האקדמיה ללשון העברית

_{קואורדינטות: 31°46′20″N 35°11′55″E}

האקדמיה ללשון העברית
תאריך ההקמה:	שנת 1890 - ועד הלשון העברית משנת 1953 - האקדמיה ללשון העברית
סוג:	המוסד הפוסק בתחום הלשון העברית
נשיא:	הפרופסור משה בר-אשר
מיקום:	ירושלים
קמפוס:	קריית האוניברסיטה העברית, גבעת רם
דף הבית:	hebrew-academy.huji.ac.il

האקדמיה ללשון העברית (נקראת גם בקיצור: "האקדמיה ללשון" ובהקשר המתאים - "האקדמיה") היא "המוסד העליון למדע הלשון העברית" על פי חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953‏‏. האקדמיה היא ממשיכת דרכו של ועד הלשון העברית. היא פועלת לכוון את התפתחות השפה העברית, כפי שמלמדות מטרותיה המפורטות בתקנונה:

1. לעשות לכינוסו ולחקירתו של אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה;
2. לעשות לחקירת מבנה הלשון העברית, תולדותיו וגלגוליו;
3. לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה, לפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב ובתעתיק.

שימור וטיפוח הלשון הינם תופעה מודרנית, הקשורה לעליית הלאומיות וכינון מדינת לאום. ההשראה להקמת האקדמיה הגיעה ממקבילתה בצרפת, שבה הוקמה האקדמיה הצרפתית, למטרות שימור הצרפתית וטיפוחה. אך מטרות מטפי הלשון העברית, יחידים וארגונים, במיוחד מאז שלהי המאה ה-19, הוכתבו על ידי ההיסטוריה הייחודית של העם היהודי, רבדי השפה השונים במשך התקופות, ותפוצת השפות הזרות בקרב הפזורה היהודית ברחבי העולם, ומאידך ובשל היותה של השפה העברית גורם מרכזי ברעיונות הלאומיות היהודית, הציונות ותקומת ישראל מאז תקופת העלייה הראשונה, היו המטלות שניצבו לפני "ועד הלשון העברית" ואחר כך האקדמיה ללשון העברית, גדולות ונרחבות פי כמה ממקבילותיה באומות העולם.

משנת 1993 מכהן כנשיא האקדמיה הפרופסור משה בר-אשר. חברים בה כ-35 חברים בנוסף אליהם ישנם גם חברים יועצים וחברי כבוד.

כל אזרח/ית יכול/ה להגיש שאלה או בירור בקשר לשפה העברית לאקדמיה ולקבל מהאקדמיה תשובה רשמית.

סמכויותיה

האקדמיה היא המוסד הפוסק בתחום הלשון, והחלטותיה בענייני דקדוק, כתיב, מינוח או תעתיק שנתפרסמו ב"רשומות" מחייבות את מוסדות החינוך והמדע, מוסדות המדינה והרשויות המקומיות. ההחלטות אינן מחייבות את הציבור הרחב, ולכן השפעתה על משתמשי השפה אינה רבה כל כך, בפרט בכל הנוגע לחידושי מילים, למרות שישנם לא מעט חידושי לשון שהתקבלו בציבור.

עם חקיקת חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953 מונתה ועדה לבחירת הרכב האקדמיה הראשון. ועדה זו הורכבה מ-11 חברים, בהם 6 שמונו בידי הממשלה ו-5 על ידי ועד הלשון העברית‏. בשלב ראשון מונו לאקדמיה 15 חברים: הסופרים יצחק דב ברקוביץ, שי עגנון, חיים הזז, המשוררים יעקב כהן, זלמן שניאור, דוד שמעוני, אנשי המדע נפתלי הרץ טור-סיני, זאב בן-חיים, שמואל ייבין, יוסף יואל ריבלין, יוסף קלויזנר, דוד צבי בנעט,מנחם זולאי, יעקב פולוצקי וחנוך ילון.

