שלום שוורץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלום שוורץ

שלום שוורץ (Shalom H. Schwartz; נולד ב-1936) הוא פסיכולוג חברתי, פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקר בעל שם עולמי, תאורטיקן ומרצה בתחום, ומפתח תאוריית הערכים. ב-2007 זכה בפרס ישראל לחקר הפסיכולוגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוורץ נולד בלונג איילנד שבארצות הברית. אמו הייתה מורה לעברית ואביו שימש רב קונסרבטיבי. בנעוריו למד שוורץ כשנתיים בישיבה והשתתף במהלך לימודיו התיכוניים בלימודי יהדות. בשנת 1952 פנה ללימודים אקדמיים והשלים תואר ראשון בספרות השוואתית מאוניברסיטת קולומביה (1957, בהצטיינות), תואר ראשון בספרות עברית מהסמינר התאולוגי היהודי (1958), תואר שני בפסיכולוגיה חברתית והתפתחות קבוצות מאוניברסיטת קולומביה (1962) ותואר שני בספרות עברית, וכן הסמכה לרבנות, מהסמינר התאולוגי היהודי (1962). במהלך 19591960 השתלם שוורץ בתחום מדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים למשך סמסטר, והמשיך להגיע לישראל וללמוד קורסים מהאוניברסיטה העברית במסגרת לימודיו לתואר שני בפסיכולוגיה. בשנים 1962–1967 למד לימודי דוקטורט בתוכנית משולבת לפסיכולוגיה חברתית וסוציולוגיה של אוניברסיטת מישיגן. עבודתו חקרה את הקשר שבין מחויבות חברתית לבין התנהגות אלטרואיסטית.

במהלך לימודי הדוקטורט עבד שוורץ כמרצה ליהדות ולחינוך במכללת "מדרשה" שבדטרויט (1962–1965), ומשנת 1964 החל לעבוד בחוג לסוציולוגיה של אוניברסיטת מישיגן, תחילה כעוזר הוראה ולאחר מכן כמרצה (1964–1966). בתום לימודיו הוא הצטרף למחלקה לסוציולוגיה של אוניברסיטת ויסקונסין, בה היה חבר סגל בדרג פרופסור (1967–1983) ושימש סגן ראש החוג (19731976). בשנים 1971–1973 שימש מרצה אורח במחלקה לפסיכולוגיה ובבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1979 עלה ארצה עם רעייתו פנינה ושלושת ילדיהם.

שוורץ שימש פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית משנת 1979 ועד פרישתו לגמלאות בשנת 2004. בשנים 19841986 כיהן כראש החוג לפסיכולוגיה, ומשנת 1989 הוא בעל הקתדרה לפסיכולוגיה על שם שניידרמן. שוורץ כיהן גם כנשיא החברה הישראלית למחקר בפסיכולוגיה חברתית (19851987), נשיא האגודה העולמית לפסיכולוגיה בין-תרבותית (2004–2006), והיה חבר בוועד המנהל של האגודה העולמית לפסיכולוגיה בין-תרבותית (19941998), חבר בוועדת ההיגוי של הסקר החברתי האירופי (19972001), יו"ר ועדת המינויים של האוניברסיטה העברית למדעים עיוניים, ומשנת 2001 הוא חבר בוועדה המדעית המייעצת לסקר החברתי האירופי. במקביל לתפקידיו אלו הוא שימש פרופסור אורח באוניברסיטת פרינסטון (1988), פרופסור אורח במכוני מחקר בגרמניה (2002) ועמית מחקר במכון למנהיגות יצירתית שבקרוליינה הצפונית (2002–2003).

הוא בעל תואר דוקטור לשם כבוד מהסמינר התאולוגי היהודי (1986) וחבר כבוד באגודה הפסיכולוגית של ונצואלה (1994). בתחום הפסיכולוגיה הבין-תרבותית משמש שוורץ, משנת 1997, עורך מייעץ לכתב עת לפסיכולוגיה בין-תרבותית ולכתב העת האסיאתי לפסיכולוגיה בין-תרבותית.

בשנת 2007 זכה שוורץ בפרס ישראל לחקר הפסיכולוגיה.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודתו עסק שוורץ בחקר גורמים המביאים להתנהגות אלטרואיסטית ובחקר נורמות אישיות שמביאות אנשים לפעול באופן חברתי שאינו מסייע לאינטרס האישי. בשנות השבעים והשמונים היו מחקריו אלו חלוצים בתחומם ועסקו, בין היתר, בהתנהגות יחידים בתקופת השואה. בישראל הוא החל בניסיון להבנת יחס הכבוד בין מורים לתלמידים, ובעקבותיו פיתח את תאוריית הערכים, שבסיסה שבעה ערכים תרבותיים שונים. תאוריה זו צוטטה, נכון ל-2007, ביותר מ-700 מאמרים והובילה לשורת מחקרים ברחבי העולם בנושא ערכים אישיים והשלכותיהם על עמדות והתנהגויות. שוורץ ערך מחקר השוואתי בין תרבויות ופיתח שיטה למדידת מתן עדיפות לערכים ולבחינת השפעת הערכים על התנהגות האדם והחלטותיו.

עם שותפיו הוא פיתח שיטות למדוד קדימויות של ערכים גם אצל ילדים, אצל בני נוער ואצל אנשים מחוסרי השכלה בעולם השלישי. כמו כן חקר את הקשר בין ערכים לבין עמדות פוליטיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]