אפל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: זקוק לעריכת לשון לכל אורכו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
.Apple Inc
Apple logo black.svg
סוג: חברה ציבורית, נסחרת בנאסד"קAAPL
שנת הקמה: 1976
משרד ראשי: קמפוס אפל, קופרטינו, קליפורניה, ארצות הברית
מייסדים: סטיבן פ. ג'ובס, סטיב ווזניאק ורונלד ויין
אנשי מפתח: טים קוק (מנכ"ל)
מוצרים עיקריים: מקינטוש, Mac OS X, iMac, iPod, iPad
iPhone, Power Mac, iBook, AirPort, Mac Mini
QuickTime, MacBook Pro, iPad Mini, Apple TV, iCloud
שווי שוק: 584.8 מיליארד דולר (יולי 2014)
הכנסות: 170.91 מיליארד דולר (2013)
רווח: 37 מיליארד דולר (2013)
עובדים: 98,000 (2014)
Apple.com

חברת אפלאנגלית: .Apple inc; בעבר נקראה .Apple Computer inc) היא תאגיד רב-לאומי אמריקאי שבסיסה בקופרטינו, קליפורניה, המעצבת, מפתחת ומוכרת מוצרי אלקטרוניקה, תוכנות מחשב ומחשבים אישיים. המוצרים המוכרים ביותר של החברה הם קו המחשבים בשם מקינטוש, סדרת הטלפונים החכמים iPhone, נגני המוזיקה iPod וסדרת מחשבי הלוח iPad. בין התוכנות בבעלותה של החברה מערכת ההפעלה iOS למכשירי iPhone, iPod ו-iPad; מערכת ההפעלה OS X למחשבי המקינטוש; תוכנת המדיה iTunes; הדפדפן Safari וכן החבילות iLife ו-iWork שכוללות מספר יישומים משרדיים.

החברה נוסדה ב-1 באפריל 1976, והוכרה כ-".Apple Computer Inc" ב-3 בינואר 1977. המילה Computer (מחשב) הוסרה משם החברה ב-9 בינואר 2007, בעקבות יצירת ה-iPhone ומוצרים נוספים לאחר מכן, דבר שהפך את החברה ליצרנית מוצרי אלקטרוניקה מלבד מחשבים.

נכון ליוני 2014, לאפל יש 425 חנויות ברחבי העולם. כמו כן, יש לה את החנות המקוונת באינטרנט וחנות המוזיקה iTunes. נכון לאוגוסט 2014, לחברה יש 98,000 עובדים ברחבי העולם.

נכון ל-2014 אפל היא החברה בעלת שווי השוק הגבוה בעולם והיא אף המותג בעל השווי הגבוה בעולם, כאשר הכנסות החברה בשנת 2013 הסתכמו בכ-171 מיליארד דולר.

מקור שם החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את השם "אפל" (באנגלית, תפוח) הגה סטיב ג'ובס, ממייסדי החברה, שבאותה תקופה דגל בפרוטרייניזם, טבעונות קיצונית המטיפה לאכילת פירות בלבד, שבניגוד לאכילת שורשים וחלקי צמח אחרים, אינה הורגת את הצמח. ג'ובס התרה בשותפיו להציע שם טוב יותר, אך כשכזה לא צץ דבק השם "אפל". גם השם "מקינטוש" שניתן למחשבי אפל מקורו בזן של תפוח.

ב-9 בינואר 2007 הודיעה החברה על החלפת שמה מ-Apple Computer ל־Apple, שינוי שמצביע על השינוי שעברה החברה מיצרנית מחשבים בלבד לחברה המוכרת מגוון מוצרים, ביניהם מחשבי לוח, נגני מוזיקה וטלפונים חכמים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפל נוסדה ב-1 באפריל 1976 על ידי סטיבן פ. ג'ובס, סטיב ווזניאק ורונלד ויין. ווזניאק היה האקר אלקטרוניקה שעבד משנת 1975 בחברת HP וסייע לידידו ג'ובס (השניים היו ידידים כבר משנת 1971) בעיצוב משחקי וידאו עבור אטארי.

ווזניאק גילה עניין בבניית מחשב אישי ובכתיבת גרסת בייסיק עבורו, ואף עשה ניסיונות ראשונים לבנות מחשב כזה. באותה תקופה, כל המחשבים האישיים לא יוצרו בייצור המוני אלא נבנו באופן עצמאי על ידי חובבי מחשבים.

ג'ובס, ידידו של ווזניאק, גילה עניין בפוטנציאל המסחרי של בניית מחשבי חובבים כאלו והצליח לעניין את ווזניאק בבנייה ומכירה של מחשב כזה. ג'ובס פנה לחנות מחשבים מקומית ובעליה אמר כי אם יצליחו השניים לבנות מחשב כזה, הוא יוכל למכור 50 מחשבים כאלו ולשלם להם 500 דולר למחשב.

המצאת שוק המחשבים האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחשב הראשון שהרכיב ווזניאק היה ייחודי בשימוש במסך טלוויזיה מובנה לתצוגה, בשונה מכל מחשב אחר באותה תקופה. לדגם Apple I היה גם קוד הרצה ב-ROM שאפשר עלייה קלה יותר של המחשב ובעקבות התעקשות בעל החנות ששיווק את המחשבים הוסיף גם ממשק שאפשר טעינה ושמירה של תוכנות מקלטת. המחשב הורכב ממספר קטן מאוד של חלקים והקנה לווזניאק שם כמעצב מחשבים.

הלוגו הראשון של אפל, כפי שצויר על ידי רונלד ויין

ביחד עם רונלד ויין, החלו השלושה לבנות את המחשבים. ג'ובס היה אחראי להשגת החלקים הדרושים (בכל דרך שהיא) ואילו ווזניאק וויין היו אחראים על מלאכת ההרכבה. העבודה נשלמה ביוני, וכמובטח, הם קיבלו את התשלום עם האספקה. השלושה הצליחו למכור מאתיים מחשבי Apple I ביולי 1976.

ווזניאק המשיך מיד לתכנן דגם חדש ומתוחכם יותר, בהתבסס על הכסף שהרוויחו ממכירת הדגם הראשון. דגם ראשון של המחשב המורחב והמעודכן, שקיבל את השם Apple II, הוצג בתערוכת מחשבים של החוף המערבי באפריל 1977. השיפור העיקרי בדגם זה היה ממשק טלוויזיה מעודכן, שכלל את התצוגה בזיכרון ואפשר לא רק תצוגה של מלל פשוט אלא גם גרפיקה, ומאוחר יותר, גם צבע. ג'ובס, מצידו, דחף לעיצוב המארז והמקלדת, על בסיס הרעיון שהמחשב צריך להיות שלם ומוכן להפעלה ישר מתוך הקופסה - רעיון שהיה זר וחדש לחלוטין לעולם המחשבים של התקופה.

בניית מחשבים כאלו הייתה עניין יקר וג'ובס חיפש מישהו שיסייע לחברה. ויין, שחווה יוזמה עסקית כושלת מספר שנים קודם לכן, עזב את החברה ומכר את חלקו לוויזניאק וג'ובס תמורת $2,300. ג'ובס נפגש עם מייק מרקלה שחתם עמו על הלוואה של רבע מיליון דולר והשלושה הקימו את אפל ב-3 בינואר 1977.

