ויקיפדיה:כיכר העיר

המקום בוויקיפדיה לשתף את הקהילה והחברים בדעותיכם ובתחושותיכם בנושאים שאינם קשורים ישירות לוויקיפדיה. לעניינים אחרים ראו כאן

↓ מעבר לתחתית הדף↓ מעבר לתחתית הדף

תמונת פנורמה של כיכר העיר

אירועי היום בקהילת ויקי ו' בחשוון ה'תשפ"ז - 17 באוקטובר 2026 יום נהדר לכולם לוח השנה המלא לקהילת ויקי

דפי משנה

----

• לובינג
• דיונים על ויקיפדיה האנגלית
• סקרים: 1 - 2 - 3 - 4 - 5

---

ארכיונים

---

שימו לב: הדיונים בדף זה מאורכבים באופן אוטומטי לאחר 30 ימים מהתגובה האחרונה בדיון.

1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - 115 - 116 - 117 - 118 - 119 - 120 - 121 - 122 - 123 - 124 - 125 - 126 - 127 - 128 - 129 - 130 - 131 - 131 - 132 - 133 - 134 - 135 - 136 - 137 - 138 - 139 - 140 - 141 - 142 - 143 - 144 - 145 - 146 - 147 - 148 - 149 - 150 - 151 - 152 - 153 - 154 - 155 - 156 - 157 - 158 - 159 - 160 - 161 - 162 - 163 - 164 - 165 - 166 - 167 - 168 - 169 - 170 - 171 - 172 - 173 - 174 - 175 - 176 - 177 - 178 - 179 - 180 - 181 - 182 - 183 - 184 - 185 - 186 - 187 - 188 - 189 - 190 - 191 - 192 -

רק"פ

טקסט לבן לצורך צורת הדף

להשליך את התשליך: על קטגוריה חדשה של חטאים בעידן המודרני

הקדמה הכרחית וסליחה מראש: אני מבקש לפתוח בהתנצלות. המאמר שלפניכם ארוך, וכנראה גם מרגיז. הוא נכתב על ידי אדם חילוני לחלוטין, אתאיסט, אך הוא מופנה במידה רבה (גם אם לא רק) אל קהל קוראים דתי ומאמין. אני נוגע כאן בעצבים חשופים של תפיסות עולם, מנהגים וכלכלה. אני מקווה שתישארו איתי למרות אי-הנוחות.

המסורת היהודית מחלקת את העבירות לשתי קטגוריות מרכזיות: עבירות שבין אדם למקום (מול אלוהים) ועבירות שבין אדם לחברו (מול הזולת). החלוקה הזו עבדה היטב בעולם העתיק. בעיירה קטנה או בכפר, אם גנבת, היכית או הלבנת את פניו של אדם – ידעת בדיוק במי פגעת. אבל העידן המודרני והטכנולוגי יצר קטגוריה שלישית, חמקמקה ומסוכנת הרבה יותר. אקרא לה כאן עבירות שבין אדם למקום-אדם.

אלו הן עבירות שבהן אנו פוגעים באדם אחר – לעיתים קרובות אדם שלעולם לא נפגוש, שנמצא בצד השני של כדור הארץ, או לחלופין, הילדים שלנו עצמנו בעתיד – דרך תרומה עקיפה, ולעיתים לא מודעת, למנגנון אקולוגי, חברתי, פוליטי או פסיכולוגי גדול.

הכל קשור להכל: הוליזם, מערכות מורכבות וספינת החלל שלנו

כדי להבין איך אנחנו פוגעים באנשים שמעולם לא פגשנו, עלינו לאמץ נקודת מבט רחבה יותר על העולם. במדע ובאקולוגיה נהוג לדבר על הוליזם (Holism) ועל מערכות מורכבות. הוליזם היא התפיסה שהשלם גדול מסך חלקיו, ושלא ניתן להבין רכיב אחד במערכת מבלי להבין את הקשרים שלו לשאר הרכיבים. העולם שלנו אינו אוסף של פריטים מבודדים, אלא רשת סבוכה של השפעות גומלין.

כשאנו קונים מוצר זול, אנו לא רק מבצעים פעולה כלכלית מבודדת. אנו מפעילים שרשרת ארוכה במערכת מורכבת: כריית חומרי גלם במקום אחד, שריפת דלקים וזיהום במקום שני, ניצול עובדים במקום שלישי, ופליטת גזי חממה שמשפיעה על האקלים של כולם. במערכת מורכבת, קשה מאוד לחזות את כל ההשלכות של פעולה בודדת, אך כמעט תמיד יש לה השלכות שמהדהדות הרחק מעבר למרחב ולזמן שבהם בוצעה.

בשנות ה-60, הוגים כמו באקמינסטר פולר והכלכלן קנת' בולדינג טבעו את המושג "ספינת החלל כדור הארץ" (Spaceship Earth). הם הסבירו שבעבר בני אדם חיו ב"כלכלת בוקרים" – תפיסה שלפיה העולם הוא מישור אינסופי עם משאבים בלתי נדלים ומרחבים עצומים שאליהם אפשר לזרוק את הפסולת שלנו מבלי שתפריע לאיש. אך האמת היא שאנחנו חיים במערכת סגורה. כדור הארץ הוא ספינת חלל השטה ביקום, שיש בה מלאי מוגבל של אוויר נקי, מים מתוקים וקרקע פורייה. למעט אנרגיה שמגיעה מהשמש, שום דבר לא נכנס ושום דבר לא יוצא. בספינה סגורה, הזבל שאתה זורק בצד אחד של הסיפון, יגיע בסופו של דבר לאוויר שנושמים הנוסעים בצד השני. ההבנה ההוליסטית הזו היא המפתח להבנת הקטגוריה השלישית של החטאים.

מפת הנזקים: איך אנחנו פוגעים בנוסעים האחרים בספינה?

