הוצאה להורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עונש מוות ברחבי העולם.
מקרא צבעים: כחול: מבוטל לכל העבירות ירוק: מבוטל לכל העבירות האזרחיות והפליליות (אך לא עבור עבירות בזמן מלחמה, למשל) כתום: קיים באופן חוקי אך מבוטל בפועל אדום: קיים באופן חוקי
עונש מוות במדינות ארצות הברית.
מקרא צבעים: כחול: מבוטל לכל העבירות כתום: הוכרז כבלתי-חוקי ירוק: לא בוצע מאז שנת 1976 אדום: מבוצע מאז שנת 1976
אחת הדמויות המפורסמות ביותר שהוצאו להורג בהיסטוריה היה ישו שנצלב על ידי האימפריה הרומית. השיטה שבה הוצא להורג - צליבה, הפכה להיות אייקון מרכזי של הדת שייסד. בתמונה ציור של ג'וטו די בונדונה, פירנצה.
איור מ-1793 של הוצאה להורג בגיליוטינה

הוצאה להורג היא הפעולה של הריגת אדם, לא כהחלטה של אדם בודד (פעולה הקרויה הריגה או רצח), אלא כהחלטה של קבוצה, היונקת את כוחה מתמיכה רחבה יותר. זוהי למעשה הסנקציה החריפה ביותר שמדינה יכולה להפעיל כנגד אזרחיה. כיום מקובל בעולם הרחב שלמדינה יש זכות חוקית (אם כי לא בהכרח מוסרית) לבצע הליך זה כלפי אזרחיה, ושלא מדובר בפשע.

פעמים רבות נעשית ההוצאה להורג בעקבות גזר דין אשר ניתן בהתאם לחוק המאפשר הטלת עונש מוות. במקרים אחרים, בעיקר בזמן מלחמה או בשלטון עריץ, נעשית הוצאה להורג ללא משפט, על-פי החלטה מקומית, לרוב מתוך תחושה שהחלטה זו משקפת את רצון השלטון, ולעתים אף בהנחיה ברורה (אך חסרת בסיס חוקי) של השלטון. הוצאה להורג בלא משפט, בידי המון זועם, קרויה לינץ'.

שיטות להוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצאות להורג בצבא נעשות בדרך כלל על ידי כיתת יורים או על ידי תלייה. קיימות שיטות נוספות להוצאה להורג (ראו פירוט בשיטות הוצאה להורג).

  • צליבה שימשה כדרך משפילה ואכזרית במיוחד לביצוע הוצאות להורג, בעיקר על ידי הצבא הרומי מאז 600 לפנה"ס ועד למאה הרביעית לספירה, על אף שהיו מספר מקרים לא שיטתיים גם בעת המודרנית. המוצא להורג המפורסם ביותר בשיטה זו היה ישו (ע"פ המסורת הנוצרית).
  • שריפת אדם חי, גם שיטה זו הייתה נהוגה ברומא. הקיסר נירון אהב שיטה זו ואף הרג בני אדם בשיטה זו רק כדי להאיר בכנסים ובמסיבות ממלכתיות. שיטה זו הייתה נהוגה גם על ידי הכנסייה הנוצרית שהעלתה על המוקד אנשים שנאשמו בכפירה, כישוף, ויהודים שסירבו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית, או שחזרו בהם מהתנצרותם.
  • עריפת ראש הייתה שיטת ההוצאות להורג בגרמניה ואנגליה במאות ה-16 וה-17. היא בוצעה בדרך כלל בעזרת גרזן אך לעתים גם בהתקנים דמויי-גיליוטינה.
  • במהפכה הצרפתית החלו הצרפתים להוציא להורג אנשים באמצעות גיליוטינה ששימשה לעריפת ראשים שכונתה בלשון העממית "האלמנה", בשל השארת נשותיהם של המוצאים להורג אלמנות. אחד המוצאים להורג המפורסמים ביותר בשיטה זו היה לואי ה-16 מלך צרפת.
  • בדרום מזרח אסיה (אך גם ברומי ובקרתגו) נהגו להוציא להורג במחיצה על ידי פיל.

