איי דייגו ראמירס
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
האוקיינוס השקט  |
| קואורדינטות | 56°29′00″S 68°44′00″W / 56.483333333333°S 68.733333333333°W |
| שטח | 1.2 קילומטר רבוע |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 צ'ילה |
| על שם |
דייגו ראמירס דה ארייאנו |
| מגלה |
משלחת גארסייה דה נודאל |
| תאריך גילוי |
12 בפברואר 1619 |
|
(למפת ארץ האש רגילה)   איי דייגו ראמירס | |
  | |
איי דייגו ראמירס (בספרדית: Islas Diego Ramírez) היא קבוצה קטנה של איים בקצה הדרומי של צ'ילה, כ-105 ק"מ דרומית-מערבית לכף הורן ו-93 ק"מ דרומית-דרומית-מזרחית לאיי אילדפונסו, הנמשכת לאורך 8 ק"מ מצפון לדרום. האיים מתחלקים לקבוצה צפונית קטנה יותר, של שישה איונים, וקבוצה דרומית גדולה יותר, וביניהן מעבר ברוחב 3 ק"מ. שני האיים הגדולים ביותר, האי ברתולומה והאי גונסלו, נמצאים שניהם בקבוצה הדרומית. האיים מכילים את צוקי החוף הקיצוניים של יבשת דרום אמריקה. האי אגילה (Islote Águila), היבשה הדרומית בקבוצה, שוכן ב-"9'56°32 דרום.
אוניות קרוז עוברות שם מדי פעם בדרכן אל אנטארקטיקה וממנה.
האיים הם אתר קינון חשוב למספר רב של ציפורי ים דרומיות, בהן אלבטרוס שחור-גבות, אלבטרוס לבן-כיפה, אלבטרוס אפור-ראש, פינגווין הסלעים ויסעור דרומי ענק.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיים נצפו לראשונה ב-12 בפברואר 1619 על ידי משלחת גארסייה דה נודאל, ונקראו על שם קוסמוגרף המשלחת, דייגו ראמירס דה ארייאנו.[1] הם הוגדרו כמסת היבשה הדרומית ביותר שצוינה במפה בזמן ההוא, והחזיקו בתואר למשך 156 שנים, עד גילוי איי סנדוויץ' הדרומיים ב-1775.
ב-1892 החכירה ממשלת צ'ילה את האיים לפדרו פבלו בנאווידס לשם דייג, ובתנאי שיבנה שם מגדלור, נמל ובית ספר.[2] בהמשך הועברה החכירה לקניגסוורתר ופאזינוביץ'.
הצי הצ'יליאני הקים ב-1957 תחנה מטאורולוגית מעל קאלטה קונדל, מפרצון בצדו הצפון-מזרחי של האי גונסלו, והוא מחדש את ציודה פעמים אחדות בשנה. זה המוצב המיושב הדרומי ביותר של דרום-אמריקה (כולל איים), גם אם איי סנדוויץ' הדרומיים נחשבים לחלק מדרום-אמריקה, משום שהתחנה הארגנטינאית על האי תיולי פורקה ביוני 1982 (כתוצאה ממלחמת פוקלנד). המוצב הדרומי השני בסדר המרחקים שיש בו נוכחות אנושית והשייך לדרום-אמריקה הוא המגדלור בכף הורן.
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| אקלים באיי דייגו ראמירס | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 14.7 | 14.4 | 12.8 | 9.8 | 6.4 | 4.2 | 3.7 | 5.3 | 7.9 | 10.6 | 12.5 | 14.1 | 9.7 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 6.5 | 6.2 | 5.0 | 3.2 | 1.0 | −0.7 | −1.1 | −1.0 | 1.0 | 2.6 | 4.4 | 5.7 | 2.7 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 126.0 | 135.3 | 137.4 | 134.4 | 107.4 | 109.4 | 107.6 | 97.7 | 100.0 | 93.7 | 99.3 | 119.3 | 1,367.5 |
| מקור: מטאורולוחיה אינטראקטיבה[3] | |||||||||||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Progress in Conservation of the Subantarctic Islands, p. 107. The World Conservation Union. ISBN 2-8317-0257-7
- ^ גיליסאסטי ודומינגס,Historia de las Relaciones Exteriores de Chile, Arbritaje británico de 1899-1903 עורך אנדרס בלו, 1968, סנטיאגו דה צ'ילה, עמ' 93
- ^ מידע קלימטולוגי של תחנות צ'יליאניות - דרום צ'ילה (בספרדית).