שיחה:חמצה

כמויות גידול, כמויות יצוא

מעניין אותי לדעת האם כל אספקת החומוס של ישראל מגיעה מגידול מקומי. אם לא, מאיפה מייבאים את השאר?

אני מניח שחלק ניכר מגרגירי החומוס הנמכרים בישראל מגיע מטורקיה שהיא מן המגדלות הגדולות בעולם. השאלה היא במקומה וראוי להוסיף נתונים על כמויות גידול ויצרניות עיקריות בעולם. בברכה Kippi70 - שיחה 23:51, 17 ביוני 2009 (IDT)

אכן ראוי להוסיף...
—חיים ברמן - שיחה 00:28, 15 ביולי 2022 (IDT)

מגדלים 15 מליון טון בשנה;
אך המגדלים גם צורכים את הרוב!
כמה נותר לייצוא?
—חיים ברמן - שיחה 00:33, 15 ביולי 2022 (IDT)

כמה גרגרים גדלים בצמח אחד

אריק1111 - שיחה 21:53, 29 בנובמבר 2011 (IST)

שימושים למאכל

שלום ירון רציתי להבין למה מה שהוספתי לערך אינו מתאים? כל מה שהוספתי הוא מדויק, מתוך הכרות אישית עם ד"ר שמואל גלילי ומחקריו. --איש המערות - שיחה 00:22, 25 בדצמבר 2012 (IST)

העברתי את התוכן שהוסר לכאן, אולי ניתן לערוך ולעשות שימוש בחלקו בערך:

ד"ר שמואל גלילי ממכון וולקני, חוקר ומטפח זני חמצה זה מס' שנים. כחלק מעבודתו הוא הוא שוקד על הכנסה של שימושים חדשים לצורת הצריכה של החמצה בארץ: צריכת החמצה בעודה ירוקה כחומוס ירוק בעל ערכים תזונתיים טובים יותר, מאפים מתוקים ולחם מקמח חומוס (קמח חומוס הוא דבר שקיים בשוק אך טרם הגיע לשימוש במיינסטרים) וכן פיתוח משקה החמצה. מוצרים אלו באים לתת מענה הן לאלו שסובלים מצליאק ורגישות ללקטוז וכן לאלו במזון בריאות בעל טעם עשיר. ד"ר גלילי היה הראשון בעולם שחשב על מיצוי זרעי החמצה לידי משקה, בדומה למשקה הסויה.

בברכה --Kippi70 - שיחה 12:55, 25 בדצמבר 2012 (IST)

משוב מ-4 ביוני 2014

השם בערבית הוא "חומץ" CHOMATZ .ח גרונית ו- צ רפויה.ה"חומוס" הוא הצורה שהעולים הראשונים ממזרח אירופה בטאו את השם הערבי.הם התקשו לבטא את ה-ח הגרונית ואת ה-צ הרפויה.זה תומך חד משמעית בגירסתו של שלו שבועז הגיש "חומוס"לקוצרים.מקור-ידיעת ערבית

יעקב ברזילי יבנה

חומץ ו-חימצה

1) בילדותי לימדונו שבעברית קוראים ל"חומוס" "חימצית" - האם אמנם כך היה ואם כן מתי השתנה?

2) וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל, גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ

עוד בילדותי - - מותיקי המשפחות בא"י וירושלים - היינו מטבלים פת לחם בחומץ ושמן זית.. ומנהג זה קיים גם במזה"ת ואצל היונים והאיטלקים = במסעדות איטלקיות (לא כולן..) מספקים שמן זית וחומץ (aceto balsamico) עם פת הלחם

בתנ"ך המלה "חומץ" מובנה (ברב מוחלט) הוא הנוזל החמוץ ולא מחית החימצה שנקראת "חומוס"

מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה  == במדבר פרק ו פסוק ג

וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ;    וְלִצְמָאִי, יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ == תהילים פרק סט פסוק כ"ב

קשה לפעמים להבין איך "קופצים" למסקנות מסובכות ממלה פשוטה וברורה כמו "חומץ" ומחליטים ש-"נגבו חומוס"

ברור לי שחימצה היא מזון עתיק יומין - וודאי לי שגם בצורת ה-"פלאפל" והמחית שנקראת "חומוס" (למעשה, בערבית המחית נקראת "מודאמאס"..) אבל אין זה - לדעתי - "חומץ" כפי שנאמר אצל בועז...

בערבית החימצה נקראת الحمص - "חומס" - והמחית נקראת "מודאמאס" - לכן רק ידיעת הערבית אינה הוכחה ש-"חומץ" מובנו "מחית החימצה" - וש-"נגבו חומוס" בשדות בית-לחם, בימי בועז ורות -- מאד יתכן, אבל לא ברור מהפסוק

ערך תזונתי

חשוב לפרט סגולות הגרגיר, אם קיימות. ידוע שהוא מכיל ברזל. כמו כן לציין נגד מה הוא טוב.

ערכים תזונתיים

החומוס הוא אחת הקטניות הקלות יותר לעיכול (יחסית לשעועית ופול, למשל). הוא מספק סיבים תזונתיים מסיסים שתורמים לתחושת שובע, ויטמינים מקבוצת B, חומצה פולית, וויטמין C. החומוס הוא מקור טוב גם למינרלים סידן, מגנזיום ואשלגן ומספק כמעט פי-שניים מכמות הברזל, יחסית לקטניות אחרות. בשל כל אלה גרגירי החומוס בריאים מאוד ומומלצים בעיקר למצבים כגון כבד שומני, כולסטרול גבוה, עודף משקל, סוכרת סוג 2, טריגליצרידים גבוהים ועוד. כמו כל הקטניות גם לחומוס תכולה גבוהה יחסית של חלבונים (17 עד 23 אחוזים) ופחמימות (כ-60 אחוזים). אחוז השומן בחומוס היבש נמוך יחסית - 4 עד 5 אחוזים. ב-100 גרם גרגרי חומוס מבושלים יש בסך הכל 164 קלוריות, מתוכם 2.4% שומן (חומוס כמעט משלש את נפחו לאחר הבישול).