יומן מסנן ההשחתות

'{{פירוש נוסף|נוכחי=[[דמות מקראית|דמות המקראית]]}} {{מנהיג | שם בשפת המקור = משה | תמונה = Rembrandt - Moses with the Ten Commandments - Google Art Project.jpg |כיתוב = [[משה שובר את לוחות הברית]], [[רמברנדט]] | תאריך לידה = [[1392 לפנה"ס]] (על פי [[הכרונולוגיה המקראית והמסורתית]]) או סביבות [[1531 לפנה"ס]] | תאריך לידה עברי = [[ז' באדר]] {{קישור לשנה עברית|2368}} | תאריך פטירה = [[1273 לפנה"ס]] (על פי [[הכרונולוגיה המקראית והמסורתית]]) או סביבות [[1411 לפנה"ס]] | תאריך פטירה עברי = [[ז' באדר]] {{קישור לשנה עברית|2488}} | מקום לידה = [[גושן]], [[מצרים העתיקה]] | מקום פטירה = [[הר נבו]] | עיסוק = - | דת = [[יהדות]] | שם מלא = משה בן עמרם | כינוי = משה רבנו | תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג |שם התפקיד=מנהיג עם ישראל |למניין=1 |התחלת כהונה= |סיום כהונה= |מנהיג דת בתקופה=[[אהרן הכהן]], [[אלעזר הכהן]] |הקודם בתפקיד= |הבא בתפקיד=[[יהושע בן נון]] |תואר סגן 1=סגן מנהיג עם ישראל |סגן 1=[[יהושע בן נון]]}} | בת זוג = [[צפורה]] | שם השושלת = [[לוי (דמות מקראית)|לוי]] | אב = [[עמרם|עמרם בן קהת]] | אם = [[יוכבד|יוכבד בת לוי]] | צאצאים = [[גרשום (דמות מקראית)|גרשום בן משה]]{{ש}}[[אליעזר (בן משה)|אליעזר בן משה]] }} [[קובץ:Philippe de Champaigne - Moses with the Ten Commandments - WGA04717.jpg|ממוזער|260px|"משה והלוחות", ציור מאת [[פיליפ דה שאמפן]], [[1648]]]] '''מֹשֶׁה''' או '''מֹשֶׁה רַבֵּנוּ''' (לפי מדרש [[סדר עולם]]: [[ז' באדר]] {{קישור לשנה עברית|2368}} – ז' באדר {{קישור לשנה עברית|2488}}) הוא [[דמות מקראית]]. נבחר על ידי האלוהים להיות מנהיגם של [[עם ישראל]] ולהוציאם מ[[מצרים]]. לפי המסופר ב[[ספר שמות]], נבחר על ידי האלוהים כדי להנהיג את [[יהודים|בני ישראל]] בצאתם מ[[יציאת מצרים|מצרים]], ושפטם ארבעים שנה בעת לכתם ב[[מדבר סיני|מדבר]] ל[[ארץ ישראל]]. משה קיבל את התורה מהאלוהים ב[[מעמד הר סיני]] ומסרה לעם ישראל. האמונה בנבואתו של משה היא העיקר השביעי ב[[עיקרי האמונה היהודית|שלושה עשר העיקרים]] של ה[[רמב"ם]]. משום כך, היהדות כונתה לעיתים לאורך ההיסטוריה "דת משה". משה נחשב כנביא מרכזי גם באמונות [[מונותאיזם|מונותאיסטיות]] אחרות, כגון ה[[נצרות]] וה[[אסלאם]]. בקרב ה[[שומרונים]] הוא נחשב לנביא היחיד אי־פעם. על פי המקרא, ימי ילדותו ונערותו עברו על משה בבית [[פרעה (דמות מקראית)|פרעה]], שליט מצרים. תקופה משמעותית בחייו עברה עליו ב[[מדין]] ובגיל שמונים חזר למצרים כדי להנהיג את עם ישראל כשאלוהים גאלם מהשעבוד שם. משה לא זכה להיכנס עם בני ישראל ל[[ארץ כנען]] ומת לאחר שראה אותה מפסגת [[הר נבו]]. ==דמותו במקרא== [[קובץ:Moses and Aaron with the 10 Commandments 1674.jpg|ממוזער|Aron de Chavez: משה ואהרון עם 10 הדיברות|260px]] [[קובץ:Alexey Tyranov. Moses' mother.jpg|260px|ממוזער|Alexey Tyranov: יוכבד ומרים מחביאות את משה בתיבה בין קני הסוף]] [[קובץ:Alexandre Bida - Moses - Walters 37909.jpg|260px|ממוזער|Alexandre Bida: משה, רועה צאן]] [[קובץ:File-Tintoretto,_Jacopo_-_Moses_Striking_Water_from_the_Rock_-_1577_-_122kb.jpg|שמאל|ממוזער|260px|[[טינטורטו]]: משה הכה בסלע ויצאו ממנו מים]] ===נערותו=== {{ערך מורחב|משה בתיבה (סיפור מקראי)}} לידתו של משה מתוארת על רקע שיעבודם של בני ישראל במצרים, המגיע לשיא בגזירתו של פרעה {{ציטוטון|כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו}}. בזמן הזה נולד משה ל[[עמרם]] ו[[יוכבד]] בני [[שבט לוי]], ומוצפן שלושה חודשים מפחד המצרים. משראתה אמו שאין עוד אפשרות להחביאו, היא מניחה אותו ב[[תיבת גומא]], בסוף שעל שפת ה[[נילוס|יאור]]. בתו של פרעה (לפי המדרשים זוהי [[בתיה בת פרעה|בִּתיה בת פרעה]], אשר מוזכרת בספר [[דברי הימים]]) רואה אותו שם, חומלת עליו, קוראת לו בשם "משה", {{ציטוטון|כי מן המים משיתיהו}}{{הערה|ישנן הצעות אחרות באשר למשמעות ומקור שמו. ראו בפרק [[#שמו של משה|"שמו של משה"]] בערך זה}}, ומגדלת אותו אצלה. אחותו של משה, [[מרים הנביאה]], מציעה לבת פרעה שתמצא לה [[מינקת]] מן העבריות, הלוא היא יוכבד האם, ובעצם מחזירה אותו באופן זמני לחיק המשפחה המקורית. התורה לא הסבירה מדוע גזר פרעה לפגוע דווקא בבנים ולא בבנות. תשובה לכך ניתן למצוא במקורות בתר-מקראיים שונים. על פי ה[[תרגום המיוחס ליונתן]] (לשמות א, כב), פרעה ידע על לידתו הצפויה של משה כגואלם של בני ישראל, מתוך חלום שפירשו לו חרטומיו. על פי מדרש [[שמות רבה]], אלה אמרו לו: "גואל ישראל נתעברה בו אמו"{{הערה|{{מדרש רבה|שמות|א|יח}}.