שמות אסורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שמות אסוריםסינית 避諱) היה איסור (טאבו) לומר או לכתוב שמות (במיוחד תווים) של קיסרים ואבות קדמונים בסין.

סוגי האיסורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איסור ממלכתי על שימוש בשמות (国讳; 國諱) היה איסור על שימוש בשמו של הקיסר או אבותיו. לדוגמה בזמן שושלת צ'ין (221 לפנה"ס207 לפנה"ס) אסור היה להשתמש בשם ג'נג (政) שהיה שמו הפרטי של הקיסר המכונה צ'ין שה-חואנג (כינוי שאותו נהוג לתרגם כ"הקיסר הראשון"), ושמו של החודש הראשון בשנה "גֶ'נג יוֵ'ה" (正月 – החודש הזקוף) הוחלף ב"דוּאן יוֵ'ה" (端月 – החודש הנכון). בדרך כלל נמנעו משימוש בשמות של אבות קדמונים עד שבעה דורות אחורה.
  • שמות אסורים בתוך הקלאן (家讳; 家諱) - נאסר על אדם השימוש בשמות של אבותיו הקדמונים.
  • איסור על שימוש בשמות קדושים (聖人諱) – נאסר להשתמש בשמות של אנשים מכובדים. לדוגמה בזמן שושלת ג'ין (1115 - 1234) היה איסור על שימוש בשמו של קונפוציוס.

במסמכים ובמכתבים דיפלומטיים שנשלחו בין חמולות הייתה הקפדה להימנע מהשמות האסורים הנהוגים בכל הקלאן.

בשנת 1777 כתב וּאנְג שִׁי-הוֹאוּ (王錫侯) על ספרו את שמו של הקיסר החמישי של שושלת צ'ינג, הקיסר צ'יינלונג (שלט בין השנים 17351796), ועקב כך הוצא להורג יחד עם קרוביו.

שיטות להימנע משימוש בתווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה להשמטת משיכת קולמוס אחרונה בשמו של הקיסר קאנגשי

היו שלוש דרכים להימנע בשימוש בתו אסור.

  • שינוי התו לתו אחר שנשמע דומה או זהה.
  • השארת מקום ריק במקום התו.
  • השמטת משיכת הקולמוס מהתו, במיוחד משיכת הקולמוס האחרונה.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שלא מקפידים על איסורים אלה כיום באדיקות, עדיין נוהגים אנשים רבים מלהימנע מלתת לילדיהם שם דומה או בעל צליל דומה לשם של אחד מאבותיהם. דבר זה מסביר מדוע אפילו תושבי סין המודרנית מתייחסים לפנייה אל מבוגרים בשמם הפרטי כאל חוסר נימוס, ומדוע נדיר למצוא סיני עם הסיומת "הבן" או "השלישי" בשמו.