קונפוציוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קונפוציוס
Confucius - Project Gutenberg eText 15250.jpg
תאריך לידה 28 בספטמבר 551 לפנה"ס כמשוער
תאריך פטירה 479 לפנה"ס
זרם קונפוציאניזם
תחומי עניין מדע המדינה, אתיקה
השפיע על מנזיוס, זנג טסה, ין יואן, טו ווי-מינג

קונפוציוס (גרסה לטינית של שמו הסיני; שם משפחה: קונג 孔, שם פרטי: צ'יו 丘, כינוי: ג'ונג ני 仲尼 (בסינית: 孔夫子; בפין-יין: Kǒng Fūzǐ, קוֹנְג-פוּ דְזְה, 28 בספטמבר 551 לפנה"ס - 479 לפנה"ס), גדול הפילוסופים של סין ובעל השפעה מכרעת על תרבותה.

קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים, אך תלמידיו הרבים אספו את דבריו לספר שתורגם לעברית בשם "המאמרות", או "האנלקטים". תורתו מדברת על היות האדם מוסרי, ועל תכונותיו של אדם מוסרי. קונפוציוס שם דגש רב על החינוך, והאמין כי המנהגים הם אלו המעצבים את האדם והופכים אותו למוסרי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת נולד קונפוציוס בשנת 551 לפנה"ס בעיר צ'ופו, אז בירת מדינת לוּ וכיום שייכת לנציבות ג'ינינג, בדרום מערב מחוז שאנדונג שבמזרח סין. לפי האגדה, ניבא צ'ילין (יצור מהמיתולוגיה הסינית) שבפיו לוח ירקן את בואו לעולם.

קונפוציוס התייתם מאב בגיל שלוש וגודל בידי אמו הענייה. בגיל 19 התחתן ואף הוליד ילד אך נישואיו לא עלו יפה. מסופר שקונפוציוס עבד כרועה צאן, רועה בקר, פקיד ומנהל חשבונות. בהיותו בן 23 נפטרה אימו, והוא התאבל עליה במשך שלוש שנים.

קונפוציוס מונה לשר המשפטים במדינה בה נולד וגדל והנהיג רפורמות רבות במחוז. הוא מלא את תפקידו באופן שהיטיב עם התושבים, אך התפטר בגלל תפקוד לקוי, לדעתו, של דוכס מדינת לוּ. לאחר מכן יצא למסע ברחבי סין בחיפוש אחר מקום שיוכל להנהיג על פי עיקרי אמונתו. משלא מצא, חזר למדינתו. קונפוציוס היה ידוע בתשוקתו לידע ולכן ייסד בית ספר לנערים שנועד ללמד דרכי התנהגות.

קונפוציוס נפטר בגיל 72‏[1] מבלי שהשאיר אחריו כתבים. הוא נקבר בבית הקברות קונג לין שבמחוז צ'ופו.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קונפוציאניזם

תורתו של קונפוציוס עוברת על הגבול שבין דת לבין משנה פילוסופית. הקונפוציאניזם עוסק בשאלות תאולוגיות כגון קיומם של חיים לאחר המוות, אך הוא אינו עוסק בטקסים, ואין לו אנשי דת.

קונפוציוס שם דגש על חשיבה ולמידה עצמאית של תלמידיו, ולא על טקסים או חוקים קבועים.

אתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה מוסרית הדגיש קונפוציוס את עדיפותה של דוגמה האישית על פני מערכות חוקים מוגדרות ומוכתבות. לרוב, קונפוציוס מעביר את מסריו באמצעות משלים וכפלי משמעויות, ולא באמצעות חוקים מוגדרים. על כן, את דבריו יש להבין בהקשרם המקורי, ולא לפרשם כלשונם. התורה הקונפוציאנית אינה מדברת על דבקות בערכים מופשטים, אלא דבקות בדמותו של קונפוציוס, וניסיון לחקותה.

משפט ידוע שלו הוא "כלל הזהב" הידוע - ואהבת לרעך כמוך. קונפוציוס שם דגש רב על התייחסות הוגנת והדדית בין אנשים ועל משפטים כגון "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך". יחד עם זאת, קונפוציוס תמך בעזרה למשפחה ולידידים לפני עזרה לזרים ולקהילה, כך שניתן לומר שלא תמך במשפט בצורתו המלאה.

קונפוציוס הדגיש את היושר, הידע והרצון הטוב כמפתח לפעולה נכונה. פעולה היא טובה רק אם היא נובעת מרצון טוב ואמיתי, שנובע מידע. לימוד וצבירת ידע חשובים, על פי קונפוציוס, גם למען התפתחות והעשרה אישית.

