יונקים

יונקים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
תת-מערכה:	בעלי גולגולת
קבוצה:	בעלי חוליות
על-מחלקה:	חולייתנים לסתניים
קבוצה:	בעלי סנפירים בשרניים
קבוצה:	בעלי ארבע רגליים
קבוצה:	בעלי שפיר עוברי
מחלקה:	יונקים
סדרות
ראו בגוף הערך
שם מדעי
Mammalia

ברווזן, יונק מטיל ביצים מסדרת בעלי ביב (בשחייה)

קנגורו אפור, יונק מסדרת בעלי הכיס (אם וגור)

קוף וורווט, יונק שלייה מסדרת הפרימטים (גור יונק מאמו)

יונקים (שם מדעי: Mammalia) היא מחלקה במערכת המיתרניים, המונה כ-4,700 מינים. המאפיין המשמעותי ביותר של היונקים (ממנו נגזר שמה של המחלקה) הוא קיומן של בלוטות חלב באמצעותן מזינה האם את צאצאיה. מאפיינים נוספים הם קיומן של פרווה או שיער, וכן היכולת לווסת את טמפרטורת הגוף באמצעות תהליכי חילוף חומרים הפולטים חום, תכונה המכונה גם הומיאותרמיות או "דם חם".

מיון היונקים

כל היונקים, למעט הביבנאים, יולדי חיים, הם ניזונים בראשית חייהם מחלב אם, רובם חיים על פני הקרקע, אך יש גם החיים במחילות או על עצים, מעופפים או דואים, ויש המבלים את כל חייהם במים. מחלקת היונקים מתחלקת לשלוש קבוצות עיקריות :

• א. בעלי הביב – הנקבות מטילות ביצים ודוגרות עליהן עד לבקיעתן. ולדותיהם ניזונים בראשית חייהם מחלב, שאותו הם מלקקים מגחונה של האם. בסדרה זו נכללים הברווזן וקיפוד הנמלים.
• ב. חיות הכיס – הריונן של הנקבות נמשך זמן קצר בלבד, ולדותיהם יוצאים לאוויר העולם זעירים ובלתי מושלמים בצורתם. מיד לאחר היוולדם הם זוחלים לכיס, הנוצר בעורה של האם, בתוכו קבועות הפטמות ובכיס הם חיים כל תקופת ינקותם. בסדרה זו נכללים האופוסומים, הכיסן המעופף והקנגורו.
• ג. בעלי השליה – מחלקה זו הגדולה מבין השלוש כוללת את כל שאר היונקים, וייחודה בכך שהעובר מתפתח ברחם אמו, קשור לדופנה באמצעות שליה ( דרכה עובר הדם, החמצן והמזון ). ולדותיהם של בעלי השליה מסוגלים לינוק תכף היוולדם והם מפותחים הרבה יותר מוולדותיהם של בעלי הביב וחיות הכיס.

בעלי השליה נחלקים למספר קבוצות עיקריות: אוכלי החרקים, הפרימאטים (יונקים מפותחים ובכללם הקופים והאדם עצמו), הטורפים, הלווייתנים, בעלי הפרסה והמכרסמים.