}}. [[יוסף בן מתתיהו]] הסביר בספרו "[[קדמוניות היהודים]]" כי דבר אלוהים נגלה אל עמרם בחלום, בו נאמר לו כי בנו העתיד להיוולד, הוא הבן "שבגלל פחדם מפני היוולדו דנו המצרים למיתה את ילדיהם של כל ישראל"{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר שני, פרק ט, פסקה ג, סעיפים 212–217.}}{{הערה|ב[[הספרים החיצוניים|ספר החיצוני]] '''[[קדמוניות המקרא]]''' נאמר כי גם בת פרעה חלמה חלום, שבעקבותיו ירדה לרחוץ ביאור (פרק ט, פסוק טו), וגם למרים נגלה בחלום דבר הולדתו של אחיה המושיע (פרק ט, פסוק י).}}{{הערה|[[יאיר זקוביץ]], [[אביגדור שנאן]], '''לא כך כתוב בתנ"ך''', פרק יח: איך הייתה לידתו של משה?, עמ' 151–154: לדעת המחברים, נראה כי מדובר במסורת קדם-מקראית שהמשיכה את חייה בעל פה עד שהופיעה בספרות הכתובה הבתר-מקראית.}}. === בריחת משה למדין === משגדל משה בבית פרעה, יצא יום אחד וראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. משה הרג את המצרי וטמן אותו בחול. ביום אחר רואה משה שני עברים נצים האחד עם חברו, ומתשובתם לנזיפתו, מתברר לו שעובדת הריגתו את המצרי נתגלתה. משה חושש שפרעה ישמע על כך ויבקש להמיתו, ו[[בריחת משה למדין|משה נמלט מפניו למדין]]. במדין המשיך משה בקו האופייני לו; בראותו לצד הבאר את בנות [[יתרו]], כהן מדין, והן מגורשות על ידי הרועים, הוא הושיע אותן והשקה את צאנן. בעקבות זאת התקבל משה בכבוד מלכים אצל יתרו, אשר נתן לו את [[צפורה]] בתו לאישה, ולמשה נולדו שני בנים: [[גרשום (דמות מקראית)|גרשום]] ו[[אליעזר (בן משה)|אליעזר]]. חלק מהפרשנים קישרו בינה לבין "האישה הכושית", כנראה משבטי [[כושן]], המוזכרת ב[[ספר במדבר]], [[פרשת בהעלותך]]{{הערה|ראו: הערך: כושן, לכסיקון מקראי, עמ' 391; במדבר, פרק י"ב}}. ===בגרותו=== משה הפך ל[[רועה צאן|רועה הצאן]] של יתרו ב[[מדבר]], וכך לאחר שנים רבות הוא מגיע אל מחזה מופלא: שיח סנה שבוער ולא מתאכל ([[הסנה הבוער]]). אז נגלה אליו האל לראשונה ומבשר לו שהוא אשר יושיע את ישראל מצרתם. משה ביקש להשתחרר מהשליחות הזאת, ואף התווכח עם האל וכן ביקש ממנו אותות ומופתים שיאמינו לו, אך בסופו של דבר הוא יוצא לתפקיד שנועד לו. כמענה לטענתו שהוא סובל מ[[גמגום]], ממנה לו האל את אחיו הבכור [[אהרן]] לדובר. בגיל שבעים ותשע הגיע משה למצרים, והתחיל בסדרת פניותיו אל פרעה וב[[עשר מכות מצרים|עשר המכות]], שבסופו של דבר הובילו ל[[יציאת מצרים]]. לא ידוע מה עשה בכל אותו הזמן מאז נערותו ועד גיל מופלג זה. יש מדרשים המספרים על היותו מלך כוש (חלק מן הפרשנים הקלאסיים אימצו אותם אך אחרים דחו אותם לחלוטין). יש ששיערו, על סמך רמזים ב[[ספר יחזקאל]], שמשה אכן הגיע למצרים בגיל צעיר, אך בני ישראל לא שמעו אליו לעזוב את [[עבודת אלילים|עבודת האלילים]] שבידם ועל כן רק כעבור דור נוסף חזר{{הערה|הרב [[יעקב מדן]], [http://www.hatanakh.com/articles/קורות-משה-עד-יציאת-מצרים קורות משה עד יציאת מצרים] ב[[אתר התנ"ך]] של [[מכללת הרצוג]]}}. לאחר ששב משה למצרים, תבע משה מפרעה, בשם האלוהים, לשחרר את עם ישראל. כשפרעה סירב, ניחתו עליו עשר מכות. לאחר המכה העשירית, [[מכת בכורות]], נעתר פרעה לשחרר את עם ישראל שיוצא אל המדבר. אולם, לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים רדפו המצרים אחריהם אל עבר [[ים סוף (אתר מקראי)|ים סוף]]. [[קריעת ים סוף]] אירעה ובני ישראל חצו את הים ביבשה זמנית שנוצרה בשיטחו. אולם, כל חיל מצרים טבע בים. לאחר שבעה שבועות הגיע העם ל[[מעמד הר סיני]] ובו הוריד משה לבני ישראל את ה[[תורה]]. מתן התורה נחשב מאז למעשה המכונן של עם ישראל. ===מנהיגותו=== משה המשיך להנהיג את העם בכל משך ארבעים שנות הנדודים במדבר, לפני הכניסה לארץ ישראל. במשך תקופה זו, הוא התנסה פעמים רבות על ידי העם המרדן, ואף חולל נסים רבים. באחת מהפעמים, משה מבקש מה' שיפטור אותו מהנהגת העם ואומר לאלוהים 'לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי'<ref>במדבר יא יד</ref>. בפעם אחרת נענש משה, שלא ינהיג את העם בכניסתם העתידה לארץ ישראל, ואף לא יכנס כלל לארץ ישראל. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם"{{הערה|ספר במדבר, פרק כ' 12}} ככל הנראה מדובר בפרשת מי המריבה: משה ואהרון אמורים היו לדבר אל הסלע ואז היה אמור הסלע לתת מים. במקום זאת הכה משה בסלע. היה קטן אמונה, הכה בסלע במקום לדבר איתו בעיני העם הצופה, אותו אקט נראה כחוסר אמון באל. יש הטוענים כי כעסו של משה היה לא במקום והיה בו [[חילול השם]]{{הערה|רמב"ם, שמונה פרקים, עמ' קפב, הוצאת מוסד הרב קוק}}, בין אם מדובר בחוסר אמון או ביחסי ציבור כושלים, נראה שבכוונה עירפלה זאת התורה. על פי המדרש משה עתיד להנהיג את ישראל אף "לעתיד לבוא"{{הערה|[[דברים רבה]] פרשה ט}}. === פטירתו === {{הפניה לערך מורחב|מות משה}} טרם פטירתו נתן משה לשבטים את [[ברכת משה|ברכתו]]. משה נפטר בגיל מאה ועשרים שנה, על סף הכניסה לארץ. נתאפשר לו