ח'לוותיה ג'אמעה רחמאניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תבנית:העברה

המסדר הח'לותיה המשולב, אל רחמניה (الطريقة الخلوتية الجامعة الرحمانية)

מִסְדַּר אל-חַ'לְוַותִ֫יַּה אל-גַ֫'אמִעַה א-רַּחְמַאנִ֫יַּה (בערבית: الطريقة الخلوتية الجامعة الرحمانية, בעברית: מסדר החַ'לְוַותִ֫יַּה המשולבת [של] רחמן) הוא מסדר סופי, סוני.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכיבי השם:[1]

  1. הבסיס הוא הח'לוותיה.
  2. המסדר הוקם על ידי השייח' עבד א-רחמן א-שריף (عبد الرحمن الشريف) ולכן נקרא על שמו (רחמאניה).
  3. הוא נקרא המשולב, כי הוא משלב שמונה מסדרים וזרמים סופיים: דסוקיה (ער'), ריפאעיה (ער'), קאדריה (ער'), א-טריקה אל-בדוויה (ער'), שאד'יליה (ער'), שאד'יליה ישרוטיה (ער'), נקשבנדיה, וא-טריקה אל-אידריסיה (ער').[2] מאז שנת 1988 השייח' הוא: חוסני חסן ח'יר א-דין א-שריף (ער').[3][4]
שייח' חוסני חסן א-שריף

עקרונות המסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרונות המסדר מחייבים מחשבה והבנה עמוקה של הדת על רבדיה, מהחיצוני אל הפנימי ומהצורה אל התוכן ובתוך כך מתחייב איזון בין הנשמה, הגוף, הנפש, הלב, הזיכרון והמחשבה.

הבסיס של הסופיות מתחילה בקיום החוקים הקדושים של האסלאם.[5] השייח' עבד אל-רחמן א-שריף הבהיר את עמדתו לגבי הסופיות:

"מי שהוא סוּפי ולא מסכים עם הדרך – הוא כופר.

מי שמבין בחוקי האסלאם ולא נוהג בסוּפיות – הוא חוטא.

מי שמבין במשפט ובסופיות – הגיע לאמת".[5]

מחויבות לשריעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל המסדרים הסופיים, גם מסדר רחמאניה רואה באמונה באסלאם וקיום חוקי השריעה, בסיס ומסגרת,[2] ורק לאחר מכן אפשר להעמיק ולהגיע לליבה שהיא הדרך הסוּפית.[5]

חברתו של שייח' חונך[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישום השריעה (במילים, במעשים ובהליכות), מנוגד לטבעו החופשי של כל אדם ולכן הוא חייב להיעשות בחברת שייח' "יורש", קרי: ממשיך הדרך, שאינו מסתפק בלימוד התאורטי, אלא מלמד באופן מעשי, תוך דוגמה אישית וליווי צמוד.[5] לרוב יש לכל שייח' מספר תלמידים וכתוצאה מהחניכה האינטנסיבית נוצר מעין "מעגל פנימי" של מקורבים, שבהמשך, יהיו ממשיכי הדרך.[6]

ידע והבנה נכונה של הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה מדגישה את ההכרח בהבנה נכונה של הדת ודבקות באמונה האסלאמית, אך ברור שלא כל האנשים מגיעים לדרגה נעלה. השיטה מדגישה שכל מי שמבקש ללמוד, ימצא מה נדרש ממנו, כחובה אינדיבידואלית.[5]

מחויבות לתפילות קבועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם הסוני, מקובל לחזור ולשנן את שמות האל, או פרקי הקוראן, או לחזור על תפילות מסוימות (לשם כך אפשר להיעזר במחרוזת תפילה – מִסְבַּחָה, שעל פי המסורת קיימת כבר מהמאה השביעית).[7] מתוך כך התפתחו כל מיני ריטואלים של "תפילות רשות" שנקראות אל-אָאוּרָאד (الأوراد).[8] בשיטה הרחמאנית שייח' המִסדָר, או על ידי השייח' המלווה, קובעים את האאוראד, כדי לסייע לתלמידים לטהר את מחשבותיהם.[5]

