שיחה:זיכרון קולקטיבי
במקום שבו אנו צודקים[עריכת קוד מקור]
― הועבר מהדף ויקיפדיה:ספר אורחים#במקום שבו אנחנו צודקים
אני מבקשת להתיחס לדברי הביקורת "כתוב יותר מידי על הערבים". לדעתי, הערך כתוב מצויין: א. מביא את הרעיונות וההגות בדבר 'הזכרון הקולקטיבי' בשפה שווה לכל נפש ב. ממחיש אותם באמצעות ניתוח דוגמאות מן המציאות הקרובה לנו.
הזכרון הקולקטיבי הישראלי, בשל היותו 'צעיר' ועדיין בתהליך של התגבשות, מאפשר לראות את "התפרים" בעבודת הזכרון. הדרך הטובה ביותר להבנה שהזכרון המונוליטי, המאחד, כרוך ב'הדרה' של הנאראטיב 'האחר', היא בניסיון להתבונן באירועים דרך המשקפיים של אותם 'אחרים'. היטב עשה כותב הערך, שהדגים זאת באמצעות סיפורם של ניצולי השואה - שהיו למעלה ממחצית הלוחמים במלחמת העצמאות אבל מודרים מ'מגש הכסף', באמצעות חוויתן של נשים - שהן תמיד למעלה ממחצית האוכלוסייה וקולן לא נשמע, במאבקם של המזרחיים במדינה להפוך את הנאראטיב שלהם מסיפור שוליים לחלק מהזכרון הקולקטיבי - וכמובן סיפורה של האוכלוסיה הערבית - שעצמאותנו כרוכה באסונה - צודקים ככל שנרצה להיות. לפעמים, 'במקום שאנחנו צודקים לא יפרחו פרחים באביב'(יהודה עמיחי). ―אנונימי לא חתם
הורדת קטע[עריכת קוד מקור]
הורדתי את הקטע הדן במאמרה של יעל זרובבל. יואב גלבר בספרו "היסטוריה זיכרון ותעמולה" (עם עובד 2007) 342-337 מפריך את טענתה של זרובבל ומראה שהזכרון עוצב באופן אחר לגמרי צחי לרנר - שיחה 10:34, 29 בספטמבר 2009 (IST)
אינסטרומנטלית?[עריכת קוד מקור]
"הבנת החברה את עברה היא תמיד אינסטרומנטלית לקיום אמונות ההווה וערכיו" - מה קשורה המילה "אינסטרומנטלית" כאן? אולי התכוון המשורר ל"אינהרנטית"?