איי דייגו ראמירס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איי דייגו ראמירז)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איי דייגו ראמירס
Diego Ramirez Islands.jpg
נתונים גאוגרפיים
מיקום האוקיינוס השקט עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 56°29′00″S 68°44′00″W / 56.483333333333°S 68.733333333333°W / -56.483333333333; -68.733333333333
שטח 1.2 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
(למפת ארץ האש רגילה)
Tierra del Fuego location map.svg
 
איי דייגו ראמירס
איי דייגו ראמירס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
התחנה הצ'יליאנית באי גונסלו. ניתן לראות בנקודה הגבוהה ביותר את המגדלור של האי

איי דייגו ראמירסספרדית: Islas Diego Ramírez) היא קבוצה קטנה של איים בקצה הדרומי של צ'ילה, כ-105 ק"מ דרומית-מערבית לכף הורן ו-93 ק"מ דרומית-דרומית-מזרחית לאיי אילדפונסו, הנמשכת לאורך 8 ק"מ מצפון לדרום. האיים מתחלקים לקבוצה צפונית קטנה יותר, של שישה איונים, וקבוצה דרומית גדולה יותר, וביניהן מעבר ברוחב 3 ק"מ. שני האיים הגדולים ביותר, האי ברתולומה והאי גונסלו, נמצאים שניהם בקבוצה הדרומית. האיים מכילים את צוקי החוף הקיצוניים של יבשת דרום אמריקה. האי אגילה (Islote Águila), היבשה הדרומית בקבוצה, שוכן ב-"9'56°32 דרום.

אוניות קרוז עוברות שם מדי פעם בדרכן אל אנטארקטיקה וממנה.

האיים הם אתר קינון חשוב למספר רב של ציפורי ים דרומיות, בהן אלבטרוס שחור-גבות, אלבטרוס לבן-כיפה, אלבטרוס אפור-ראש, פינגווין הסלעים ויסעור דרומי ענק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיים נצפו לראשונה ב-12 בפברואר 1619 על ידי משלחת גארסייה דה נודאל, ונקראו על שם קוסמוגרף המשלחת, דייגו ראמירס דה ארייאנו.[1] הם הוגדרו כמסת היבשה הדרומית ביותר שצוינה במפה בזמן ההוא, והחזיקו בתואר למשך 156 שנים, עד גילוי איי סנדוויץ' הדרומיים ב-1775.

ב-1892 החכירה ממשלת צ'ילה את האיים לפדרו פבלו בנאווידס לשם דייג, ובתנאי שיבנה שם מגדלור, נמל ובית ספר.[2] בהמשך הועברה החכירה לקניגסוורתר ופאזינוביץ'.

הצי הצ'יליאני הקים ב-1957 תחנה מטאורולוגית מעל קאלטה קונדל, מפרצון בצדו הצפון-מזרחי של האי גונסלו, והוא מחדש את ציודה פעמים אחדות בשנה. זה המוצב המיושב הדרומי ביותר של דרום-אמריקה (כולל איים), גם אם איי סנדוויץ' הדרומיים נחשבים לחלק מדרום-אמריקה, משום שהתחנה הארגנטינאית על האי תיולי פורקה ביוני 1982 (כתוצאה ממלחמת פוקלנד). המוצב הדרומי השני בסדר המרחקים שיש בו נוכחות אנושית והשייך לדרום-אמריקה הוא המגדלור בכף הורן.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים באיי דייגו ראמירס
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 14.7 14.4 12.8 9.8 6.4 4.2 3.7 5.3 7.9 10.6 12.5 14.1 9.7
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 6.5 6.2 5.0 3.2 1.0 −0.7 −1.1 −1.0 1.0 2.6 4.4 5.7 2.7
משקעים ממוצעים (מ"מ) 126.0 135.3 137.4 134.4 107.4 109.4 107.6 97.7 100.0 93.7 99.3 119.3 1,367.5
מקור: מטאורולוחיה אינטראקטיבה[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איי דייגו ראמירס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Progress in Conservation of the Subantarctic Islands, p. 107. The World Conservation Union. ISBN 2-8317-0257-7
  2. ^ גיליסאסטי ודומינגס,Historia de las Relaciones Exteriores de Chile, Arbritaje británico de 1899-1903 עורך אנדרס בלו, 1968, סנטיאגו דה צ'ילה, עמ' 93
  3. ^ מידע קלימטולוגי של תחנות צ'יליאניות - דרום צ'ילה (בספרדית).