הנזק מסוג "מקום-אדם" מקיף כמעט כל היבט של חיינו, וניתן לחלוקה למספר מנגנוני פגיעה מרכזיים הנובעים מהפעלת אותן מערכות מורכבות:

• נזק דרך זיהום כימי ורדיואקטיבי (הנזק המוכר והישיר ביותר): זהו סוג הנזק השכיח ביותר שאנו תורמים לו מבלי משים. מדובר בהרעלת מים, אוויר, קרקע ומזון בעקבות דפוסי הצריכה שלנו. פליטת חלקיקים נשימים מתחבורה ומפעלים, כספית, עופרת (למשל מזריקה רשלנית של מצברים או שימוש בצבעים רעילים בצעצועים וקירות), או כימיקלים כמו PFAS ("הכימיקלים הנצחיים" הנוצרים למשל בייצור מחבתות טפלון). חומרים אלו הם משבשים אנדוקריניים (משבשי הורמונים) החודרים לגופם של אנשים דרך שרשרת המזון או מי השתייה. התוצאה היא ישירה ואלימה, גם אם איטית: סרטן, מחלות נשימה, עקרות, ופגיעה התפתחותית בילדים. זהו נזק פיזי ממשי, אנחנו פשוט לא רואים את הפצע או שומעים את הצעקה של בת הדודה מדרגה שנייה או הילד בקצה השני של העולם שנפגעו ממנו.
• נזק דרך חקלאות מתועשת ועידוד מגפות: כשאנחנו קונים עופות או ביצים שגודלו בצפיפות אדירה בחקלאות מתועשת (Factory farming), אנו למעשה מממנים אינקובטור עצום למוטציות של וירוסים. תעשיית הבשר דוחסת בעלי חיים בתנאים שמאפשרים לווירוסים (כמו שפעת העופות) להתפתח, להחליף חומר גנטי במהירות, ובסופו של דבר לעבור לבני אדם (מחלות זואונוטיות). כפי שמתריעה העיתונאית המדעית לורי גארט בספרה "המגפה הבאה", מגפות אלו (משפעת, דרך קורונה ועד כולרה) אינן כוח עליון. הן מונעות ישירות מהתנהגות חברתית וכלכלית: כריתת יערות שדוחקת אותנו לחיכוך עם חיות בר, צפיפות במשקים, ושימוש פרוע באנטיביוטיקה שיוצר חיידקים עמידים. בעצימת עיניים כלפי מקור המזון שלנו, אנו בונים את התשתית למגפה העולמית הבאה שתגבה חיי אדם.
• נזק דרך עיצוב לקוי ותאונות: אנחנו מתייחסים לתאונות כאל "גזירת גורל" או טעות אנוש אינדיבידואלית (למשל, הולך רגל קפץ לכביש, או נהג שנהג בשכרות). אבל המערכת שבה אנו פועלים מעצבת את הסיכון. בערים בצפון-מערב אירופה מקדמים "חזון אפס הרוגים" – תכנון עירוני שמקל על התניידות בטוחה ברגל, באופניים ובתחבורה ציבורית, ומקשה פיזית על נהיגה מהירה ומסוכנת. לעומת זאת, כשראש עיר אצלנו מעדיף את הנוחות והמהירות של נהגים על חשבון תשתית בטוחה, ואנחנו תומכים בו או שותקים – אנו מאפשרים את התאונה הבאה. הדבר נכון גם לגבי תאונות עבודה: פועלים שנופלים בפיגומים כי קבלנים (שאנחנו קונים מהם דירות בזול) חסכו על בטיחות, או נהגי משלוחים שעושים תאונות כי האלגוריתם של חברת השליחויות מתמרץ אותם לנהוג מהר ובעייפות.
• נזק דרך מימון פשיעה מאורגנת ויצירת אלימות: פעולות שנראות לנו כבחירה אישית או בידורית עלולות להוות צינור חמצן כלכלי לארגוני פשיעה אכזריים. רכישת סמים לשעות הפנאי (המממנת קרטלים, כנופיות וסחר באדם), קניית מוצרים מזויפים, או בילוי בבתי הימורים וקזינו המשמשים להלבנת הון – כל אלה מזרימים כסף למערכות שרוצחות, סוחטות ופוגעות בחפים מפשע. מעבר למימון ישיר, אנו תורמים לפשיעה גם כשאנו משלימים עם תנאים חברתיים שמצמיחים אותה: מדיניות החוסכת בחינוך, רווחה ושיקום דוחקת אוכלוסיות מוחלשות אל זרועות הפשע, ומייצרת מעגל קסמים של אלימות וקורבנות.
• נזק דרך סיוע לדיכוי פוליטי ולדיקטטורות: כשאנחנו קונים מוצרים, גז או נפט ממדינות רודניות, או משתמשים בשירותים של חברות המשתפות פעולה עם משטרים אפלים, אנו מסייעים בפועל ובכספנו למנגנונים שמדכאים אזרחים, רומסים זכויות אדם ומחזיקים אנשים בשבי פוליטי.
• נזק דרך עידוד מלחמות מיותרות: תמיכה, ולו פסיבית, במנהיגים פופוליסטיים או דיקטטוריים המעוררים שנאה, קיטוב ולאומנות, מסייעת לאותם מנהיגים שששים לסבך את עמם (או עמים אחרים) במלחמות רגילות או מלחמות אזרחים. הם עושים זאת פעמים רבות רק כדי לשמר כוח פוליטי או להסיח את הדעת מבעיות פנים, והמחיר משולם בחייהם של המונים. כמו כן, תעשיות נשק עצומות (שלעיתים נסחרות בתיקי הפנסיה שלנו) מתדלקות סכסוכים אלימים ברחבי העולם.
• נזק דרך שיבוש המערכת האקולוגית: כריתת יערות, דיג וציד יתר, גריעת שטחים מחיות בר, קיטוע שטחי מחיה, וייבוש ביצות ונהרות לטובת סכרים והשקיה. פגיעות אלו הורסות את המגוון הביולוגי וגורמות להרג המוני של בעלי חיים, תוך קריסת מערכות תומכות חיים.
• נזק דרך שיבוש המחזורים הביו-גאו-כימיים: זוהי אולי הסכנה המערכתית הגדולה ביותר. כדור הארץ נסמך על מחזורי יסוד טבעיים: מחזור הפחמן (ששיבושו גורם להתחממות עולמית, שינוי אקלים והחמצת אוקיינוסים), מחזורי הזרחן והחנקן (שמשובשים בגלל דשנים כימיים), ואולי גם מחזורים נוספים. מה הנזק לבני אדם? שיבוש המחזורים הללו אינו "רק" פגיעה בטבע; משמעותו קריסה חקלאית שעלולה להוביל לרעב המוני, בצורות, הצפות של ערי חוף, ויצירת מאות מיליוני פליטי אקלים. גלי פליטים אלו ומאבקים על משאבים מתמעטים יובילו למלחמות אכזריות, לקריסת מדינות, ובמקרי קיצון (כמו שימוש בנשק גרעיני במלחמות אלו) אף לסכנת הכחדה של חלק ניכר מהאנושות.
• נזק דרך שיבוש המחזורים הביו-גאו-כימיים: זו, יחד עם שיבוש המערכות האקולוגיות או מלחמה גרעינית היא אולי הסכנה המערכתית הגדולה ביותר - שכן מדובר בסיכון לא של אדם אחד אלה של חברות שלמות או כל האנושות. כלל החיים בכדור הארץ נסמכים על ומזינים את מחזורי יסוד טבעיים: מחזור הפחמן (ששיבושו גורם להתחממות עולמית, שינוי אקלים והחמצת אוקיינוסים), מחזורי הזרחן והחנקן (שמשובשים בגלל דשנים כימיים), ואולי גם מחזורים נוספים. מה הנזק לבני אדם? שיבוש המחזורים הללו אינו "רק" פגיעה בטבע; משמעותו קריסה חקלאית שמובילה לרעב המוני, בצורות, הצפות של ערי חוף, ויצירת מאות מיליוני פליטי אקלים. גלי פליטים אלו ומאבקים על משאבים מתמעטים יובילו למלחמות אכזריות, לקריסת מדינות, ובמקרי קיצון (כמו שימוש בנשק גרעיני במלחמות אלו) אף לסכנת הכחדה של חלק ניכר מהאנושות.
• נזק דרך דיכוי כלכלי ו"מלכודות עוני": לא כל מחסור הוא רע (יש הבוחרים ב"פשטות מרצון"). אך אנו תורמים לעוני כפוי הגורם לרעב, מחלות ומצוקה. אנו עושים זאת כשאנו מאפשרים "מלכודות עוני" שמקשות על אנשים להיחלץ ממצוקתם: מערכת חינוך ירודה לאוכלוסיות מוחלשות, תכנון עירוני שיוצר תלות מוחלטת ברכב פרטי (כך שמי שאין ידו משגת לקנות רכב נחסמת בפניו הגישה לתעסוקה), או שיווק אגרסיבי של מוצרים ממכרים (כמו סיגריות) המכוון ספציפית לעניים.
• נזק דרך דיכוי פסיכולוגי, שעבוד והסחות דעת: העידן הדיגיטלי וכלכלת תשומת הלב ייצרו סוג חדש של פגיעה מערכתית. כשאנו צורכים טכנולוגיה המבוססת על יצירת התמכרות מכוונת – סיגריות, סמים, או לחלופין התמכרות קוגניטיבית לקניות, רשתות חברתיות, ומערכות בינה מלאכותית (AI) שנועדו לשאוב את הזמן והנתונים שלנו – אנו מתדלקים מערכת שמייצרת דיכאון, חרדה ומתח נפשי. גם תכנון לקוי, כגון כפיית שעות נהיגה ארוכות בפקקים, גובה מחיר פסיכולוגי כבד.

