Brasserie du Pêcheur נגד גרמניה

Brasserie du Pêcheur v Germany and R (Factortame) v SS for Transport (No 3)‏ (1996) C-46/93 ו-C-48/93 הוא פסק דין אירופי, הנוגע לאחריות המדינה בגין הפרת דין האיחוד.

הרקע העובדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת בירה צרפתית תבעה פיצויים מממשלת גרמניה על כך שלא אפשרה לה לייצא בירה לגרמניה בסוף 1981 בשל אי עמידה בחוק טוהר הבירה הגרמני (Biersteuergesetz 1952 9 ו-10). הנציבות האירופית הכירה בכך כהפרה של סעיף 30 של TEEC והגישה הליכי הפרה נגד גרמניה בגין איסור על (1) שיווק מוצרים הנקראים בירה ו-(2) ייבוא בירה עם תוספים. בית הדין האירופי לצדק (ECJ) קבע שהאיסור על שיווק אינו תואם את האמנות בפרשה הנציבות נגד גרמניה (1987) 178/84. Brasserie du Pêcheur תבעה אז 1.8 מיליון DM, שהיווה חלק מההפסד שנגרם.

ה-BGH אמר כי לפי BGB § 839, GG Art. 34 כדי שמדינה תהיה אחראית יש לקבוע כי נהגה באופן מודע או ברשלנות, ורק אם מטרתו הכתובה של החוק הייתה להטיב עם צד שלישי.

מקרה נוסף שנידון אף הוא באותו ההליך, נגע לדייגים ספרדיים אשר תבעו את ממשלת בריטניה בדרישה לפיצוי בגין חוק שילוח מסחרי משנת 1988. ממשלת בריטניה טענה שהחקיקה התקבלה בתום לב, ואין בכוונתה להפר את הוראת האמנה, ולכן אין להטיל אחריות.

בחוות דעתו ציין התובע הכללי טזאורו כי עד 1995 נתקבלו רק 8 תביעות פיצויים.

פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Court of Justice[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט לצדק קבע כי אין זה רלוונטי שהפרלמנט העביר את החוק, והמדינה עודנה אחראית. גם פסיקה מוקדמת של ה-ECJ י לא הייתה תנאי מוקדם לאחריות. לצורך פיצויים, די בכך שהחוק (1) היה צריך לכוון להקנות זכויות ליחידים (2) התקיים קשר סיבתי רציני מספיק (3) בין הפרה לנזק. אחריותה של המדינה החברה נובעת מעיקרון האפקטיביות של החוק. אחריות המדינה החברה כפופה לאותם עקרונות של אחריות החולשים על האיחוד האירופי עצמו. בהקשר חקיקתי, יש להוכיח כי הייתה התעלמות ברורה וחמורה ממגבלות הפעלת שיקול הדעת. עם זאת, שיקול הדעת שניתן לפרלמנט הוא נרחב.