משתמש:Roiebh/ארגז חול: מרשעת
מרשעת: תולדות חייה וזמנה של המכשפה המרשעת של המערב, הוא רומן בדיוני אשר יצא לאור בארה"ב בשנת 1995, נכתב על ידי גרגורי מגווייר ואוייר על ידי דאגלס סמית. הספר מבוסס על כתביו של ליימן פרנק באום, ונותן נקודת מבט אחרת על ארץ עוץ ודמויותיה, המוכרות מהרומן המפורסם של באום, הקוסם מארץ עוץ שיצא לאור ב- 1900, ומהסרט המבוסס עליו שיצא ב-1939.
זהו המקור למחזמר המצליח בברודוואי "Wicked". ספר ההמשך הניקרא "בן המכשפה" (Son of a Withch), יצא לאור בארה"ב בסתיו 2005. במהלך שנת 2008 צפוי לצאת לאור ספרו השלישי של מגווייר בסדרת "מרשעת" העונה לשם "אריה בקרב אנשים", שמתחיל 8 שנים אחרי הספר הקודם לו.
הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן מציג אירועים, דמויות ומצבים מספריו של באום ומהסרט בכיוונים חדשים, עם הרבה הבדלים בין הסידרה לבין שנות הרשע. שינויים אלה קמו מתוך התפקוד המקורי של עוץ כתמונה נגדית של קנזס במסגרת התרבות והכלכלה. עוץ הייתה עשירה, משגשגת ובעלת יבולים חקלאיים מצויינים, בעוד שקנזס אופיינה בקושי כלכלי, קשיים סביבתיים ויבול עני. המאבק החברתי שתואר בשנות הרשע מציין את השתיים כמכלול דומה וקרוב מאוד אבל מרוחק מאוד בהשקפתו על "עוץ".
לא כמו הסרט הפופולארי משנת 1939 ומספריו של באום, הרומן הזה לא נועד לילדים וכולל בתוכו שפה וביטויים למבוגרים.
מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן הוא פוליטי, חברתי ומוסרי אשר נותן את פרשנותו על מהם טוב ורוע באמת. זה בא לידי ביטוי בארץ עוץ, לפני הגעתה של דורותי. הסיפור מתמקד באלפבה, הילדה הלא מובנת, בעלת העור הירוק, אשר גדלה והפכה להיות המכשפה הרעה של המערב הידועה לשימצה. גרגורי מגווייר הגה את השם אלפבה למעשה מראשי התיבות של שמו של ליימן פראנק באום (L-אל F-פ B-בה). הסיפור מחולק לחמישה חלקים שונים.
מוצ'קינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלפבה נולדה למלנה ת'רופ , נכדה לת'רופ רם המעלה מארץ המוצ'קינים ולפרקספאר, שר נודד הדוגל באיחוד הארץ. פרקס הוא בן שביעי לבן שביעי, והמטיף השביעי במשפחתו. מלנה התחתנה עם בן מעמד הנחות ממעמדה המשפחתי ובאופן כללי אינה מאושרת בנישואיה. היא ידועה ברומנים הרבים מחוץ לנישואיה. למרות שאין זה מתבהר אלא יותר מאוחר, אל מלנה ניגש זר מסתורי, אשר מסמם אותה בסם מבקבוק ירוק. הוא מפתה אותה, ותשעה חודשים לאחר מכן, היא יולדת תינוקת, אלפבה, בתוך שעון דרקון הזמן, כאשר בעלה מותקף ע"י אספסוף החפצים במותו. (שעון דרקון הזמן הוא עתק דתי אשר סוגדים לו חסידי "אמונת ההנאה" ואשר מוזכר כדמות חשובה לאורך הסיפור)
בעלה של מלנה, פרקס, מאמין שהתינוקת היא עונש מהאל שלא ניתן לקרוא בשמו על כך שכשל בהגנה על חסידיו, ומביא את האומנת של מלנה מארצות קולוון לטפל בתינוקת. נוסף על עורה, הצבוע בירוק, שיני החלב של התינוקת חדים (כניבי ערפד) בצורה שאינה טבעית. ראשה נקשר כדי למנוע ממנה לנשוך דברים (כולל את עצמה) והיא פוחדת מאוד ממים.