המנגנון: איך אנחנו, באופן אישי, שותפים לזה?

הפגיעה הזו מתווכת דרך מספר מנגנונים מרכזיים, מהחלטות ישירות ועד אצילת סמכויות:

• הקניות והצריכה הישירה שלנו: קניית מחבת טפלון, טיסה לחו"ל, או רכישת נעליים זולות שיוצרו תוך ניצול וזיהום.
• תאגידים ופירמות: חברות המייצרות מוצרים, מתכננות שירותים, ומבצעות את הנזק בשטח בשם "היעילות", צמצום העלויות והנוחות שלנו.
• מנהיגים ומקבלי החלטות: שמבצעים את הנזק בשמנו. זה יכול להיות ראש עיר שמעדיף כלי רכב על פני בטיחות הולכי הרגל, מנהיג לאומי שיוצא למלחמה מיותרת, או פוליטיקאי שמעצים קיטוב.
• התארגנויות חברתיות ומוסדות: דתות, ארגונים חברתיים, עיתונאים מושחתים ומובילי דעה שמשתמשים בכוח שאנו מעניקים להם כדי לקדם אינטרסים צרים או להסיח את דעתנו מהבעיות האמיתיות.

האשליה של התנועה הירוקה והצורך בשינוי מערכתי

במאה ה-20 קם הזרם האקולוגי. בבסיסו, זהו זרם ליברלי שפעל בעיקר בתוך גבולות הקפיטליזם ושם דגש על הפעילות שלנו כצרכנים אינדיבידואליים: "תמחזר", "תצרוך מוצרים ירוקים", "תשנה הרגלים אישיים".

לפעולות אלו יש חשיבות, אך המיקוד הבלעדי בהן הוא שגוי, משום שהוא אינו מערכתי. הסיכוי של פעולות צרכניות לבדן לפתור את הבעיה הוא אפסי. הדבר דומה לאדם שמנסה לנצח צבא אויב שלם על ידי כך שהוא משפר את כישורי הקליעה ברובה בחצר הבית שלו. הנזק הוא מערכתי, ולכן הפתרון חייב להיות כזה.

כדי לקדם שינוי אמיתי אנחנו חייבים לקדם שינוי מערכתי: שינוי חוקים, טכנולוגיה, תשתיות ותרבות. עלינו לשנות את הרעיונות הקולקטיביים שלנו, את הנרטיבים החברתיים ואת הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו ולילדים שלנו בחינוך. זה נוגע לזהות שלנו: עלינו לספר לעצמנו שאנחנו לא רק "יהודים", "ישראלים" או אזרחים. אנחנו גם בני אדם ויצורים חיים שמשפיעים על הסביבה ומושפעים ממנה. אנחנו פועלים כ"מערכות דיספטיביות" (Dissipative systems) – אנו צורכים אנרגיה ומפזרים אותה, קולטים מידע ומפיצים אותו. לכל פעולה כזו יש השלכות בספינת החלל שלנו.

ובכל זאת, הפעילות האישית והצרכנית אינה מיותרת. היא הכרחית כדי לייצר ביקוש בשוק למערכות נקיות יותר, היא משמשת איתות חזק לפוליטיקאים ולעיתונאים, ובעיקר – היא תזכורת פנימית לעצמנו שאנו עושים מאמץ. בלעדיה, קל מאוד לשקוע חזרה לשגרת החיים, במיוחד כאשר אינטרסנטים רבים (תאגידים, מפלגות, פוליטיקאים, עיתונאים, כהני דת ומשפיענים) פועלים ללא הרף להחזיר אותנו להסחות הדעת ולנרטיב שנוח להם.