• קבוצת קדם יונקים (Prototheria)
  • סדרת בעלי ביב (Monotremata)
• קבוצת יונקים (Theria)
  • קבוצת יונקים תיכוניים (Metatheria)
    • קבוצת חיות כיס (Marsupialia)
      • סדרת אופוסומים (Didelphimorphia)
      • סדרת קנגורים (Diprotodontia)
      • סדרת מוניטים (Microbiotheria)
      • סדרת חפרפרות כיס (Notoryctemorphia)
      • סדרת חדפי כיס (Paucituberculata)
      • סדרת עכברי כיס (Peramelemorphia)
      • סדרת טורפי כיס (Dasyuromorphia)
  • קבוצת יונקים אמיתיים (Eutheria)
    • קבוצת יונקי שליה (Placentalia)
      • על סדרת דלשינאים (Xenarthra)- פירוט בערך עצמו.
      • על סדרת Epitheria, בה נמצאים הסדרות והקבוצות הבאות:
        • סדרת טורפים (Carnivora)
        • סדרת בעלי חדק (Proboscidea) – פרסתנים
        • סדרת פרימטים (Primates)
        • סדרת מכרסמים (Rodentia)
        • סדרת אוכלי חרקים (Insectivora)
        • סדרת עטלפים (Chiroptera)
        • סדרת מפריטי פרסה (Perissodactyla) - פרסתנים
        • סדרת תחשאים (Sirenia) - פרסתנים
        • סדרת ארנבאים (Lagomorpha)
        • סדרת פנגולינאים (Pholidota)
        • סדרת שפנאים (Hyracoidea ) - פרסתנים
        • סדרת חדפי פיל (Macroscelidea)
        • סדרת גלשנאים (Dermoptera)
        • סדרת טופאיים (Scandentia)
        • סדרת שנבובאים (Tubulidentata) - פרסתנים
        • קבוצת Cetartiodactyla
          • סדרת לווייתנאים (Cetacea)
          • סדרת מכפילי פרסה (Artiodactyla) - פרסתנים
            • משפחת בהמותיים (Hippopotamidae)
            • תת-סדרת מעלי גירה (Ruminantia)
            • תת-סדרת בעלי כרית (Tylopoda)
            • תת-סדרת דמויי חזיר (Suina)

הערה:

• בשיטה המודרנית של המיון המדעי לא תמיד דרגת מיון מסוימת נכללת בדרגת המיון שמעליה. כלומר, סדרה של צמחים יכולה להיות כלולה במערכה ולא תהיה שייכת לאף מחלקה.
• קבוצה היא דרגת מיון בדיוק כמו מערכה, מחלקה, סדרה ומשפחה, אך ללא שם מאפיין.

מאפיינים אנטומים ופיזיולוגים של היונקים

• התכונה המגדירה את כל היונקים ללא יוצא מן הכלל, ואינה קיימת באף בעל-חיים שאינו יונק, היא קיום בלוטות חלב שבו מזינה האם את צאצאיה.
• מוח קדמי גדול יחסית ("המוח הגדול") בעיקר כתוצאה מהתפתחות קליפת המוח החדשה או ה"נאוקורטקס". גם בעופות המוח הקדמי גדול יחסית אך רובו מתפתח מן הגרעינים הבזאלים ולא מקליפת המוח.
• גולגולת ממוצא סינאפסידי המתחברת לעורף במפרק בעל פול ("condyle") זוגי, בניגוד לפול יחיד בזוחלים ובעופות.
• הלסת התחתונה מורכבת מעצם יחידה, עצם השיניים (dentary), בניגוד למספר עצמות בזוחלים ובעופות.

• השיניים מועטות משל זוחלים וכמעט תמיד עוברות התמחות לצורות שונות: חותכות, ניבים, קדם-טוחנות (מלתעות) וטוחנות. מספר השיניים וצורתן הם מאפיינים מובהקים המשמשים למיון קבוצות יונקים שונות. יוצאים נדירים מכלל זה הם הלוויתנאים שהם חסרי שיניים או בעלי שיניים רבות ודומות.
• באוזן התיכונה שלוש עצמות שמע, בניגוד לאחת בלבד בזוחלים ועופות.
• בצוואר שבע חוליות (למעט מינים בודדים). מספר זה שווה ביונקים ארוכי צוואר (כמו הג'ירף) ו"חסרי צוואר" כמו הלוויתן. זאת בניגוד לעופות וזוחלים שם התארכות הצוואר היא תוצאה של תוספת חוליות ולא הארכת החוליות הקיימות.
• קשת עורקים יחידה של אבי העורקים הפונה לצד שמאל של הגוף. זאת בניגוד לקשת עורקים ימנית בעופות ולקשתות עורקים בשני צדי הגוף בזוחלים ודוחיים.
• בעלי "דם חם", כלומר הומיאותרמים ואנדותרמים. בתכונה זו הם דומים לעופות.
• עור מכוסה בשיער. בכמה מן היונקים השיער נעלם ברובו אך זוהי תכונה משנית.
• תאי הדם בבוגר חסרי גרעין (בעובר רובם עדיין בעלי גרעין).
• סרעפת החוצצת בין חלל בית החזה וחלל הבטן. תנועתה ממלאת תפקיד ראשי בכניסת האוויר לריאות.