תכונותיו וחובותיו המוסריות של "איש המעלה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רן - "חסד" או "אנושיות" היסוד המוסרי העיקרי - הפך מילה נרדפת למוסר.
  • ג'ה - "בינה", "דעת" - שכל ישר, תבונה, הבחנה בין הטוב לרע.
  • סיאו - כיבוד האבות - במקור מושג זה התייחס לפולחן אבות המשפחה, אך הקונפוציאניזם הרחיב את משמעותו גם לכיבוד הורים.
  • לי - "טקס" (במקור - "להקריב") - החובה לדבוק בכללי הטקס נובעת מהיותם חלק מחוכמתם של "החכמים הקדמונים".
  • נאמן, מסור ומתחשב, פועל על פי תחושת צדק.
  • רחב אופקים, ביקורתי.
  • עליו להשקיע בטיפוח עצמו (מבחינה רוחנית) למטרת שירות ציבורי - תפקידו האולטימטיבי.

חוק ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדותיו של קונפוציוס בנושא פוליטיקה נבעו מעמדותיו בנושא מוסר. קונפוציוס טען שמערכת החוקים צריכה להתבסס על המוסר הטבעי של בני האדם, כלומר על נטיותיהם הטבעיות של הבריות. הוא התנגד לחוקים שאינם מתבססים על ההיגיון, ולחוקים שנאכפים בעיקר באמצעות פחד.

קונפוציוס טען שהציות לחוק צריך לנבוע מתחושת אשמה, אך המונח בפיו דמה יותר ל"חובה מוסרית". על פיו, כאשר אדם מרגיש אשמה כשהוא אינו מציית לחוק, העונש מגיע עוד לפני הפשע.

הנוסטלגיה והשאיפה לעבר רווחת מאוד בתורתו הפוליטית של קונפוציוס. הוא שאף לחזור לתקופת מנדט השמים, ולהביא שלום ושגשוג לעולם.

קונפוציוס אומנם תמך בשלטון הקיסרות הסינית אך בכתביו ניתן למצוא עדויות רבות להגבלות על השלטון, והדגיש את חשיבות ההנהגה הנכונה. קונפוציוס טען שאם הקיסר מנהיג כשורה, הצורך בפקודות מתמעט. קונפוציוס השווה בין יחסי קיסר-נתין ליחסי אב ובנו, ושם דגש על כבוד הדדי והתייעצות.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של קונפוציוס

הקונפוציאניזם, תורתו של קונפוציוס, היא אחת מהתורות החשובות ביותר בפילוסופיה המזרחית, וקונפוציוס נחשב עד היום לאחד מהפילוסופים הסינים החשובים ביותר, ואחד ממעצבי התרבות הסינית.

עם השנים דחק הקונפוציאניזם אסכולות פילוסופיות אחרות בסין, כמו המוהיזם והלגליזם, ונהיה לאסכולה העיקרית בסין ובמזרח בכלל. הקונפוציאניזם הפך במשך השנים לשילוב בין דת לאסכולה פילוסופית, ובמשך שנים רבות היא נחשבה ל"דת המדינה" בסין.

שליחיו של קונפוציוס הפיצו ופירשו את דבריו, וחלקים רבים מתורתו פורשו בדרכים שונות על ידי חסידיו. לדוגמה: טענתו של קונפוציוס כי טבע בני-האדם זהה בלידתם הביאה לפיצול האסכולה - מנג-דזה (מנציוס) שטען כי טבע האדם טוב מיסודו, ושון דזה שטען כי טבע האדם רע מיסודו.

באלף השני לספירה, הוקם זרם חדש בסין- הנאו-קונפוציאניזם. הנאו קונפוציאניזם שילב בין תורתו של קונפוציוס לבין הטאואיזם והבודהיזם. מקים הזרם היה הפילוסוף הסיני ג'ו שי. לאחר מותו של ג'ו שי הפך הנאו קונפוציאניזם לפרשנות המקובלת ביותר של תורתו של קונפוציוס. תורתו של קונפוציוס החלה גם להתפשט לעולם המערבי הודות לפעולתם של ראשוני הסינולוגים. בלט במיוחד מיקלה רוג'רי, מיסיונר איטלקי שתירגם רבים מכתביו של קונפוציוס ללטינית.

במאה ה-20, בעקבות המהפכה התרבותית של מאו דזה-דונג בסין, ירדה קרנו של הקונפוציאניזם, והוא הפסיק להיות הזרם העיקרי בסין. למרות זאת, גם כיום הקונפוציאניזם עדיין נלמד על ידי פילוסופים מערביים ומזרחיים כאחד.

קברו של קונפוציוס בצ'ופו הפך לאתר תיירות תרבותית, ואף מוקד עלייה לרגל עבור רבים. גם כיום עדיין פועלים מקדשים קונפוציאניים רבים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמירה כץ (תרגום, מבוא והערות), מאמרות קונפוציוס, הוצאת מוסד ביאליק

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Confucius (Stanford Encyclopedia of Philosophy)". Plato.stanford.edu. Retrieved 2010-11-07.


פילוסופיה
P philosophy1.png
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוסשון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסג'ון דנס סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלארד
פורטל פילוסופיה