מה עוד אפשר לעשות מלבד קניות "נכונות"? הרבה. אפשר לקרוא מקורות מידע חלופיים ולהעמיק בנושאים הללו; לכתוב למקבלי החלטות ולמוסדות; לעזור לאנשים להתארגן יחד או להצטרף לארגונים קיימים; לגוון את מקורות העיתונות שאנו קוראים; לעקוב אחרי אנשים אחרים ברשתות החברתיות, או פשוט לעזוב את הרשת החברתית כי היא גוזלת את זמננו. אפשר להצביע למועמד אחר בבחירות המקומיות או הארציות, או להצטרף למפלגה ולפעול מבפנים. עלינו ללמוד מתנועות היסטוריות אדירות ששינו תרבות ומערכות: תנועת הנאורות, התנועות לקידום הדמוקרטיה והמדע, התנועה לביטול העבדות, התנועה הפמיניסטית, תנועות פועלים ועניים, המאבק לזכויות אזרח של מרטין לותר קינג או מהטמה גנדי, וכן תנועות להפחתת תאונות דרכים, להפחתת זיהום, להקמת שמורות טבע, ולמען השכלת נשים ופיתוחן הנפשי. כולן שאפו לשינוי המערכת מהשורש.

מה מסתיר מאיתנו את הנזק? עצימת העיניים והבועה הדתית-אידיאולוגית

אם הנזק כל כך ברור, למה אנחנו לא רואים אותו? בנוסף למנגנונים המייצרים את הנזק, ישנם מנגנונים שמקשים עלינו להבחין בו. הראשון הוא התמחות כלכלית וגלובליזציה. לו המפעל המזהם היה נמצא בעיר שלנו, יש סיכוי שהיינו רואים את הנזק ומוחים. אך כשהוא נמצא במדינה מרוחקת וענייה, הסיכוי לראות את ההשפעה יורד דרמטית. כיום תהליכי הייצור הם רב-שלביים; אפילו ייצורו של עיפרון פשוט עובר דרך מספר מדינות וחברות. הריחוק הזה מנתק את הקשר הסיבתי בעיני הצרכן.

מנגנון שני הוא הסחות דעת. העיסוק האובססיבי ב"חדשות" הפוליטיות הרגעיות, בבידור, בקניות, בניקיון הבית ובשאר ענייני היומיום, שואב את תשומת הלב שלנו. הדבר מחמיר במיוחד בעידן הרשתות החברתיות, שבנויות במכוון לעודד התמכרות שטחית שאינה מותירה פנאי נפשי להתמודד עם סוגיות מערכתיות.

כאן אני מגיע לנקודה רגישה: בקרב קהילות דתיות, התמקדות ב"לימוד תורה בלבד", תוך התעלמות והסתגרות מפני העולם החיצוני והמדע, עלולה ליצור בועה אטומה של חוסר הבחנה. ההסתגרות הזו מקשה על עצם ההבנה של מושגי היסוד שעליהם אנו מדברים כאן.

אך לא רק הדת המסורתית חוטאת בכך. גם דתות ואידיאולוגיות מודרניות – קומוניזם, פשיזם, נאציזם, וגם ליברליזם וקפיטליזם טהור – נוטות להכחיש חלקים מהמדע שלא נוחים להתמודדות עמן. כולם, ללא יוצא מן הכלל, נהנים מתוצרי המדע (פיתוח נשק, תרופות, חקלאות, טכנולוגיה), אך האידיאולוגיות והדתות משמשות כלי שרת בידי תנועות חברתיות כדי להעלים עין מהמדע כשממצאיו דורשים שינוי הרגלים או מציבים גבולות אקולוגיים.

כדי להקל על המצפון, אנשים מאמצים פתרונות נקודתיים שגורמים להם להרגיש טוב: "אני תורם לעניים", "אני נאבק למען חופש", "אני מתנדב". אלו מעשים נהדרים וראויים, אך הם מציעים הקלה מצפונית במקום התמודדות אמיתית עם השורש של הבעיות המערכתיות שציינו. באופן ספציפי, הדת נוטה לעודד נקודת מבט מסירה-אחריות האומרת: "אלוהים כבר יסדר הכל; אין לי אחריות, הוא ידאג לשמור על אנשים מפני זיהום או קריסה". זוהי תפיסה המעודדת פסיביות מסוכנת.

שורשים יהודיים למאבק מערכתי

ולמרות זאת, אני חושב שיש במסורת היהודית מקורות מוסריים שיכולים, וצריכים, לסייע לנו להתמודד עם סוגיה זו:

• "לעבדה ולשמרה": זהו הציווי הראשון בתורה שניתן לפי המסורת לאדם הראשון. העולם אינו רכושנו לעשות בו כרצוננו, אלא מערכת שיש לשמור עליה.
• "ואהבת לרעך כמוך": בעולם מודרני והוליסטי, פגיעה ברע אינה רק נזק ישיר (להכות מישהו) או עקיף קלאסי (פגיעה בשמו הטוב). כיום, אהבת הרע פירושה ההבנה שאנו עלולים לפגוע בו דרך מנגנונים מערכתיים (כלכליים, סביבתיים, בריאותיים) ולקיחת אחריות למניעת הפגיעה הזו.
• משל זורק האבנים (תוספתא, בבא קמא): מסופר על אדם שהיה מסקל אבנים מתוך החלקה הפרטית שלו, וזורק אותן אל רשות הרבים. עבר שם חסיד אחד ואמר לו: "מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך (שהרי האדמה זמנית בידך) לרשות שלך (רשות הרבים, שהיא של כולם ולנצח)?" אותו אדם לא הבין, עד שלימים ירד מנכסיו, נאלץ ללכת באותה רשות הרבים, ונכשל ונפל על אותן אבנים שהוא עצמו זרק. המשל הזה מדגים בדיוק את הבומרנג של פגיעה מערכתית.

מ"תשליך" ל"ספינת חלל": תיקון פוזיטיבי של המערכת

מנהג ה"תשליך" קורא לנו לקחת את החטאים שלנו וכביכול לזרוק אותם אל מקור מים. בעולם עתיק, עם אוכלוסייה קטנה ונזק ביולוגי פשוט שהטבע יודע לפרק, המנהג הזה "עבד" לפחות ברמה הפסיכולוגית. אך בעולם הנוכחי, המנהג הזה הוא מטפורה מחרידה למציאות הכלכלית שלנו: אנחנו פשוט לוקחים את הפסולת, הזיהום, והנזק שיצרנו (או שאחרים יצרו כדי למכור לנו), וזורקים אותם אל רשות הרבים. ומשם, כפי שהראה לנו משל האבנים, ככל שיש יותר אנשים בעולם וככל שהטכנולוגיה מתעצמת, ה"תשליך" שלנו חוזר ופוגע באנשים אחרים, בנו עצמנו, בחברינו ובמשפחתנו.