הלוגו המקורי של אפל

עתה משהיה בידם הכסף ועיצוב חדש למארז, היו השניים מוכנים לצאת לדרך ובשנת 1977 הוציאו את Apple II, הנחשב בדרך כלל למחשב שהתחיל את שוק המחשבים האישיים הביתיים. דגם Apple II נמכר במהלך השנים במיליוני יחידות, זכה למספר צאצאים (כמו Apple IIe ו-Apple IIgs) ולשפע חיקויים. בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, נמכרו "תואמי אפל" לא פחות משנמכרו מחשבי אפל מקוריים עם סמל התפוח.

ההצלחה של Apple II סייעה ביד אפל להגיע להנפקה לציבור בשנת 1980, והפכה את מנהלי החברה ורבים מעובדיה הראשונים לעשירים ביותר.

מהפכת המקינטוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מקינטוש
מחשב המקינטוש הראשון, 1984.

בתחילת שנות השמונים ניצבה אפל מול תחרות קשה במיוחד. המתחרה הראשית הייתה יבמ, השם הגדול של עולם המחשוב באותן שנים. דגם PC (ראשי תיבות של "מחשב אישי") של יבמ השתמש במערכת ההפעלה DOS שקיבלה יבמ מחברת מיקרוסופט ובזכות שמה של יבמ נתן לגיטימציה לשימוש במחשב אישי באופן נרחב בעסקים. הפיסי (PC) השתלט על שוק המחשוב השולחני בחברות הגדולות.

אפל חתרה להוציא דגם חדש של המחשב המצליח שלה, Apple III, אך הוצאתו נתקלה בבעיות תכנוניות (חימום יתר). לבד מזאת, היה ברור כי מחשב "פשוט", גם אם הוא טוב מזה של יבמ, לא יספיק כדי להמשיך ולהתחרות עם "הענק הכחול" בתחום העסקים הגדולים.

ג'ובס החל ממקד את מאמציו במידה הולכת וגוברת ביוזמה בכיוון אחר לחלוטין. בדצמבר 1979, בעקבות עידוד של עובדים כמו ג'ף רסקין וביל אטקינסון הוא ביקר במעבדות פארק של חברת זירוקס. ענקית מכונות הצילום עצמה לא גילתה עניין רב ביוזמות ובהמצאות שנבראו במעבדות פארק. ג'ובס חשב אחרת. הוא ראה שם מחשב ניסיוני שהציע תצוגה גרפית ומבוססת צלמיות ("אייקונים") והחליט כי על אפל לבנות מחשב כזה ואף מתקדם יותר שיהיה מחונן בממשק משתמש גרפי, איקונים, מכתבה, עכבר מחשב, תכנות מונחה עצמים ורישות.

ג'ובס הקים שתי קבוצות מתחרות באפל: האחת ייצרה את מחשב "ליסה" והשנייה את מקינטוש. למרות מחאותיהם של חוקרי פארק (שרבים מהם, כמו לארי טסלר, עברו לבסוף לעבוד באפל) העניקה זירוקס למתכנתיה של אפל שלושה ימי גישה למתקני פארק בתמורה למניות בערך מיליון דולר של אפל (בערך 18 מיליון דולר בערכים של היום).

אפל הפיקה מן הביקור את מה שזירוקס לא הייתה מוכנה להפיק. בינואר 1983 הוציאה אפל את "ליסה" במחיר של 10,000 דולר. הדגם ללא ספק הקדים את זמנו, אך היה יקר מכדי להפוך למחשב נפוץ. מכירת המחשב הופסקה בשנת 1986.

ג'ובס, שפרויקט "ליסה" נלקח ממנו באמצע הפיתוח, התמקד בינתיים בפרויקט המקינטוש, שהיה אמור בתחילה להיות "ליסה זולה". המחשב יצא לאור בשנת 1984, כשאת השקתו מלווה תשדיר פרסומת מפורסם בשם 1984, על פי "1984" של ג'ורג' אורוול. הפרסומת רמזה לכך שהמקינטוש ישחרר את המחשוב ואת המידע מעריצותם של הטכנוקרטים ויבמ. במקביל, בראה אפל את הרעיון של אוונגליזם מקיסטי. הדימוי רב העוצמה של המק ורעיון האוונגליזם (שהגה גאי קאוואסאקי, עובד אפל) עתידים להיות בעלי חשיבות לעתידה של החברה.

עזיבתו של ג'ובס והמהפכה השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1983, זמן מה לפני הוצאת המקינטוש, הצליח ג'ובס לשכנע את ג'ון סקאלי, נשיא פפסי דאז, לבוא ולכהן כנשיא ומנכ"ל באפל. המשפט המפורסם בו שכנע את סקאלי היה: "האם אתה רוצה למכור מים ממותקים כל חייך, או שאתה רוצה לשנות את העולם?".

זמן לא רב אחרי כן, הצטער ג'ובס על כשרון הפיתוי שלו. בגיבוי דירקטוריון החברה דחק אותו סקאלי בהדרגה מן החברה, עד שהביא לעזיבתו בשנת 1985. ג'ובס הקים חברת מחשבים חדשה בשם "נקסט" ורכש מהבמאי ג'ורג' לוקאס את חטיבת האנימציה שלו כדי ליצור חברת אנימציה בשם פיקסר.

אף על פי שהמקינטוש ("מק") קרטע בשנתיים הראשונות אחרי הוצאתו, היה ברור לאפל כי עליו תקום או תיפול החברה. המחשב החדשני היה יקר מכדי לקנות לאפל מקום בשוק העסקי או בשוק הפרטי. נדרש לו שוק חדש לגמרי.

בשנת 1987 הוציאה החברה מדפסת לייזר, שבאמצעות שפת פוסטסקריפט שפיתחה חברת אדובי אפשרה הדפסה נאמנה למוצג על המסך. תוכנה חדשה למקינטוש בשם "פייג'מייקר" (של חברת "אלדוס") אפשרה לעמד את המלל בצורה מדויקת באמצעות המק. השילוב בין המק, תוכנת העימוד ומדפסת הלייזר אפשר עיצוב, עימוד והדפסה באיכות דפוס או כמעט באיכות דפוס היישר מן המחשב האישי. אפל גילתה את קהל היעד למקינטוש: מעצבים, גרפיקאים ואנשי דפוס.

בזכות חידושים ששילבה אפל בדגמי מקינטוש, שימשו מחשבי המקינטוש מרכיב מרכזי במהפכות "שולחניות" דומות בתחום עריכת הסרטים והמוזיקה. שליטה זו אפשרה לאפל להמשיך לגבות מחירים גבוהים עבור מחשבי המקינטוש, כשהיא סמוכה ובטוחה כי לקהל היעד שלה אין למעשה חלופה ממשית למחשביה. המק הפך מזוהה למשך שנים ארוכות עם יצירתיות ואנשים יצירתיים.

עידן הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן סקאלי באפל אופיין בניסיון להפוך את החברה מכנופיית שודדי ים יצירתיים לחברה ככל החברות. סקאלי פיצל את החברה לחטיבות שונות, שבתוכן חטיבות משנה, עם מגוון רחב מאוד של דגמי מחשב המכוונים לקהלי יעד שונים ותחת שמות שונים. לדוגמה, בשנת 1991 שיווקה אפל מחשבים על בסיס 6 מארזים שונים (קלאסי, פיצה, רחב (IIfx), מרובע (IIci), עומד קטן (קוואדרה 700), ועומד גדול (קוואדרה 900)) ובשנת 1993 הוציאה לא פחות מ-25 דגמים שונים במגוון מארזים. אפל עדיין נהנתה מרווחים, בעיקר בזכות הרווח השולי הגבוה שלה, אך כאשר אלו החלו לרדת, החלה החברה להפסיד במהירות.

