סרט לבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרט לבן
White Ribbon Poster Israel .jpg
שם במקור: Das weiße Band – Eine deutsche Kindergeschichte
בימוי: מיכאל הנקה
הפקה: שטפן ארנדט
פייט היידושקה
מיכאל כץ
תסריט: מיכאל הנקה (עם ז'אן-קלוד קרייר)
עריכה: מוניקה ווילי
שחקנים ראשיים: כריסטיאן פרידל
לאוני בנש
אולריך טוקור
אורסינה לארדי
צילום: כריסטיאן ברגר
חברת הפצה: Filmladen
Les Films du Losange
Lucky Road
X Verleih AG
הקרנת בכורה: Flag of France.svg 21 במאי 2009 (פסטיבל קאן)
Flag of Germany.svg 17 בספטמבר 2009
Flag of Israel.svg 22 בינואר 2010
משך הקרנה: 144 דקות
שפת הסרט: גרמנית
תקציב: 12 מליון יורו
הכנסות: $9,138,339 (12.2.2010)
פרסים: פרס דקל הזהב
פרס גלובוס הזהב
דף הסרט ב-IMDb

סרט לבןגרמנית: Das weiße Band – Eine deutsche Kindergeschichte; "הסרט הלבן – סיפור ילדים גרמני") הוא סרט קולנוע משנת 2009, אשר נכתב (עם ז'אן-קלוד קרייר) ובוים על ידי הבמאי האוסטרי מיכאל הנקה. הסרט עוסק בשרשרת אירועים שהתרחשו במשך שנה בכפר קטן בצפון גרמניה ערב מלחמת העולם הראשונה ומתמקד בקורותיהן של שלוש משפחות מרכזיות בכפר, ילדיהן והחינוך הנוקשה שילדים אלו מקבלים. לפי הנקה, הסרט הוא על אודות "מקורותיו של כל סוג של טרור, בין אם טבעו הוא פוליטי או דתי".‏[1]

הסרט, שצולם בצבע ולאחר מכן נערך והוצג בשחור-לבן, הוקרן לראשונה במאי 2009 בפסטיבל קאן ה-66 וזכה בפרס דקל הזהב.‏[2] הסרט זכה לתגובות נלהבות ותשבחות רבות ממבקרי קולנוע רבים‏[3][4] ובהמשך זכה בפרסים משמעותיים נוספים כגון פרס האקדמיה האירופית לסרט, לבמאי ולתסריטאי הטובים ביותר‏[5] ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. הסרט הועמד לשני פרסי אוסקר, בקטגוריות הסרט הזר (כנציגהּ‏ של גרמניה) והצילום (כריסטיאן ברגר).

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירועים המתוארים בסרט מסופרים מתוך נקודת מבטו של מורה הכפר (כריסטיאן פרידל), המשמש כמספר בסרט, שנים רבות לאחר התרחשותם. העלילה מתרחשת בכפר פרוטסטנטי דמיוני בשם "אייכוולד" שבצפון גרמניה, בין יולי 1913 ל-10 באוגוסט 1914. העלילה נסובה סביב שלושה אישים בולטים בכפר: הכומר (בורגט קלובנר), הרופא (ריינר בוק) והברון (אולריך טוקור) המקומיים, אשר להם שליטה על הנשים, הילדים והאיכרים הפשוטים של הכפר.

הכומר הפוריטני מעביר שיעורי קונפירמציה לילדי הכפר. את ילדיו המתבגרים הוא מחנך ביד קשה ומעביר אותם לעתים קרובות טקסים משפילים של אשמה ומצפון לאחר מעשים האופיינים לילדים בגילם שעשו, ובין היתר מאלץ אותם לענוד סרטים לבנים על מנת להזכיר להם את דרך התמימות והטוהר ממנה סטו. כאשר הוא חושד כי בנו מסתיר סוד, הוא מביא אותו להודות כי עסק ב"מגע לא טהור" (הכוונה למעשה אוננות) ומורה על קשירת ידיו למסגרת המיטה בזמן השינה כעונש. הרופא, אשר אף על פי שהוא מתייחס בצורה נאותה לילדי הכפר, עסוק תכופות בביזוי והשפלה של פילגשו המיילדת ומנהלת משק הבית שלו, ומתעלל מינית בבתו. הברון, אשר הוא בעל האחוזה שבכפר והסמכות העליונה בו, משיק פסטיבל לציון סיום הקציר עבור תושבי הכפר אשר חלק גדול מהם עובדים בשירותו וזוכה באהדתם, אך בפועל אשתו אינה כנועה למרותו.