כשנה וחצי לאחר מכן , נפח זכוכית קוואדלינגי (תושב ארץ הדרום) בשם לב-צב מבקר בבית מלנה ופרקס. מלנה מציעה לו מזון ומים, ולב-צב מנפח מזכוכית כדור השתקפות עבור אלפבה. היות ופרקס נעדר לתקופות ממושכות להטיף לתושבי ארץ המזרח (המוצ'קינים), לב-צב ומלנה מתחילים ברומן סודי. כאשר פרקס שב, הוא מתיידד עם לב-צב (ונראה שהוא עיוור למערכת היחסים בין הקוואלינג לאישתו), הן מתוך נדבה איחודית (תושבי ארץ הדרום, אחרי הכל, "מדורגים נמוך בסולם הדרגות החברתי ככל שאפשר להיות אנושי") והן מקנאה דתית (לקוואדלינגים אין כל תפיסה של דת לכן פרקס רואה בלב-צב כמומר אפשרי). כן נרמז שפרקס ולב-צב קיימו מערכת יחסים, כאשר פרקס מודה יותר מאוחר בסיפור כי היה מאוהב בו).
בסוף החלק הראשון, מלנה בהריון עם ילדה, אחותה הקטנה של אלפבה, נסרוז. לא ניתן לדעת אם האב הוא פרקס או לב-צב. נסרוז, או נסה בקיצור, נולדת ורודה כשם שאלפבה ירוקה, ויותר חשוב – ללא כל זרועות. באי יכולתה להיות יציבה, היא דורשת פיקוח קבוע. נסרוז מקבלת עליה את קנאתו של פרקס, ולכן היא נבחרתו של אביה.
ג'יליקין[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלק השני פותח ברכבת לשיץ, עיר בדרום-מערב ג'יליקין, הלוא היא ארץ הצפון. שניים מנוסעי הרכבת, דוקטור דילמונד וגאלינדה האמורים לרדת באוניברסיטת שיץ. בהגיעם, דילמונד מסתגר במגורי המרצים, וגאלינדה פונה לקמפוס קרייג', אוניברסיטת הנשים.
באבדה את מלוותה, אמה קלאץ', בנסיעת הרכבת לשיץ (אמה קלאץ' דורכת על מסמר חלוד ונשארת לטיפול רפואי), אין כל מי שייצג את גאלינדה בקביעת שותפה לחדרה. בסרבה לשהות עם הנערות הפשוטות (במגורים הוורידים), גאלינדה מאולצת לגור עם אלפבה, שכעת בת שבע עשרה. גאלינדה ואלפבה אינן מסתדרות מן ההתחלה. אלפבה, בהיותה ירוקה, אינה מעוניינת במעורבות חברתית, וגאלינדה, אשר מוצאה משבט ארדואן האצילי מהעיר הבירה ג'יליקין (אבל רק מצד אימהּ), מעוניינת בטיפוס בסולם הדרגות החברתי מאשר להתחבר עם חברתה לחדר המנודה חברתית. יותר מאוחר אמנם, גאלינדה (לאחר שרבה עם חבריה החדשים) מחליטה ללעוג לאלפבה בכך שתגרום לה לחבוש כובע שהיא בטוחה שאלפבה תיראה איתו מזוויעה. כאשר אלפבה נראית די יפה בכובע, גאלינדה מזועזעת חלקית בכך שדיברה "לנערה הירוקה". הן מתחילות לדבר על רשע ואלפבה מלמדת את גאלינדה כיצד לחשוב. גאלינדה ואלפבה נוטלות חלק בהרצאות הביולוגיה של דילמונד. ד"ר דילמונד הוא עז, עז בעלת בינה, ומריבת הספר עוסק במחלוקת היסודית, בעל חיים כנגד חיה (תבונתית), מחלוקת, אשר ד"ר דילמונד הביולוג מנסה לפתור, כאשר מוכיח שלחיות (תבונתיות) יותר קרובות לבני האדם מאשר לבעלי החיים. ד"ר דילמונד מודיע לכיתה, שתחת שלטונו העריץ של הקוסם מארץ עוץ, החיות מופלות לרעה, ובמקרים מסוימים, מאולצות לחזור לשדות. אימתו של דילמונד לגבי התפשטותה של אפליה זו מאומתת ע"י מאדאם מוריבל (אשר מכוּנָה מוריבל האיומה ע"י אלפבה), אם הבית של קמפוס קרייג' באוני' שיץ, אשר אחראית על מפגשי שירה, שמתבררים להיות לא יותר מאשר התאגדות לתעמולתה: "חיות צריכות להיראות ולא להישמע" אלפבה נמשכת לתנועה לזכויות החיות מן ההתחלה, ומאוחר יותר נעשית למזכירתו של דילמונד ועוזרת המעבדה שלו.