השפעה נוספת של תקופתו של סקאלי הייתה שחיקה הדרגתית אך מוחשית של חטיבת הפיתוח באפל. שפע המזומנים בחברה בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים אפשר לחברה ליזום מספר גדול של פרויקטים, שחלק גדול מהם היה בעל ערך מסחרי מפוקפק, ושרובם לא הניבו תוצאות בעלות ערך עבור אפל.

עם זאת, תקופתו של סקאלי הניבה גם פיתוחים רבי ערך באפל. החברה כוננה חיבוריות ברשת מקומית (Daisy Chain), מחשוב ב-32 ביט, את המחשב הנייד השימושי הראשון (כולל רוב המאפיינים המשמשים במחשבי מחברת עד היום), תקן "חבר והפעל", טכנולוגיית קוויקטיים להקרנת סרטים, שילוב כונן תקליטורים במחשב, ואת מחשב כף היד הראשון, "ניוטון". סקאלי היה זה שטבע את שמו, "עזר דיגיטלי אישי", PDA.

אחרי עזיבתו של סקאלי את החברה ירש את מקומו מייקל ספינדלר (מוצאו גרמני והגיית שמו המקורית: מיכאל שפינדלר). בתקופתו עברה אפל לדור הבא של המעבדים, PowerPC. מעבדים אלו, שהיו יוזמה משותפת של אפל, יבמ ומוטורולה, שימשו את אפל עד למעבר לארכיטקטורת אינטל בין 2005 ל-2006. ההישג הטכני שמאחורי המעבר היה מרשים ביותר. אפל הצליחה לעבור למעבד שונה לחלוטין מזה ששימש אותה קודם, תוך מימוש תאימות כמעט מלאה עם התוכנות הישנות.

ספינדלר, שהיה ידוע בכינויו "הדיזל", חתר במהלך תקופת כהונתו במלוא הקיטור למיזוג (כלומר, מכירה) של אפל עם יבמ, סאן או פיליפס. תפישתו של דירקטוריון אפל באותה תקופה, כמו גם זו של רבים ממבקריה של אפל, הייתה שאפל נדונה להיעלם והברירה היחידה העומדת לרשותה היא היבלעות בתוך חברה אחרת.

הוצאת "חלונות 95" על ידי מיקרוסופט בשנת 1995 קיזזה את היתרון שהיה למערכת ההפעלה של אפל ועידן הרווחים הגדולים תוך כדי ניהול בלתי יעיל חלף מן העולם. יוזמה אחרת שנוצרה בזמנו של ספינדלר התבררה אף היא ככישלון משמעותי. ספינדלר יזם תוכנית "תואמים", שבה העניקה אפל רישוי לחברות אחרות לייצר תואמי מקינטוש. המטרה הייתה להרחיב את שוק המק, באמצעות יצרניות שיוכלו ליצור מחשבים תואמי מקינטוש בעלות זולה יותר. בפועל, התחוללה "קניבליזציה" של שוק המק, כאשר יצרניות התואמים פועלות כמעט באופן בלעדי בתוך השווקים המסורתיים של אפל, ומכרסמות בהכנסותיה.

ספינדלר כשל במאמצי המיזוג שלו והוחלף בפברואר 1996 בגיל אמיליו, המנכ"ל המצליח של National Semiconductor. ככל הנראה, נבע כשלונו מהיסוס של רוב הרוכשים הפוטנציאליים, שהעריכו כי אפל נדונה להיעלם וכי ניתן יהיה לרכוש את הטכנולוגיות שלה בתוך זמן לא רב במחירי מחסן גרוטאות.

גיל אמיליו מתאר בספרו "בקו האש: 500 הימים שלי באפל" את המצב העגום של החברה כאשר נכנס לתפקידו: החברה סבלה ממחסור בכסף ובמזומנים, ממוצרים באיכות נמוכה, היעדר אסטרטגיה להעברת מערכת ההפעלה של המק לדור הבא (גילה של המערכת כבר ניכר בה בנקודה זו), פיצול אינסופי לחטיבות וחטיבות משנה, מנהלים הפועלים כאילו בנחלות אישיות משלהם, כשכל שבב חטיבה חותרת ליישום מטרות משלה, ועל הכל, רוח נכאים וציפיה להתפוגגות והבלעות.

אמיליו החל לפעול במרץ לקיצוץ עלויות. הוא הפחית את מספר העובדים בשליש, ביטל כמה פרויקטים (ובראשם פרויקט הדור הבא של מערכת ההפעלה, קופלנד), והחל מגשש אחר מערכת הפעלה לרכישה מחברה אחרת. אפל ספגה הפסדים עצומים, כולל הפסד של 708 מיליון דולר ברבעון השני של 1997 ואמיליו הואשם, וככל הנראה בצדק, בהיעדר כריזמה וכשרון שיווקי - שתי מגרעות חמורות בחברה הבנויה על "רוח לחימה" כמו אפל.

האפשרות המרכזית שעמדה בפניו לרכישת מערכת הפעלה הייתה BeOS שפותחה על ידי חברת Be. מנכ"ל Be, ז'אן-לואי גאסה (בכיר לשעבר באפל) דרש 200 מיליון דולר. אפל הציעה 125 מיליון. גאסה היה משוכנע שלאפל אין חלופה אחרת, ולא היה מוכן להתפשר. בנובמבר 1996 פנה אמיליו לסטיב ג'ובס, מנכ"ל חברת "נקסט", נשבה בקסמו וב-4 בפברואר 1997 רכשה אפל את "נקסט" תמורת 427 מיליון דולר, הרבה יותר ממה שגאסה דרש.

שובו של ג'ובס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך זמן קצר התברר לאמיליו שהחלטתו לרכוש את נקסט הייתה שגויה, מבחינתו האישית לפחות, ממש כמו החלטתו של ג'ובס לגייס את ג'ון סקאלי 14 שנים לפני כן. ג'ובס, שהצטרף לחברה כ"יועץ" ללא תשלום, היה אדם שאפתני מדי וכריזמטי מדי והיה לו גם "עניין לא סגור" באפל. בתוך חמישה חודשים מצא את עצמו אמיליו מודח מהחברה.

ג'ובס היה מודע לכך שמתכנתיה של אפל יידרשו לזמן רב כדי ללמוד ולהפוך את מערכת ההפעלה שמכר לאפל כמערכת ההפעלה העתידית של החברה. בזמן הביניים, הוא החליט להמשיך ולפתח את מערכת ההפעלה הישנה של אפל, תוך הטמעת אלמנטים מ"קופלנד" שבוטלה. כהרגלו, הוא גם ידע להפוך את ההכרזות על העדכונים במערכת לחגיגה מרשימה, אף כי רוב התוספות היו בעלות חשיבות מינורית.