רק לצפות על [[ארץ ישראל]] מרחוק, מעל פסגת [[הר נבו]] בארץ [[מואב]]. עם מות משה, נעלם מקום קבורתו, והתורה מספרת ש"לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה"{{הערה|{{תנ"ך|דברים|לד|ו}}}}. על פי המסורת משה נולד ונפטר ב[[ז' באדר]]{{הערה|{{בבלי|קידושין|לח|א}}, {{בבלי|סוטה|יב|ב}}. ובילקוט שמעוני יהושע רמז טו, יש דעה שנפטר בז' באדר א', ויש דעה שנפטר בז' בשבט}}. כיוון שמקום קבורתו לא נודע, נקבע יום מותו כ[[יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע]]. ===משפחתו=== הוריו היו [[עמרם]], אביו ו[[יוכבד]], אמו (דודתו של עמרם). אשתו היא [[ציפורה]] בתו של [[יתרו]]. אחיו [[אהרן]] ואחותו היא [[מרים הנביאה|מרים]]. ילדיו הם [[גרשום (דמות מקראית)|גרשום]] ו[[אליעזר (בן משה)|אליעזר]]. גיסיו הם [[אלישבע בת עמינדב]] ו[[כלב בן יפונה]]{{הערה|על פי סוטה י"א}}. שבואל בן גרשום בן משה היה נגיד על האוצרות של [[דוד המלך]]{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|כו|כד}}}}. על פי [[חז"ל]] שבואל הוא [[יהונתן בן גרשום]] בן מנשה, כהן [[פסל מיכה]], וכונה שבואל על תקופה בחייו שחזר בתשובה{{הערה|בבא בתרא ק"י א'. תלמוד ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ב'. ראו גם בספר [[גלגולי נשמות]] ל[[רמ"ע מפאנו]] בערכו}}, אך בסופו חזר לרעתו{{הערה|ראו בגמרא, שם}}. ==שמו של משה== [[קובץ:031.The Finding of Moses.jpg|שמאל|ממוזער|260px|משה בתיבה ובת פרעה והפמליה שלה, ב[[תחריט]] של [[גוסטב דורה]] מ-1886]] התורה, ב[[ספר שמות]], מספרת ש[[בתיה בת פרעה|בת פרעה]] קראה את שמו '''משה''' לאחר שגדל, מפני שהיא משתה (הוציאה) אותו מן ה[[יאור]] - "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ"{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ב|י}}}}. שתי בעיות מעוררת הצגה זו של הדברים: ראשית, לא סביר להניח שבת פרעה ידעה לדבר [[עברית]] מכיוון שהייתה שפת העבדים, ושנית, לפי האמור צריך היה שמו להיות "משוי" ולא "משה". פרשנים אחרים, החל מ[[פילון האלכסנדרוני]]{{הערה|פילון האלכסנדרוני, '''על חיי משה''' א, 17}} ו[[יוסף בן מתתיהו]]{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר שני, סעיף 228: "המצרים קוראים למים „מוֹאִי” ו„אסיס” למי שניצל. וכן צירפו את שניהם לכינוי אחד ונתנוהו לו"; '''[[נגד אפיון]]''', [[S:נגד אפיון#לא|מאמר ראשון, פרק לא]]}} ניסו למצוא לשמו של משה מקבילה ב[[מצרית עתיקה]], כאשר המשותף לפירושיהם הוא התבססות על הביטוי המצרי 'מו' בהוראת 'מים', או 'מס' בהוראת 'ילד' (ללדת). אחת מן הפרשנויות מצביעה על הקריאה "בן המים" או "זרע היאור" וכדומה, מה שהולם את הסברה של בת פרעה - "כי מן המים משיתיהו". פרשנות אחרת מתייחסת למנהג לקרוא לבנים בשמות האלים שתאריך הולדתם נופל באותו יום, כך יצא "[[רע (אל)|רע]] נולד" או במצרית ra mose, ופעמים רבות הושמטה התחילית{{הערה|שם=הערה_א|עולם התנ"ך, שמות, עמ' 32}}. עוד השערה שהועלתה שהוראת השם המקורית הייתה "הילד" סתם, mose במצרית{{הערה|שם=הערה_א}} (כמו [[מוסה (פקיד מצרי)|מוסה הפקיד של רעמסס השני]]), שעל פי ה[[נפתלי צבי יהודה ברלין|נצי"ב]], היה כינוי מקובל לבן המלך{{הערה|ה[[אברהם אבן עזרא|אבן עזרא]], בפירושו הארוך לספר שמות פרק ב, פירש באופן אחר: "שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרים היה מוניוס. וכך כתוב בס' עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים. גם ככה בספרי חכמי יון. אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה. ואל תתמה בעבור שאיננו משוי. כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים"}}. כפי ש"{{פירושון|תחותמס}}" הוא בן של [[תחות]] ו"{{פירושון|רעמסס}}" בן של [[רע (אל)|רע]]. מאידך, ה[[חזקוני]] וה[[יצחק אברבנאל|אברבנאל]] פירשו ששמו של משה ניתן לו במקור בעברית על ידי אמו, שגידלה אותו מלידתו ועד שגדל והוחזר לבת פרעה. כך כתב החזקוני: "ותקרא יוכבד את שמו משה ותאמר לה בת פרעה מהו לשון משה והגידה היא לה שהוא לשון המשכה ואז אמרה בת פרעה יפה קראתו כן כי מן המים משיתיהו. משה משוי אין כתיב כאן אלא משה לומר כשם שמשיתיהו כן יהיה הוא מושה אחרים פירוש יהיה מושה ישראל ממצרים". שמו של "משה" בעברית הולם היטב את תפקידו, כמי שמשה את ישראל ממצרים. במחקר המודרני מקובל לראות בפרשנות זו "[[מדרש שם]]" בלבד, כלומר נתינת הסבר שלאחר מעשה לשם, המביע את תפקידו זה של משה, ולא הסבר [[אטימולוגיה|אטימולוגי]] מחקרי. לפי המסופר בתורה, משה נולד חודשים או שנים לפני שבת פרעה העניקה לו את שמו. סביר להניח, שבמהלך תקופה זו קיבל משה גם שם מהוריו, אלא ששמו העברי לא נמסר בתורה הוא ידוע רק בשם שקראה לו בת פרעה - משה. המדרש מציע ששמו מבית היה "טוב"{{הערה|{{מדרש רבה|שמות|א|כ}}.