קביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgקביה
Cavia Revivim 1.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכרסמים
תת־סדרה: דמויי קביה
משפחה: קביתיים
סוג: קביה
מינים

Cavia aperea
Cavia tschudii
Cavia guianae
Cavia anolaimae
Cavia nana
Cavia porcellus
Cavia fulgida
Cavia magna
Cavia intermedia

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg (Cavia Caviinae)
‏(פלס, 1766)
קביות בכלוב. מימין קביה נקבה, משמאל קביה זכר ובמרכז 3 גורי קביה בני שבוע
קביה אנגלית

קביה (ידועה בעברית גם בשמות חזיר ים או שרקן; שם מדעי: Cavia Caviinae), מכרסם קטן , אוכל כול, שמוצאו מהאזור שמצפון לנהר האמזונס באמריקה הדרומית. היא הובאה לאירופה לראשונה על ידי הספרדים בזמן כיבוש פרו בשנת 1532. כיום היא נפוצה בכל העולם כחיית מחמד וכחיית מעבדה. היא פעילה בעיקר בלילה, וביום היא מסתתרת ואוכלת.

תוחלת חייה של הקביה היא 5-6 שנים (בשבי), אך יכולה להאריך חיים עד 8 שנים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקביה נקראה בעברית חזיר ים, בעקבות השפות האירופאיות. באנגלית הקביה קרויה "חזיר גינאה" (Guinea pig) ובצרפתית "חזיר הודו" (Cochon d'Inde) ובשפות אחרות בשמות דומים. זאת מפני שהיא הובאה לאירופה מעבר לים, והזכירה לאירופאים את החזיר בהרבה מאפיינים פיזיים והתנהגותיים. בהמשך, הנחיל לה פיני אמיתי את שמה העברי שרקן עקב הציוצים (הדומים לשריקות) שהיא משמיעה בעיקר כאשר היא מפחדת או רעבה. כיום מכנים אותה, בעברית, בעיקר בשמות "קביה" ו"שרקן".

מבנה גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך גופה של קביה בוגרת מגיע עד 20 ס"מ וצבע הפרווה חום, כתום, לבן, אפור, שחור או שילוב של הצבעים הנ"ל. לקביה אין זנב. בגפיים האחוריות יש שלוש אצבעות ובקדמיות ארבע.

משקל הקביה הנקבה נע בין 700 ל-1000 גרם ומשקל הזכר נע בין 900 ל- 1,200 גרם.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקביות הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל שלושה חודשים, הקביות הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל חודשיים‏[1]. תקופת הייחום של הנקבה נמשכת שישה עשר ימים. היריון של קביה נמשך בין חודשיים לחודשיים וחצי (59-72 יום), והנקבה יכולה להיכנס להיריון מחדש מספר שעות לאחר ההמלטה. הקביה עצמאית החל מזמן קצר לאחר הלידה.

בהמלטה נולדים בין שניים לארבעה גורים, אך לפעמים גם חמישה או שישה. הגורים נולדים במשקל של 75-100 גרם עם פרווה, עיניים פקוחות ויכולת מוטורית גבוהה ויכולים לאכול לבד מגיל שלושה ימים. עם זאת הם זקוקים לחלב אם עד גיל ארבעה שבועות לשם בניית מערכת חיסונית חזקה ויציבה.

הקביה כחיית מחמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מקביות המחמד משוחררות בבית, אך לרוב מגדלים אותן בכלובים כמו אוגרים. בארצות הברית, גידול הקביות נפוץ מאוד ומגדלי קביות עורכים תערוכות גזעים, ביניהם אנגורה, ארוכי שיער, הימלאיה ואחרים.

הקביות הנפוצות בארץ הם ממין מעורב ברובן. הן לא דורשות טיפול רב, ומספיק לחדש את מלאי המזון והשתייה שלהן פעמיים ביום, לנקות את הגללים (בעזרת כפית פלסטיק) לפחות פעם ביום, ולהחליף את המצע שבכלובן פעם בשבוע. יש לספק להן מעט ירקות פעם ביום (עלים ירוקים, חסה, גזר, פלפל, כרוב לבן, אך לא עגבניות ופטרוזליה), לצד מזון יבש הנמכר בחנויות לחיות מחמד. ניתן לקלח את הקביה פעם בחודש אך יש לשים לב לנגב אותה היטב (הקביה עלולה להצטנן).

הקביות פעלתניות מאוד, ונוהגות להתרוצץ ולשחק. הן זקוקות להרבה ויטמין C, ולכן בתור מקור לוויטמין C מומלץ לספק להן אבן ויטמינים (למכרסמים), פירות וירקות (יש לשטוף היטב) או חציר (רצוי אספסת). הקביה מפזרת את המצע בכלוב, ואף עלולה לעשות את צרכיה בתוך כלי האוכל שלה. היא לא נוהגת לרוץ או לקפוץ הרבה, דבר המקל על גידולה בכלוב פלסטיק, אך יש לאפשר להן גם לרוץ מחוץ לכלוב ככל האפשר. הקביות נהנות ללעוס את המצע ולחפור מחילות בקש. אפשר גם לשים להן קופסאות קטנות כדי שיוכלו להסתתר בתוכן. יש לשים להן גזעי עץ קטנים (קרשים מעץ מלא, שאריות מנגריות) אותם הן יכולות לכרסם. מצע טוב הוא גלילי עץ המיועדים לחתולים. מים לשתייה אפשר לתת בטפטפת מיוחדת למכרסמים. אין להחזיק את הקביה בטמפרטורה מתחת ל-18 מעלות צלזיוס, מתחת לטמפרטורה זו ישנה סכנה לירידה בתוחלת החיים של הקביה.

הקביה היא חיה חששנית מטבעה, אך בהדרגה יגבר ביטחונה בעיקר במאכיל אותה, אך זה יכול לקחת ממספר שבועות עד כשנה. יש להרחיקה ממוקדי רעש חזק ואין להשאירה באור שמש חזק אף לא לזמן קצר. הקביה היא חיה עדרית ובמידת האפשר יש לרכוש יותר משרקן אחד מלכתחילה (אם לא רוצים שיתרבו, מאותו מין). אחרי ששרקן אחד יתרגל לשטח בבית, יהיה קשה עד בלתי אפשרי להוסיף לו שרקן נוסף (במיוחד אם מדובר בשני זכרים), מפני שהשרקן הוותיק יתקוף את ה"פולש"‏[2].

שימושים אחרים בקביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקביה היא אורגניזם מודל מקובל בניסוייים מדעיים. מכאן נתקבל השם guinea pig ככינוי למושא ניסויים כללי, מונח אנגלי מקביל ל־"שפן ניסיונות".
  • בפרו וסביבתה (שם מכונה הקביה Cuy) מקובל לאכול את בשרה והיא אף נחשבת למאכל הלאומי של פרו - עוד מימי ביותה על ידי שבט האינקה.
  • לקביות יש תפקידים בטקסים דתיים[דרוש מקור].
  • ברפואה הדרום-אמריקאית העתיקה משתמשים בקביות כדי לגלות מחלות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנחס אמתי, מדריך לחיות מחמד בישראל, ירושלים: כתר, 1992

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]