על חטאים שבין אדם למקום (לאל), המסורת מציעה בקשת מחילה מול אלוהים. על חטאים שבין אדם לחברו, התיקון ברור: עלינו לתקן את עצמנו ולבקש מחילה ישירות מהאדם שבו פגענו.

אבל איך מבקשים סליחה על הקטגוריה השלישית? כיצד נפצה אדם שלעולם לא נפגוש? איך נבקש מחילה מהנכדים שלנו על עולם דל ופגוע שנוריש להם, או מבת דודה מדרגה שנייה שהפכה לעקרה כתוצאה מזיהום של מפעל שממנו קנינו בלי לדעת?

התשובה היא שהתיקון כאן לא יכול להסתכם בבקשת סליחה בדיעבד או בטקס סמלי. השינוי דורש פעולה פוזיטיבית ומתמשכת:

• לימוד: עלינו להעמיק וללמוד את הנושאים המערכתיים הללו, ולהיות פתוחים ללימוד המדע על כל רבדיו – מאקולוגיה ועד לסוציולוגיה. אי אפשר לתקן מערכת שלא מבינים איך היא עובדת.
• חינוך ותרבות: עלינו ללמד את האחרים ולעצב מחדש את התרבות שלנו, כך שתכלול את ההבנה שאנו חלק ממערכת אחת.
• שינוי מדיניות בפועל: עלינו לעבור מפעולה אישית למאבק ציבורי. זה דורש זיהוי חד של החסמים (הכלכליים, הפוליטיים והאידיאולוגיים) שעוצרים אותנו מלהשתנות ומונעים מהחברה כולה להתקדם, ופעולה אקטיבית לפירוקם.

הגיע הזמן להפסיק להשליך. במקום לדמיין שאנחנו פשוט "זורקים החוצה" את הבעיות או החטאים שלנו, עלינו להפנים שאין שום מקום שהוא באמת "בחוץ". כולנו, על מיליארדינו, נוסעים ביחד באותה ספינת חלל פעילה שנקראת כדור הארץ. כל החלטה שלנו משפיעה על הספינה, והספינה, בתורה, מגיבה ומשפיעה עלינו. הגיע הזמן שניקח את ההגה לידיים ונתחיל לנווט. האזרח דרור • שיחה 09:05, 17 בספטמבר 2026 (IDT)

אין כל קשר בין המאמר הנחמד לדתיים. ההגדרה של דתיים כנוטים להתמקד רק בתורה מתייחסת אך ורק לחרדים שממש לא מהווים את הרוב ב"דתיים", כך גם אצל הקהילות החרדיות זה נכון רק לזרם הליטאי ולא לחסידי או לזרם החרדי העובד/מודרני. אייל • שיחה 11:29, 17 בספטמבר 2026 (IDT)

האזרח דרור, יש כאן קריאה מעניינת לפעולה ואלגוריה מרתקת לדעתי בין מנהג ה"תשליך" להבנה המודרנית של המערכת בה אנו חיים. מצד שני, בתקופת בחירות, כאשר נאמר בין יתר התובנות החשובות כי "אפשר להצביע למועמד אחר בבחירות המקומיות או הארציות, או להצטרף למפלגה ולפעול מבפנים", אציין את פירמידת הצרכים של מאסלו. בעת בה יש בין היתר התקפה על הביטחון האישי, על איך מחלקים משאבים ציבוריים ועל מה מוגדר מוסרי (ומהי אמת ), העמדת ספינת החלל ארץ בחזית היא אוטופית. לדעתי. גמח"ט ולימים טובים יותר, ‏Pixie.ca‏ • שיחה 00:38, 21 בספטמבר 2026 (IDT)

תודה על התגובות.

• אייל יש פער אדיר בין הדיון (היהודי) הערכי על הצורך בהצלת חיי אדם ובקודשתם, (פיקוח נפש) לבין פעולות בפועל, במיוחד ככל שמתקרבים לדיון מערכתי, או פעילות מערכתית, דברים הנובעים מתוך חשיבה מדעית. יהיו לך אלפי מתנדבים בארגונים כמו אור ירוק או איחוד הצלה אבל כמעט אפס דיון ציבורי בקידום בריאות או בטיחות מערכתית בתחום תאונות דרכים. מדינות מערביות מתקדמות כמו שוודיה או הולנד החלו לעסוק וליישם את הנושא בשנת 1997. בישראל אנשים יכולים לעסוק בתאונות דרכים 30 שנה ולא לשמוע על זה מילה. ב-5 השנים האחרונות יש התקדמות בנושא (ברלב"ד, בעיריית תל אביב) אבל זה מוגבל לכמה עשרות או מאות אנשים (אנשי מקצוע, פעילים וקומץ עיתונאים). מידי פעם יש אולי כתבה על זה שבאוסלו הגיעו לאפס הרוגים בתאונות דרכים - אבל למעט תל אביב - אף עיר אחרת לא תנסה לקדם את זה - כי יש אפס מודעות ציבורית לנושא. פערים אדירים קיימים בתחומים אחרים של הצלת חיי אדם - עישון, פעילות גופנית, תזונה, זיהום. ככה כאשר יש שבילי אופניים בתל אביב - אנשים אומרים - מעולה - אני אשתמש בקורקינט חשמלי! היות ויש מודעות נמוכה לנזקי אורח חיים יושבנות. דוגמה נוספת בולטת היא בני ברק - בעיר יש המון הולכי רגל (עקב צפיפות גבוה, עוני, עירוב שימושים, ואוכלוסיה צעירה), למרות זאת התכנון בעיר הוא מוטה מכוניות (למעט מעט מעברי חצייה מוגבהים). השאלה היא - מדוע יש מודעות נמוכה לבריאות מערכתית בתרבות שלכאורה מקדשת חיי אדם. אני כבר לא מדבר על מודעות נמוכה לשואה שעלולה להתרחש עקב בעיות מערכתיות.
• Pixie.ca - פרמידת הצרכים של מאסלו לדעתי לא נכונה. הצורך במשמעות הוא צורך בסיסי (ראי גם מנפרד מקס-ניף) - אם מאסלו היה צודק, כיצד אפשר להסביר את זה שחיילים מוותרים על אוכל טוב, על שינה, ומסכנים את בטחונם הבסיסי? כי הם נרתמים למטרה גבוה יותר. דבר זה נכון גם ביחס לפעילים חברתיים שונים. רוב האנשים אינם נלחמים מול חמאס, ורובם גם לא פעילים במפלגות פוליטיות לקראת הבחירות - הם לכל היותר מוציאים קיטור ברשתות החברתיות. השאלה איך מבררים מהי אמת , מה עובד ומה פחות היא באמת נקודת התחלה טובה לשינוי. הנקודה היא לא רק ספינת החלל כדור הארץ (שבלי התייחסות אליה יתרחש בסופו של דבר אסון שיגמד את כל שאר המשברים) - אלא שינוי דרך החשיבה עקב כך גם בתחומים אחרים - נניח שינוי דרך החשיבה ביחס לשאלות בטחוניות (דרך מערכתית יותר כמו בספרו של עמוס הראל) או ביחס לשאלות רבות אחרות (כמו איך מבררים את האמת או איך מבררים מהי התנהגות מוסרית). אני מקווה שלא יצא מעורפל מידיהאזרח דרור • שיחה 09:50, 27 בספטמבר 2026 (IDT)

  השאלות טובות, המסקנה שגויה. אייל • שיחה 20:02, 27 בספטמבר 2026 (IDT)

גמר חתימה טובה!