יישום עמודי התווך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשם שלאסלאם יש חמישה עמודי תווך (أركان), לאמונה האסלאמית, יש שבעה עמודים לסוּפי במסדר רחמאניה: אהבה, ציות, זיכרון, מחשבה, שתיקה, רעב ובידוד.[9]

חשיבות העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישת השיטה מדגישה גם את חשיבות העבודה והמאמץ ביישום המעשי של כל מה שהתלמיד לומד. כך למשל, בנוסף לקיום מצוות ה"צדקה" באופן פרטני, יש להתנדב לאגודות צדקה ומעשי צדקה בקהילה, כמו לסייע בבית יתומים, במסגד, במרכזי חלוקת סיוע למשפחות נזקקות וכדומה. השיטה של המסדר, באמצעות גישתה המשולבת, גורמת לכך שהתלמיד משרת, לא רק את החברה המקומית, אלא את כלל האומה, "כדי שתוכל להתרומם משקיעתה ולהיות בחזית העמים".[5]

מוסר והליכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כל אדם במסדר לנהוג באופן מוסרי ובנימוסים טובים, בכל מעשיו והתנהגותו ולא רק בעת הפולחן בדתי. הדברים אמורים לא רק לגבי מוסלמים, אלא כפי כל אדם.[5]

ה"זאוויה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההיסטוריה המסגד היה מרכזי בחייו של כל מוסלמי ובקיום הקהילתי. בשנים האחרונות, תפקידו של המסגד השתנה והצטמצם לקיום תפילות בלבד. מסיבה זו נבנתה במסגד זאוויה (בערבית: زاوية), כלומר: פינה שבה יכולים אנשי המסדר לשהות, לקבל שיעורים מהשייח' המלווה, להתפלל עם חברים, או לחלופין: להתבודד.[5]

השקפת המסדר על קבוצות אסלאמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקפת המסדר היא שכל המוסלמים שואפים לטוב, כל אחד בדרכו והדבר דומה לענפים (שונים) שיוצאים מתוך אותו גזע. המסדר אינו מכריז על אף מוסלמי ככופר, או חוטא, אלא אם כן מדובר במי ש"האומה הסכימה פה אחד על חוסר אמונתם, כמו הבהאים".

תהליך ההתפתחות של האומה מחייב שלא להדיר אף אדם או קבוצה, אלא להפך, יש לקיים דיאלוג מתמיד עם כל המוסלמים, מתוך קבלת האחר וכיבוד דעתו.[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ محمد أبو رمان מחמד אבו רומאן (2020). أسرار الطريق الصوفي (PDF) (בערבית) (2 ed.). مؤسسة فريدريش. p. 215-240. ISBN 978-9923-759-15-8. אורכב מ-המקור (PDF) ב-12 דצמבר 2023.
  2. ^ 1 2 التعريف بالطريقة. موقع الطريقة الخلوتية الجامعة الرحمانية. (אורכב 21.06.2015 בארכיון Wayback Machine)
  3. ^ مؤسس دار الإيمان الشيخ حسني الشريف. موقع الطريقة الخلوتية الجامعة الرحمانية. (אורכב 25.04.2016 בארכיון Wayback Machine)
  4. ^ "الطريقة الخلوتية الجامعة الرحمانية - زوايا الاشراف المغاربة" (בערבית). אורכב מ-המקור ב-2023-04-29. נבדק ב-12 דצמבר 2023.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 "منهج الطريقة - الطريقة الخلوتية الجامعة الرحمانية" (בערבית). נבדק ב-12 דצמבר 2023.
  6. ^ The Shadhili Tariqa
  7. ^ Ian Richard Netton, Encyclopedia of Islamic Civilization and Religion, 2013, עמ' 1933, 1926
  8. ^ ד. איילון, פ. שנער, מלון ערבי עברי, ירושלים: מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1972, עמ' 411
  9. ^ "أركان الطريقة -" (בערבית). אורכב מ-המקור ב-2023-05-07. נבדק ב-2023-05-08.