קביה
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכרסמים |
| משפחה: | קביתיים |
| סוג: | קביה |
| מינים | |
|
Cavia aperea |
|
| שם מדעי | |
 Cavia (Caviinae)(פלס, 1766) |
|
הקביה (או שרקן) היא מכרסם קטן אוכל כול, שמוצאו מהאזור שמצפון לנהר האמזונס באמריקה הדרומית. היא הובאה לאירופה לראשונה על ידי הספרדים בזמן כיבוש פרו בשנת 1532. כיום היא נפוצה בכל העולם כחיית מחמד וכחיית מעבדה.
תוחלת חייה של הקביה היא 5-6 שנים (בשבי).
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
הקביה נקראה בעברית חזיר ים, בעקבות השפות האירופאיות. באנגלית הקביה קרויה "חזיר גינאה" ובצרפתית "חזיר אנדים" ובשפות אחרות בשמות דומים. זאת מפני שהיא הובאה לאירופה מעבר לים, והזכירה לאירופאים את החזיר בכמה מאפיינים פיזיים והתנהגותיים. בהמשך, הנחיל לה פיני אמיתי את השם העברי שרקן עקב הציוצים שהיא משמיעה בעיקר כאשר היא מפחדת. כיום מכנים אותה, בעברית, בעיקר בשם "קביה", בעקבות שמה הלטיני-מדעי הרשמי.
[עריכה] מבנה גוף
אורך גופה של קביה בוגרת מגיע עד 20 ס"מ וצבע הפרווה חום, כתום, לבן, אפור, שחור או שילוב של הנ"ל. לקביה אין זנב. בגפיים האחוריות יש שלוש אצבעות ובקדמיות ארבע.
משקל הקביה הנקבה נע בין 700 ל-900 גרם ומשקל הזכר נע בין 900 ל- 1,200 גרם.
[עריכה] רבייה
תקופת הייחום של הנקבה נמשכת שישה עשר ימים. היריון של קביה נמשך בין חודשיים לחודשיים וחצי (59-72 יום), והנקבה יכולה להיכנס להיריון מספר שעות אחרי ההמלטה. הקביה עצמאית החל מזמן קצר לאחר הלידה. הגורים נולדים במשקל של 75-100 גרם עם פרווה, עיניים פקוחות ויכולת מוטורית, ויכולים לאכול לבד מגיל 3 ימים. עם זאת הם זקוקים לחלב אם עד גיל 4 שבועות לשם בניית מערכת חיסונית חזקה ויציבה. הקביות הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל שלושה חודשים, הקביות הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל חודשיים.
[עריכה] הקביה כחיית מחמד
חלק מקביות המחמד משוחררות בבית, אך לרוב מגדלים אותן בכלובים כמו אוגרים. בארצות הברית, גידול הקביות נפוץ מאוד ומגדלי קביות עורכים תערוכות גזעים, ביניהם אנגורה, ארוכי שיער, הימלאיה ואחרים.
הקביות הנפוצות בארץ הם ממין מעורב. הן לא דורשות טיפול רב, ומספיק לחדש את מלאי המזון והשתייה שלהן פעמיים ביום, לנקות את הגללים (בעזרת כפית פלסטיק) לפחות פעם ביום, ולהחליף את המצע שבכלובן פעם בשבוע. יש לספק להן מעט ירקות פעם ביום (עלים ירוקים, חסה, גזר, פלפל, כרוב לבן, אך לא עגבניות[דרוש מקור]), לצד מזון יבש הנמכר בחנויות לחיות מחמד. הקביות פעלתניות מאוד, ונוהגות להתרוצץ ולשחק. הן זקוקות להרבה ויטמין C, ולכן בתור מקור לוויטמין C מומלץ לספק להן אבן ויטמינים (למכרסמים), פירות וירקות (יש לשטוף היטב) או חציר. הקביה מפזרת את המצע בכלוב, ואף עלולה לעשות את צרכיה בתוך כלי האוכל שלה. היא לא נוהגת לרוץ או לקפוץ הרבה, דבר המקל על גידולה בכלוב פלסטיק, אך יש לאפשר להן גם לרוץ מחוץ לכלוב ככל האפשר. הקביות נהנות ללעוס את המצע ולחפור מחילות בקש. אפשר גם לשים להן קופסאות קטנות כדי שיוכלו להדחק לתוכן. יש לשים להן גזעי עץ קטנים (קרשים מעץ מלא, שאריות מנגריות) אותם הן יכולות לכרסם. מצע זמיו הוא גלילי עץ המיועדים לחתולים. מים לשתיה אפשר לתת בטפטפת מיוחדת למכרסמים. הקביה היא חיה חששנית מטבעה, אך בהדרגה יגבר ביטחונה בעיקר במאכיל אותה. יש להרחיקה ממוקדי רעש חזק ואין להשאירה באור שמש חזק אף לא לזמן קצר. הקביה היא חיה עדרית ובמידת האפשר יש לרכוש יותר משרקן אחד מלכתחילה (אם לא רוצים שיתרבו, מאותו מין). אחרי ששרקן אחד יתרגל לשטח בבית, יהיה קשה עד בלתי אפשרי להוסיף לו שרקן נוסף (במיוחד אם מדובר בשני זכרים), מפני שהשרקן הוותיק יתקוף את ה"פולש".
[עריכה] שימושים אחרים בקביה
- הקביה היא אורגניזם מודל מקובל בניסוייים מדעיים.
- במקומות מסוימים[דרושה הבהרה] באמריקה הדרומית (שם מכונה הקביה Cuy) מקובל לאכול את בשרה.
- היא אף נחשבת כמאכל הלאומי של פרו - עוד מימי ביותה על ידי האינקה.
- לקביות יש תפקידים בטקסים דתיים[דרוש מקור].
[עריכה] אזכורים בתרבות
- בספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מוזכרים שני שרקנים (שאחד מהם יכול להיות שהיה[דרושה הבהרה] פט שהיה עוקר תפוחי עץ אצל הארנב הלבן) שהיו במשפט של נסיך הלבבות, ואשר הריעו במשפט ודוכאו לבסוף.
- ב"סיפורי שפת הנחל" מוזכרת הדמות של קבי הקביה שהיה ממציא מכונות. בעלילת הספר "חזירי הים" מאת לודויק ואצוליק, אשר מתרחשת בפראג של המאה הקודמת, מספר חזירי ים אשר אומצו על ידי הגיבור הראשי כחיות מחמד, משמשים כציר המרכזי בהתפתחות הסיפור.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