אבולוציה של היונקים

מתוך ייחודה וגודלה של מחלקת היונקים ניתן לצפות שהייתה לה אבולוציה ארוכה ונפרדת. ואכן תודות לממצאי המאובנים ולעדות הטקסונומיה המולקולרית מוכרת כיום האבולוציה של היונקים במשך יותר מ- 300 מיליון שנה, כמעט ללא פערים גדולים מרמת המשפחה.

מאובן של זוחל תראפסיד, Inostrancevia alexandri מסוף תור הפרם. בגולגולת נראות תכונות דמויות יונק: שיניים בעלות גדלים שונים ופתח צדע יחיד מאחורי ארובת העין.

הזוחלים הסינאפסידיים של סוף הפלאוזואיקון

ראשיתם של היונקים בזוחלים סינאפסידיים מסוף עידן הפלאוזואיקון, בתור הקרבון ובתור הפרם. המונח סינאפסידיים מתייחס למספרם ולמיקומם של "פתחי צדע", פתחים בגולגולת מאחורי ארובת העין המאפשרים את הגדלת שרירי הלעיסה. גולגולות סינאפסידיות הן בעלות פתח צדע יחיד מכל צד, בניגוד לגולגלות דיאפסידיות שהן בעלות שני פתחי צדע מכל צד, שגם מיקומם יחסית לעצמות הגולגלת שונה. התצורה הדיאפסידית מאפיינת את מרבית הזוחלים ששרדו כיום וכן את העופות ואת אבותיהם הדינוזאורים, בעוד שהתצורה הסינאפסידית איפיינה את כל הזוחלים הנכחדים בשושלת המובילה ליונקים, וכיום שרדה ביונקים בלבד.

שתי קבוצות נפוצות מאוד של זוחלים סינאפסידים בתור הפרם היו הפליקוזאורים והתראפסידים. מן הראשונים בעיקר נמצאו מספר גדול של מינים שונים, מהם הטורפים הגדולים ביותר בתקופתם, באורך של שלושה מטרים ויותר. היחסים המדויקים בין קבוצות קרובות אלו עדיין לא הובררו במלואם. הפליקוזאורים קדמו לתראפסידים וככל הנראה היו אבותיהם, אבל שתי הקבוצות התקיימו זו לצד זו במשך כמה עשרות מיליוני שנה.

בסוף תקופת הפרם התרחשה הכחדת פרם-טריאס – הכחדה המונית מן הקשות שתועדו ברשומות המאובנים: כ- 70% מכלל מיני החולייתנים היבשתיים נכחדו. הכחדה זו סיימה את עידן השליטה הסינאפסידית ופתחה את תור השגשוג של הזוחלים הדיאפסידים, כמו הארכוזאורים וצאצאיהם הדינוזאורים, אשר ככל הנראה היו מותאמים טוב יותר לאקלים החם והיבש שאפיין את מרבית עידן המזוזואיקון. עם זאת זוחלים סינאפסידים שונים שרדו גם בעידן המזוזאיקון, ומהם התפתחו בסופו של דבר היונקים.

גולגולת מאובנת של זוחל צינודונט, Diademodon mastacus מתור הטריאס. השיניים בעלות גדלים וצורות שונים בדומה לשיני יונקים מודרניים.

יונקים ראשונים בעידן המזוזואיקון

קבוצה גדולה של זוחלים תראפסידים בתור הטריאס, התור הראשון של המזוזואיקון, היו הצינודונטים. הקבוצה הוגדרה לראשונה על ידי הפלאונטולוג המפורסם מן המאה ה- 19 ריצ'רד אוון ופירושו המילולי של השם הוא "שיני כלב", המעיד על התצורה ה"יונקית" של שיניהם. הקבוצה כוללת מינים רבים מכל היבשות, הקדומים שבהם כבר בסוף הפלאוזואיקון לפני ההכחדה הגדולה. הגדולים שבהם הגיעו לגודל של דוב. הענף המתקדם ביותר של הצינודונטים היה ה- Eucynodontia ("צינודונטים אמיתיים") וממנו השתשלו ככל הנראה היונקים.

