קרב נאולוכוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קרב נאולוכוס הוא קרב ימי שניטש ב-3 בספטמבר 36 לפנה"ס בין ציי אוקטביוס וסקסטוס פומפיוס ליד נאולוכוס שבחוף המזרחי של סיציליה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הניצחון על פומפיוס שהושג בקרב מילאי על ידי מרקוס ויפסניוס אגריפס המחנה הקיסרי ניצל את המומנטום שנוצר והמשיך במלחמה כנגד פומפיוס.

אוקטביוס פלש לסיציליה בראש כוח של 21 לגיונות, 20 אלף פרשים וחמשת אלפים חיל רגלים קל. פומפיוס ביצר את הקניונים מסביב למילאי (כיום מילאצו) אולם הוא נטש אותם כתוצאה מפחד שהצי בפיקודו של אגריפס יתקוף את מילאי וכך אוקטביוס כבש את האזור בקלות.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פומפיוס שהבין את נחיתותו בקרב יבשתי סיכם עם אוקטביוס על מועד שבו קרב ימי יערך, דבר זה נעשה מתוך מחשבה שהצי הימי המנוסה של פומפיוס יוכל להביס את זה של אוקטביוס שלמרות הניצחון במילאי היה עדיין בלתי מנוסה באופן יחסי. גודל הציים של שני הצדדים היה של 300 ספינות כל אחד, כל ספינה הייתה מצוידת בבליסטראות וקטפולטות. נעשה גם שימוש על ידי אגריפס במתקן עורב משופר שנועד להשתלט ספינות.

הקרב התחיל על ידי ירי מהבליסטראות והקפטפולטות, לאחר מכן הספינות החלו לנגח אחת את השנייה תוך שהן עושות ניסיון לעלות את ספינת האויב ולנסות להשתלט עליה תוך עשיית שימוש במתקן העורב, מכיוון שציו של פומפיוס לא נתקל במתקן כזה קודם לכן לא היה להם אמצעי יעיל להורסו.

בסופו של דבר אגריפס הצליח לשבור את ההתנגדות הפומפניאנית והביס את הצי, מתוך 300 הספינות של פומפיוס רק 17 הצליחו לברוח והיתר נלכדו או הוטבעו.

התבוסה בקרב סימנה את סוף שלטונו של פומפיוס בסיציליה, הלגיונות שלו ערקו למחנהו של הטריאומווירט השני, פומפיוס עצמו נמלט למזרח שם הוא מצא את מותו בשנת 35 לפנה"ס. אוקטביוס השתמש בניצחון הזה כדי לבסס את מעמדו ברומא ובאיטליה שכן הניצחון על פומפיוס שהיה אחראי למצב המזון הקשה באיטליה קנה את לבם של המוני העם. עם הפופולריות החדשה שלו הוא הדיח את שותפו ל טריאומווירט מרקוס אמיליוס לפידוס והשתלט על כוחותיו ושטחיו.