צעד חשוב עוד יותר היה החזרת האמון באפל לעובדיה, משקיעיה והמקינטושאים הנאמנים. בתערוכת מקוורלד בבוסטון הוא הכריז בצעד יוצא דופן על "ברית" בין אפל למיקרוסופט, שבמסגרתה השקיעה מיקרוסופט 150 מיליון דולר במניות חסרות זכויות הצבעה של החברה, שילמה סכום לא ידוע (ככל הנראה 800 מיליון דולר כפיצוי על הפרת זכויות יוצרים וקוד מקור) והתחייבה לחמש שנים לפחות של פיתוח ערכת אופיס למקינטוש (מיקרוסופט מכרה בסופו של דבר את מניות אפל שרכשה ברווח ניכר, כמה שנים לאחר מכן). אפל, בתמורה, הפכה את "אינטרנט אקספלורר" לדפדפן ברירת המחדל על המק. התוצאה הייתה שכבר בינואר 1998 יכול היה ג'ובס להכריז על רווח רבעוני צנוע לאפל. אחרי שנות אימה והפסדים, הרווח נראה כמעט כנס.

צעד משמעותי נוסף שנקט ג'ובס היה ביטול כמעט מיידי של תוכנית ה"תואמים", שגרמה לאפל לדמם מכירות והכנסות לטובת מוטורולה ובמיוחד פאוור קומפיוטינג, יצרנית התואמים הטייוואנית. במקום, הכריז ג'ובס על פרויקט "חנות בתוך חנות" בתוך חנויות CompUSA. במקביל, המשיך ג'ובס את הליך צמצום מספר הדגמים שבו החל אמיליו, כך שכחצי שנה אחרי חזרתו לאפל נותרו למעשה רק שלושה דגמים עיקריים. גם רוב פרויקטי התוכנה, העזר הידני "ניוטון", מכשיר eMate וקונסולת Pippin, בוטלו.

עידן ה-iMac[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – iMac
iMac G3

איש לא ידע אם אפל תשוב ותזכה להצלחה תחת הנהגתו של ג'ובס. לכל היה ברור, עם זאת, כי המוצרים שלה יהיו מעתה ואילך מעוצבים להפליא. ג'ובס לא איחר להוכיח זאת.

במאי 1998 הוציאה אפל שני דגמי מחשבים חדשים, מחשב המחברת פאואר-בוק ומחשב "All in one" בשם איי-מק (iMac). מחשב המחברת החדש של אפל היה מעוצב מעולה, וגרם באחת לכל דגמי מחשבי המחברת הקיימים, כולל אלו של אפל, להיראות מיושנים מאוד.

תשומת לב גדולה בהרבה משך האיי-מק. המחשב שבר שתי מוסכמות בעולם המחשוב האישי: הוא כלל שילוב צבעים של כחול ולבן והמעטפת שלו (כולל העכבר והמקלדת) הייתה שקופה. האיי-מק היה פריצת דרך עיצובית, גם בהתנערו מצבעי הבז' והאפור המקובלים במחשבים אישיים וגם במראה ה'אופנתי' שלו. זו הייתה הפעם הראשונה שמחשב אישי הוצג לא רק כמכשיר שימושי, אלא גם כמותג ומוצר אופנתי.

האיי-מק היה להצלחה אדירה והפך עם הזמן לדגם המחשב הנמכר ביותר של אפל מאז ומעולם. עשרות החיקויים שנוצרו לו על ידי יצרניות מחשבים אחרים נכשלו ברוב המקרים.

עבור שוק המקינטוש טמן היאי-מק שתי בשורות נוספות. הראשונה הייתה הפנייה הברורה והחד-משמעית של אפל לשוק הצרכני. המק היה תמיד "מחשב לטמבלים" – כזה שלא נדרשת הבנה גדולה במחשבים כדי להשתמש בו, אך מחירו היה תמיד הרבה מעבר להשגתם של רוב הצרכנים. האיי-מק, גם בשמו (שרימז לשימוש באינטרנט), גם בעיצובו וגם במחירו (פחות מ-1,300 דולר – פריצת דרך מבחינת מחירי דגמי מקינטוש), הצביע על כך שאפל מתכוונת לפנות מעתה קודם כל לשוק הצרכני, ובמידת האפשר, לזה של משתמשי הפיסי.

בשורה שנייה עבור משתמשי המק הייתה השימוש שעשה המחשב החדש ביציאות USB. תקן זה עוצב במידה רבה בהשראת יציאות ה-ADB של אפל, אך בניגוד להן לא היה תקן ספציפי וייחודי של אפל אלא כזה המקובל בכל עולם המחשבים. מכאן ואילך, הקפידה אפל על שימוש ברכיבים ויציאות סטנדרטיים. הדבר שחק אמנם את ייחודיות המק, אך הבטיח לו תאימות עם כמעט כל ההתקנים החיצוניים הרגילים בשוק כמו מדפסות, סורקים, וכדומה.

מערכת ההפעלה 10[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – OSX
צילום מסך של שולחן עבודה במערכת ההפעלה 10

השנים הבאות הניבו שורת דגמים חדשים של מחשבי מקינטוש כמו iBook (המחשב עם הידית), פאואר-מקינטוש כחול-לבן ואחר כך גרפיט, הקוביה, ואחרים. אפל יצרה חגיגה דו-שנתית (מדי תערוכת מקוורלד) שבה הפיקה מוצר חדש ואופנתי. אבל החגיגה לא הצליחה להסוות את העובדה שהמשתתף החשוב ביותר נעדר ממנה: לאפל עדיין לא הייתה מערכת הפעלה חדשה ומערכת ההפעלה הקיימת, למרות תהילת העבר וקלות השימוש בה, הייתה כבר כמעט בת עשרים.

בראשית שנת 2001 הוציאה אפל את מערכת ההפעלה 10: מערכת הפעלה מודרנית ממשפחת מערכות יוניקס, מבוססת BSD. מתחת למכסה, קפצה אפל עם מערכת ההפעלה החדשה בחזרה לחזית הטכנולוגית. מעל למכסה, היה ממשק משתמש גרפי יפהפה, אף כי לעתים אידיוסינקרטי, שהעמיד את אפל פעם נוספת הרבה לפני מתחרותיה, ובמיוחד מערכת ההפעלה "חלונות". באותה הזדמנות, הכריזה אפל גם על מוצר חדש: נגן MP3 בשם אייפוד (iPod), שנועד להפוך שמיעת מוזיקה על המק לקלה ופשוטה יותר. באותה עת, לא ייחסו לו רבים משמעות מעבר לכך.

המהפכה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-iPod, נגן MP3 שנראה בתמונה, הוא אחד ממוצריה המצליחים ביותר של אפל. ה-iPod זמין בגדלים שונים, ובדגמים אחרונים ניתן אף לנגן בו סרטוני וידאו.

ב-23 באוקטובר 2001 הכריזה אפל באופן מפתיע על כניסה לשוק נגני ה-MP3 עם נגן חדש בשם אייפוד. בניגוד לרוב מתחריו, שהסתמכו על כרטיסי זיכרון פלאש השתמש הנגן הקטן והמעוצב של אפל בדיסק קשיח קטן בנפח של 5 ג'יגה בייט שאפשר אחסון של עד 1,000 שירים. הנגן יועד אז רק למחשבי מקינטוש.