}}, על פי הפסוק: "וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא"{{הערה|{{תנך|שמות|ב|ב}}.}}. לפי המדרש "[[ויקרא רבה]]" למשה היו לא פחות מעשרה שמות שונים (שמקור כל אחד מהם מובא במדרש), ואלה הם: ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, טוביה, שמעיה בן נתנאל הסופר, הלוי (בן אביתר), משה{{הערה|[[:s:ויקרא רבה א ג|ויקרא רבה א ג]]; {{בבלי|מגילה|יג|א}}.}}. בספר החיצוני "[[קדמוניות המקרא]]", נאמר: "ואמו קראה לו מלכּיאל"{{הערה|'''קדמוניות המקרא''', פרק ט, פסוק טו.}}. ב[[ספר הזוהר]] מובא פרוש נוסף לשמו, הקשור לגאולה העתידית: "משה רבינו שגאל את אבותינו - הוא יגאל אותנו לעתיד לבוא, שכתוב (קהלת א', ט'): "'''מ'''ה '''ש'''היה '''ה'''וא שיהיה" - ראשי תיבות: '''משה'''<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.hidabroot.org/article/218320|כותרת=10 עובדות על ז’ באדר, יום פטירתו של משה רבנו|אתר=www.hidabroot.org|שפה=he|תאריך_וידוא=2021-02-18}}</ref>'''.''' ==אישיותו של משה== [[קובץ:Moses %26 Bush Icon Sinai c12th century.jpg|260px|ממוזער|משה מסיר את נעליו מול הסנה הבוער, ציור מהמאה ה-13]] ה[[רמב"ם]], בעקבות [[חזל|חז"ל]], קובע "שאין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור עשיר וענו", וכאב טיפוס לכך הוא מביא את דמותו של משה. ה[[מדרש]] על [[משה הרועה והגדי]] מדגיש את ה[[אמפתיה]] וה[[חמלה]] שגילה משה כלפי צאנו כתכונות שבגינן נבחר להנהיג את עם ישראל. מאפיין בולט של משה הוא אומץ הלב והגבורה הנפשית. הוא מציל את העברי מיד הנוגש המצרי, ומציל את בנות [[יתרו]] מיד הרועים, ואחר כך הוא מתייצב כמעט לבדו לפני [[פרעה (דמות מקראית)|פרעה]], המלך הגדול של מצרים ללא מורא{{הערה|"וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה" (שמות ה' א') ועיינו בפירוש רש"י שם}}, וגורם לו לשחרר את עם ישראל. מאפיין בולט נוסף היא תכונת הענווה: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד- מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה"{{הערה|(במדבר, פרק י"ב 3)}}. בתחילה הוא בכלל מסרב לקבל את השליחות מאת האל, אך גם כאשר הוא מנהיג בפועל, בכל פעם שמחלוקת מנהיגותית מתעוררת בעם, כגון מרד [[קורח]] ועדתו, הוא נופל בתפילה לפני ה' או פורש לאוהל ולא מנסה לכפות בכוח את דעתו. לדברי התלמוד בבלי משה [[עושר|התעשר]] ממכירת שאריות האבן של [[לוחות הברית]] שמשה סיתת, {{ציטוטון|אמר רבי חמא בר' חנינא: לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות, שנאמר: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, פסולתן שלך יהא}}{{הערה|{{תלמוד בבלי|נדרים|לח|א}}}} דעה אחת במדרש מייחסת את עושרו למציאת מחצב אבנים טובות באוהלו{{הערה|קהלת רבה פרשה י, אות כ}}. בנוסף לכך, מתואר משה דווקא ככבד-פה: "כבד פה וכבד לשון אנכי"{{הערה|שמות, פרק ד' 10}} "ואני ערל שפתיים"{{הערה|שמות פרק ו' 12}}, ולכן אהרן אחיו ממונה להיות דוברו - "ואהרן אחיך יהיה נביאך"{{הערה|שמות, פרק ז' 1}} היו שפירשו פסוקים אלו כקשיי דיבור ו[[גמגום]]{{הערה|רש"י, אבן עזרא ורמב"ן על שמות ד' 10}} והיו שפירשו זאת כקשיים בתחום ה[[רטוריקה]]{{הערה|ספורנו: "לא קנתה לשון לימודים...וזה קרה לי בהיות כלי הדיבור שלי בלתי מוכנים"}} או אי דיבור רהוט של השפה המצרית{{הערה|רשב"ם: "איני בקיא בלשון מצרים בחיתוך הלשון כי בקטנותי ברחתי משם"}}. בכל אופן, בהמשך חייו של משה, מתגלה משה כנואם מחונן. על פי המדרש ניתן ליישב סתירה זו בשני אופנים, אם הייתה הבעיה רפואית אז משה נרפא ממנה במעמד הר סיני, יחד עם שאר ישראל. ואם הכוונה לבעיה רטורית, אז הפתרון הוא ממה שנאמר במדרש: "התורה מרפא ללשון". כשהכוונה באופן מטפורי ללימוד התורה. ==מנהיגותו של משה== [[קובץ:Jewish Prayer in Battlefield WW1.jpg|שמאל|ממוזער|260px|דימויו של משה ניצב מעל דימוי מקובל של שני לוחות הברית, חיילים ו[[נשק]], בכרטיס ברכה ל[[ראש השנה]] מ[[מלחמת העולם הראשונה]]]] [[קובץ:VictoryOLord.JPG|260px|ממוזער|[[ג'ון אוורט מיליי]], "[[:en:Victory O Lord!