ניצן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ערך זה עוסק בניצן בבוטניקה. אם התכוונתם למשמעויות אחרות של "ניצן", ראו ניצן (פירושונים).

ניצן של עץ ארז

בבוטניקה, ניצן הוא הצטברות תאי עובר שטרם עברו תהליך של מיון. הניצן, אשר עשוי להישאר רדום למשך זמן מה, יכול להתפתח לגבעול, ענף, עלה או פרח. רוב הניצנים, בעיקר של צמחים הגדלים באזורים קרים מוגנים על ידי עלים חיצוניים ולפעמים אף עוטים מעטפת נוספת שנראית כנוזל דביק. לרוב כאשר הניצן מתפתח העלים נושרים אך ישנם מקרים שהם מתפתחים ומעטרים את המוקם בו היה הניצן, אצל פרחים למשל הם הופכים לעלי הכותרת של הפרח. במקרים בהם נושרים העלים נוצרות "צלקות" על הענף ובעזרת הצלקות האלה אפשר לתת גיל לכל ענף. ישנם גם מקרים בהם אין עלים להגן על הניצן. בדרך כלל בצמחים האלה הניצן מוגן על ידי סיבים קטנים בחלקו החיצוני.

הניצן הינו איבר ווגטטיבי בצמח, בדומה לעלה, גבעול ושורש. כלומר איבר שאינו חלק הקשור ברבייה מינית. כל ניצן הוא גבעול בפוטנציה, אך קיימת גם התמיינות תאים לפריחה. כלומר פרח הינו גלגול של גבעול. הניצן הראשי מתפתח מן הנצרון, ולאחר מכן מתפתחים ניצנים צדדיים.

ישנה תופעה הנקראת "שלטון הקודקוד": קודקוד הצמיחה של הניצן הראשי, מעכב את ההתפתחות הניצנים הצדדים הכי קרובים אליו. דרגת העיכוב יורדת עד שנגמרת, ככל שמתרחקים מהגבעול הראשי. בכל הצמחים התכונה קיימת - בנצר הראשוני בלבד, ישנם צמחים שבהם התכונה משתנה מזמן לזמן. כלומר קיימת פרק זמן מסוים ואז נעלמת. או לחלופין קיימת רק בענפים, או רק בגבעול הראשי ולא בצדדים. דבר זה משפיע על צורתו של הצמח. בהשאלה משמשת המילה לציון התחלה של תהליך או מגמה: "ניצני ההתיישבות", למשל.