למרות תגובות ראשוניות פושרות, בתוך תקופה קצרה, התברר לאפל שבידיה מוצר מצליח. העדות הטובה ביותר לכך הייתה העובדה שבשוק הופיעו שפע עזרי תוכנה שנועדו לעקוף את מגבלת חיבור האייפוד למק בלבד ולאפשר חיבורו למחשבי "חלונות".

ביולי 2002 הכתה אפל ארבע פעמים. היא הכריזה על הוצאת גרסאות פיסי של אייפוד, הוציאה גרסה לחלונות של נגן אייטיונז שלה והוציאה שני דגמים חדשים ומרשימים של הנגן. המגבלה היחידה שנותרה הייתה הצורך בחיבור FireWire למחשב, חיבור סטנדרטי בכל מקינטוש, אך נדיר הרבה יותר על מחשבי פיסי.

במקביל, המשיכה אפל לשפר את מערכת ההפעלה 10, עם הוצאת גרסה 10.1.5 וביולי 2002 גרסה 10.2 (המכונה "יגואר"). עם הוצאת גרסה זו, שכללה שיפורים משמעותיים בתפקוד המערכת והוספת תכונות חדשות, החל מעבר מהיר של משתמשי המק ומפתחי המק למערכת ההפעלה החדשה. ג'ובס הכריז באותה נקודה על "מותה" המטאפורי של מערכת ההפעלה הישנה, לפחות מנקודת מבטם של המפתחים. עד סוף שנת 2003, הפכה מערכת ההפעלה החדשה למועדפת על רוב משתמשי המק.

עוד באותה תקופה, בנתה אפל בהדרגה את מה שכינתה "מרכז החיים הדיגיטלי": ערכות תוכנה הממוקדות באפשרויות כמו נגינת מוזיקה, עריכת סרטים פשוטה וקלה, עריכת מוזיקה, צריבת DVD, עריכת תמונה פשוטה, וכדומה. בשכבה שמעל, בנתה אפל גם שורה של תוכנות שנועדו לבעלי מקצוע בעריכת מוזיקה, גרפיקה, סרטים ומולטימדיה, דוגמת Logic Pro (תוכנה להפקה ועריכה מקצועית של מוזיקה) ו-Final Cut Pro (תוכנה להפקה ועריכה מקצועית של וידאו).

אפל גם פתחה בהליך מתמשך שורה ארוכה של חנויות אפל ייעודיות, תחילה בארצות הברית ומאוחר יותר גם ביפן ובאירופה. חנויות אלו הניבו בהדרגה כעשרה אחוז מהכנסותיה של החברה. נכון לשנת 2010 ישנן 300 חנויות כאלו, רובן בארצות הברית.

במרץ 2003 הוציאה אפל גרסה של אייטיונז (iTunes) שהפכה את התוכנה גם לחנות. כלומר, התוכנה אפשרה לבצע רכישה והורדה של שירים באמצעות התוכנה משרתי החברה. הרעיון עצמו לא היה חדש, אך אפל שילבה שני חידושים משמעותיים: ראשית, החברה אפשרה לבצע את כל תהליך הרכישה באמצעות התוכנה, בלי להזניק דפדפן ולגשת לאתר. שנית, אפל הדגישה שמדובר במכירה של שירים, לא בתוכנית מנויים או חכירה זמנית. באוקטובר 2003 פתחה החנות את שעריה גם למשתמשי פיסי.

פתיחת איי-טיונז ואיי-פוד גם למשתמשי פיסי הביאה לעליה משמעותית בקצב המכירות. איי-פוד, למשל, נמכרו מיליון מכשירים ב-20 החודשים הראשונים לקיומו. ברבעון האחרון של שנת 2004 מכרה אפל 4.5 מיליון מכשירי איי-פוד. מכירות השירים באיי-טיונז הגיעו עד אוקטובר 2003, מועד יציאת גרסת הפיסי של החנות, למעט יותר מעשרה מיליון. בשנה שאחרי כן נמכרו כבר 150 מיליון שירים. בחודשיים שעד סוף שנת 2004 הגיע קצב הרכישה לכ-25 מיליון שירים לחודש.

באופן מתוכנן או לא, שינו איי-פוד ואיי-טיונז את אפל. באופן חריג עבור חברה שייצגה במשך שנים את המיעוט המקינטושאי, ניצבת אפל היום בעמדת מוביל השוק. כ-85 אחוז מכלל הנגנים מבוססי הדיסק הקשיח הנמכרים בשוק הם איי-פודים. כ-70 אחוז מכלל השירים הנמכרים באינטרנט הם של איי-טיונז.

ה-Mac Mini, המחשב הקטן ביותר של אפל, יצא לשווקים בראשית שנת 2005.

הצלחה זו מרשימה במיוחד משום שהתרחשה בשוק תחרותי מאוד. בשוק חנויות המוזיקה פעילות היום כ-150 חנויות ולמרות נבואות כי גורמים כמיקרוסופט או וול-מארט ישתלטו על השוק עם כניסתן אליו, הדומיננטיות של אפל בשוק דווקא הלכה וגברה. התמונה בולטת עוד יותר בשוק הנגנים. גם כאן, רבים סברו כי חברות כקריאייטיב ולבטח סוני או דל שהצטרפו לשוק ינגסו בנתח השוק של אפל. בפועל, השתלטה אפל באותה תקופה כמעט לחלוטין על שוק הנגנים מבוססי הדיסק. בראשית ינואר 2005 הכריזה אפל גם על נגן חדש, מבוסס כרטיסי פלאש, שלפי דיווחים ראשוניים זוכה להצלחה גדולה ועשוי להגדיל את נתח השוק שלה עוד יותר.

לבד מהתוספת הנכבדת להכנסות החברה (ברבעון הראשון של שנת 2005 היוו המכירות בשוק המוזיקה 40 אחוז מהכנסות החברה), מחוללת המהפכה המוזיקלית גם שינוי באופייה. מחברה העוסקת בייצור מחשבים, מערכות הפעלה ותוכנה הפכה אפל לחברה שחלק נכבד מהכנסותיה מגיע ממכירת מכשירים אלקטרוניים ומחנויות מקוונות.

המהפכה הפנימית הגיעה לשלב כזה שדגם האי-מק האחרון של אפל, משנת 2004 חיקה במראהו את האיי-פוד, ואפל אף השתמשה בסיסמה: "מחשב מהאנשים שהביאו לכם את איי-פוד". התוצאה: מכירות הדגם הכפילו את עצמן ברבעון האחרון של שנת 2004. בראשית 2005 הוציאה אפל דגם חדש של מחשב, Mac Mini, שתמחורו הוא התוקפני ביותר בתולדותיה של אפל, וירד בפעם הראשונה מקו ה-500 הדולרים. המטרה המוצהרת של הורדת המחיר היא לנצל את "אפקט ההילה" של איי-פוד, כדי לשכנע משתמשי מחשבים בעלי איי-פוד לטעום מן התפוח המוזל של אפל. במטרה להרחיב, כנראה, את שירות האייטיונס, אפל רכשה מד"ר דרה את חברת הסאונד המצליחה ביטס ואת שירות המוסיקה Beats Music בכ-3.2 מיליארד דולר, אחת מרכישותיה הגדולות ביותר של אפל‏[1].

מהפכת אינטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחשב iMac מתחילת שנת 2006 בעל מעבד של חברת אינטל.