גמר חתימה טובה לכל העורכים! בנימה אישית, סליחה אם פגעתי במישהו מכם השנה. יודוקוליס • המכולת • אריק ושלום המלכים! 16:38, 20 בספטמבר 2026 (IDT)

גמר חתימה טובה ויום כיפורים מוצלח לכולם, סליחה אם פגעתי במישהו לאורך השנה האחרונה, וצום קל לכל מי שצם כמוני! עידו כהן (Idoc07 | שיחה | תרומות) ט' בתשרי ה'תשפ"ז • 16:46, 20 בספטמבר 2026 (IDT)

כנ"ל. ‏Pixie.ca‏ • שיחה 23:01, 20 בספטמבר 2026 (IDT)

תוכנית הטלוויזיה הזירה בכאן 11

לכל מי שלא מכיר התוכנית הזירה (תוכנית טלוויזיה), שמשודרת בכאן 11, היא שעשועון ידע כללי, בהנחיית רשף לוי, שמשתמשת לא מעט בצילומים מויקיפדיה. אתמול זיהיתי באחד מהפרקים צילום שגם אני צילמתי של הדנקל. כל הקרדיטים ניתנים בכתוביות בסוף הפרק, אבל מעניין אותי לדעת את דעתכם: האם לא כדאי שיוצרי התוכנית יציגו ע"ג הצילום בעת השידור את הקרדיט המתאים לכל יוצר? לצפייה בפרק הרלוונטי, ולקטע עם הצילום: דקה 42:20 --Yossipik - שיחה 🎗 11:39, 23 בספטמבר 2026 (IDT)

לא שאני צופה יותר מידי אבל סביר להניח שהקרדיט מפריע ויזואלית, נדמה לי גם שהשמחה בשימוש בתמונה ברשת (קרה גם לי השבוע...) גוברת על הדחף לקרדוט. אייל • שיחה 23:10, 23 בספטמבר 2026 (IDT)

דווקא יש את התוכנית של רוני קובן, שמציגה קרדיטים תוך כדי מעבר על צילומים בפריים בקיר הצילומים המוכר, שמציג בפניי המרואיינים. מעניין גם אם יש תוכניות נוספות שמשתמשות בצילומים מהויקיפדיה --Yossipik - שיחה 🎗 10:05, 25 בספטמבר 2026 (IDT)

הזמנה למפגש גישור וחוסן

חברי וחברות קהילה יקרים, עריכה בוויקיפדיה יכולה להיות משמעותית ומספקת, אך לעיתים גם מורכבת. דיונים טעונים, מחלוקות וחיכוכים עלולים ליצור עומס ולהקשות על המשך הפעילות.

עמותת ויקימדיה ישראל בשיתוף מרכז הגישור והדיאלוג הקהילתי ברעננה, מזמינה את עורכי ועורכות ויקיפדיה למפגש היכרות עם המיזם שעת גישור וחוסן.

במסגרת המיזם ניתן לקבל שעת ייעוץ וליווי עם מגשר/ת מוסמך/ת, במרחב מקצועי, דיסקרטי וניטרלי:

• ייעוץ פרטני: לקבלת הקשבה, הכוונה וכלים להתמודדות עם קונפליקט או עומס שנוצר במהלך דיונים.
• מפגש גישור משותף: דיאלוג מונחה בין שני עורכים/ות, בליווי מגשר/ת, במטרה ליישר את ההדורים ולסייע בפתרון המחלוקת.

במפגש נכיר את המיזם ואת הדרכים שבהן ניתן לקבל הקשבה, הכוונה וכלים מעשיים להתמודדות עם מצבים מורכבים בקהילה.

• יוםי ד’
• 14.10.2026
• 17:00
• מפגש מקוון (Zoom) - ההשתתפות ללא עלות אך מותנית בהרשמה מראש

Noam-WMIL • שיחה 12:17, 28 בספטמבר 2026 (IDT)

סיתי חסמה מחמד עלי

נפטרה בגיל מאה. בעלה חי וגם הוא כבר בן מאה! ~2026-44477-22 • שיחה 07:31, 29 בספטמבר 2026 (IDT)

סקר: הפסקול האהוב עליכם

מהו פסקול הקולנוע האהוב עליכם (לא כולל סרטי מחזמר)?

• מותר לאגד פסקולים של סדרות סרטים בעלי אותה המשכיות, שכן האז הפסקול הוא יצירה ארוכה יותר שמקיפה את כל סדרת הסרטים ומתפתחת בהתאם.
• מותר לבחור/להצביע עד 3 פסקולים.
• מותר ורצוי לנמק.

– ד"ר MathKnight ✡ (שיחה) 14:57, 1 באוקטובר 2026 (IDT)

פסקולים של משחקי וידאו נחשבים? TheStriker • שיחה 10:14, 5 באוקטובר 2026 (IDT)

לא. – ד"ר MathKnight ✡ (שיחה) 18:51, 6 באוקטובר 2026 (IDT)

חבל. כיום משחקי וידאו (במיוחד משחקי AAA) מגיעים עם פסי קול שלא יביישו סרטי קולנוע. אז אם כבר, הפסקול הראשון ובינתיים היחיד שעולה לי לראש הוא של סרטי המטריקס עם קטעים כמו Mona Lisa Overdrive (רפרנס לספר באותו שם מאת ויליאם גיבסון) שבו השתתף הרכב הטראנס ג'ונו ריאקטור, או Neodämmerung ("דמדומיו של ניאו", רפרנס לדמדומי האלים של וגנר) שמושר בסנסקריט ומילותיו נלקחו מהאופנישדות ומתאימות מאוד לתמה הכללית של הסרטים. TheStriker • שיחה 15:37, 8 באוקטובר 2026 (IDT)

