Apple II

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Apple II

Apple II (נכתב לעתים ][ Apple או // Apple) הוא המחשב האישי הפופולרי הראשון שיצרה חברת אפל מחשבים על ידי סטיב ווזניאק, והוא נחשב בדרך כלל לאות הפתיחה של שוק המחשבים האישיים הביתיים. המחשב הוא שדרוג ישיר של Apple I, שיוצר בייצור מוגבל עבור חובבי אלקטרוניקה. Apple I היה בעל מספר תכונות חלוציות שפותחו ב-Apple II והן אלו שעשו אותו להצלחה מסחרית.

בנוסף למחשב Apple II שתואר לעיל, השם Apple II מתייחס לסדרה של דגמי מחשבים אשר נוצרו ושווקו בעקבותיו והיו מבוססים על ארכיטקטורת חומרה דומה. מהבולטים שבהם ניתן למנות את ה Apple //e הפופולרי, Apple //c הקומפקטי ואת ה gs][ שהצטיין ביכולותיו בתחום הגרפיקה והצליל.

Apple II הוכרז ב-West Coast Computer Fair באפריל 1977 והיה לאחד המחשבים המוקדמים והמצליחים ביותר. השיפור העיקרי בדגם זה היה ממשק טלוויזיה מעודכן, שכלל את התצוגה בזיכרון ואיפשר לא רק תצוגה של מלל פשוט אלא גם גרפיקה ומאוחר יותר צבע. סטיב ג'ובס דחף לעיצוב המארז והמקלדת, על בסיס הרעיון שהמחשב צריך להיות שלם ומוכן להפעלה ישר מתוך הקופסה - רעיון שהיה זר וחדש לחלוטין לעולם המחשבים של התקופה. למחשב זה היו מספר דגמים שנמכרו, כשהדגם הפופולרי ביותר שודרג עם מספר שינויים קטן יחסית והושק בשנות התשעים של המאה העשרים. עד שנת 1993, שבה הפסיקו ליצר את המחשב, יוצרו בין 5-6 מיליון יחידות (כולל כ-1.25 מיליון יחידות של דגם Apple IIgs).

בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים נמכרו תואמי אפל לא פחות משנמכרו מחשבי אפל מקוריים. אפל תבעה את היצרנים של תואמי אפל והוציאה רבים מהם מהשוק. עקב היעלמותם של מספר יצרנים מובילים, עלה מחיר המחשבים ובעקבות זאת הפכו תואמי IBM שהיו זולים ממחשבי אפל מקוריים לסטנדרט החדש של השוק.

ההצלחה העצומה של Apple II סייעה בידי חברת אפל להגיע להנפקה לציבור בשנת 1980, כשהיא הופכת את ראשי החברה ורבים מעובדיה הראשונים למיליונרים.

בשנות השמונים והתשעים היווה המחשב את הסטנדרט לבתי הספר האמריקאיים, וניתן למצוא אותו אף היום במספר מצומצם של כיתות. בנוסף שימש המחשב אנשי עסקים ומשפחות לאחר פרסום גרסה של הגיליון האלקטרוני, VisiCalc, שתמך תחילה רק במחשבי Apple II.

פרטים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחשב התבסס על מעבד 8 ביט מסוג MOS6502 בתדר 1MHz. לדגמים השונים היה גודל זיכרון משתנה, כאשר במקסימום המחשב הגיע ל-48K. המחשב הגיע עם שפת התכנות BASIC צרובה בתוך ה-ROM שלו. ניתן היה לחבר לו כונני דיסקטים בגודל ¼5 אינץ' בקיבולת של 160K. ניתן היה לעשות שימוש בשני צדי הדיסקט על ידי הפיכתו. על מנת להשתמש בדיסקט היה צורך להעלות ממנו מערכת הפעלה. מערכת ההפעלה הייתה בסיסית ביותר ואיפשרה רק להסתכל בתוכן של דיסקט ולהריץ ממנו תוכניות. על מנת להעתיק קבצים היה צורך להעלות תוכנית חיצונית. מערכת ההפעלה המתקדמת ביותר הייתה Dos 3.3.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]