שיטות להוצאה להורג כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום שיטות ההוצאה להורג שונות בין המדינות בהן עונש המוות הוא חוקי. נהוגה שיטת הוצאה להורג חדשה יחסית המתבצעת על ידי מתן זריקת רעל לעורקיו של הנידון למוות. כמו כן שיטות נפוצות להוצאה להורג כיום הן בירייה, בין אם בכיתת יורים ובין בירייה בודדת לכיוון העורף, באמצעות חשמול קטלני באמצעותו של כסא חשמלי (שיטה שהשימוש בה פוחת והולך), בתא גזים, בתלייה ואפילו בעריפת ראש וברגימה על ידי אבנים.

המצב כיום במדינות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני אמנסטי, ארגון זכויות אזרח המתנגד בתקיפות להוצאות להורג, בשנת 2007 הוצאו להורג ברחבי העולם 1,252 בני אדם ב-24 מדינות. בראש טבלת המדינות המוציאות להורג ניצבת סין, שבה הוצאו להורג בשנת 2007 לפחות 470 בני אדם, אחריה איראן עם 317 הוצאות להורג, ושלישית סעודיה עם 135 הוצאות להורג. בסין חלק מההוצאות להורג חשאיות, ובארגון אמנסטי חוששים כי הוא מגיע לאלפי בני אדם נוספים שפעלו להשגת זכויות אדם. חלק ניכר מההוצאות להורג מתבצעות במדינות מוסלמיות כמו איראן, סעודיה ופקיסטן שבהן בלבד הוצאו להורג ביחד 585 מאזרחיהם. במדינות אלו ישנה גם מגמה של עליה בכמות ההוצאות להורג בשנת 2007 לעומת שנת 2006‏[1] בעוד שבסין ישנה מגמה של הצנעת והסתרת ההוצאות להורג, באיראן ניתן לדבר פומביות גדולה, ונעשות הוצאות להורג בתלייה בפומבי, כנראה כדי להפחיד את הציבור.

בארצות הברית הייתה ההוצאה להורג בלתי-חוקית במשך שנים רבות. בשנת 1976 הוחלט לאפשר לחמישים מדינות ארצות הברית להחליט בעצמן על קיום הוצאות להורג. 37 מדינות הפכו את ההוצאה להורג לחוקית. בשנת 2007 הוצאו להורג 42 אזרחים בארצות הברית, ובכך הפכה ארצות הברית למדינה החמישית בדירוג העולמי של מדינות שמוציאות להורג.

בכל שנותיה של מדינת ישראל בוצעה הוצאה להורג פעמיים. ב-30 ביוני 1948 הוצא להורג סרן מאיר טוביאנסקי, קצין בהגנה שהואשם בבגידה במולדת. טוביאנסקי, שהיה מפקד שדות התעופה בירושלים הנצורה הואשם על לא עוול בכפו בהעברת מידע על תשתיות החירום בירושלים לבריטים. הוא נשפט במשפט שדה, והוצא להורג בו במקום‏[2]. שנה לאחר מכן טיהר דוד בן-גוריון את שמו. הפעם השנייה שבה בוצעה הוצאה להורג הייתה בשנת 1962, כאשר יושם גזר הדין במשפטו של אדולף אייכמן.

"סלע ההוצאה להורג" במצודת צארבץ בוווליקו טרנובו שבבולגריה על צוק המתנשא בגובה רב מעל הנהר, ממנו היו דוחפים את הנידונים למוות אל מותם

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב ויסמן,עם ומלך במשפט המקראי, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991.פרק תשיעי:מקומו של העם בביצוע גזרי דין מוות, עמ' 184-175.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מדליית זהב" לסין בהוצאות להורג ב-2007, באתר הארץ, 15 באפריל 2008
  2. ^ אנשים נוספים הוצאו להורג ב"משפט שדה" על ידי אנשי הלח"י וביניהם- ורה דוכס, חיה זיידנברג, יהודה אריה לוי, יוסף דוידסקו וישראל פריצקר, אך כולם הוצאו להורג לפני קום המדינה.