אלפבה מתיידדת עם ילד מונצ'קיני בשם בּוֹק, אשר מפתח "קראש" על גאלינדה. בהיותה ג'יליקינית גבוהה, והוא מונצ'קיני נמוך, היא דוחה אותו. הוא מקווה שבידידות עם אלפבה הוא יתקרב יותר לגאלינדה; אך למעשה, התוצאה היא הסתבכות במטרותיהם של אלפבה ודילמונד. אבל ידידותם מתערערת כאשר ד"ר דילמונד נרצח בהיותו על סף תגלית מדהימה על הדמיון הגנטי בין בני –אדם לחיות, ומלוותה של גאלינדה, אמה קלאץ', היא עדה כביכול לכך שמשרתה של מדאם מוריבל, אדם בשם גרומטיק רוצח אותו. אמה קלאץ' מכושפת למצב טרנסי כדי להשתיקה. גאלינדה אכולת אשמה על מה שקרה לאמה קלאץ', אך זהו מותו של ד"ר דילמונד המשפיע עליה ביותר. לזכרו, גאלינדה מאמצת את היגוי שמה המסורתי יותר, גְלינדה ומשקעת את עצמה בלימודיה, בהתמחות בתחום הכישוף בעידודה של מאדאם מוריבל. גלינדה ואלפבה מהדקות את חברותן. התאהבותו של בוק בגלינדה שוככת, וכולם מתיידדים עם נסיך וינקי החדש בשיץ (מארץ המערב) בשם פייארו, נער שקט אשר בקושי דובר אנגלית אך מושך אליו תשומת לב בשל תלבושתיו המוזרות ותבניות הקעקוע בצורת יהלום כחול שעל כל גופו ועם אחותה של אלפבה, נסרוז אשר נקראת לשיץ ככל הנראה להביא מלווה חדשה לגלינדה ואלפבה. פרקס שולח לילדתו הנבחרת "מתנה חזרה ללימודים" , זוג נעלים מכוסות חרוזי זכוכית מנופחת. בו בעת, אלפבה ממשיכה בסתר את מחקרו של ד"ר דילמונד
במשך הזמן, מצבה של אמה קלאץ' מידרדר, וכאשר מתברר כי היא על ערש דווי, גלינדה מנסה כישוף כדי להוציא אותה ממצבה. צלילות דעתה חוזרת לרגע, ואמה קלאץ' מספרת שהיא הייתה עדה לכך שגרומטיק רצח את ד"ר דילמונד והוא עשה זאת בשמה של מאדאם מוריבל. לאחר הלווייתה של אמה קלאץ', אלפבה, גלינדה ונסרוז כמעט משוכנעים ע"י מאדאם הוריבל להיות חיילים שקטים של הקוסם ולהיות כביכול "שליחים של שלום" : אלפבה תנוע מזרחה לארץ המונצ'קינים, גלינדה תצפין לג'יליקין, נסרוז תדרים לארץ הקוואדלינגים, ואף אחד לא תגיע לארץ המערב, ארץ אשר בקושי מיושבת. כל שלוש הנערות מסרבות, וכאשר הן מנסות לדון בנושא ביניהן, הן מנועות לעשות זאת ע"י קסם שמונע מהן לדון בכל הצעה כלשהי של מוריבל. בסרבה לשתוק, אלפבה מחליטה שחייב להיעשות דבר מה.