וגם זכה לרמיקס בשם Navras שאף הוא מבית ג'ונו ריאקטור ומופיע בכתוביות הסיום של מטריקס רבולושנס TheStriker • שיחה 15:38, 8 באוקטובר 2026 (IDT)

הסקר

שר הטבעות (טרילוגיית סרטים) מאת הווארד שור

1. מוזיקה אפית מלאת אווירה ועומק, רבת-רבדים שמשלבת תזמורת סימפונית עם מקהלה. הפסקול מאפיין את התרבויות והגזעים השונים בלגנדריום של טולקין ומפתח לכל גזע או אומה פסקול ייחודי לה, לצד פסקול כללי של פנטזיה. הפסקול לא רק עמוק ומלא הוד אלא כולל גם נעימות קליטות שנחרתות בזיכרון. לא במקרה שור זכה עליו ב-3 פרסי אוסקר. – ד"ר MathKnight ✡ (שיחה) 14:57, 1 באוקטובר 2026 (IDT)

מלחמת הכוכבים מאת ג'ון ויליאמס (מלחין)

1. מוזיקה אפית שהפכה לאחת מנעימות הקולנוע הידועות ביותר: הפתיח האייקוני, The Imperial March של דארת' ויידר, נעימת ה"כוח", Duel of Fates, נעימת האהבה של אנאקין סקייווקר ופאדמה אמידאלה, קרב הגיבורים, פקודה 66 ולידתו של דארת' ויידר לצד מארש הלווייתה של פאדמה - כולם הכפו לקלאסיקות קולנועיות. – ד"ר MathKnight ✡ (שיחה) 14:57, 1 באוקטובר 2026 (IDT)

באטמן (1989) ובאטמן חוזר מאת דני אלפמן

1. מוזיקה גותית נאו-קלאסית נהדרת, שהולידה את באטמן האפל של הקולנוע. הפתיח האייקוני המזוהה עם הסרט ו-Descent Into Mystery בו באטמן מסיע את ויקי וייל למערת העטלף הפכו לקלאסיקה קולנועית, והאחרון הוא גם נעימת נהיגה מצוינת שמשלבת בין מוזיקה אפית למוזיקה גותית. הפסקול של סרט ההמשך הוא עוד יותר גותי ואימתי ומשלב מקהלות ילדים וכינורות. – ד"ר MathKnight ✡ (שיחה) 14:57, 1 באוקטובר 2026 (IDT)

הרשימה שלי

תודה על ההזמנה לכתוב על מוזיקה ועל פסקולים. רק המחשבה והזיכרונות שמילאו את הראש והלב היו פרס ראוי. הרשימה איננה דירוג ויש עוד פסי-קול שאהובים עלי באותה מידה לאלו שבחרתי הפעם לשתף, האהבה היא גבירה קרת-לב.

• צוללת צהובה — הפסקול של להקת החיפושיות לסרט המצויר הפסיכדלי. שבו השירים אינם רק הפסקול, אלא החומר שממנו עשויים הדימויים, הצבעים והפנטזיה שעל המסך. המוזיקה של הלהקה ליוותה חלק גדול מהילדות שלי. אני מבוגר מספיק ועדיין זוכר את הבאזז כשיצאו לראשונה לרדיו השירים שבאו מרחוק ונשאו קולות של עולם אחר. את הסרט ראיתי שנים לאחר מכן, בעותק עלוב באולם קולנוע עלוב עוד יותר, וגם כך הסרט היה מדהים בעושרו. עבורי הוא היה מעבר מנטלי מסרטי האנימציה המצוירים של דיסני (שהפסקולים של חלקם ראויים להיכנס לכל רשימה, למשל ספר הג׳ונגל) אל אנימציה כיצירה בוגרת המיועדת גם למבוגרים. בכלל, הפסקולים שהחיפושיות יצרו לסרטים שלהם ראויים בעיני להיכלל בכל רשימה. התקליט Help! היה התקליט הראשון של מוזיקת פופ בבית הוריי. את הסרט, שראיתי שנים רבות לאחר מכן, לא עמד ברף שהציב הפסקול. אבל הדיסוננס הגדול ביותר עבורי היה התקליט - הפסקול Magical Mystery Tour שמכיל שירים מדהימים במורכבות ובבגרות המוזיקלית שלהם, בעוד הסרט ממש לא.
• גיבור מקומי. הלכתי לראות את הסרט בגלל שאת הפסקול כתב מארק נופלר למרות שבדרך כלל אני בוחר סרטים בדרך יותר מיושבת ומוזיקה בדרך יותר אקראית. את היצירה של נופלר גיליתי כמה שנים קודם לכן בחנות תקליטים קטנה, "פיקדילי", בירושלים. בשנת 1979, בדחף רגעי, ראיתי בחלון הראווה את התקליט הראשון של הלהקה, קניתי אותו ואהבתי. הלכתי לסרט כשהייתי עדיין תחת השפעתו של התקליט השני של הלהקה ושל היוצר, Love Over Gold, שקניתי לאחר מכן. הסרט התגלה כיהלום קטן: סיפור פשוט וחכם, מצחיק ונוגע ללב. וגם הפסקול: אינטימי, מהורהר, כזה שנשאר בראש ובלב זמן רב ונעים לשמוע בכל מקום ובכל שעה. יש בו שילוב של גיטרות, מוזיקה קלטית, צלילים כמעט חלומיים ומוטיבים שיוצרים תחושה של געגוע למקום שאולי קיים רק במחשבות שלנו ארכיטיפ של מקום שקיים בחלומות של כולנו, המוזיקה ממיסה את הגבול בין סיפור לבין אגדה, נשמעת לעיתים מתוקה, אבל שזורה בעצבות מתמדת. פסקול מתוחכם, מורכב שעשוי במינימליזם לצערי. לא הצלחתי לשחזר את ההצלחה, הסרט "קאל" (Cal (1984 film)) שיצא שנה או שנתיים לאחר מכן לא דיבר אלי ופס הקול של נופלר ששוב היה הסיבה ללכת לקולנוע לא הצליח להרשים אותי, והפניתי את תשומת הלב שלי לאמנים אחרים.
• הפסקול האחרון ברשימה הוא של סרט שלא ראיתי, אבל המוזיקה מצאה אותי. הסרט הוא המעלית לגרדום (Ascenseur pour l'échafaud ), סרט משנת 1958 והמוזיקה היא של מיילס דייוויס. פס הקול הוא בעצמו פילם נואר, או פס הקול האולטמטיבי לסרטים בסגנון, התגלמות אבסטרקטית של שחור ולבן המקבילה המוזיקלית לטקסטים של ריימונד צ'נדלר או דשיל האמט ולא פחות טרומן קפוטה. אין כאן כמעט שום ניסיון לצייר מקום או להגדיר זמן. יש חצוצרה בודדת, הרמוניות איטיות, קצב מינימלי והרבה מאוד מרחב. גם מבלי לראות את הסרט אני רואה חללים, מקומות ואנשים וגם ההפך נכון כשאני קורא או חושב או חולם בהקיץ בשחור-לבן אני במרחב מוזיקלי המשלב את הרגש עם כתמים של אור וחושך. ולא מיותר לומר: גם למי שלא מתחבר למוזיקת ג'אז המוזיקה נגישה ומענגת.