ב-6 ביוני 2005 הודיעה אפל על מעבר למעבדים של חברת אינטל. מעבר זה נותן למחשבי אפל כוח חדש בתחומי השליטה של מחשבי IBM PC ותואמיהם, ומאפשר הפעלת מערכת חלונות (על כל יישומיה) על גבי מחשבי מקינטוש במקביל למערכת ההפעלה של אפל וכן העברה קלה של נתונים ממערכת למערכת.

אפל כבר הספיקה להעביר את כל מחשביה לעבוד על מעבדי אינטל, והמחשב הראשון אותו הוציאה במעבד אינטל – ה-iMac – כבר עבר עיצוב מחדש.

מהלך זה נתקל בביקורת מצד משתמשים ותיקים של אפל, אשר נתקלו לעתים בחוסר תאימות של תוכנות למעבדי Intel Mac או להפך, כלומר חוסר תאימות בין תוכנות חדשות למעבדי Power PC, להם הפסיקה Apple לתת תמיכה, באופן מעט שנוי במחלוקת.

ההתפטרות ומותו של סטיב ג'ובס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סטיב ג'ובס

ב-24 באוגוסט 2011, הכריזה חברת אפל כי ג'ובס התפטר מתפקיד מנכ"ל החברה. ג'ובס הגיש למועצת המנהלים מכתב בו הוא מצהיר על התפטרותו הרשמית מהמשרה, אך מבקש להישאר יו"ר הדירקטוריון. במכתב אותו מסר רשם "תמיד אמרתי שאם יבוא יום שבו לא אוכל יותר למלא את חובותיי ואת המצופה ממני כמנכ"ל החברה, אהיה הראשון שאודיע על כך. למרבה הצער, היום הזה הגיע." את מקומו החליף טים קוק, שהיה מנהל התפעול של אפל. כחודש לאחר מכן נפטר ג'ובס כתוצאה מסרטן הלבלב.

מוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-iPhone[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – iPhone

בתערוכת מקוורלד ב-9 בינואר 2007 ג'ובס הכריז על ה-iPhone, הטלפון הסלולרי השני בתולדות החברה, הראשון בחברה שפיתוחו היה עצמאי. ה-iPhone, הכולל גם נגן-מדיה, משווק בארצות הברית מאז ה-29 ביוני 2007.

ה-iPhone הוא מכשיר רב תכליתי הכולל טלפון סלולרי, מחשב כף יד ומכשיר מולטימדיה, הפועל במספר רשתות. המכשיר מופעל באמצעות מסך מגע וכולל מצלמה, נגן מדיה ו-GPS. בנוסף לכך, ה-iPhone כולל שירותי אינטרנט באמצעות חיבור WiFi ו-Edge המאפשרים גלישה בדפדפן האינטרנט ספארי ושליחת דוא"ל.

המכשיר נחשב לאחד המכשירים המתקדמים והידידותיים, הטכנולוגיה החדשה שבו עם עיצובו האסתטי והנוצץ, הפכו אותו למכשיר נחשק מאוד בפלחים מסוימים של השוק, ובמיוחד אצל חובבי גאדג'טים. הצלחתו המסחרית של המכשיר וסדרת המוצרים המתבססים על טכנולוגית המגע שלו, הפכה את אפל לאחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם.

ה-iPod[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ipod

המותג הושק באוקטובר 2001. קו האייפודים הנוכחי מורכב מנגן הדיסק-הקשיח בסגנון המקורי iPod Classic (אייפוד קלאסיק), ה-iPod Touch (אייפוד מגע) הדומה לאייפון, ה-iPod Nano (אייפוד נאנו) הקומפקטי, והנגן חסר המסך iPod Shuffle (אייפוד שאפל), שמנגן באופן אקראי את השירים או ע"פ רשימות השמעה. נגנים קודמים כוללים את האייפוד מיני (שהוחלף על ידי הנאנו) והנגן קצר המועד אייפוד פוטו (תמונות), שהפונקציות המיוחדות שבו הוכנסו לבסוף לקו הראשי של החברה, קלאסיק). כמו נגני מדיה אחרים, האייפוד יכול לשמש גם ככונן אחסון מידע.

iPad[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – iPad

בינואר 2010 חשפה אפל את ה-iPad. ה-iPad הוא מחשב לוח בגודל של כ-9.7 אינץ', הדומה באופיו, במערכת ההפעלה שלו ובעיצובו לiPod ולiPhone, ומוצע בנפחים: 64GB ,32GB ,16GB ו-128GB.

במרץ 2011 חשפה אפל את ה-IPad 2, הכולל גם מצלמה ומעבד כפול ליבה.

במרץ 2012 חשפה אפל את ה-IPad החדש שנקרא "The new iPad", הכולל מצלמת 5 מגה פיקסל ומעבד מרובע ליבות.

באוקטובר 2012 חשפה אפל את האייפד עם מסך רטינה או בכינויו iPad 4 הכולל מעבד מהיר פי 2 ואת חיבור ה-Lightning החדש של אפל.

לקראת שנת 2013 את האייפד 4 בגרסת הזיכרון המורחבת שלו הכוללת זיכרון מורחב שכולל 128 ג'יגה (GB).

באוקטובר 2013 הכריזה אפל על ה-iPad Air, שכולל את טכנולוגיית האולטרה פיקסל של HTC, מסגרת צרה ועובי דקיק, ו-iOS 7. באוקטובר 2014 הכריזה אפל על ה-2 iPad Air שמריץ את מערכת ההפעלה החדשה iOS 8,וכולל את חיישן טביעות האצבע Touch ID, מסגרת צרה ועובי דק עוד יותר (6.1 מ"מ), ומצלמת 8 מגה פיקסל.

iPad Mini[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – iPad Mini

ב-23 באוקטובר 2012 הכריזה אפל על השקת גרסת מיני של מכשיר האייפד. iPad Mini (בעברית: אייפד מיני) הוא טאבלט של חברת אפל, עם מסך בגודל 7.9 אינץ' (לעומת 9.7 אינץ' באייפד הרגיל). פונקציות המכשיר כוללות קריאת ספרים, כתבי עת, סרטים, מוזיקה, משחקים ותוכן באינטרנט, והוא זמין בצבעים שחור או לבן עם גב אלומיניום. לאייפד מיני סוללת ליתיום שמחזיקה עד 10 שעות, מעבד A5 כפול ליבה (כמו לאייפד 2) וזוג מצלמות – קדמית לשיחות וידאו Facetime בעלת 1.2 מגה פיקסל ברזולוציית HD ואחורית בעלת 5 מגה-פיקסל עם יכולת צילום 1080p. באוקטובר 2013 הוכרז הדור השני של האייפד מיני, ה-iPad Mini 2, הכולל בין היתר מסך רטינה עם צפיפות פיקסלים של 326ppi, שימוש במעבד החדש A7, שוליים דקים יותר ומצלמה בטכנולוגיית האולטרה-פיקסל. באוקטובר 2014 הוכרז הדור השלישי של האייפד מיני, ה-iPad Mini 3, אשר לא כלל שינויים רבים מלבד ה-Touch ID ושיפורים קטנים במצלמה.

