צניחה חופשית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צניחה חופשית
96381816 ae67913d1e.jpg
Skydiver exiting aircraft with static line still attached.jpg
Freeflying.jpg
צניחה חופשית על רקע השריפה בכרמל.

צניחה חופשית היא ספורט אתגרי אשר בה אדם קופץ ממטוס, נופל נפילה חופשית למשך זמן קצוב ואז פותח את המצנח ונוחת על הקרקע.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצנחנים עולים במטוס לגובה של כ 12,000 רגל, כ-3,700 מטר (במועדוני צניחה מובחרים עולים לגובה של 14,500 רגל, כ-4,400 מטרים). בגובה זה הם קופצים ונופלים בנפילה חופשית עד הגיעם לגובה של 3,500 רגל, מעט יותר מ-1,000 מטרים לבעלי רישיון A ו-B או 3,000 רגל לבעלי רישיונות מתקדמים (את הגובה יודעים הקופצים בעזרת מד גובה המוצמד ליד). בגובה זה פותחים את המצנח כדי להאט את מהירות הנפילה ולנחות בבטחה על הקרקע. מרגע שהמצנח נפרש, הצנחן יכול לשלוט בו בעזרת שני הגאים. משיכה במיתר ההיגוי הימני או השמאלי תסובב את המצנח ימינה ושמאלה בהתאמה. בצורה זו, יכול הצנחן לכוון את עצמו לנחיתה במקום מסוים ובטוח. על מנת לקבל רישיון צניחה, חייב הצנחן המתלמד לצנוח לפחות 25 פעמים, ולהראות בין היתר יכולת לנחות בנקודה מסוימת ברדיוס קטן.

על מנת לנחות, על הצנחן למשוך בשני הבלמים יחד ואז המצנח שנטייתו הטבעית כלפי מטה, מתאזן ומגיע לטיסה אופקית במקביל לקרקע.

למרות השם בעברית "מצנח", הציוד המשמש ל"צניחה חופשית ספורטיבית" מורכב ממצנח אשר מבנהו ככנף. צורה זו מאפשרת למצנח להתנהג כ"דאון" - צבירת מהירות יכולה לאפשר עילוי, עילוי ניתן להמיר למרחק, מרחק ניתן להמיר לצבירת מהירות וחוזר חלילה.

קיימות שתי גישות לנחיתה:

  • המסורתית, האטה הדרגתית ו"הזדקרות" שבסופה נוגעות רגלי הצנחן ברכות בקרקע.
  • המתקדמת, ידועה בשם swoop, צבירת מהירות משמעותית בקרבה לקרקע (800-300 רגל) על ידי איבוד גובה מהיר והגברת זרימת האוויר על פני הכנף, וברגע הנכון, המרת מהירות האוויר הגבוהה לעילוי וטיסה אופקית מהירה סנטימטרים ספורים מעל פני הקרקע. זוהי טכניקה מסוכנת אשר דורשת אימונים רבים ועקב מורכבותה (דהירה במהירות של כ-90-100 קמ"ש אנכית אל הקרקע ומעבר לטיסה אופקית כ-50 רגל מעל הקרקע) גובה מחיר כבד בחיי אדם ונחשבת היום לסיבת המוות המובילה בספורט.

בניגוד לרחיפה, מצנח צניחה חופשית בנוי כך שהוא טס במיטבו בעודו מאבד גובה והדרך היחידה לגרום לו לטפס הינה על ידי הזדקרות (בניגוד לדאיה בה טסים בתוך טרמיקה העולה מעלה). על מנת לפתוח את המצנח הראשי יש למשוך את ה-pilot chute (מצנחון) אשר נמצא בתחתית הרתמה המחוזקת לגב ומחזיקה את המצנח המקופל. ניתוק המצנח הרגיל ופתיחת המצנח הרזרבי נעשים בעזרת ידיות אשר נמצאות בקדמת החזה.

בטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שצניחה חופשית נתפסת כפעילות מסוכנת, מקרים חמורים של פציעות ומוות הם נדירים. בכל המצנחים בעולם המערבי קיים מצנח רזרבי אשר קופל על יד מומחה אשר אושר על ידי הפדרציה לצניחה חופשית. כמו כן, המצנחים מצוידים בחיישן גובה, אשר פותח את המצנח הרזרבי במקרה ולא נפתח המצנח הרגיל כשמגיעים לגובה מסוים,900 מטר. בניגוד למה שנדמה, רוב התאונות דווקא נגרמות לצנחנים מנוסים ובעת הנחיתה. אותם צנחנים מבצעים נחיתות בעזרת מצנחים קטנים מאוד, וצריכים להגיע לדיוק רב במהירות גבוהה ברגע הנחיתה.

טכניקות לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר טכניקות ללימוד צניחה.

שיטת הלימוד המקובלת בעולם בשנים האחרונות מכונה AFF - Accelerated Free Fall.

