הרפובליקה השמרנית בצ'ילה
לאחר שוך הקרבות בין הליברלים לקואליציה המהפכנית, וניצחונם של אלו האחרונים בקרב לירקאי באפריל 1830, החלה תקופה בת כשלושים שנה בהיסטוריה הצ'יליאנית המכונה הרפובליקה השמרנית. במהלך תקופה זו התבססה כלכלת צ'ילה, התייצבה המערכת הפוליטית שלה, גדל שטחה וכן עוצמתה הצבאית. בעשור האחרון לקיומה חוותה הרפובליקה השמרנית מלחמת אזרחים נוספת והסדר החל להתערער. פיצול פוליטי הוביל לבריתות חדשות, וב-1861 פינתה הרפובליקה השמרנית את מקומה לרפובליקה הליברלית.
בשנת 1831 חוסה חואקין פרייטו לנשיא הרפובליקה, אולם האיש המשפיע והחשוב ביותר במדינה היה דייגו פורטאלס.
פורטאלס תמך במדינה אוטוריטטיבית, שמשמעותה הייתה "ממשל לו מצייתים, חזק, ריכוזי, מכובד ומכבד, בלתי אישי, עליון למפלגות ולאנשים בעלי היוקרה". השקפתה זו מצאה דרכה לחוקת 1833, שהעניקה סמכויות רבות לנשיא הרפובליקה, אשר נבחר בידי גוף בוחרים מוגבל לכהונה בת חמש שנים הניתנת להארכה מחמש שנים נוספות. השקפה פוליטית זו נועדה חזרה לשנות האנרכיה של ראשית הרפובליקה ולהבטיח תקופת יציבות, אשר נשמרה באופן יחסי (להוציא את המהפכות של 1851 ו- 1861), אשר היוותה את הבסיס המוסדי עליו התפתחו המשטרים הבאים, ושבמהלכה החלה ההתאוששות מהמשבר הכלכלי.
גילויו של מינרל הצ'ניארסייו (Chañarcillo) בשנת 1832 במדבר אטקמה וייצוא החיטה לשווקים מרוחקים העשירו את המדינה. התחרות בין הנמל של ולפראיסו ונמל קייאו בפרו על השליטה באוקיינוס השקט החריפה עם הקמתה בשנת 1836 של הקונפדרציה הפרואנית-בוליביאנית (Confederación Perú-Boliviana) תחת הנהגתו של אנדרס דה סנטה קרוס (Santa Cruz). פורטאלס, שהיה אחד מהמתנגדים החריפים ביותר לקיומה של הקונפדרציה, עודד, יחד עם אחרים, יציאה למלחמה בקונפדרציה. כשר המלחמה הצליח להעביר בקונגרס החלטה ליציאה למלחמה ב-28 בספטמבר 1836. אף על פי כן היו מתנגדים להצהרת המלחמה הן בקרב האזרחים הן בקרב הצבא. רציחתו של פורטאלס ב-6 ביוני 1837 גייסה את דעת הקהל הצ'יליאנית לתמוך בממשלה והיוותה את הזרז ליציאה למלחמה כנגד הקונפדרציה הפרואנית בוליביאנית (Guerra contra la Confederación Perú-Boliviana) בה הובסה הקונפדרציה, לבסוף, בקרב יונגאי (Yungay), ב-20 בינואר 1839.
בשנת 1841 נבחר הגנרל מנואל בולנס (Bulnes), מי שהיה המפקד הצ'יליאני המנצח של קרב יונגאי, כיורשו של פרייטו. בשנת 1842 חנך בולנס את האוניברסיטה של צ'ילה (Universidad de Chile) ובאותה שנה החלה תנופה משמעותית בייצור התרבותי עם היווסדותה של החברה הספרותית של 1842 (Sociedad Literaria de 1842), במסגרתה נפגשו אנשי רוח צ'יליאנים שהטביעו את חותמם על צ'ילה בשנים הבאות, ביניהם, למשל, חוסה ויקטוריאנו לסטריה (Lastarria). תחת בולנס חוותה צ'ילה תקופה שזכתה לכינוי "תקופת ההתפשטות" (Época de Expansión) במסגרתה נוסדה נקודת יישוב במצרי מגלן. לקראת סוף כהונתו התחוללה מהפכת 1851 בניסיון למנוע את מינויו של מנואל מונט (Montt) ליורשו על כס הנשיאות. התנועה המהפכנית דוכאה בקרב לונקומייה (Loncomilla) ב-8 בדצמבר 1851.
לאחר כישלון המהפכה התמנה מונט לנשיא. יחד עם אנטוניו ואראס (Varas), פוליטיקאי רב השפעה שנשא במשרות שר שונות בממשלו של מונט, המשיך בדרכו של בולנס לפיתוח המדינה. מונט הניח פסי רכבת, הקים גשרים וסלל דרכים. הוא פיתח את הקודקס האזרחי שכתב אנדרס בלו (Bello) והחל ביישוב דרומה של צ'ילה תוך עידוד הגירה של גרמנים לפרובינציות של ואלדיביה (Provincia de Valdivia) ושל יאנקיווה (Provincia de Llanquihue), וכן לייסודה של העיר פוארטו מונט, הקרויה על שמו.
תחת מונט החלה יציבותה של הרפובליקה השמרנית להתערער. העימות בין הכנסייה למדינה שאפיין את רוב מדינות אמריקה הלטינית במהלך המאה ה-19 התפרץ בצ'ילה במלוא עוצמתו בשנת 1856 בפרשה שזכתה לכינוי שאלת שמש הכנסייה (Cuestión del Sacristán). בעקבות העימות בין הכנסייה הקתולית לממשלה התפצלו השמרנים לשתי מפלגות שונות: המפלגה השמרנית (Partido Conservador) שהייתה מקורבת לכנסייה, והמפלגה הלאומית (Partido Nacional), שנודעה גם בשם "מונטהואריסטה" (monttvarista), על שם שני מנהיגיה, שצידדה במונט וואראס ואשר הייתה חילונית יותר. פילוג זה אפשר את קיומו של המיזוג הליברלי שמרני (Fusión Liberal-Conservadora), שהיה ברית פוליטית של קצוות מנוגדים שהתנגדו למונט ולואראס. בבחירות של 1861 ניצח חוסה חואקין פרס (Pérez), נציג המיזוג הליברלי שמרני, ובכך בא הקץ על הרפובליקה השמרנית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