Apple Watch[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בספטמבר 2014, אירוע השקת iPhone 6 ו-iPhone 6 Plus, חשפה החברה גם מוצר חדש בקטגוריה אליה לא נכנסה עד אז – שעון חכם. השעון מתלבש על היד במגוון רצועות וגדלים, והוא מיועד לשימוש אישי לכל משתמש. הוא בנוי כך שיהיה מתואם עם מכשירי iDevice הקיימים וה-iPhone בפרט.

iMac[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 במאי 1998 הציגה אפל את ה-iMac הראשון, המחשב נחשב לחידוש בעיצוב מחשבים באותה תקופה. והיה המחשב הראשון המעוצב בקופסת "הכל באחד" (All In One).

Mac Pro[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Mac Pro

ב-7 באוגוסט 2006 השיקה אפל את ה-Mac Pro כתחליף לסדרת ה-Power Mac. ה-Mac Pro היא סדרת מחשבי מקינטוש המיועדים למגזר המקצועי (עורכי וידאו, מוזיקאים וגרפיקאים) ונחשבים למחשבים המהירים והיקרים ביותר של החברה. מחשב ה-Mac Pro מבוסס על מעבדי אינטל Xeon ומיוצר על ידי חברת אפל.

MacBook Air[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – MacBook Air

ב-15 בינואר 2008, בכנס Macworld Conference & Expo, חשפה אפל את המחשב הנייד הדק בעולם לתאריך השקתו, ה-MacBook Air. משקלו 1.3 ק"ג ועוביו פחות מ-2 ס"מ (0.11-0.68 אינץ') (אולטראבוק).

MacBook Pro[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – MacBook Pro

ב-10 בינואר 2006 בתערוכת מאקוורלד הוכרז MacBook Pro. דגם מחשב מקינטוש נייד שמיועד לשוק המקצועי-מתקדם. ב-23 באוקטובר 2012 הציגה אפל את גרסת הרטינה של מחשב זה ובו שיפורים ניכרים כגון, מסך הרטינה של אפל, דקותו של המחשב, מפרט חזק יותר ועוד.

Mac Mini[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Mac Mini

ב-11 בינואר 2005 בתערוכת מאקוורלד הוכרז ה-Mac Mini. מחשב מקינטוש אישי ממוזער, המחשב מכיל בתוכו את כל הרכיבים במחשב אישי רגיל, על אף גודלו; ה-Mac mini הוא המחשב הקטן והזול ביותר של חברת אפל.

Apple TV[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Apple TV

ב-12 בספטמבר 2006 הציגה אפל את ה-Apple TV מזרים מדיה. המכשיר מנגן מדיה דיגיטלית שמקורה ב-iTunes Store או במחשב. את המדיה ניתן לאחסן בכונן קשיח פנימי, או להזרימה דרך רשת תקשורת באמצעות תוכנת iTunes הרצה על גבי Mac OS X או Windows, בהתאם לרצון המתשתמש.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפל היא חברה חריגה בתעשיית המחשבים, גם ב'מנטליטה' שלה (כניסוחו של פרננד ברודל) וגם בדגם העסקי שלה. בניגוד לחברות אחרות בתחום, אפל משתמשת בדגם עסקי משולב אנכית, בו היא מייצרת את המחשב, מערכת הפעלה ותוכנות מרכזיות לשימוש במחשב. דגם כזה היה נפוץ בראשית ימיהם של עסקי המחשבים, ועם חלוף השנים נעלם לחלוטין מתחום המחשוב האישי. אפל, לדוגמה, אוסרת להתקין את מערכות ההפעלה שלה על חומרה שאינה שלה.

אפל התאפיינה לאורך השנים במנטליות 'מסוגרת' (פלטפורמה סגורה) שנטתה לבסס את מחשבי ותוכנות החברה על טכנולוגיות שהומצאו או פותחו באפל עצמה, תוך הסתייגות מטכנולוגיות שלא נוצרו על ידה‏‏. עם זאת, אפל הצליחה לבסס כמה תקנים תעשייתיים על אלו שפיתחה או קידמה בעצמה, כמו למשל דיסקט (3.5 אינץ'), תקן הפונטים TrueType ותקן סקאזי, אך תקנים אחרים, ובמיוחד ADB הותירו את מוצריה מבודדים. גישה זו נעלמה במידה רבה בסוף שנות התשעים ועם הוצאת מערכת ההפעלה 10. אפל ביססה את מערכת ההפעלה על ליבת קוד פתוח בשם דרווין והצליחה לקדם תקנים רבים שבהם עשתה שימוש רחב ראשונה (לדוגמה, USB,‏ Wi-Fi) או כאלו בהם היא המציאה את התקן (כמו ZeroConf או FireWire וממשק המשתמש הגרפי, עכבר המחשב ודומיהם).

מאפיין ייחודי נוסף של אפל הוא היחס הרגשי והמיוחד של משתמשי מחשביה אל החברה, סטיב ג'ובס והמחשבים עצמם. רבים כינו יחס זה "פולחני" או קרוב לפולחני. משתמשי מקינטוש רבים מדברים על המחשב שברשותם במונחים של "אהבה" ובוראים עבורו כינויי חיבה, משתמשים במדבקות המצורפות למחשב על כלי הרכב שלהם, עוסקים בשכנוע כמעט אובססיבי של משתמשי פיסי לעבור להשתמש במקינטוש, וכן הלאה. ג'ובס עצמו נהנה מיחס הקרוב להערצה מצד משתמשי מק, במיוחד באירועים כמו כינוסי מקוורלד ובנאומי הפתיחה, שם הוא מפעיל את "שדה עיוות המציאות" הנודע שלו (היינו, כריזמה).

ביקורת נוספת שצמחה עם הפיכתם של מכשירי האייפד והאייפון לפופולריים, נוגעת להגבלות הקשות המוטלות על הרצת יישומונים במכשירים אלו. בניגוד לגישה ה'פתוחה' הנהוגה במערכות־הפעלה אחרות, המאפשרות להריץ עליהן כל תוכנה שפותחה עבורן, אפל נוקטת גישה שמרנית וקפדנית, ואוחזת בתוקף ברסן הקביעה אילו תוכנות יורשו לרוץ על מכשיריה. רק תוכנה שפותחה באמצעות כלי הפיתוח שלה על גבי מחשב אפל, ושנבדקה ונמצאה יציבה ואמינה מספיק, ועומדת בתקנים המחמירים של אפל, זוכה לחותמת כשרות המאפשרת הרצתה על מכשירי החברה. הגבלות נוספות של אפל על אפליקציות נוגעות לכך שהיא לא מאפשרת לשים אפליקציות תחת רישוי של קוד פתוח בחנות שלה, ושהיא מסירה משם אפליקציות שונות ללא כל הסבר ואפשרות ערעור. התמרמרות מיוחדת בקרב כמה מפתחים עוררה החלטתה של אפל למנוע הרצת יישומים שפותחו ל"פלאש" על מכשיריה. אפל גרסה כי פלאש בזבזנית במשאבי מחשב ומעוררת בעיות אבטחה, ועד שבעיות אלו לא תטופלנה עלולה הכללת יישומים מסוג זה לפגוע בחוויית המשתמש של בעלי המכשירים. ההחלטה עוררה תגובה מצד חברת אדובי, יצרנית פלאש, שגרסה כי הסיבה האמיתית למניעת הרצת פלאש על מכשירי אפל היא עסקית ולא טכנולוגית.