|!Victory O Lord]]: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק"]] ===מהות נבואתו של משה=== כאמור האמונה בנבואת משה רבנו היא העיקר השביעי ב[[שלושה עשר עיקרים]], ה[[משה בן מימון|רמב"ם]] מסביר יסוד-אמונה זה כך: "שנאמין שהוא [משה רבנו] אביהם של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, כולם הם למטה ממנו במעלה והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג או ישיג כל אדם שנמצא ושימצא. ושמשה עליו השלום, הגיע לשיא ההתעלות מעל האנושות עד שהשיג המעלה המלאכית" (רמב"ם, הקדמה לפרק "חלק"). ב[[תלמוד]] וב[[מדרש]] מכונה נבואת משה - "נבואת האספקלריה המאירה". נבואה, שדרכה, כמו בזכוכית שקופה, אפשר להביט ולראות את האור האלוהי ללא כל עכירות שכלית או נפשית. על פי המדרש "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה", ב[[תיקוני זוהר]] מאפיין את נבואת משה כנבואה שמשית, לעומת נבואות שאר הנביאים שמאופיינים כנבואות ירחיות וכוכביות{{הערה|[[s:תיקוני זהר פב ב|תיקוני זהר פב ב]]. ובדומה גם מפרש ה[[ראי"ה קוק]], "פני משה כפני חמה שהיא היסוד האורי המקורי, ופני יהושע כפני לבנה שהיא היסוד ההסתעפותי" (עין איה על שבת יב יא)}}. ה[[רמב"ם]] ועוד חכמי ישראל נוספים, מייחדים את נבואתו של משה רבנו משאר הנביאים בתכונות מסוימות: * משה היה הקרוב ביותר אל האל מכל נביא אחר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (דברים ל"ד) * משה בנבואתו ראה את הדברים כהווייתם ומהותם, מפני שנבואתו הייתה שכלית: "פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר י"ב, ח). לעומתו, יכולתם השכלית של שאר הנביאים להבין עניינים נשגבים הייתה מוגבלת, ולכן התנבאו בסמלים ובמשלים, שפרשנותם הייתה תלויה ב-"[[אסוסיאציה|כוח המדמה]]" של הנביא. * נבואת משה נעשתה במצב של ערנות גמורה, לעומת כל הנביאים שהיו במצב של עילפון אקסטטי או שינה בחלום הלילה, "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ" (שם, ו). * נבואת משה נעשתה בעודו עומד על רגליו בשלוה ואילו שאר הנביאים היו מזדעזעים ורוטטים כפי שכתוב בדניאל, "וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ" (דניאל, י, ח). * לנבואת משה הייתה הגבלה שכלית בלבד, בעוד שלשאר הנביאים היו הגבלות שכליות ומידותיות. * נבואת משה הייתה לפי רצונו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ה' לָכֶם." (במדבר ט' ח'), ושאר הנבואות היו באופן אקראי לא לפי רצון הנביא, שניסה לעשות פעולות להגיע אל הנבואה, "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-ה'." (מל"ב, ג:). * בסיום הנבואה משה נשאר ב"מקדש הפנימי" שלו ובמעמד רוחני, לעומת שאר הנביאים שחזרו לעסקיהם וענייניהם הרגילים, ולכן היה צריך לפרוש מאשתו. * נבואת משה כללה את החזון ואת דרכי המימוש המפורטים, ואילו שאר הנבואות עסקו בחזון כללי ובאידאות. ===משה כמנהיג צבאי=== במקרא מסופר כי ישראל עלו ממצרים חמושים בכלי נשק ({{תנ"ך|שמות|יג|יח|קצר=כן}}). עדויות למיומנות של ישראל בכלי נשק ניתן ללמוד מכך שלאחר [[חטא העגל]] משה מצווה להילחם בחוטאים ב[[חרב]]{{הערה|"וַיֹּאמֶר לָהֶם...שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ...וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:" ({{תנ"ך|שמות|לב|כז}}). הדבר מעיד כי ישראל היו מיומנים במלחמה בחרב, ולא נרתעו ממנה}} וממעשהו של [[פינחס]] שדוקר את זמרי ב[[רומח]]. את הבריחה של ישראל ממצרים והסטיה מדרך המלך אל המדבר למול [[ים סוף (אתר מקראי)|ים סוף]] אפשר לראות כמהלך טקטי, שבו ישראל הרגליים מקבלים עדיפות על מצרים הדולקים אחריהם, רכובים על שש מאות מרכבות צבאיות. לאחר הבסת צבא מצרים העוצמתי בדרך ניסית, עם ישראל בונה את כוחו הצבאי והמנטלי לקראת מלחמות [[ארץ כנען]]. משה לא לוקח את ישראל במסלול קצר לארץ כנען "דרך ארץ פלשתים", בשל החשש שבני ישראל בעלי המנטליות העבדותית, שעדיין לא מאומנים ומיומנים בענייני המלחמה, יחזרו למצרים בראותם מלחמה ({{תנ"ך|שמות|יג|יז|קצר=כן}}). משה שולח [[מרגל]]ים לתור את הארץ לפני הכניסה אליה ({{תנ"ך|במדבר|יג}}), ומורה לישראל לא להילחם כאשר השעה לא משחקת להם, וכשהם נלחמים בניגוד להוראתו באמורי ובעמלקי, הם מובסים ({{תנ"ך|במדבר|יד|מ|מה}}). לעומת זאת, בהנהגתו של משה ישראל נלחמים ומנצחים את [[עמלק]] ({{תנ"ך|שמות|יז|ח|קצר=כן}}), את [[סיחון]] מלך [[חשבון (עיר)|חשבון]] ({{תנ"ך|דברים|ב}}), עם המתגורר באזור שבין [[נחל ארנון]] ל[[נחל יבוק]], מקום המהווה לבני ישראל בסיס יציאה איתן לכיבוש הארץ, את יעזר וסביבותיה ({{תנ"ך|במדבר|כא|לב|קצר=כן}}), את [[עוג מלך הבשן]] שמתייצב למלחמה מולם ({{תנ"ך|במדבר|כא|לג|לה}}) ואת [[מדין]], שהתערבו בעניין לא להם והחטיאו את ישראל ({{תנ"ך|במדבר|לא}}). [[יהושע בן נון]], תלמיד משה, לומד ממשה את דרכי הלחימה ({{תנ"ך|דברים|ג|כא|קצר=כן}}){{הערה|למשל כשם שמשה שלח מרגלים (והוא נמנה ביניהם) בכיבוש הארץ ובכיבוש יעזר, גם הוא לפני [[כיבוש יריחו]] שולח מרגלים שיתורו את המקום}}, והופך להיות המצביא שכובש את [[ארץ כנען]], ומחלק הנחלות שם. == משה בספרות היוונית-רומית == בכתבי ההיסטוריון ה[[יוונים|יווני]] בן [[המאה הרביעית לפנה"ס]], [[הקטאיוס איש אבדרה]], נמצאה העדות החוץ-מקראית המוקדמת ביותר המתייחסת למשה. הקטאיוס מצוטט אצל [[דיודורוס סיקולוס]]{{הערה|[http://attalus.org/translate/diodorus40.html דיודורוס סיקולוס, ספר 40, פרק 3]}} ב[[הגרסה המצרית-יוונית ליציאת מצרים|גרסה אלטרנטיבית לסיפור יציאת