היא וגלינדה נוסעות לעיר הברקת ושם פוגשות בקוסם מארץ עוץ ומשטחות בפניו את טענותיהן בנושא החיות. הוא פוטר את דאגתן כלאחר יד, וגלינדה ואלפבה מצווות לחזור לשיץ. ברם, אלפבה נותרת מאחור ושולחת את גלינדה חזרה, לאחר שאומרת לה שאין היא יכולה לראות אותה יותר; היא החליטה לקחת את העניינים לידיה שלה בלבד.
עיר הברקת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמש שנים עברו מאז שאלפבה ראתה את גלינדה, בוק או את שאר חבריה מן הלימודים. היא חיה כעת בעיר הברקת, ובסתר מעורבת בתנועה לשחרר את החיות ולהיפטר מהקוסם מארץ עוץ. פייארו, כעת נסיך עם ילדים, מגיע לעיר הברקת לצרכי עסקים פוליטיים עם הפוליטיקאים שם. בדרך הוא מבחין באלפבה מתפללת . פייארו עוקב אחריה לביתה והם מחדשים את הקשר ביניהם. הוא מגלה שהיא החלה לעסוק בכישוף, ומספר לה שנסה החלה בלימודי הכישוף שלה וגלינדה היא כבר קוסמת מוסמכת ושהם מתגעגעים לאלפבה. הם מתחילים ברומן אהבה אסור משלהם, והוא מזניח את אישתו סארימה ואת ילדיו, אירג'י, מאנק ונוֹר. שני המאהבים הללו, למרות מחלוקות אישיות, חיים בשלום האחד עם השנייה – ואלפבה, לשם שינוי, מאושרת בחייה.
חייה משתנים בין-לילה, כאשר היא יכולה סוף כף סוף להשלים את מטרתה : להרוג את מאדאם מוריבל. פייארו עוקב אחריה , אך היא אינה יכולה להשלים את משימתה, היות שילדים מסתירים את קו האש של מטרתה של אלפבה. הוא חוזר לדירתה לחכות לה, כאשר פלוגות הסער, המשטרה החשאית של הקוסם אשר תרים אחר אלפבה, מתקיפים אותו. הוא נחטף הרחק משם ונרצח. אלפבה חומקת מהעיר, ובורחת למנזר, שם פוגשת היא באישה זקנה בשם יאקל, אשר בעבר הייתה ראש מועדון הפילוסופיה. יאקל מאמצת אליה את אלפבה, אשר נעלמת מרוב צער על מותו של פייארו.
בווינקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוסרת הכרה קרוב לשנה, ולאחר מכן נזירה למשך שש שנים נוספות, אלפבה נודדת לוינקוס, ארץ המערב, הארץ בה פייארו היה נסיך, ופוגשת באשתו וילדיו. אלפבה מביאה עימה ילד ושמו ליר, אליו אין לה כל קשר, לטענתה ונשארת בטירת קיאמו קו למשך כשנה וחצי. היא מנסה לספר לסארימה, אישתו של פייארו על הרומן ביניהם אך סארימה מסרבת, באומרה כי אינה רוצה לדבר על בעלה המנוח. משפחתו של פייארו, אלפבה וליר הופכים לתא משפחתי באופן בלתי צפוי; אך כאשר מאנק, אחד מבניה של סארימה, משכנע את ליר להתחבא בבאר ומשאיר אותו שם, ליר כמעט מת שם וזעמה של אלפבה לעברו של מאנק בוער, וגורמת לקרחון ליפול עליו ולהרוג אותו. המעשה גורם לאלפבה להבין שיש לה רגשות אימהיים אל ליר. ליר טוען שבזמן ששהה בבאר, דג (תבוני) סיפר לו כי הוא בנו של פייארו. סארימה מתאבלת על בנה, והתא המשפחתי מתפרק. אלפבה מקבלת מכתב מאביה פרקס, אשר מבקש ממנה לעזור לו עם נסרוז, אשר תפסה את מקומה של אלפבה כת'רופ רב-המעלה מארץ המזרח. כאשר היא מגיעה, הוא מבקש ממנה לדבר עם נסה, אשר מתגלה לאלפבה שהפכה למכשפה ומכונה "המכשפה המרשעת מן המזרח". היא עוזבת אחרי שנסה מבטיחה לה כי לאחר מותה תקבל את נעלי הבית הכסופים שפרקס הכין עבורה (גלינדה כישפה אותם כדי לאפשר לה להלך). כאשר אלפבה חוזרת לקיאמו קו, סארימה ובני משפחתה נעלמו; חייליו של הקוסם התקיפו את הטירה. רק האומנת נותרה (ליר נעלם, כנראה עם החיילים, דבר הגורם כעס לאלפבה).