מפעל המינוח, חידושי הלשון והחלטות האקדמיה

מפעל המינוח הרחב באקדמיה ולפניה בוועד הלשון, שינה את פני העברית במהלך מאה השנים האחרונות. עשרות אלפי מונחים חדשים נקבעו בכל התחומים המקצועיים. מפעל זה כלל את הסדרת המינוח הקיים, לצד חידושים בשיתוף פעיל של אנשי מקצוע המשתמשים בעצמם במונחים. מונחים רבים שחודשו לכאורה מחוץ לכותלי הממסד הלשונאי: האקדמיה וועד הלשון, נקבעו למעשה בשיתוף נציגיו, לדוגמאבצה"ל.

בין חידושי האקדמיה שנקלטו במידה זו או אחרת: קלטת ("קסטה"), עיצומים ("סנקציות"), שדולה ("לובי"), מדגש ("מרקר"), מונית ("טקסי"), מרשם רופא ("רצפט"), סוללה ("בטרייה") ופעלולים ("אפקטים"). הצעות רבות אחרות, כגון "אימונית" (טרנינג), "גלגשת" (סקייטבורד), "הסעדה" (קייטרינג) ו"מרשתת" (אינטרנט), לא נקלטו והציבור משתמש כמעט בלעדית במונח הלועזי. לעתים מתקבל חידוש מן הציבור הרחב, במקום החידוש שהציעה האקדמיה. כך, למשל, המונח "ממעך" שהציעה האקדמיה, נדחה על ידי המונח הנפוץ בציבור "כותש שום" (האקדמיה אישרה את המונח המקובל בציבור והוא הופיע במילון מונחים לשימוש כללי, תשס"א).

בין החלטותיה החשובות של האקדמיה:

• כללי הכתיב חסר הניקוד (הוא הכתיב הרווח בימינו).
• כללי הפיסוק.
• התעתיק (כולל החלטות על התעתיק לצורך שילוט ומיפוי והפניה למסמך של ההחלטות על תעתיק השמות מלועזית לעברית).

השם "אקדמיה"

לשאלה שרבים שואלים: מדוע בשמה של האקדמיה ללשון העברית נכללת המילה "אקדמיה", שמקורה לועזי, ניתנת תשובה מפורטת בעמודלמה "אקדמיה"? של אתר האקדמיה, ובה נאמר, בין השאר:

	כל שפה ולשון שואלת מילים מלשונות אחרות ומשאילה להן מאוצרה. מאות רבות של מילים שאלה העברית כבר בתקופותיה הקודמות (מקרא ולשון חכמים), ובהן אף שמות מוסדות נכבדים ומקומות ציבור, ולא נמנעו מכך אנשי הדורות וחכמיהם. סנהדרין, אצטדיון, אכסניה, פרדס, סנגוריה, מוזיאון, תיאטרון, אוניברסיטה וטכניון הן אך דוגמאות אחדות לכך. בכל לשונות התרבות של העולם קוראים בשם 'אקדמיה' למוסד שחבריו הם מלומדים, סופרים או אמנים גדולים. זה מוסד שתפקידו לפתח ולחקור בכוחות משותפים מדעים או אמנויות. יש בעולם אקדמיות ללשון, לספרות, למדעי הטבע, לאמנויות; ויש אקדמיות הכוללות כמה תחומים.

יצחק אבינרי, בספרו "יד הלשון", טען בחריפות כנגד ההחלטה לבחור בשם "אקדמיה". לעומתו הביא נימוק אחר פרופ' טורטשינר בעת הדיון בשם החדש:

	מועט הוא החומר המתקבל במערכת... מעטים האנשים היודעים לכתוב על ענייני לשון... צעד חשוב - הפיכת ועד הלשון לאקדמיה. השם אקדמיה מכובד יותר... עי"ז נרכוש לנו גם כוחות וגם אמצעים חומריים... השם אקדמיה - אמצעי חשוב גם לצד הכספים, שכן לא יוכלו לסרב לאקדמיה מה שמסרבים לוועד הלשון.