מצרים]]: המצרים הקדמונים האשימו את הזרים שגרו בארצם במגפה וגירשו אותם ממנה, מנהיג הזרים בסיפור הוא משה, שלוקח אותם לארץ שנקראה אחר כך "יהודה" ומייסד את [[ירושלים]]. ההיסטוריון ה[[מצרים|מצרי]]-[[הלניזם|הלני]] בן [[המאה השלישית לפנה"ס]], [[מנתון]], טען בחיבורו "אגיפטיקה" ("דברי ימי [[מצרים העתיקה]]") כי משה היה כהן דת מהעיר [[און]] בשם "אוסרסף", שהתמנה למנהיג אוכלוסיית "מצורעים" שגורשה ממצרים ונעזרה ב[[חיקסוס]] שכבר התיישבו בירושלים, כדי להשתלט על מצרים. לדבריו לאחר שפרעה [[אמנופיס]] ("Amenophis" - לא ברורה זהותו ההיסטורית) הצליח להשתלט על המצב וגירש את ה"מצורעים" אל המדבר שינה אוסרסף את שמו למשה. דבריו של מנתון השתמרו בספרו של [[יוסף בן מתתיהו]], "[[נגד אפיון]]"{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', מאמר ראשון, פרקים [[S:קדמות היהודים - נגד אפיון#יד|יד]], [[S:קדמות היהודים - נגד אפיון#כו|כו-לג]]}}, בו הוא מסכים עם זיהוי אבות ה[[יהודים]] כחיקסוס, אך טוען שדברי מנתון סותרים עצמם מיניה וביה, ואדרבה, ניתן להביא מהם ראיות דווקא לגרסת המקרא ליציאת מצרים. כיום יש חוקרים שטוענים שסיפורו של מנתון ו[[עלילת המצורעים]] הם בדיה ועיוות מכוון של סיפור יציאת מצרים היהודי המסורתי, כחלק מ[[תעמולה]] [[אנטישמיות|אנטי-יהודית]] שנפוצה בתקופה ההלניסטית במצרים. ההיסטוריון היהודי-מצרי-[[התקופה ההלניסטית|הלניסטי]] [[ארתפנוס]] (סביבות 200 לפנה"ס), שדבריו הגיעו לימינו דרך ציטוטם בכתביהם של היסטוריונים מאוחרים יותר מ[[אבות הכנסייה]], סיפר בספרו "על היהודים" שמשה גדל כנסיך מצרי וזיהה אותו עם [[מוסאוס]] מ[[אתונה]] {{אנ|Musaeus of Athens}}. על ידי זיהוי זה, ייחס למשה אגדות רבות המשלבות [[מיתולוגיה מצרית]] ויוונית, ובהן שהיה מורו של [[אורפאוס]] ושהמציא את ה[[פילוסופיה]], את הספינות ואת המכונות להנחת אבנים ולשאיבת מים ועוד דברים רבים. כמו כן, הוא ארגן מחדש את החלוקה המנהלית והדתית של מצרים ומכיוון שהפך לפופולרי מאוד בקרב ההמונים וקיבל מהכהנים המצריים כבוד של אל, נקרא בשם "[[הרמס]]", כי ידע לפרש את ה[[הירוגליפים]]. המלך, שקינא בהצלחתו, שלח אותו למערכה הצבאית נגד האתיופים הפולשים. משה ניצח במלחמה וייסד עיר בשם "עיר-הרמס". עם הזמן האתיופים חיבבו אותו ולמדו ממנו (וכך גם הכהנים המצריים) את מנהג ה[[ברית מילה|מילה]]{{הערה|[http://www.tertullian.org/fathers/eusebius_pe_09_book9.htm Eusebius, '''Præparatio Evangelica''', Book IX], Chapters XVIII, XXIII, XXVII (וגם [http://www.ccel.org/ccel/schaff/anf02.vi.iv.i.xxiii.html Clement of Alexandria, '''Stromata''', Book I, Chapter XXIII], 154)}}. זוהי העדות הבתר-מקראית הקדומה ביותר הקושרת בין משה ובין כוש{{הערה|יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, '''לא כך כתוב בתנ"ך''', פרק יט: מה אירע למשה בין בריחתו ממצרים לישיבתו במדין?, עמ' 160.}}. יוסף בן מתתיהו הביא בעקבות ארתפנוס את סיפור המלחמה בכושים: בעמדו בראש צבאו המצרי, הדף אותם משה לעיר בירתם המבוצרת, [[שבא]]. במהלך המצור, ראתה אותו בתו של מלך הכושים והתאהבה בו. משה נשא אותה לאשה תמורת הסגרת העיר לידיו ושב למצרים{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר שני, פרק י, פסקה ב, סעיפים 248–253.}}. מסורת זו קושרת את משה בקשר נישואין עם [[אשה כושית]], כפי שנזכר בספר במדבר{{הערה|{{תנך|במדבר|יב|א}}.}}. על פי ה[[סודא]], הסופר היווני [[אלכסנדר פוליהיסטור]] (המאה הראשונה לפנה"ס) ציין בחיבורו על רומא, שהייתה בה "אישה עבריה בשם מוֹסוֹ (Μωσώ) שחיברה את חוקי העברים"{{הערה|'''סודא''', אלכסנדר איש מילטוס – [http://www.stoa.org/sol-bin/search.pl?login=guest&enlogin=guest&db=REAL&field=adlerhw_gr&searchstr=alpha,1129 Suidas, s.v. Ἀλέξανδρος ὁ Μιλήσιος]; מוסו – [http://www.stoa.org/sol-bin/search.pl?login=guest&enlogin=guest&db=REAL&field=adlerhw_gr&searchstr=mu,1349 Suidas, s.v. Μωσώ]}}. אלכסנדר פוליהיסטור הוא הסופר ה[[פגניות|פגני]] הראשון להחליף את המונח "יהודי" עם "עברי". מונח זה ככל הנראה השתרש אצלו מתוך המקורות היהודיים בהם השתמש. אולם אף על פי שהמסורת היהודית לגבי משה הייתה ידועה לו היטב, הוא לא ראה פגם בהתייחסות לגרסה שסותרת אותה ואולי אפילו מלגלגת על העם היהודי{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, XXX. Alexander Polyhistor, pp. 163-164|כיוון=שמאל}}. ההיסטוריון היווני [[דיודורוס סיקולוס]] (המאה הראשונה לפנה"ס) מונה את משה (Moyses) כאחרון המחוקקים שטענו כי קיבלו את חוקיהם מאלוהות, כאשר משה ייחס את חוקיו לאל הנקרא "יהו" (Iao){{הערה|דיודורוס סיקולוס, [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/1D*.html#94 '''ביבליותקה היסטוריקה''', ספר 1, פרק 94], סעיף 2}}. דיודורוס מזכיר אותו בהזדמנות נוספת וכולל בדבריו את [[עלילת החמור]]: "אנטיוכוס הקרוי אפיפאנס, נכנס משהביס את היהודים אל [[קודש הקודשים]] של [[בית המקדש]]...