את הכפר פוקדים שורה של אירועים טראגיים ומסתוריים: חוט תיל נמתח באופן מסתורי בין שני עצים בכניסה לביתו של הרופא, וגורם לו לתאונה קשה בעת שהיה רכוב על סוס. אשתו של אחד האיכרים העניים נהרגת בתאונה כאשר לוחות עץ אשר הסתירו בור במנסרה מוזזים ממקומם, מה שמביא את בעלה האבל לבצע התאבדות. בן זקוניו של הברון נעלם מביתו בעת החגיגות ונמצא לאחר מספר שעות כאשר הוא כפות ולאחר שהוכה קשות במקל המשמש לחינוך ילדים. אחד הבתים שבאחוזת הברון מוצת ועולה באש. בנה הנכה של המיילדת מותקף וכמעט מתעוור. ציפור מסוג דררה שמגדל הכומר בביתו משופדת במספריים - מעשה שעושה בתו הבכורה של הכומר, והמקרה היחיד המוצג טרם ההתרחשות, ולא בדיעבד בלבד.

תוך כדי התעלומות נחשפות מערכות היחסים בין תושבי הכפר ובעיקר המתרחש מאחורי הדלתות הסגורות ובתוך הבתים, ומוצגים הנושאים אשר נמצאים מתחת לפני השטח. המעשים המשונים גוררים חרושת של שמועות בכפר הקטן, ומפרים את השלווה אשר מאפיינת אותו כלפי חוץ. המיילדת בורחת מהכפר אל העיר לאחר שהיא מודיעה למורה כי היא יודעת מי ביצע את אותם אירועים, ובכוונתה לדווח למשטרה. היא מעולם לא חזרה ובנה נעלם, והאירועים נותרו ללא הסבר. מורה הכפר חוקר את האירועים באופן עצמאי ומגיע למסקנה כי ילדיו של הכומר הם האחראים למעשים. בשיחתו איתם הם מכחישים כל קשר והוא מחליט לשתף את הכומר בחשדות. הכומר מגיב בזעם ומאיים עליו שלא יספר על חשדותיו לאיש, למרות ידיעתו שהדברים אכן ככל הנראה התרחשו כך. הסרט מסתיים בהכרזה בכפר על רצח פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה, יורש העצר של האימפריה האוסטרו-הונגרית ובהכרזת המלחמה של אוסטרו-הונגריה על סרביה. מספר הסיפור עוזב את הכפר, מבלי שניתנים הסברים לאירועים.

אודות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הבחירה בכפר פיאודלי ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אמר הנקה:

"הכפר הוא מודל נוח לניתוח חברתי, אתה יכול להראות את ההיררכיה החברתית במקום אחד. מלחמת העולם הראשונה חוללה פריצה גדולה בחברה ויכולת לראות דברים משתנים בעולם כולו. המערכת הפיאודלית שהתקיימה במשך אלפי שנים הסתיימה בבת אחת, אבל הסרט הוא לא בהכרח על הנקודה הזו בזמן. הסרט יכול היה להתרחש במקום אחר ובזמן אחר. הוא עוסק במקור של הרוע, המקור של רדיקליות וטרור. משום שזה סרט גרמני זו הדוגמה הכי טובה של הסיטואציה הזו בחברה גרמנית, אבל אני לא רוצה שזה יובן כסרט על פאשיזם גרמני".

– מגזין "טיימאאוט" 11 בפברואר 2010

על עלילת הסרט כתבה שוש להב:

אותו כפר קטן, שאט אט מתגלה כתיבת פנדורה הטומנת בחובה הרבה סודות, חטאים וכאב, הוא מיקרוקוסמוס למצבו הנוראי של העולם בתקופה ההיא - ובמידה רבה מדמה אותה לתקופתנו כיום - בה אדם לאדם זאב, הכל מותר ואין גבולות ברורים לשום דבר. ואם נצמד לעלילה, אז מי באמת אחראי לכל המתרחש שם? כדרכו, הנקה לא נותן תשובות ברורות, אבל מותיר אותנו עם המון שאלות חדשות.

– עיתון "עניין מרכזי", 11 בפברואר 2010

תהליך ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי מיכאל הנקה, הפקת הסרט ארכה יותר מ-10 שנים.‏[6] הגרסה הראשונית של התסריט נכתבה במקור כמיני-סדרת טלוויזיה עבור רשת השידורים ORF האוסטרית, אך במשך חמש שנים לא נמצא מפיק שישקיע בפרויקט והנקה החליט להשעותו. לבסוף חודש הפרויקט בדמות סרט באורך מלא וחברת ההפקה אשר הובילה אותו הייתה Wega Film האוסטרית. עוד לקחו חלק בהפקה X Filme הגרמנית, Les Films Du Losange הצרפתית ו- Lucky Red האיטלקית.‏[7] הסרט קיבל תמיכה כלכלית ממכון הקולנוע האוסטרי, כמה קרנות מגרמניה, ה- CNC הצרפתי‏[8] ומהקרן לקולנוע של מועצת אירופה, ה-Eurimages. תקציבו הכולל של הסרט היה כ-12 מליון יורו.