הרצח והמשכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סופה פוקדת את ארץ המזרח, מפילה בית על נסה והורג אותה. בתוך הבית נערה ושמה דורותי וכלב ושמו טוטו. גלינדה, אשר שהתה באיזור, עצרה ושלחה את דורותי עם נעליה של נסה מפחד לפריצת מלחמת אזרחים בארץ המזרח וכן למען שלומה של דורותי. היא שולחת אותה לקוסם בתקווה שהוא יוכל לעזור לה לחזור לקנזס כיוון שגלינדה מעולם לא שמעה על מקום זה. אלפבה מגיעה להלוויה ורותחת מזעם על גלינדה על כך שנתנה לדורותי את הנעליים אשר היו שייכים לה בזכות. מאוחר יותר , היא נפגשת עם הקוסם לשאת ולתת על שיחרורו של נור, אשר נלקח בשבי מקיאמו קו ע"י כוחותיו של הקוסם. בדרכה חזרה לקיאמו קו, לאחר עצירה בשיץ לרצוח את מאדאם מוריבל, רק כדי לגלות שהגיעה כמה דקות ספורות לאחר מותה הטבעי של מוריבל (למרות שהיא מפוצצת את גולגולתה של מוריבל בכל מקרה), היא נתקלת בשעון דרקון הזמן, אשר מציג בפניה ורק בפניה חזון, אשר מראה לה כי אביה הוא הקוסם מארץ עוץ ולא פרקס. זמן מה לאחר חזרתה לקיאמו קו, היא מגלה שדורותי ובני לווייתה נמצאים בדרכם לקיאמו קו כדי להורגהּ. כאשר החברים מגיעים כבר לשערי הטירה, אלפבה (אשר ניסתה להאמין שהדחליל הוא פייארו, אהובה) שולחת את כלבה קיליג'וי כדי ללוות את החברים לטירה. החבורה אינה מבינה את כוונת הכלבים הנובחים לעברם, ואיש הפח הורג את הכלבים. הדחליל מפחיד את העורבים הנשלחים לעברם לשם אותה מטרה. לאחר שאלפבה שולחת את הדבורים, קורה אותו הדבר, ורק אז אלפבה משתכנעת שהדחליל הוא מה שהוא, דחליל. ההלם בתגלית זו רק גורם לה להתערער יותר. בהגיעה, דורותי מספרת לה שהקוסם אכן שלח אותה להרוג את המכשפה, אך היא מצטערת שהרגה את אחותה. רותחת מזעם, אלפבה שולחת לעברה את מטאטאה הבוער (היא הדליקה אותו להפחיד את דורותי) וחלק נוחת על שמלתה של אלפבה ומבעירה אותה. בתמימותה, דורותי שופכת דלי של מים להצילהּ , אך המים הורגים את אלפבה. דורותי חוזרת אל הקוסם עם בקבוק השיקוי הירוק, אשר הקוסם השתמש בו לסמם את אימהּ של אלפבה כדי להרות אותה. שמועות פושטות בארץ עוץ על מיקומה של דורותי (וכלבה הטורדני), ורק קומץ אנשים מאמין כי חזרה לקנזס.
דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלפבה : הגיבורה הראשית של הספר, אלפבה היא נערה בעלת עור ירוק אשר יותר מאוחר נודעת כמכשפה הרעה מן המערב. הכינוי הזה דבק בה בעיקר עקב הכינוי המקביל שניתן לאחותה (המכשפה הרעה מן המזרח, הניתן לה ע"י יריביה הפוליטיים) ולא בשל מעשים מרושעים אותם ביצעה. בהיותה פעילה למען זכויות החיות, אלפבה מעורבת בניסיון לרצח מאדאם מוריבל. היא חולקת מערכת יחסים לא מוסרית עם פייארו, שמותו גורם לה לנטוש את רעיונותיה המהפכניים. שמה של אלפבה נובע מראשי התיבות של מחבר ספרי הקוסם מארץ עוץ, ליימן פרנק באום.
- גאלינדה (ומאוחר יותר גְלינדה) : שותפתה של אלפבה באוניברסיטת שיץ. היא שונאת את אלפבה בתחילה, אך לאחר מכן נעשות חברות. גלינדה היא חלק מהמעמד הגבוה בג'יליקין, ארץ הצפון של עוץ. גלינדה בספר זה מתוארת כסנובית, ובלתי מתחשבת ובעוד בהקוסם מארץ עוץ, ובשאר ספרי עוץ הרגילים, היא מתוארת כרכה ועדינה.
- נסרוז: אחותה הקטנה של אלפבה, נודעת לבסוף כמכשפה הרעה מן המזרח. נסרוז נולדה ללא זרועות, כנראה כתופעת לוואי של הגלולות אותן מלנה נטלה כדי שילדהּ הבאה לא יהא בעל עור ירוק. נסה היא יפה במיוחד, גורמת לאלפבה לסלוד ממנה הן בשל קנאה והן בשל היות נסרוז בחירת ליבו של אביה. כמתנה, פרקס (אביהן) שולח לנסרוז את הנעלים בעלות אבני החן, שגלינדה מאוחר יותר מכשפת, וגורמת לנסרוז להתהלך ללא עזרה (הנעליים הופכות לאדומות כתופעת לוואי של הכישוף). נסרוז יורשת את התואר ת'רופ רם המעלה של ארץ המונצ'קינים, היות שאלפבה נחשבה למתה. היא תומכת באיחוד בצורה נלהבת, ומונצ'קינים רבים אינם מאושרים תחת שלטונה. לבקשת אחד מנתיניה, נסרוז מטילה לחש, שלבסוף הופך חוטב-עצים לפח. (ראו [[איש הפח] למידע נוסף). היא נהרגת כאשר ביתה של דורותי נופל עליה. נרמז במהלך הספר שנסרוז היא בתם הבלתי החוקית של מלנה ולב-צב ולא של מלנה ופרקס.
- פייארו: נסיכם של שבט הארג'יקי בארץ המערב. הוא פוגש באלפבה בשיץ, ומאוחר יותר מנהל איתה רומן בעודה מעורבת בתנועת מחתרת המתנגדת לקוסם מארץ עוץ. דבר זה גורם לרציחתו ע"י פלוגות הסער, כוח המשטרה החשאית של הקוסם.
- הקוסם מארץ עוץ: בן-אדם שהגיע לעוץ מכדור הארץ בכדור פורח. הוא למעשה חיפש את הגרימרי, אך דעתו הוסחה כאשר גילה שיוכל לארגן הפיכה בעוץ. הסיפור רומז שהוא אביה של אלפבה, כאשר אימה הייתה תחת השפעת שיקוי קסום, דבר אשר יכול להסביר את עורה הירוק של אלפבה, סלידהת למים, ויכולתה החלקית לקרוא את שפת הגרימרי.