במוצאו שם פסל משיש של אדם עבדקן ישוב על גבי חמור וספר בידיו, הוא הניח שלפניו דמות של משה, מייסד ירושלים ומארגן האומה, האיש שבנוסף לכך ציווה על היהודים את מנהגיהם ה[[מיזנתרופיה|מיזנתרופיים]] והמופקרים...אי לכך, הוא הקריב לפני צלם המייסד (משה) ו[[מזבח העולה|מזבח]] האל הפתוח לשמים נקבת חזיר גדולה, ושפך עליהם את דמה."{{הערה|דיודורוס סיקולוס, [http://attalus.org/translate/diodorus34.html '''[[ביבליותקה היסטוריקה]]''', ספרים 34–35, פרק 1, סעיפים 4-3]}}{{הערה|[[פטר שפר]], '''יוּדוֹפובּיה''', תרגום מאנגלית: להד לזר; פרק 2 האל היהודי, פולחן החמור, עמ' 90; פרק 3 התנזרות מבשר חזיר, הקרבת חזיר בבית המקדש היהודי, עמ' 101}} ההיסטוריון היווני בן [[המאה הראשונה לפנה"ס]], [[סטראבון]], מצייר תמונה אוהדת מאוד של משה והשלטון שהקים על בסיס אמונתו הייחודית. הוא טוען שמשה היה כהן מצרי, שעזב את מצרים והגיע לארץ יהודה בלווית אנשים רבים שעבדו את ה"ישות האלוהית", מפני שלטענתו (של משה) המצרים טעו בהציגם את הישות האלוהית על ידי תמונות של בהמות ובקר והיוונים גם הם טעו בעיצוב אלים בדמות אדם. משה הוביל את האנשים "למקום שבו נמצאת כיום ירושלים" והבטיח לספק "פולחן שלא יכביד על מי שיאמץ אותו, בין אם בהוצאות או באובססיות אלוהיות או בצרות אבסורדיות אחרות". הוא נהנה ממוניטין הוגנים ואף יורשיו הלכו בעקבותיו{{הערה|סטראבון, '''[[גאוגרפיקה]]''', ספר 16, פרק 2, סעיפים 37-35}}. ההיסטוריון הרומאי [[פומפיוס טרוגוס]] (סוף המאה ה-1 לפנה"ס) כתב שמשה היה בנו של [[יוסף]], שירש ממנו את הידע שלו, במיוחד בכל הקשור לראיית הנולד, ואת יופיו, אולם המצרים גירשו אותו ממצרים יחד עם אנשים חולים בגרדת וצרעת והוא הפך למנהיגם. טרוגוס מוסיף שלאחר מותו ירש אותו בנו, אהרון{{הערה|יוסטינוס, [http://www.forumromanum.org/literature/justin/english/trans36.html#2 '''תקציר ה'היסטוריה פיליפקה' של פומפיוס טרוגוס''', ספר 36, פרק 2.]}}. הסופר היווני [[אפולוניוס מולון]] (המאה הראשונה לפנה"ס) כתב תקציר על אבות האומה היהודית מ[[נח]] ועד משה, שהופך אצלו לנכדו של יוסף{{הערה|.[http://www.tertullian.org/fathers/eusebius_pe_09_book9.htm Eusebius, '''Praeparatio Evangelica''' IX], 19: 1-3}}. יוסף בן מתתיהו מציין את אפולוניוס מולון, לצד הסופר המצרי-יווני [[לוסימכוס (נגד אפיון)|ליסימכוס]], בראש הדוברים נגד משה וחוקי התורה, שטענו כי משה היה מכשף ורמאי והחוקים שנתן מלמדים את היהודים "לעשות כל רעה ולעזוב כל מידה טובה"{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', מאמר שני, [[S:נגד אפיון#יד 2|פרק יד]]}}. ליסימכוס מספר גם הוא על הגירוש ממצרים: אלה שנשארו בחיים התקבצו יחד במדבר חשופים לסכנת חיים...למחרת, "איש אחד ושמו משה" הציע להתחיל ללכת ללא הפסקה עד שיגיעו לארץ מיושבת. הוא ציווה עליהם שלא לדבר [[שלום]] "לשום בן אדם" ולא לייעץ לו טובה "רק עצת-רשע ולהרוס את כל מקדשי האלים והמזבחות אשר ימצאו בדרכם". הם הלכו במדבר ולאחר צרות רבות הגיעו לארץ מיושבת "ועשו רעות ליושביה", שדדו את המקדשים והעלו אותם באש, "והגיעו אל הארץ הנקראה בימינו יהודה", שם יסדו עיר שקראו לה "הירוסולה", ביוונית "שוד המקדש", בגלל מנהגם{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', מאמר ראשון, [[S:נגד אפיון#לד|פרק לד]]}}. הסופר המצרי-יווני בן [[המאה ה-1 לפנה"ס]], [[אפיון (מדקדק)|אפיון]], טען ששמע "מפי זקני מצרים" שמשה בא מהליופוליס ("עיר-שמש") במצרים, ציווה לפנות בתפילות לכיוון השמש (למזרח) והוציא את היהודים (110 אלף מצורעים, עיוורים וצולעים) ממצרים{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', מאמר שני, פרק [[S:קדמות היהודים - נגד אפיון#ב 2|ב]]}}. ה[[פילוסוף]] המצרי-יווני [[כאירמון מאלכסנדריה]] ([[המאה ה-1]] לספירה) טען בספר ההיסטוריה שכתב על מצרים, שבראש אוכלוסיית המגורשים עמדו שני "יודעי-ספר": משה ויוסף, שהיו להם גם שמות מצריים. משה נקרא "טיסיתֶן"{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', [[S:נגד אפיון#לב|מאמר ראשון, פרק לב]], תרגום: יעקב נפתלי שמחוני}}, המרמז בבירור על המילה המצרית "אִיתֶן" - גלגל השמש{{הערה|פטר שפר, '''יוּדוֹפובּיה''', פרק 9: מצרים, עמ' 242}}. ההיסטוריון הרומי בן [[המאה ה-1 לספירה]], [[טקיטוס]], מספר גם הוא על גירוש המצורעים ממצרים: "לאחר שנעזבו הגוֹלים ב[[מדבר]], היו כולם בוכים והמוּמים, והנה קם אחד מהם, זה משה, והזהירם לבלתי צַפּוֹת לעזרה מיד אלים או בני־אדם, שהרי אלה ואלה נטשוּם, אלא לבטוֹח בעצמם ולראות מנהיג משמים להם בראשון המסייעים בידם להוציאם מצרתם...