נערת האווזים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נערת האווזים היא אגדה גרמנית שנאספה על ידי האחים גרים. נערת האווזים פורסמה לראשונה בשנת 1815 ומאז המהדורה השנייה לאוסף מעשיות האחים גרים משנת 1819 היא אגדה מספר 89.

סיפור עם בעל שם זהה של מחבר אחר מסביר את תופעת אווזי הבר על ידי נערת האווזים שלא שמרה על עדר האווזים שלה.

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נערת האווזים

מלכה זקנה שלחה את בתה הנסיכה היפהפייה לארץ רחוקה על מנת להינשא לנסיך, עם הנסיכה יצאו גם משרתת והסוס פאלאדה שהיה בעל יכולת לדבר. לפני צאתה לדרך נתנה האם לנסיכה מטפחת ועליה שלוש טיפות מדמה והורתה לה לשמור היטב על המטפחת בחיקה כיוון שתביא לה תועלת בדרך. הפמליה יצאה לדרך, בדרך הנסיכה צמאה למים וביקשה מן המשרתת למזוג לה מים מן הנהר אך זאת סירבה בעזות פנים. הנסיכה כרעה בצער לשתות מים מן הנהר וטיפות הדם אמרו לה "הו, לו אמך ידעה זאת לבה היה נשבר לשניים". זמן מה לאחר מכן שוב ביקשה הנסיכה מים ושוב סירבה המשרתת לשרת אותה על כן כרעה הנסיכה לשתות בנהר, הפעם נשמטה המטפחת לנהר, הנסיכה לא הבחינה בכך המשרתת הבחינה ושמחה כיוון שבכך נחלשה הנסיכה מאוד. כאשר ביקשה הנסיכה לחזור לסוסה פאלאדה עלתה המשרתת על הסוס וחייבה את הנסיכה לעלות על סוסה שלה, המשרתת גם הכריחה את הנסיכה לפשוט את בגדי המלכות וללבוש את בגדי המשרתת המרופטים ולהישבע שלא לספר על כך לאיש. רק הסוס פאלאדה היה עד למתרחש.

כאשר הגיעו המשרתת והנסיכה לארמון חשב הנסיך שהמשרתת היא הנסיכה ונשא אותה על כפיים. המלך שראה את הנסיכה האמיתית בבגדי המשרתת שאל את המתחזה לגביה וזאת אמרה לו כי מדובר בנוודית שאספה לה לחברה, המלך ציווה על הנסיכה האמיתית לעזור לרועה האווזים קונרדכ'ן (קונרד הקטן). המתחזה ביקשה מן הנסיך לכרות את ראשו של הסוס פאלאדה הנאמן מחשש שמא יספר את מעלליה, בקשתה בוצעה אך הנסיכה האמיתית שיחדה את השוחט למען יציב את ראשו של פאלאדה על שער העיר שם היא עוברת בכל יום כאשר היא מוציאה את האווזים למרעה. כאשר עברו הנסיכה וקונרד בשער למחרת היא אמרה "הו, פאלאדה, תלוי שם!" על כך ענה ראשו של פאלאדה "הו, מלכה צעירה, לו אמך ידעה, ליבה היה נשבר לשניים", קונרד והנסיכה יצאו לרעות באחו, כאשר התירה הנסיכה את שערה ראה קונדר שהוא מזהב טהור, קונרד ביקש לתלוש שערה אחת משערותיה אך הנסיכה גרמה לרוח חזקה שהעיפה את כובעו של קנרד, עד ששב קונרד סידרה הנסיכה את שערה. מאורעות היום חזרו גם למחרת ולכן הלך קונרד למלך וביקש ממנו לפטור אותו מנוכחותה של הנסיכה. קונרד סיפר למלך על הסוס ועל יכולתה של הנסיכה להביא לרוח, למחרת המלך נחבא מאחורי השער ושמע את פאלאדה והנסיכה וכן את קריאתה של הנסיכה לרוח. בערב שאל המלך את הנסיכה לפשר הדברים שראה, אך הנסיכה טענה כי אינה יכולה לספר מפאת שבועתה. המלך אמר לנסיכה לומר את סיבת צערה לתנור, ויצא. הנסיכה בכתה לתנור "פה אני יושבת נטושה על ידי העולם למרות שאני בת מלך, משרתת שקרנית לקחה את מקומי ואת חתני ואני נאלצת לעשות עבודות פשוטות, לו ידעה זאת אמי, ליבה היה נשבר לשניים". המלך הזקן עמד ליד הארובה והאזין, לאחר שסיימה הנסיכה נכנס המלך, ציווה להלביש את הנסיכה בבגדי מלכות והודיע לנסיך כי זאת הנסיכה האמיתית. הנסיך שמח כשראה את יופייה ומעלותיה של הנסיכה וערך משתה חגיגי, במשתה ישבה הנסיכה האמיתית והמשרתת שלא זיהתה את הנסיכה. הנסיך שאל את המשרתת מהו עונשו של מי שמעל באימון אדונו באופן כזה. המשרתת טענה שיש להפשיט את הפושע ולגלגל אותו בחבית בעלת מסמרים פנימיים על ידי שני סוסים לבנים. הנסיך הודיע כי המשרתת היא הפושעת וגזר הדין שהמליצה עליו יבוצע.

אחרי ביצוע גזר הדין התחתנו הנסיך והנסיכה ומלכו על ממלכתם בשלום ובאושר.

ניתוח הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפור מוצאים חוקרי ספרות (ברונו בטלהיים, דב נוי ואחרים) סמליות במספר נושאים. אבדן המטפחת מסמל את חוסר הבגרות וחוסר האחריות של הנסיכה. טיפות הדם מסמלות את הבגרות המינית (מחזור), מטפחת ספוגה בדם מסמלת את מימוש הנישואין (סדין מוכתם שמוצג כסמל לאובדן בתולין), התנור בפניו מתנה הנסיכה את צרותיה הוא מקור חום ומקור מזון וכך הוא מסמל את האם הרחוקה.