הקורס כולל צניחה ראשונה בתצורת טנדם (צניחה עם מדריך צמוד אשר מתפעל את פתיחת המצנח, הניהוג בו ואת הנחיתה). מיד לאחר מכן עובר החניך לסדרת צניחות המתקיימות בליווי מדריך או שניים (בהתאם להתקדמות) במהלך הנפילה החופשית, מגובה של 12,000 רגל. המדריך/ים מוודאים את ביצוע התרגולים, מצב הגוף ופתיחת המצנח.

טכניקה אחרת היא AID. בשיטה זו קופץ הצנחן לבדו כבר בפעם הראשונה, אך מגובה נמוך. המצנחון אשר פותח את המצנח הראשי (pilotchute) כבר פתוח בעת הקפיצה, והתלמיד צריך רק למשוך ידית דמה על מנת להוכיח יכולת. בשלב הבא התלמיד כבר קופץ מגובה רב יותר וצריך לפתוח את המצנח בכוחות עצמו ישר ביציאתו מהמטוס. ההתקדמות בשיטה זו באה לידי ביטוי בעליה בגובה הצניחה בכל שלב, כלומר זמן נפילה ארוך יותר. בשלב האחרון עולים ל-12,000 רגל, ומתרגלים תרגילים שונים באוויר בעת 60 השניות של הנפילה החופשית. שיטת לימוד זו נזנחה ברוב המועדונים לטובת AFF בשל יתרונותיו הרבים, אך היא עדיין נהוגה במועדונים קטנים ברחבי העולם.

קבלת רישיון אמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר דרגות של רישיון מטעם האיגוד האמריקאי לצניחה חופשית. על מנת לקבל רישיון מהאיגוד יש לעבור מספר מבחנים תאורטיים ומעשיים. בין היתר במבחנים המעשיים יש להדגים נחיתה ברדיוס מסוים מנקודת הנחיתה המוסכמת. יש להראות יכולת לשליטה באוויר, כמו תעופה קדימה, אחורה, האטת קצב הנפילה, הגברתו, היפוך, סיבוב, ועוד.

רשיון אמריקאי (USPA) מהווה רשיון מוכר ומקובל בכל העולם, אם כי במדינות שונות נדרשים הצנחנים לעתים לרשיון מקומי.

קבלת רישיון ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רישיון צניחה חופשית ישראלי ניתן להוציא באחד משני בתי הספר לצניחה חופשית הפעולים בישראל:

הצנחניה - הנמצא בקיבוץ שמרת.

Skydive- הנמצא באילת,יטבתה ומצדה.

סקאיכיף - הנמצא במנחת שדה תימן.

על מנת להוציא רישיון צניחה בינלאומי מטעם האיגוד הישראלי לצניחה חופשית, על הצנחן להשלים לפחות 25 צניחות חופשיות (כולל קורס הצניחה), וארבע קפיצות הדרכה נוספות. בנוסף עליו להוכיח בקיאות בחומר התאורטי.

עם השלמת החובות והגעה למספר המינימום, הצנחנן המתלמד יכול לגשת למבחן מעשי ואם עבר את הבחינה והשלים את כל המטלות יוכל להוציא רישיון צניחה בינלאומי A מטעם האיגוד הישראלי.

  • לאחר 50 צניחות יכול הצנחן להשלים את המטלות הנדרשות להוצאת רישיון דרגה B.
  • לאחר 200 צניחות יכול הצנחן להשלים את המטלות הנדרשות להוצאת רישיון דרגה C.
  • לאחר 500 צניחות יכול הצנחן להשלים את המטלות הנדרשות להוצאת רישיון דרגה D.

סגנונות צניחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צניחת בטן (Belly Flying) בצניחה זו הבטן מופנית לקרקע, זהו סגנון צניחה בסיסי.
  • צניחת פריפליי (Free Flying) - צניחה במצגים שונים, על הגב, ברכיים, כפות רגלים ואפילו כשהראש כלפי מטה.
  • נחיתות מהירות (Swooping) - סגנון זה, אינו מתייחס לנפילה החופשית אלא לנחיתות עצמן המתבצעות במהירות גבוהה מאוד. סגנון זה מלווה בסיכון גבוה והוא מבוצע תוך שימוש במצנחים ייעודיים מיוחדים. הצנחנים צוברים מהירות אנכית גבוהה מאוד לקראת הנחיתה, אשר מומרת באופן כמעט מיידי למהירות אופקית. ישנם מועדונים בהם הוקמה לשם כך בריכת מים אליה מגיעים ה"סוופרים" לנחיתה ובשאיפה למשוך את רגליהם על המים למרחק גדול ככל האפשר.
  • קרו (CReW) -(עבודה יחסית עם חופות) - מטרת הצניחה בסגנון זה היא יצירת מבנים באמצעות המצנחים. מיד לאחר היציאה מהמטוס, פותחים הצנחנים את המצנחים ומתחברים אחד לשני באוויר ויוצרים צורות שונות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]