שוב תודה וסליחה שהארכתי וחרגתי במעט מכללי הפורמט. עדי בן אשר (נטעדי) • שיחה 14:54, 8 באוקטובר 2026 (IDT)

סיור אלף מילים ביום שישי 23 באוקטובר 2026, ב-09:00 בגבעתיים

אלף מילים - גבעתיים

אחרי החגים שמח לכולם! כולכם מוזמנים להירשם לסיור אלף מילים ביום שישי 23 באוקטובר 2026, ב-09:00 בגבעתיים!

חיים שלמים בין שתי גבעות בגבעתיים - סיור מגבעת רמב"ם לגבעת קוזלובסקי, בהובלת עובד כהן.

נקודת מפגש: רחל 2 גבעתיים, ב-09:00 בבוקר בדיוק. לתשומת ליבכם: המסלול עובר בעלייה תלולה מאוד ואינו מעגלי - סיום בגולומב 72.

מעבר בין שתי הגבעות - מהגבול המערבי של גבעתיים עם תל-אביב - ועד לגבול המזרחי עם רמת גן. הסבר על הילדות בגבעת רמב"ם והחיים בגבעת קוזלובסקי - שזורים בהיסטוריה של גבעתיים.

המסלול יכלול, בין היתר הליכה וסיפורים בתחנות הבאות: דרך הגבורה, מגרש סולל בונה, בית הולדתי, גן הנרייטה סאלד ובריכת רמב"ם + הספרייה העירונית. הליכה ברחובות שכונת רמב"ם לקראת רחוב ויצמן. דיון קצר על אולפני גבע, תכנון עירוני ועל שטח "9". עלייה ברחוב גולומב לבית ספר אורט, בו למדתי גם אני וגם ילדיי. סיפורי ילדות. עלייה תלולה לצומת "המהבהבים" ודיון על רחוב הכנסת, מכבי האש, סליק ועדי, בית ספר כצנלסון, וסיפרי הווי מבית הספר היסודי (גם אני וגם שלושת ילדי למדנו שם). עלייה לגבעת קוזלובסקי וכניסה לגן העלייה השנייה: סיפורי גינת החקלאות, גן העלייה השנייה וטבע עירוני. סיפור הצעת הנישואין בתצפית והמשך ירידה לכיוון רחוב בן-גוריון (מודיעין לשכבר), לדירה בה אני חי כחמישים שנה, כולל סיפורים מהשכונה, ותצפית לשכונות קריית בורכוב ותל גנים מרמת גן.

תודה רבה! ‏Ovedc • שיחה 15:09, 4 באוקטובר 2026 (IDT)

רכישת ידידים בויקיפדיה

שלום לכולם. אני בויקיפדיה קרוב ל-4 שנים, אך שמתי לב שאין לי מספיק חברים ויקיפדים. אני לרוב עובד לבד, ונתקל בויקיפדים אחרים בדרך כלל במצבים פחות ידידותיים או כאלו שאני יוזם שאלה בנושא ספציפי עבורם. לאחרונה ייעץ לי ויקיפד ידוע להתייעץ עם כמה עורכים לגבי טיוטה שיש לי, אך אז הבנתי שאין לי ממש עורכים שאני מיודד או בקשר כלשהו איתם, והייתי שמח שיהיה לי כמה כאלו. אני מחפש ויקיפדים ידידותיים בלבד, ואני גם משתדל להיות כזה. בעיניי זה להיות יותר חלק מוויקיפדיה, לאחל איחולים לימי הולדת ותאריכים נוספים, וכמובן להיות בקשר ויקיפדי או מעבר לו, למי שירצה.

אם יש לכם מה לומר או להוסיף בנושא, יותר מאשמח לתגובתכם כאן.

אם תרצו לעזור בטיוטה הנ"ל, או לעבור איתי לשיחה יותר פרטית (לעומת כיכר העיר) בבקשה צרו איתי קשר בדף השיחה. תודה מראש ויום טוב. ספר כחול • שיחה 01:31, 6 באוקטובר 2026 (IDT)

לא בהכרח מתאים עבורך, אבל לנושא הכללי של הדיון:תזכורת: יש גם מפגשים שונים. לדוגמה, אני רואה בלוח המודעות עכשיו מפגשי אלף מילים מתוכננים – ביום שישי הזה ועוד שבועיים. זה אמנם מפגש שמטרתו העיקרית היא צילום תמונות במקום בארץ, אבל יש לו תוצר לוואי של טיול במקום עם כמה ויקיפדים ווויקיפדיות. יש מדי פעם מפגשי עריכה שונים במסגרות שונות, וכמובן: פעמיים בשנה מפגש כללי. כמובן שכל זה מיועד בפועל לישראלים בלבד (לא כולנו כאלו) ולמי שמוכנים ויכולים להיפגש (לא כולנו כאלו). Tzafrir • שיחה 07:57, 6 באוקטובר 2026 (IDT)

תודה @Tzafrir, אך מפגשים אלו לרוב רחוקים ממקום מגוריו, כך שלרוב הם פחות רלוונטים. אך תודה על העצה. אשמח לענות נוספות. ספר כחול • שיחה 10:26, 6 באוקטובר 2026 (IDT)

אתה מוזמן לשרת הדיסקורד הויקיפדי, האווירה שם קצת יותר חברתית ומשוחררת מאשר בדפי השיחה כאן. TheStriker • שיחה 13:13, 7 באוקטובר 2026 (IDT)

דיון: שינוי שם הערך "ג'וזף קינג" ל"ג'ו היל (סופר)"

― הועבר לדף ויקיפדיה:לוח מודעות#דיון: שינוי שם הערך "ג'וזף קינג" ל"ג'ו היל (סופר)"

עוד על בינה מלאכותית וויקיפדיה

בבלוג של ויקימדיה. אייל • שיחה 23:16, 15 באוקטובר 2026 (IDT)