אמנת רומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצב קבלת האמנה במדינות השונות. בירוק: מדינות שאשררו את האמנה, בצהוב, מדינות החתומות, אך לא אשררו את האמנה.

אמנת רומא (אנגלית: Rome Statute of the International Criminal Court) היא אמנה בינלאומית המהווה את מקור הסמכות לפעילותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי הפועל בהאג. האמנה נכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2002. על האמנה חתומות 139 מדינות, אולם החתימה היא בבחינת הצהרת כוונות בלתי מחייבת. 67 מדינות אשררו אותה ובכך הפכו לחברות באמנה.

עיקרי האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיפי האמנה השונים קובעים את סמכויותיו של בית המשפט הבינלאומי הפלילי ומגדירה מהם המעשים שיידונו בפניו כפשעים. אלו כוללים ארבעה סוגים:

  1. פשעי השמדת עם - במטרה מכוונת לפגוע או להרוג בקבוצה על-פי שיוכה האתני, הדתי, הלאומי או הגזעי.
  2. פשעים נגד האנושות - תוקפנות שיטתית נגד אוכלוסייה אזרחית. תחת כותרת זו מצויות עבֵרות רבות, בהן: אונס, אפרטהייד והרעבה.
  3. פשעי מלחמה - פשעים הנעשים במסגרת עימותים אלימים פנימיים ובינלאומיים. תחת כותרת זו נזכרים פשעים כמו: פגיעה מכוונת באזרחים, שלילת זכויותיהם של שבויי מלחמה ולקיחת בני ערובה.
  4. פשע התוקפנות.

שלושת סוגי הפשעים הראשונים פורטו והוסברו בסעיפי האמנה המקורית, אולם רק בשנת 2010 התכנסה ועדה מיוחדת בקמפלה (בירת אוגנדה) והגדירה את המעשים הבאים כמעשי תוקפנות:

  • פלישה למדינה אחרת
  • הפצצת מדינה אחרת
  • חסימת נמלים או חופים של מדינה אחרת
  • תקיפת מדינה אחרת בדרך הים, האוויר או היבשה
  • הפרת הסכמי הפסקת אש
  • שימוש בכוחות חמושים לא-סדירים כנגד מדינה אחרת
  • מתן רשות למדינה אחרת להשתמש בשטחי המדינה על מנת לתקוף מדינה שלישית.

הצעות שונות להרחבת תחומי הטיפול של האמנה תלויות ועומדות. למשל, מקסיקו הציעה להגדיר כפשע מלחמה את השימוש בנשק גרעיני וכן איום להשתמש בנשק כזה, ומספר מדינות הציעו להוסיף סחר בסמים לרשימת הפשעים שבאמנה.

סמכות השיפוט המהותית של ביהמ"ש היא לגבי הפשעים הבינלאומיים המנויים בחוקת רומא, אשר בוצעו לאחר התאריך בו החוקה נכנסה לתוקף (ה- 1 ביולי 2002), ואשר נופלים לאחת משלוש הקטגוריות הבאות:‏[1]

(1) הפשע בוצע בשטח מדינה חברה לחוקת רומא או על ידי אזרח של מדינה חברה לחוקה. 

(2) הפשע בוצע בשטח מדינה או על ידי אזרח של מדינה, שאינה חברה לחוקת רומא, שהגישה לביהמ"ש הצהרה לפי סעיף 12(3) לחוקת רומא, המקנה לביהמ"ש סמכות אד-הוק למקרה או למסגרת תאריכים, ובכלל זה לגבי הפשע. הצהרה כזאת התקבלה בביהמ"ש מחוף השנהב, ובעקבותיה נפתחה חקירה. הרשות הפלסטינית ניסתה להגיש הצהרה שכזו ב-2009

(3) הפשע בוצע במסגרת מקרה שהופנה לביהמ"ש על ידי מועצת הביטחון של האו"ם בהחלטה לפי פרק 7 למגילת האו"ם (אשר מסמיך את מועצת הביטחון לכפות על מדינות אמצעים הנחוצים לקידום שלום ויציבות בינלאומיים). עד כה, מועצת הביטחון הפנתה שני מקרים לבית המשפט מכוח פרק 7 לאמנת האו"ם: סודן בגין רצח עם ופשעי מלחמה שבוצעו לכאורה בחבל דרפור (2005), ולוב בגין הפשעים שבוצעו לכאורה על ידי המשטר של מועמר קדאפי בזמן מלחמת האזרחים במסגרת גל המהפכות של "האביב הערבי" (2011).

ישראל והאמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל חתמה על האמנה ב-31 בדצמבר 2000, אולם לא אישררה אותה ואף הודיעה ב-28 באוגוסט 2002 כי לא תעשה כן. ארצות הברית הודיעה עוד לפני כן שאין בכוונתה לאשרר את האמנה‏[2].

ישראל החליטה לא לאשרר את האמנה לאחר שנוסף לאמנה סעיף 8(2)(ב)(8), הקובע כי העברתה של אוכלוסיית הכובש לשטח הכבוש במישרין או בעקיפין תיחשב כפשע מלחמה‏[3].

משרד החוץ פרסם שורה של הסתייגויות לגבי האמנה, ובהן התייחסה גם לסעיף זה: "הכללת סעיף זה כפשע מלחמה, דבר שנעשה בלחץ ארצות ערב, וכן הניסוח "במישרין או בעקיפין", נראים בבירור כניסיון להשתמש בבית המשפט כדי לכפות על ישראל פיתרון לסוגיית ההתנחלויות, ללא צורך במשא ומתן כפי שהוסכם בין הצדדים‏[4]."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בית המשפט הפלילי הבינלאומי - סמכויות שיפוט, מאמר לימוד, אתר עלמ"ה - עמותה לקידום המשפט הבינלאומי ההומניטרי (http://www.alma-ihl.org.il/edu-eds/icc-jurisdiction)
  2. ^ רשימת המדינות החתומות על אמנת רומא (באנגלית).
  3. ^ יובל שני ואורנה בן נפתלי "המשפט הבינלאומי- בין מלחמה לשלום", עמ' 257, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב.
  4. ^ ישראל ובית הדין הפלילי הבינלאומי, באתר משרד החוץ (באנגלית).