יותר מ-7000 ילדים נבחנו במהלך תקופת הליהוק שארכה כחצי שנה. לתפקידי המבוגרים בחר הנקה שחקנים אשר עבד איתם בעבר, והאמין כי הם מתאימים לתפקיד. תפקיד הכומר נכתב במקור עבור אולריך מיהה, אולם הוא נפטר בשנת 2007 והתפקיד הועבר לבורגהרט קלאוסנר. ככלל, לתפקידים לוהקו שחקנים בעלי ניסיון רב בתיאטרון ובמה, עקב השפה המחושבת והמדויקת של הדמויות בסרט.

הצילומים התרחשו בין ה-9 ביוני ל-4 בספטמבר במספר מקומות שונים בצפון גרמניה, ביניהם לייפציג, ליבק, פלאטנבורג, דרץ ודאסו. הכפר עצמו נמצא 150 קילומטר מברלין והטירה היא ליד הים הבלטי. כרבע מהכפר נבנה מחדש כדי לדמות מראה עתיק, שני בתים נבנו בשלמותם וביתו של הכומר צולם באולפן.‏[9]

ההחלטה לצלם בשחור-לבן נבעה מהרצון לשמר את הדמיון בין הסרט לבין תמונות של האזור מתקופת ההתרחשות, וכן מהרצון להביע ניכור. כל הסצנות צולמו במקור בצבע ובהמשך הומרו לשחור-לבן. הסרט צולם במצלמת סופר 35.‏[10] בטרם החלו הצילומים למד הצלם כריסטיאן ברגר את סרטיו של אינגמר ברגמן. הנקה רצה שתהא בסדרת אוירה קודרת והרבה מצילומי הפנים הוארו באמצעות מנורת שמן או נרות. במהלך הפקת הפוסט של הסרט, נעשתה עריכה ממוחשבת של הצילומים ובה הוסרו צללים מיותרים, אובייקטים מודרניים וחלק מהתמונות והבעות הפנים חודדו. במהלך סצנת הריקוד, לדוגמה, עברו צוות ההפקה על כל פריים ופריים על מנת להוסיף לגגות הבתים רעפים ההולמים את התקופה.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדי הכומר מנשקים את ידי אימם ואביהם לאחר שזה העניש אותם ומנע מהם לאכול ארוחת ערב
שחקן תפקיד
כריסטיאן פרידל מורה הספר
ארנסט יאקובי מורה הכפר (המספר)
ליאוני בנש אווה
אולריך טוקור הברון
ריינר בוק הרופא
סוזאנה לותאר המיילדת
בורגהרט קלאוסנר הכומר
ברנקו סמרובסקי האיכר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Austria Presse Agentur (2009-05-24), "Michael Haneke: Das Spiel mit der Angst" (בגרמנית)
  2. ^ אלון רוזנבלום, ‏"הסרט הלבן" של מייקל הנקה הוא הזוכה הגדול בפסטיבל קאן, באתר "סרט", 25 במאי 2009
  3. ^ העיתונים טיימאאוט לונדון, ת"א וניו-יורק, פנאי פלוס, ynet, הגארדיאן ועיתונים רבים נוספים דירגו אותו בדירוג של חמישה כוכבים, הגבוה ביותר האפשרי
  4. ^ לצפייה בדירוג הסרט באתר RottenTomatoes
  5. ^ "הסרט הלבן" זכה באוסקר האירופי, ynet, 12.12.09
  6. ^ ראיון עם מיכאל הנקה, אתר Cineuropa, ‏21/5/2009
  7. ^ Vienna Film Fund - Das weiße Band
  8. ^ National Center of Cinematography and the moving image
  9. ^ ראיון עם מיכאל הנקה במגזין טיימאאוט, 11 בפברואר 2010
  10. ^ ראו מצלמת סופר 35 בוויקיפדיה באנגלית


סרטי מיכאל הנקה

היבשת השביעית (1989) • הווידאו של בני (1992) • 71 פרגמנטים מכרונולוגיה מקרית (1994) • משחקי שעשוע (1997) • לחיות על הקצה (2000) • המורה לפסנתר (2002) • שעת הזאבים (2003) • מחבואים (2005) • משחקי שעשוע (2008) • סרט לבן (2009) • אהבה (2012)