המפקד 2010 נרשם 305 קבוצות ילידים בברזיל, שמדברות 274 שפות diferentes.1 0.2 יש קהילות משמעותיות של דוברי גרמנית (בעיקר Hunsrückisch, ניב גרמני גבוה) ואיטלקיות (בעיקר איטלקי יורחק, ממוצא ונציאני) בדרום, שהושפעו מהשפה פורטוגזית, 4 3 ואחרון תהליך של שיתוף שפות רשמיות כגון התרחשו בPomerode וסנטה מריה דה Jetibá.5 בזמן גילוי, הערכה הוא שלמעלה מאלף שפות מדוברות בברזיל. נכון לעכשיו, השפות הבאות, הם מופחתים 180 línguas.6 7 מתוך 180 השפות, רק 24, או 13%, יש יותר מאלף רמקולים, 108 שפות, או 60%, הן בין מאה ואלף דוברים, בעוד 50 שפות, או 27 יש לי% פחות מ -100 דוברים וחצי מאלה, או 13%, יש פחות מ -50 רמקולים, מה שמראה כי רבים משפות אלה נמצאים בסיכון רציני של extinção.8 בשנותיה הראשונות של התישבות, שפות ילידים נאמרו גם על ידי מתיישבים פורטוגזיים, שאימצו שפה מעורבת המבוססת על שפת הטופי. כי זה מדובר על ידי כמעט כל תושבי ברזיל, נודעו כשפה הכללית. עם זאת, במאה השמונה עשר, השפה פורטוגזית הפכה רשמית בברזיל, שגרמה להיעלמותו של כמעט שפת comum.8 במשך מאות השנים, האינדיאנים הושמדו או מושרשים בתרבות על ידי פעולה קולוניאליסטית ועם זה, מאות שלו שפות נכחדו. נכון לעכשיו, שפות ילידים הם דברתי בעיקר בצפון ובמערב התיכון. השפות המדוברות ביותר של הטופי-הן guarani.8 קיימת מגמה האחרונה כיום שפות רשמיות בשיתוף עיריות אחרות המאוכלסות על ידי מהגרים (כגון איטלקי וגרמני או מקומי, באמצעות סקרים של מלאי לאומי לגיוון לשוני שהוקם על ידי צו של הנשיא לואיס אינסיו לולה דה סילבה ב9 דצמבר 2010.9 לשקול הצעות להתחדשות משפות אלה בcountry10 גם המדינות של סנטה Catarina11 12 וריו גרנדה דו סול לי האיטלקי יורחק אושר באופן רשמי כשפת מורשת במדינה (כמו בשפה גרמנית, הכיסוי נרחב בשתי המדינות האלה, זה לא היה רשמי עדיין כי לא הייתה תמימות דעים בין סטנדרטיזציה של הטופס hunsriqueana או הפומרני, או האימוץ של שתי שיטות בsimutâneo), 13 14 ואילו רוח הקודש כבר במקום מאז אוגוסט 2011 אי סי 11/2009, הכולל בסעיף 182 לחוקת המדינה הפומרני והשפה גרמנית כמורשות תרבותיות זה estado.15 16 17

ספורט

הספורט נטמע עמוק בתרבות ובאורח החיים בברזיל, ויש מגוון רחב של סגנונות ספורט שפופולארים מאוד במדינה בעיקר תרבות הכדורגל המפורסמות, אך ישנם עוד ענפים רבים מאוד כמו אומנויות לחימה ברזילאים וזרים, כדורסל, כדורעף רגיל וחופים, ספורט ימי, ספורט מוטורי,אגרוף, ספורט אתגרי, טניס, ג'ודו, גולף, אתלטיקה קלה, ושחייה. למרות אלה ברזיל מתקשה למנף את מלוא הפוטנציאל הטמון בה בשל שחיתות ממסדית וניהול גרוע.

ישנם מספר ענפי ספורט ייחודיים שפותחו בברזיל כמו כדורגל החופים, הקטרגל שהומצא באוורגואי ופותח בברזיל, פוצ'יוולי שזה שילוב של כדורעף חופים עם כדורגל, ביריבול שזה כדורעף המשוחק בתוך בריכה, פוצ'יבול סקו שזה פוצ'יוולי המשוחק בכדור זעיר במשטח מרוצף ופטיקה משחק אינדיאני מסורתי הדומה לבדמינטון .

