משתמש:Rijikk/איזומו טאיישה
איזוּמוֹ טָאיישָה (יפ. 出雲大社, "המקדש הגדול של איזומו") הוא מקדש שינטו, אחד העתיקים והחשובים ביפן.
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקדש איזומו ממוקם סמוך לשכונת טאיישה בעיר איזומו שבמחוז Simane. הוא ניצב למרגלות ההרים הקדושים יאקומה וקמי-יאמה, בתוך יער קדום.[1] האיזור בו שוכן המקדש כיום נחשב לאחד המקודשים ביפן מקדמת דנא.[1] ברחוב המוביל למקדש נמצאת תחנת הרכבת של הקו איצ'יבאטה.
מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקור נקרא המקדש קיזוקי-אויאשירו ובו סגדו ליאצוקאמיזו-אומיצונו-נו-מיקוטו, אל שעל פי המסורת המקומית קרע פיסת אדמה מממלכת סילה הקוריאנית וסיפח אותה לארץ איזומו. מיתוס זה, הנקרא קוניביקי-שינווה ("מיתוס משיכת האדמה"), השתמר באנתולוגית המיתוסים המקומיים, איזומו-פודוקי.
כיום סוגדים באיזומו טאישה לקאמי או-קוני-נושי נו מיקוטו . אוקונינושי היה צאצא של סוסאנואו ששלט באזור איזומו. סוסאנואו היה אל הים והרוחות, שהוגלה בגלל מרדנותו על ידי האלים השמימיים והתיישב באיזומו. הקוג'יקי וניהון שוקי מתארים כיצד אוקונינושי "ויתר" על אדמתו לטובת נציגה של אמטרסו. הסברה כיום היא שמיתוסים אלה משקפים את התחרות בין ברית השבטים של יאמאטו לזו של איזומו. לאחר הכנעתו של איזומו, היאמאטו צירפו אלים מקומיים לפנתיאון שלהם, ובמקביל סיפקו ביסוס "מיתולוגי" לשלטונם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאריך ייסוד המקדש אינו ידוע. על פי המקורות היפניים העתיקים ביותר - " קוג'יקי " ו"ניהון שוקי "- הוא שייך לתקופה המיתולוגית.
עד שנת 1200 או 1248, המקדש היה הבניין הגבוה ביותר ביפן, וגובהו כ -50 מטר; כיום גובה בניין העץ הגבוה ביותר ביפן, מקדש טודאי-ג'י, הוא 46 מטר. תיאור המקדש בניהון סקי מאושר על ידי ממצאים ארכיאולוגיים - בשנת 2000 מצאו ארכיאולוגים בסיס של עמוד עץ בקוטר של 3 מטרים לא רחוק מההונדן הנוכחי. בהתבסס על הדמיות ממוחשבות, הגיעו מדענים למסקנה שגובהו קרוב לזה של בניין בן 16 קומות. בשל גודלו הרב, המקדש קרס לפחות שש פעמים, כשבסוף הוא נבנה בגרסה צנועה יותר. המקדש קיבל את מראהו הנוכחי בשנת 1667, הונדן והאיידן הקיימים נבנו בשנים 1744 ו-1959.[3][1]
הכהונה במקדשי איזומו עוברת בירושה, מאז המאה ה -14 רק בני המשפחות הקשורות סנגה וקיטאג'ימה יכולים להשתייך אליה, מאז 1868 ממלא בן משפחת סנגה את תפקיד הכהן הראשי.[4]
בין השנים 1871 ל-1946, השתייך המקדש לקטגוריה הגבוהה ביותר של מקדשים הנתמכים על ידי המדינה - קאמפיי-טאיישה (יפ.官幣大社, "מקדשים קיסריים גדולים").
מקדש איזומו טאישה נכלל ברשימת האוצרות הלאומיים של יפן.
ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איזומו טאישה הוא הדוגמה הבולטת ביותר לסגנון הקלאסי של אדריכלות השינטו שנקרא על שמו - טאיישה-זוקורי. הוא מעניק רושם של עוצמה והיקף, שאינו אופייני לסגנונות אחרים. גובהו של הונדן שנבנה בשנת 1744 הוא 24 מטרים. המבנה נשען על שמונה עמודים בגובה של כ-4 מטרים.[1] צורתו מרובעת, אורך צדדיו הוא מעל 5 מ'. הגג הגמלוני מסיבי, מעוקל מעט ומכוסה קליפת ברוש, הוא מגיע עד המרפסת המקיפה את הבניין.[3] על הגג יש שלושה קצואוגי ושני צ'יגי הממוקמים הרחק מהקצה.[3] גרם המדרגות התלול בעל 17 מדרגות נמצא תחת גג גמלוני נפרד, האופייני לסגנון זה.[3][1] במרכז ההונדן נמצא עמוד מרכזי (心 の 御柱, שין-נו-מיהאשירה) המשמש כיורישירו (אובייקט פיזי שהקאמי יכול להכנס לתוכו). לטענת חוקרים אחדים, הוא מסמל את העמוד השמימי של אמה-נו-מיהאשירה, שבעזרתו ירדו ארצה מהשמיים האלים Izanagi ו- Izanami.[3]
לפני הונדן ממוקם ההאיידן, שנבנה בשנת 1959, בעל הגג מצופה נחושת. המונומנטליות של המקדש מודגשת על ידי שימנווה (חבל קש) שתלוי מעל הכניסה ומשקלה 3 טון. נהוג להביע משאלה ולזרוק מטבע לעבר שימנאווה. מאמינים שאם המטבע יישאר בתוך החבל, המשאלה תתגשם.
בשנת 1981, נבנה קאגורה-דן הנוכחי (אולם לריקוד הטקסי קאגורה) עם שימנווה גדול עוד יותר במשקל 5.2 טון ובאורך 13 מטר.[5]
מצורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
יותר מ -15 מצורי (חגיגות שינטו) נחגגים במקדש. המפורסם שבהם הוא חג הקאמיארי-מצורי, הנערך באוקטובר או בנובמבר.[1] לפי המסורת, בחודש זה קאמי מכל רחבי יפן מגיעים לאיזומו לאסיפה.[3] לכן החודש העשירי בלוח השנה היפני הישן היה נקרא קאנאזוקי ( יפנית神無月, "החודש ללא אלים"), ואילו במחוז איזומו הוא נקרא קאמיאריזוקי ( יפנית神在月, "חודש בו האלים נוכחים") . ביום העשירי לחודש, הקאמי, בהנהגת אל-דרקון - שליט הים - יוצאים לחוף אינאסהאמה הסמוך למקדש. על החוף פוגשים אותם כהני-דת ומזמינים אותם לשני הימורוגי - רחבות טקסיות. משם הם מובלים לקאגורדן (אולם ריקודי הקאגורה) במקדש איזומו, ולאחריו הם משתכנים במקדשים זמניים קטנים. במהלך השבוע בו הקאמי נמצאים במקדש, הכוהנים שומרים על כללי הטהרה. למשל, הם אינם אוכלים בשר, אינם נוסעים ברכב מתקלחים לאחר כל ביקור בשירותים. כעבור שבוע, בשבע עשרה לחודש, הכמרים הנושאים ענפי סאקאקי וסרטי נייר שידה שולחים את האלים למקדשים אחרים בפרובינציה. בסוף החודש נערך טקס הפרידה הסופי במקדש מנקוסן-ג'ינג'ה.[3][6][7]
הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 Е.К. Симонова-Гудзенко; Г.Б. Навлицкая (2010). "Основные святилища и их устройство". In И.С. Смирнов (ed.). Боги, святилища, обряды Японии - энциклопедия синто [Japan: Gods, Shrines, Rites Encyclopedia of Shinto]. Orientalia etClassica - труды Института восточных культур (ברוסית). изд. центр РГГУ. ISBN 978-5-7281-1087-3.
{{cite book}}: פרמטר לא ידוע|Ref=(הצעה:|ref=) (עזרה); פרמטר לא ידוע|city=(הצעה:|location=) (עזרה) - ^ "御本殿" (ביפנית). IZUMOOYASHIRO. נבדק ב-2021-04-17.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםCali - ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםPicken - ^ "神楽殿" (ביפנית). IZUMOOYASHIRO. נבדק ב-2021-04-19.
- ^ Mogi Sakae (09.12.2006.). "Kamiari matsuri". Encyclopedia of Shinto (באנגלית). Kokugakuin University. נבדק ב-2021-04-21.
{{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב:|date=(עזרה) - ^ "神在月". kotobank.jp. נבדק ב-2021-04-21.
קישורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
[[קטגוריה:Category:שינטו]]