פוליריתמיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במוזיקה, פוליריתמיקה (בעברית - ריבוי קצבים) היא השמעה או נגינה של שני קצבים עצמאיים במקביל כאשר אחד מהם הוא משקל אי רציונלי. דוגמה פשוטה לפוליריתמיקה תהיה 3 תווים מרווחים בצורה שווה, מנוגנים באותו הזמן של 2 תווים מרווחים בצורה שווה, כאשר תבנית הקצב של 3 התווים היא מהירה יותר מהתבנית של 2 התווים, והתבניות אורכות אותו זמן. קצב זה נקרא שלוש נגד שתיים. פוליריתמיקות פשוטות אחרות הן 3:4, 4:3, 5:4, 7:4 וכולי.

הפוליריתמיקה, על אף שמופיעה מעט גם במוזיקה קלאסית נכנסה לתרבות המערבית ממקצבים אפריקאיים ואפיינה את מוזיקאת הג'אז, ומאוחר יותר נכנסה גם לרוק המתקדם. כמו כן אפשר למצוא מקורות פוליריתמים רבים במוזיקה לטינית מדרום אמריקה. בגלל המורכבות של הנגינה בפוליריתמיקה היא נדירה למדי עד היום.

צורה נוספת של פולירתמיקה, שנקראת גם פולימטר (בעברית - ריבוי משקלים), היא כאשר מושמעות פראזות שהמשקל שלהן שונה מן המשקל המושמע. דוגמה נפוצה לזה קיימת בג'אז, כאשר מבצע הסולו מנגן תווים במשקל של 3\4, ושאר הנגנים מנגנים במשקל של 4\4. מוזיקה אפריקנית מסורתית עמוסה, בדרך כלל, בפוליריתמיקה. פרנק זאפה, במיוחד לקראת סוף הקריירה שלו, מימש את רעיון הפולירתמיקה בצורה מורכבת מאוד, והשתמש בפוליריתמיקה כמו 11:17, ואף עשה שימוש בפולירתמיקות מקוננות (פולירתמיקה על פולירתמיקה).