אפל מגנה בקנאות רבה על זכויותיה, באמצעות הגנות בתוכנה ומערכת של תביעות משפטיות רבות. יש הטוענים כי לקחי אובדן הבלעדיות על ממשק המשתמש הגרפי (שהיא עצמה העתיקה מחברת זירוקס), אחרי משפט ממושך מול חברת "מיקרוסופט", ניכרים בהתנהגותה השגורה, הכוללת הקפת כל חידוש שלה בשלל פטנטים והגנות, המונעות העתקתו בקלות ובמהירות על ידי חברות מתחרות. דוגמה לכך ניתן למצוא בניכוס המילה "Pod" על צירופיה השונים באנגלית – אפל, שהיא בעלת הזכויות בהטיות של המילה, מונעת ממתחרים לעשות שימוש בה. אפל ניסתה לנכס לעצמה את הצירוף App store אבל לאחר התנגדות של מיקרוסופט‏[2] היא הפסידה במשפט כנגד אמזון[3] ועדיין היא תובעת מהחנות האפליקציות החלוצית GetJar לחדול להשתמש במונח זה.‏[4] ביקורת אחרת בהקשר זה נוגעת בשמירה הקנאית של אפל על החוזים עליהם חתמה עם חברות אחרות (כמו במניעת שימוש במכשירי אייפון ברשתות שעמן אין לחברה חוזה), ובניסיונה למנוע "פריצה" של מכשירי אייפון - פריצה שנועדה לאפשר שימוש בתוכנות שאפל לא מאשרת להשתמש בהן.

בתחרות על שוק הניידים והטבלטים אפל יצאה למאבק משפטי ממושך כנגד חברות המשתמשות במערכת ההפעלה המתחרה אנדרואיד. בספרו של וולטר אייזקסון, סטיב ג'ובס צוטט אומר "אני אשמיד את אנדרואיד כי היא מוצר גנוב. אני מוכן ללכת למלחמה גרעינית על הדבר הזה". וכן "אני אשקיע את נשימתי האחרונה ואבזבז כל פני מ-40 מיליארד הדולרים של אפל בבנק כדי לתקן את העוול הזה". במיוחד היא מנהלת ברחבי העולם שורה ארוכה של משפטים כנגד חברות סמסונג, מוטורולה ו-HTC. כמה מהמשפטים המתוקשרים היו כנגד מוצרי ה"גלקסי" שמאיימים על האייפון והאייפד,‏[5] וכובשים את מקומם. בחלק מהמשפטים הצליחה אפל לנצח, ולקבל צווי מניעה כאלו ואחרים, או לגרום לסמסונג לשנות תכונות בניידים שלה, ובחלק מהמשפטים הפסידה ולא הצליחה להוכיח זכויות על פטנטים שתבעה. משפטים אלו הפכו לחרב פיפיות מכיוון שהחברות הנתבעות התחילו להצר את צעדיה של אפל בתביעות נגד, ובמקרים לא מעטים התברר כי אפל עושה שימוש לא מורשה בפטנטים של חברות אלו.‏[6][7] המצב הגיע לכך שעד תחילת 2012 חברת אפל וסמסונג – שהיא גם אחת מספקיות החומרה הגדולות של אפל – ניהלו יותר מ-30 משפטים בלפחות 10 מדינות.‏[8] באפריל 2012 בית משפט אמריקני הורה לאפל וסמסונג לסיים את המשפטים שביניהן ולהגיע לפשרה.‏[9] באוגוסט אותה שנה נפסק כי על סמסונג לשלם לאפל כ-1.05 מיליארד דולר פיצויים.‏[10]

מנכ"לי החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחשבי אפל נמכרו בישראל משלב מוקדם של פעילות החברה, תחילה על ידי חברת "ידע מחשבים ותוכנה", ולאחר מכן על ידי רשת חנויות "IDigital", חברות הסלולר ומפיצים נוספים.לאחרונה נוספה משווקת רשמית c-data אשר מוכרת גם היא את מוצרי החברה.‏[11]

בעשור השני של המאה ה-21 החלה אפל ביצירתו של מרכז פיתוח גדול בישראל, הראשון מחוץ לארצות הברית. פעילות זו כללה את רכישתה של חברת "אנוביט", ואת הקמתו של מרכז פיתוח גדול בהרצליה.‏[12]

בנובמבר 2013 רכשה אפל את חברת "פריימסנס" הישראלית, תמורת 345 מיליון דולר.‏[13]

באוגוסט 2014 דווח על כוונה לפתוח מרכז מכירות רשמי בישראל,‏[14] ובאוקטובר דווח על כוונה לפתוח חנות רשמית ראשונה, בדיוטי פרי בנמל התעופה בן-גוריון.‏[15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אפל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דיווח: שירות המוזיקה Beats ישולב ב-iTunes בשנה הבאה, באתר TGSpot
  2. ^ אפל מבקשת לדחות את ההתנגדות של מיקרוסופט לרישום המונח App Store, אתר אנשים ומחשבים
  3. ^ נדחתה עתירתה של אפל לצו מניעה נגד אמזון, 7 ביולי 2011, אתר אנשים ומחשבים
  4. ^ אפל דרשה מ-GetJar להפסיק השימוש במונח App Store; החנות החלוצית תוקפת חזרה אתר tgspot
  5. ^ רויטרסעוד קרב נפתח || אפל נגד סמסונג: ה-Galaxy Nexus מפר פטנטים, באתר הארץ, 13.02.2012
  6. ^ גרמניה: בית המשפט הותיר על כנו את האיסור על אפל "לדחוף" דואר, 15 באפריל 2012, אתר אנשים ומחשבים
  7. ^ מוטורולה מוביליטי דורשת: 2.25% ממכירות אפל, 5 בפברואר 2012, אתר וואלה
  8. ^ סמסונג ניצחה את אפל במערכה משפטית באוסטרליה - והפסידה לה בצרפת, 11 בדצמבר 2011, אתר אנשים ומחשבים
  9. ^ ארצות הברית: בית המשפט הורה לאפל וסמסונג להגיע לפשרה, אתר אנשים ומחשבים
  10. ^ 09:43, משפט אפל-סמסונג: סמסונג חייבת לאפל 1.05 מיליארד דולר פיצויים, באתר TheMarker‏, 25 באוגוסט 2012
  11. ^ Where to buy, באתר Apple
  12. ^ מיה אפשטיין, ענבל אורפז, גיא גרימלנד, אור הירשאוגה, פורצת דרך // מרכז הפיתוח הראשון של אפל מחוץ לארה"ב יוקם בישראל, באתר TheMarker‏, 14 בדצמבר 2011
    נחמה אלמוג, ‏אפל שכרה שטחים בהרצליה פיתוח ותגייס מאות עובדים בישראל, באתר "אנשים ומחשבים", 8 באוגוסט 2013
    אמיר טייג, אפל בישראל - התפוח הגדול, סניף הרצליה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2013
  13. ^ גולן חזני, בניגוד להכחשות: נחתמה העסקה לרכישת פריימסנס על ידי אפל, באתר כלכליסט, 24 בנובמבר 2013
  14. ^ צחי הופמן, ‏לקראת אייפון 6: אפל פותחת נציגות מכירות רשמית בארץ, באתר גלובס, 28 באוגוסט 2014
  15. ^ צחי הופמן, ‏אפל תפתח חנות ראשונה בישראל: בדיוטי פרי בנתב"ג, באתר גלובס, 5 באוקטובר 2014