תאי דייטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תאי דייטר
שיוך תאי תמך, phalangeal cell of cochlea עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אנטומי איבר קורטי עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 41) (649) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
FMA 75725 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0229471 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תאי דייטר או התאים הגלילייםאנגלית: Deiters' cells או phalangeal cells) הם תאי תמך במערכת השמיעה, הנמצאים באיבר השבלול לצד תאי תמך נוספים הנקראים תאי הנסן, קלאודיוס ובוטשכר (Hensen, Claudius & Boettcher).

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאים אלו נמצאים על הממברנה הבזילרית וצורתם מזכירה גביע עם שלוחה. שלוחה זו נקראת זיז גלילי (phalangeal process), והיא מגיעה אל השכבה הרטיקולרית (reticular lamina) שמכסה את אבר קורטי, ונמצאת מתחת לממברנה הטקטוריאלית. על פי הגביע של תאי דייטר יושבים תאי שערה חיצוניים, ותאי דייטר הם אלו אשר מקשרים בין תאי שערה אלו לבין הממברנה הבזילרית. החיבור של תאי דייטר אל גוף הממברנה הבזילרית מתבצע באמצעות שלוחה נוספת הנקראת זרוע תחתונה (Lower limb) היוצאת מגוף התא, ומסתיימת במגע עם הקרום הבזילרי. מקום החיבור של תא דייטר עם הקרום נקרא כף הרגל (Foot) של תא דייטר[1]. על תא הדייטר קיימים גם כפתורים טרמינלים של תאי עצב המגיעים מן ההגנגליון הספירלי.

תפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאי דייטר נחשבים כגורם אשר מעביר את השינויים באורכם ובצורתם של תאי השערה החיצוניים לממברנה הבזילרית. שינויים אלו משופעלים על ידי זרמים חשמליים הנובעים מתנועת השערות על תאי השערה החיצוניים, ומשמשים להגביר את האות השמיעתי[2][3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאים קרויים על שם הנוירואנטומאי הגרמני אוטו דייטרס (אנ') (1834 – 1863), את התאים פרסם במאמר שיצא בשנת 1859 על איבר קורטי. עיקר עבודתו התבססה על הסתכלות רקמות תחת מקרוסקופ ואפיון השינויים החלים ברקמה בעקבות לחצים פיזיקליים או כימיים. מחקריו התבססו על רקמות כלבים חתולים ועגלים. דייטר תיאר את השלוחה של תא דייטר כדומה לעצמות אצבע קטנטות, ומכאן שמם "התאים הגליליים" בדומה לגלילים[4].

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Parsa, A., Webster, P., & Kalinec, F. (2012). Deiters cells tread a narrow path—The Deiters cells-basilar membrane junction—. Hearing research, 290(1-2), 13-20.
  2. ^ Ashmore J. 2008. Cochlear outer hair cell mobility. Physiol Rev 88: 173–210.
  3. ^ Nam JH, Fettiplace R. 2010. Force transmission in the organ of Corti micromachine. Biophys J 98: 2813–2821.
  4. ^ Deiters, V. S., & Guillery, R. W. (2013). Otto Friedrich Karl Deiters (1834–1863). Journal of Comparative Neurology, 521(9), 1929-1953.