את המילה "אקדמיה" יש להגות, על-פי האקדמיה, בהטעמה מלרעית, על משקל "אוכלוסייה", אך רבים בציבור הוגים אותו בהטעמה מלעילית.

השיח הציבורי על האקדמיה

מעת היווסדה ספגה האקדמיה ללשון העברית ביקורת בחוגים שונים. בשנת 1953, זמן קצר לאחר היווסדה, אמרה עליה המשוררת לאה גולדברג: "מעולם לא בנתה שום אקדמיה את השפה. השפה נוצרת ע"י העם וע"י טובי הסופרים והמשוררים."‏ רבים מתחו ביקורת על כך שמהרכבה הראשון של האקדמיה נעדר אברהם שלונסקי. אמר על כך אברהם חלפי: "זו אקדמיה ללא כינור ראשון. משהו צורם את האוזן למשמע מקהלת השמות המשתתפים בה. הרי שלונסקי הוא אדריכל העברית המודרנית, ואין לתאר את הלשון ללא חידושי השמות, התארים ופעלים על כל צורותיהם שהכניס בה."‏. מאוחר יותר מונה אף שלונסקי לחבר באקדמיה. יונתן רטוש שאל: "איזו דמות יש לו ל'ועד הלשון העברית' ללא חבר אחד ששפת אמו היא עברית, ללא אחד שהוא יליד הארץ?"‏ ומאמר מערכת בעיתון "משא" קבע: "בהרכבה זה, מופיעה האקדמיה כמוסד 'אקדמאי' שהוא אמנם 'מורם מעם', ע"פ השמות הנעלים של משתתפיו, אלא שמורם ממנו גבוה מדי, כשפריר עליון של מלכות הרוח ו...הכבוד. ותחת מוסד מעשי שהוא צורך חיוני לארץ למילוי משימות של קביעת הלכות ומתן גושפנקא רשמית לשפה המתהווה בכל שדרות העם - תהיה לנו 'מועצת זקנים' בבחינת שבת תחכמוני." ‏

חלק מהחלטותיה של האקדמיה ללשון העברית לאורך השנים היו שנויות במחלוקת, ונתקלו בהתנגדות מצד ציבור דוברי השפה, כותבים ולשונאים.

סוג אחד של ביקורת מפנה את חציו כלפי עצם היומרה של גוף מרכזי כלשהו לקבוע החלטות "מלמעלה" בנוגע ללשון, אשר מטבעה מעוצבת בידי העם. גלעד צוקרמן תוהה: "אחת משלוש המטרות של האקדמיה ללשון העברית היא "לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה". אולם, האם אין זה אלא אוקסימורון? אם אנו רוצים ששפה תתפתח על-פי טבעה, מדוע לכוון אותה?"

סוג שני של ביקורת מצביע נקודתית על כך שהקשר שבין האקדמיה לבין הציבור דובר העברית אינו בהכרח הדוק, וכך רבים מתחדישיה אינם נקלטים בציבור כלל, ובעצם אינם רלוונטיים. כדוגמה ניתן לקחת את המילה "hit" ("להיט"): הצעותיה השונות של האקדמיה למונח עברי לא התקבלו בציבור, ורק מילה שנטבעה ברדיו היא זו שזכתה לאהדת הציבור, ובסופו של דבר גם התקבלה על ידי האקדמיה עצמה.

כמענה לטענה הראשונה מסבירים דוברי האקדמיה כי אין היא מתיימרת לקבוע את צורתה של הלשון באופן מחייב, אלא רק להציע תקן למעוניינים בכך. כתגובה לטענה השנייה מצביעה האקדמיה על שורה של מילים שאכן התקבלו היטב בציבור, כך שמבחינתה אין היא בלתי רלוונטית, גם אם חלק מתחדישיה נדחים בסופו של דבר.