- מאדאם מוריבל : אם הבית של קמפוס קרייג' באוניברסיטת שיץ, לשם הולכות אלפבה וגאלינדה. אלפבה וחבריה חושדים שמוריבל אחראית לרצח ד"ר דילמונד. בנקודה מסוימת, היא מציעה לאלפבה, גאלינדה ונסרוז להיות שליטות מאחורי הקלעים בעוץ, הצעה שאליה הן אינן מסכימות לעולם. אלפבה חושדת שמוריבל היא בעלת כוחות קסמים, ואכן ניסתה לשלוט בגורל השלוש. יכול להיות שהיא ריגלה אחר אלפבה ושלחה הודעות לליר דרך היללות בבאר שבבית אלפבה בווינקוס. היללות פסקו עם מות מוריבל. מוריבל מתה בנסיבות טבעיות , דקות ספורות לפני שאלפבה מנסה לרצוח אותה.
דמויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיקטור דילמונד : תיש מדבר ופרופסור באוניברסיטת שיץ, אשר לוקח תחת חסותו את אלפבה כמתלמדת, ועורך בה את המחקר הבודק את ההבדלים בין החיות (בעלות התבונה) לבעלי-החיים. מותו הנגרם ע"י גרון משוסף גורם לחשדות. מאדאם מוריבל טוענת שזו תאונה, אך האליבי שלה נסתר ע"י מלוותה של גאלינדה, אמה קלאץ', אשר טוענת שהייתה עדה לאירוע.
- בּוֹק : מונצ'קין הגדל עם אלפבה ומתאחד איתה מחדש באוני' שיץ. בתחילה, הוא מתיידד עם אלפבה, רק כדי למשוך את תשומת ליבה של חברתה, גאלינדה, בה הוא מתאהב. אולם, עם הזמן, בוק ואלפבה נעשים חברים קרובים ועוזרים לד"ר דילמונד במחקרו יחד עם חבריו קְרוֹפּ וטִיבֶּט. מאוחר יותר, אלפבה פוגשת בבוק בעודה מחפשת אחרי דורותי בדרך האבנים הצהובות. הוא כעת נשוי למילה, אחת מידידותיה של גלינדה מלימודיה, ומגדלים כמה ילדים.
- דורותי גייל : נערה בת 12 הנוחתת בעוץ ביחד עם ביתה עקב סערת טורנדו, אשר מוחץ את נסרוז. היא לוקחת את נעליה של נסרוז תחת עצתה של גלינדה. רבים רואים בנעליים אלו כסמל של כוח גדול בארץ המזרח. במהלך מסעותיה, תושבי עוץ רבים מפקפקים באמיתות סיפורה בגלל נעליה ושמה : שמה נשמע כהיפוך הברות של "מלך" בארצה (תיאודור [דורותי] רוזבלט). בגלל שפירוש שמה הוא "אלת המתנות" (ההפך מתיאודור, "מתנת האל"), נרמז שדורותי הוא גלגולה השני של לורלין, אשר נודעה בתואר זה של אלת המתנות. פלוגות הסער של הקוסם פוחדים ממנה בגלל שם משפחתה (גייל באנגלית = כוח סער). הקוסם שולח את דורותי להרוג את אלפבה, אך דורותי למעשה מתכוונת רק לבקש את סליחתה של אלפבה על כך שהרגה בשוגג את אחותה. אלפבה אינה יודעת אם לנהוג בדורותי ביד רכה או לפחד ממנה. כאשר אלפבה דורשת ממנה את הנעליים, דורותי מתחננת בפניה וטוענת כי אינה יכולה להוריד את הנעליים. דורותי הורגת בטעות את אלפבה בכך שהיא שופכת עליה מים בנסותה לכבות אש שפשטה בשמלתה של אלפבה.
- ליר : ילד אשר עוזב את המנזר עם אלפבה בדרך לארץ המערב. הספר רומז מספר פעמים שליר הוא בנה של אלפבה ופייארו. היא אכן מודה שבזכרונה חסרה שנה מחייה, בה היא אכן עשויה הייתה ללדת את ליר. ליר, נער שמנמן, משחק עם אחיו-למחצה-לכאורה בעודו חי , יחד עם אלפבה, במחיצת משפחת אלמנתו של פייארו. בסוף מרשעת מצוין כי הוא מתכוון למצוא דרך לשחרר את אחותו-למחצה נוֹר מעבדות. הוא גם גיבור ספר ההמשך למרשעת של מגווייר, בנה של מכשפה. בספר זה ליר מכניס להריון נערה קוואדלינגית ושמה נֵר , אשר יולדת לו תינוק ירוק. דבר זה מהווה הוכחה חותכת שליר הוא בנה של אלפבה. כמו כן, בראיונות שונים, מגווייר מתאר את ליר כ"בנה של אלפבה".
