שמואל הבר (עיתונאי)
 | |
| לידה |
18 באוגוסט 1866 קומארנו, סלובקיה  |
|---|---|
| פטירה |
30 בדצמבר 1920 (בגיל 54) בודפשט, ממלכת הונגריה |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
  | |
שמואל (שַמּו) הַבֶּר, השתמש גם בשם עט הבדוי שאנדור קומארומי (בהונגרית: Haber Sámuel; קומארום, 18 באוגוסט 1866 – בודפשט, 30 בדצמבר 1920)[1] היה עיתונאי יהודי-הונגרי. הוא היה עמית וכותב של ההיסטוריה האוניברסלית של היהודים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמואל הבר נולד במשפחה יהודית כבנם של הנריק הבר, קצב ושל קטלין ספינר. הוא השלים את ארבע הכיתות הנמוכות של הגימנסיה בקומרום. משם עבר לבודפשט ללמוד בגימנסיה שבה השלים את כיתות 5–6 במלואן, אך בשנה השביעית קיבל consilium abeundi ("עיצה לעזוב" שהיא למעשה צורת גירוש מסורתית מארגון או מבית ספר בארצות בעלות תרבות גרמנית) בשל חיסורים לא מוצדקים. מסיבה זו עבר לעיר פאפה, חזר על הכיתה השביעית והשלים שם את לימודיו בתיכון. לאחר מכן היה סטודנט למשפטים באוניברסיטת בודפשט (לימים אוניברסיטת אטווש לוראנד) ובמשך התקופה עבד במשרד עורכי דין, כיוון לא היה יכול לקבל עזרה כספית מהבית. הוא עבד במשרד עד ה-1 בינואר 1894. עם הזמן הפך לכתב של מספר כתבי עת ועיתונים. אולם יותר מכל כתב ב"שוויון" (Egyenlőség) שם היה סגן עורך עד מותו. הוא נפטר מהתקף לב. רעייתו הייתה גיזלה אפולוניה טומקוליאק, איתה התחתן ב-19 במאי 1902 בבודפשט.[2] הבר הובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.
עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבר התחיל לכתוב כשעוד למד בגימנסיה בקומרום. כתביו פורסמו בעיתונים "קומרום והסביבה" ו"אסטרגום והסביבה". (1884-1885). בבודפשט הוא החל לכתוב מאמרים לכתב העת ההיתולי "אישטוק השוטה" בשם הבדוי "ארי ...". הוא פרסם שם במשך חמש שנים. בסתיו 1886 חתם חוזה ב"שוויון" בשכר חודשי של 10 פורינט הונגרי. בכתב עת זה עבד ככתב בכיר בהפסקות קלות. מספטמבר 1893 ערך למעשה את העיתון; ממאי 1894, כעורך עיתון, כתב למעשה בעצמו את כתב העת "שוחטים וקצבים" תחת השם הבדוי שאנדור קומארומי. הוא גם כתב מאמרים להמון עיתונים וכתבי עת; עם זאת, מרבית מאמריו הופיעו ב"שוויון", כגון: 1887. ליפוט קומפרט, ברנאט לוי מייסד אויפשט, וילמוש קרצג, הנריק גרץ, הצאצא האחרון של דוד המלך, הרוטשילדים, מוריץ ורמן, שדים, הלב שהתגלה, אורבך אחרי ברנהרד, 1883.
הוא כתב גם כמה מאמרים חינוכיים וביקורות ספרים עבור כתב העת, כמו: המשיח - הרומן של בנג'מין דיזראלי. פוג'לה וגולדה, תפקידם של היהודים בגילוי אמריקה, אחרי מאיר קייזרלינג ועוד.
כרכים עצמאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- החגים שלנו. ציורים מהחיים היהודיים בעיירה קטנה. 1893 (פורסם בכתבי עת שונים)
- סיפורים יהודיים. 1894
שמות עט בדויים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיגריה, טיבורץ, ארי, הליוטרוף, שאנדור קומרומי ועוד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. תחת שם העט: שאנדור קומרומי
- יוז'ף סיניאי: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים: Haber Samu
- פאל גויאש:חייהם ויצירותיהם שלס סופרים הונגרים 1939–1944, 2002-1990.