יצוין כי אם בעבר הייתה נטייה בקרב לשונאים לדבר על צורות "נכונות" ו"בלתי נכונות" בעברית, כיום התפיסה הרווחת היא שאין מונח שאינו נכון, אלא רק שאינו תקני ברובד מסוים של הלשון; שינוי תפיסה זו משתקף גם ביחסה המשתנה של האקדמיה במהלך השנים לתחדישיה והחלטותיה, שכיום נתפסות פחות מחייבות ויותר בגדר המלצות וקביעת תקן.

בניין האקדמיה

בניין האקדמיה

האקדמיה שכנה בבית המעלות עד שנת 1959 בדירת שלושה חדרים, ואז עברה לבניין חדש בקריית האוניברסיטה העברית שבגבעת רם. בניין האקדמיה נבנה בסגנון הבינלאומי ותוכנן בידי לאה אטיאס ואהרון קשטן שזכו בתחרות פומבית.

פרסומים

לאקדמיה פרסומים רבים בתחום השפה העברית, ובהם:

• "אֲקַדֵּם", ידיעון האקדמיה ללשון העברית
• "לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ", עלונים לחידושי מילים ולתיקוני לשון. מדור זה נכלל בשנים האחרונות בגיליונות "אֲקַדֵּם"
• "לשוננו" - כתב עת מדעי לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה
• "לשוננו לעם" - רבעון לענייני לשון
• מילונים מקצועיים רבים (כ-150 במספר, המכילים כמאה אלף מונחים), בתחומים מגוונים:
  • הטכנולוגיה והטכניקה: חשמל, מכונית, נגרות ועוד
  • מדעים מדויקים: מתמטיקה, פיזיקה, בינה מלאכותית ועוד
  • מדעי החיים: בוטניקה, זואולוגיה, ביולוגיה, רפואה ועוד
  • מדעי הרוח: מוזיקה, ספרנות, דקדוק ועוד
  • מילונים הקשורים לחיי היום יום: משפחה, תפירה ולבוש, כלכלת הבית ועוד
  • מילונים מתחומי עשייה שונים בחברה: חינוך, תרבות הגוף, דיפלומטיה, כבאות ועוד
• כללי הפיסוק וכללי הכתיב חסר הניקוד
• החלטות האקדמיה בדקדוק.

מפעל מחקר רחב היקף של האקדמיה הוא המילון ההיסטורי ללשון העברית, שנועד להציג את אוצר המילים של העברית בגלגוליו במהלך תולדותיו. קטע מתוך המילון שכבר פורסם, המוקדש לשורש "ערב", משתרע על 75 עמודים, ומרמז על היקפו הגדול של מפעל זה.

ראו גם

• האקדמיה ללשון הערבית

קישורים חיצוניים

למושגים, תחומים ומאמרים בנושא עברית, ראו פורטל השפה העברית.

• אתר האקדמיה ללשון העברית
  • כללי הכתיב חסר הניקוד
  • מאגר המונחים - מאגר ממוחשב של מונחים, בעיקר מקצועיים, שהאקדמיה הציעה להם חלופה עברית
  • מאגרים - מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית
• האקדמיה ללשון העברית, באנציקלופדיה ynet
• רונית גדיש, האקדמיה ועורכי הלשון, nfc‏, 17 בפברואר 2010
• שיחה עם נשיא האקדמיה, עיתון הצופה
• גלעד צוקרמן, פוסקנות מפוכחת (realistic prescriptivism), מאמר אקדמי על האקדמיה ללשון העברית בכתב העת עיונים בשפה וחברה 1 (1), 2008, עמ' 154-135 (באנגלית)
• ליטל לוין, נוסדה "האקדמיה ללשון העברית", הארץ, 14 ביולי 2009.
• אסף שטול-טראורינג, האקדמיה ללשון העברית מתפשטת במרשתת, באתר הארץ, 18 ביולי 2010