- פרקספאר : אביהן של אלפבה, נסרוז וצדף (לפחות במובן האבהי-רגשי – האם אכן הוא נושא מטען גנטי משותף עימם, הדבר מוטל בספק). פרקס הוא מטיף התומך באיחוד. נסרוז היא בתו האהובה ביותר, ולה הוא העניק את נעלי הבית המפורסמות. הוא כנראה בוודאות אביו של שֶׁל צדף, כי כנראה אביה של אלפבה הוא הקוסם מארץ עוץ וככל הנראה, לב-צב הוא אביה של נסרוז. הוא, יחד עם מלנה, היה מעורב במערכת יחסים משולשת עם לב-צב.
- מלנה ת'רופ : אימם של אלפבה, נסרוז וצדף. מלנה באה ממשפחה מיוחסת הסוגדת למסורות של עובדי אלילים הסותרות את אמונתו של פרקס. יש לה אמות מוסר רופפות ביותר, והיא חולמת על ימיה כילדה מפונקת, למרות שמרדה בהתנהגות זו בילדותה.
- קרופ וטיבט : שני נערים הלומדים באוני' שיץ ביחד עם בוק. מאוחר יותר, הם נעשים חברים בחוג החברים הראשי המופיע בחלקו השני של הספר. נרמז רבות שהשניים הם הומוסקסואלים; אולם, דבר זה אינו מוכח בוודאות, אלא ע"י הערות שהשניים מטיחים אחד בשני ועל נערים אחרים. בעוד קרופ נעשה למשרתה האישי של 'ליידי גלינדה' , טיבט מאבד את שפיותו בשל דברים שעבר במועדון הפילוסופיה (בייחוד אינוסו ע"י נמר תבוני) ומאוחר יותר מת תחת השגחתה של אלפבה במנזר.
- לב-צב : נפח-זכוכית נודד מארץ הדרום. הוא מגיע לביתה של מלנה כאשר פרקס במסעות ההטפה שלו. מלנה ולב-צב פותחים ברומן אסור ונרמז שלפרקס גם היו יחסים אינטימיים עימו, והוא חולק אותם שווה בשווה. כמו כן, הוא כנראה אביה האמיתי של נסרוז. הוא נהרג בארצות קולוון, ביום לידתה של נסרוז, בהופכו לקורבן אנושי ע"מ להביא גשם לארץ המזרח. מותו הוא הגורם לפרקס ומלנה לעבור לארץ הדרום ולהמיר אנשים לתמוך באיחוד.
- אמה קלאץ' : מלוותה של גאלינדה בשיץ. היא "מאבדת" את שפיותה בצורה חשודה כאשר היא עדה לרציחתו של ד"ר דילמונד. נרמז כי מאדאם מוריבל כישפה את אמה, באותה התנהגות מטורפת שגאלינדה טוענת שהייתה אחראית להיעדרותה של אמה קלאץ' מהמו"מ על בחירת שותפה לחדר; הגורמת לה לדבר עם חפצים משל היו בני-אדם. מעט לפני מותה, גאלינדה מחזירה לאמה את שפיותה באמצעות קסם לזמן קצר, וגורמת לה לספר את האמת לגבי רציחתו של ד"ר דילמונד.
- צדף ת'רופ : אחיהם הצעיר של אלפבה ונסרוז. אימם מתה כאשר ילדה אותו. למרות שאינו נראה בספר, אלפבה אומרת כי הוא ודאי היה נעשה למועדף על אימן כיוון שהוא בן. יש לו תפקיד גדול יותר בספר-ההמשך, בנה של מכשפה.