משתמש:Taltulsani/ניסיון
אינטרס ציבורי הוא מושג שקשה לשים את האצבע מהי הגדרתו המדויקת, לאנשים שונים יכולות להיות דעות שונות . אומנם יש נטייה לראות קשר בין אינטרס ציבורי לבין טובת הכלל המשותפת. מתוך כך אפשר לומר שאינטרס הציבורי מונע מתוך התפיסה הבסיסית שלקהילה בכללה יש עניין באותם נושאים שיש להם השפעה חברתית על כל - או על חלק - מחבריה ולציבור יש הזכות שענייניו לא יינזקו על ידי יחידים בו.
דוגמאות לאינטרסים ציבוריים בישראל: זכות הציבור לדעת, הרפורמה במערכת התכנון והבניה[1],עורקי תחבורה, הזכות לשוויון.
טובת הכלל אל מול טובת הפרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי מיל , 'חייב כל אדם להשתתף במידה הראויה שיש לקובעה על פי עקרונות היושר, בעבודות הנעשות ובקורבנות המובאים לשם הגנה על החברה או חבריה מפני נזקים וסכנות.[2]
המשטר הדמוקרטי כשלטון העם המזוהה עם רצון הרוב, וכי הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בכך שבית הנבחרים הוסמך לחוקק חוקים שעליהם מושתתת המדינה מהבחינה החוקית. הגדרת זכויותיהם וחובותיהם של אזרחי המדינה וקביעת מנגנוני פיקוח, ביקורת ואכיפה, נועדו להבטיח את השמירה על קיומם של הערכים הדמוקרטיים שבאמצעותם מתממש האינטרס הציבורי. כפועל יוצא מכך, מוסדות המדינה מחויבים לפעול על-פי הוראות החוק והכללים האחרים שקבעו הגורמים המוסמכים - כדי שהעשייה הציבורית תתבצע בהתאם לסדרי מינהל תקין, יושרה ואתיקה המהווים תנאי להבטחת האינטרס הציבורי.[1]
שמירה על חוקי יסוד מול שמירה על האינטרס הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
התכלית הכללית המשותפת לכל החוקים, אשר מבוססת על ערכי היסוד של שיטת המשפט שהמחוקק ביקש לקדם או להגן עליהם כדוגמת חירות האדם, שוויון זכויות, הגינות וכדומה. לפיכך, ההבדלים בין פסיקות השופטים מקורם בעיקר בהבדלים במשקל היחסי שכל אחד מהם מעניק ללשון החוק מצד אחד ולערכי היסוד ובהם הצדק מצד אחר. ביטוי בולט לפרשנות השונה של השופטים ניתן למצוא בהחלטות שונות בתכלית . כלומר, המקרים הרבים יחסית שבהם 10 של ערכאות משפטיות שדנו באותו מקרה בתי משפט משנים או מבטלים החלטות של בתי משפט בערכאות נמוכות יותר מלמדים על מרחב הפרשנות שניתן להעניק לחוק ולאינטרס הציבורי.[1] להבחנה בין זכות חוקתית לאינטרס ציבורי יכולה להיות השלכה חשובה על תוצאות התדיינויות משפטיות. ראשית, מעמדה המשפטי של זכות יסוד מוגנת שונה ממעמדו המשפטי המעניק הגנה של אינטרס ציבורי.
כידוע, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעניק הגנה חוקתית לזכויות האדם המנויות בו. חוק הפוגע בזכות מוגנת באופן שאינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה אינו חוקתי. מבנה זה נשען על ההבחנה כי זכות פרט מוגנת וכי אינטרס שאינו זכות כזו אינו מוגן.
מעשה שלטוני הפוגע בזכות המוגנת מהווה עילה ה"מעירה" את חוק היסוד, ואילו אינטרס (דוגמת אינטרס הכלל) מובא בחשבון רק במסגרת הדיון בפסקת ההגבלה, אשר נועד לבחון את הפגיעה בזכות מוצדקת.
לפי מבנה זה ייתכן שחוק ייפסל בשל פגיעתו בזכות מוגנת, אך אין לבית המשפט סמכות לפסלו אם הוא פוגע באינטרס ציבורי. זאת ועוד, כשלאדם זכות חוקתית, עומדת למולה חובה חוקתית של המדינה שהשתחררות ממנה אפשרית רק במסגרת פסקת ההגבלה.[3]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 ד"ר שוקי אמרני, על דילמות בין חוק, אינטרס ציבורי וביקורת המדינה בישראל, באתר http://mishkenot.org.il/wp-content/uploads/2016/03/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%95%D7%A7%D7%99-%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%93%D7%99%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1-%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%991.pdf
- ^ חיים ה. כהן, המשפט, מוסד ביאליק, 1991 תשנב, עמ' 47
- ^ גזל אייל א, רייכמן א,, [Public Interests As Constitutional Rights - אינטרסים ציבוריים כזכויות חוקתיות.pdf אינטרסים ציבוריים כזכויות חוקתיות?], נדלה ב13.4.16