תור היורה באמצע המזוזואיקון כבר עשיר למדי במאובנים של "זוחלים דמויי יונקים" (mammal-like reptiles), "בעלי צורת יונק" (Mammaliformes), "קדם-יונקים" (Protomammals) ו"יונקים פרימיטיבים". שמות המונחים מעידים על הבדלים הדרגתיים ביותר, עד כי הפלאונטולוגים חלוקים לעתים קרובות בשאלה אילו מן המינים כבר זכאים להיות מסווגים כיונקים ואילו עדיין כזוחלים. רבים מהם מפגינים תכונות שלד האופייניות ליונקים כמו קופסת מוח מוגדלת, חיך משני, הצטמצמות חלק מן העצמות בלסת התחתונה, התמחויות של השיניים ופולי עורף זוגיים.

שיחזור אמנותי של קסטרוקאודה, מין דמוי ברווזן מתור היורה אשר החוקרים חלוקים אם יש לשייכו לזוחלים או ליונקים.

כמו כן נראה שלפחות בחלק מן המינים בתור היורה כבר התקיימו תכונות אופייניות ליונקים כמו מערכת ההנקה, שיער ומנגנוני שמירה וייצור חום גוף (הומאותרמיות ואנדותרמיות). מערכות כאלו אינן משאירות סימנים במאובנים, אך ניתן להסיק את קיומן מתוך הגנום של הברווזן שפוענח לאחרונה. באמצעות שיטות שעון מולקולרי חישבו שהאב הקדמון המשותף לברווזן ולשאר היונקים חי לפני 166 מיליון שנה, כלומר בתור היורה. מכיוון שמערכת הנקה, שיער ומנגנוני חום גוף כבר קיימים בברווזן (אם כי חלקן בתצורה יותר פרימיטיביות מאשר ביונקי שליה ויונקי כיס) סביר שהן התקיימו אף באותו אב קדמון. באותו אופן ניתן להסיק שבדומה לברווזן, אותו אב קדמון מתור היורה עדיין התרבה באמצעות הטלת ביצים.

ביורה ובקרטיקון שגשגו הדינוזאורים וקבוצות אחרות של זוחלי ענק דיאפסידיים, והיונקים הקדומים היו יצורים קטנים שחיו בצילם. מקובל לחשוב שהם היו נדירים יחסית, דמו בגודלם ובצורתם הכללית לחדפים מודרניים ואיכלסו גומחות אקולוגיות דומות - ניצול ההומיאותרמיות וכסות הפרווה שלהם לפעילות לילית, ותזונה מחרקים ומשדידת ביצי דינוזאורים. ואולם הצטברות ממצאי מאובנים מן השנים האחרונות מראה שהמגוון של יונקי היורה והקרטיקון היה גדול בהרבה ממה שחשבו קודם לכן, והם אכלסו גומחות אקולוגיות רבות ושונות כמו דמויי מכרסמים, טורפי דגים הדומים ללוטרה ולברווזן של ימינו ויצורים מטפסים ואף דואים בדומה לסנאים מעופפים מודרניים. מאמר מ- 2007 מונה 310 סוגים ידועים של יונקים מן היורה והקרטיקון, מתוכם 18 שמהם נמצאו שלדים מושלמים, וסביר שהמספר האמיתי של סוגים היה גדול בהרבה.

השתלשלות אבולוציונית ליונקים
בעלי חיים > מיתרניים > בעלי גולגולת > בעלי חוליות > חולייתנים לסתניים > בעלי סנפירים בשרניים > בעלי ארבע רגליים > בעלי שפיר עוברי > סינאפסידה > תראפסידה > יונקים

ראו גם

• הנקה
• יונקי ארץ ישראל

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יונקים

• יונקים, באנציקלופדיה ynet