ברזיל אירחה אירועי ספורט בקנה מידה בינלאומי: ארגנה את הארץ וארחה את גביע העולם בכדורגל ב1950 נבחרה לארח את גביע העולם בכדורגל בשנת 2014. תחרויות גראנג פרי של פורמלה אחד מתקיימות בסאו פאולו, וריו דה זיינ'רו אירחה את משחקי משחקי פאן אמריקה ב2004 ,בקיץ 2016 תארח ברזיל את המשחקים האולימפיים .

מטבח

מטבח ברזילאי היא מבטח מגוון ועשיר למדיי התוצאה של תערובת של אירופים, אינדיאנם, אפריקאים, יפנים ועוד. הארוחה הברזילאית הבסיסית מורכבת מאורז, שעועית ובשר. המאכל שנחשב למייצג של המדינה היא הפיג'ואדה. אופי המאכלים משתנה מאוד מאזור לאזור. צפון מזרח מאופיין בשפעה אפריקאית חזקה בבישול,עם מאכלים כמו אקארז'ה ואדאפה עם רוטב פלפל. בצפון יש השפעה אינדיאנית בשימוש בקסבה ובדגי מים מתוקים. בדרום מזרח בעיקר ב במינאס ז'ראיס, סאו פאולו יש כמה מנות כמו שועית ואורז בנוסח מיוחד (נקרא טורפירו ג'י אגו) סאו פאולו יודע בפיצות שלה. בדרום יש השפעה גם השפעה איטלקית חזקה, במנות כמו פולנטה, וגם של מטבח גרמני. המנגל הטיפוסי בריו גראנג'י דו סול נקרא צ'ורסקו גראנדה דו סול, שהיא גם אהובה מאוד בברזיל כולה.

דתות

ברזיל היא מדינה מגוונת מבחינת דתית , עם מגמה של ניידות וסובלנות בין הדתות השונות. האוכלוסייה הברזילאית היא בעיקר נוצרית (89%), כשרובם המכריע היא נוצרית קתולית, הנצרות קתוליות הייתה הדת הרשמית של המדינה בחוקה הרפובליקנית של 1891, שהקימה את המדינה החילונית.

השחורים שנלקחו בתקופת העבדות הביאו גם הם את המנהגים הדתיים שלהם, ששרדו את הדיכוי בקולוניאלי, והוליד את הדתות האפרו-ברזילאיות. במחצית השנייה של המאה תשע עשרה, החל להתפשט תנועות של ספיריטואליזם, שתופסות מקום גדל יותר ויותר, בעשורים האחרונים, הדתות הפרוטסטנטיות גדלו בקצב והם מהווים היום חלק ניכר מהאוכלוסייה. בדומה לכך, מספר האנשים המגדירים את עצמם אתאיסטים גדל גם הוא. בברזיל מספר רב של ילדים המאמינים במיתולוגיה של טופי-גרואני. הדתות האפריקניות הברזילאיות, כמו גם חלק מהתומכים של רוחניות רבים גם קוראים לעצמם "קתולים" והנה כמה הטקסים של הכנסייה הקתולית. סוג זה של סובלנות הוא הסינקרטיזם היסטוריה מוזרה תכונה של דתיות בארץ. מלבד נצרות ודתות אפרו- ברזילאיות קיימות עוד דתות נוספות שהגיעו לברזיל בזכות ההגירה ההמונית אליה כמו בודהיסטים שהגיעו מיפן ומאמיני דת השינטו, מוסלמים המונים כחצי מילון בני אדם, יהודים שמספרם קרוב למאה אלף, וגם תנועות של ניאו פגנאיזים ואומנה בחייזרים.

פולקלור

הפולקלור הברזילאי עוסק בתרבות העממית של ברזיל היא כוללת מיתוסים, מחולות אומנויות שונות דמויות , אגדות אומנויות לחימה ועוד