אך דבר לא הציקם כמחסוֹר במים...והנה יצא עדר [[ערוד|חמורי־בר]] ממרעהו...משה הלך אחריו וכפי ששיער...גילה מקורות־מים גדולים...אז הלכו ללא הפוגה מהלך שישה ימים וביום השביעי תפסו ארץ, ממנה גירשו את יושביה ובה יסדו עיר והקדישו מקדש". על פי טקיטוס, אסונם של היהודים מסביר רבים ממנהגיהם הדתיים, שאינם אלא [[כפירה]]: משה התקין [[פולחן|פולחנות]] "הסותרים את פולחנותיהם של שאר בני־תמוּתה. כל הקדוש בקרבנו חולין הוא בעיניהם, ואילו הטמא בעינינו מוּתר בקרבם"{{הערה|טאקיטוס, '''דברי־הימים''', ספר חמישי, פרקים ג-ד}}. [[פוטיוס]] ([[המאה ה-9]]) הביא ב[[ביבליותקה (פוטיוס)|ביבליותקה שלו]] מסורת בשמו של הסופר היווני-מצרי ניקארכוס (Nicarchus, המאה ה-1 לספירה), שכתב שמשה נקרא "[[אלפא]]" על שם הצרעת הלבנה שדבקה בגופו. פוטיוס הביא את אותה מסורת גם בשמם של הסופר האלכסנדרוני [[פטולמאיוס כנוס]]{{הערה|[http://www.tertullian.org/fathers/photius_copyright/photius_05bibliotheca.htm#190 הביבליותקה של פוטיוס, 190. פטולמאיוס כנוס].}} (המאה ה-2 לספירה) והמדקדק המצרי [[הלאדיוס (מדקדק מצרי)|הלאדיוס]] (תחילת [[המאה ה-4]] לספירה), שייחס אותה ל[[פילון איש גבל]] (141-64 לספירה). פוטיוס העיר על דבריו של כל אחד מהם וטען בתוקף שמדובר ב"שטויות".{{הערה|[[מנחם שטרן]] - M. Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Jerusalem, 1976, Vol. I: LXXXVI. NICARCHUS, No.248, pp. 532-533;{{ש}} Vol. II: XCVII. HERENNIUS PHILO OF BYBLUS, No.329, pp. 144-145; XCIX. NICARCHUS, No.331, pp. 148-149; CXXXII. HELLADIUS, No.472, p. 491}} המחבר האלמוני של החיבור "[[על הנעלה]]" מהמחצית הראשונה של המאה ה-1 לספירה, ציטט מתוך הפרק הראשון של ספר בראשית כדוגמה לספרות המייצגת את הטבע האלוהי כפי שהוא באמת – טהור ונפלא ולא-מחולל. הסופר לא נזכר בשמו אלא רק כ"המחוקק של היהודים", ומכונה "גאון" וזאת "כי הוא הבין וגם נתן ביטוי לכוחה של האלוהות כפי שהגיע לה"{{הערה|'''De Sublimitate''', IX, 9}}{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, LIV. The Anonymous Author of De Sublimitate (Pseudo-Longinos), p. 361|כיוון=שמאל}}. המשורר הרומי בן המאה ה-1 לספירה, [[יובנאליס]], התייחס לתופעת הגרים ול[[מיזנתרופיה]] המיוחסת לחוקי היהודים: "כל שצִוָם משה במגילת ספרו הנסתרת, לא להראות את הדרך...לא להוליך בלתי נימולים לבאר שבִּקשוּה"{{הערה|[http://www.tertullian.org/fathers/juvenal_satires_14.htm יובנאליס, סטירה יד], 104-100; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 3, עמ' 119 (תרגום: רחל בירנבאום)}}. הרטוריקן הרומי [[קווינטיליאנוס]] (המאה ה-1 לספירה) התייחס למשה כשכתב: "מייסדי ערים נשנאים על שריכזו גזע שהוא קללה לאחרים, למשל, מייסד האמונה הטפלה היהודית"{{הערה|קווינטיליאנוס, [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Quintilian/Institutio_Oratoria/3C*.html#7.21 '''תורת הנאום''', ספר 3, פרק 7, 21]}}. הרופא היווני [[גלנוס]] (המאה ה-2 לספירה) מזכיר את משה בכתביו, בעיקר כדי להדגים צורת מחשבה שלדעתו אינה תואמת לזו של ה[[מדען]] והפילוסוף האמיתי{{הערה|שם=שטרן 306, 308|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. II, CXIV. Galen, pp. 306, 308|כיוון=שמאל}}. הוא טוען שלמשה "זה היה מספיק לומר שאלוהים יצר בכח רצונו את הרכב החומר"{{הערה|Galenus, '''De Usu Partium''', XI, 14|כיוון=שמאל}} ושבבית מדרשו שומעים אודות "חוקים שלא הוכחו"{{הערה|Galenus, '''De Pulsuum Differentiis''', II, 4|כיוון=שמאל}}, והוא משוה את הקושי בהוראת דברים חדשים לחסידיו לקושי בהוראתם לרופאים ולפילוסופים הנצמדים ל[[אסכולה|אסכולות]] שלהם"{{הערה|Galenus, '''De Pulsuum Differentiis''', III, 3|כיוון=שמאל}}. גלנוס משוה גם בין "אלה העוסקים ברפואה ללא ידע מדעי, למשה, שיצר מסגרת של חוקים לשבט היהודים, מאחר שזוהי שיטתו בספריו לכתוב בלא להציע הוכחות, באומרו 'אלוהים ציווה, אלוהים אמר'" וטוען שחסידיו של משה מצווים את תלמידיהם "לקבל הכל על ידי אמונה"{{הערה|שם=שטרן 306, 308}}. הסופר הרומי [[פליניוס הזקן]] (המאה ה-1) ציין בהרצאתו על תולדות ה[[מאגיה]], שבין האסכולות הקיימות יש גם פלג של מאגיה שמקורו במשה{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.02.0137%3Abook%3D30%3Achapter%3D2 Pliny the Elder, '''The Natural History''', Book XXX, Chapter 2]|כיוון=שמאל}}. הרטוריקן הלטיני [[אפוליוס]] (המאה ה-2) ציין את משה בין המכשפים הידועים ביותר עד לזמנו{{הערה|[http://www.gutenberg.org/files/26294/26294-h/26294-h.htm#A90 Apuleius, '''Apologia''', 90]|כיוון=שמאל}}. הפילוסוף הפגני [[קלסוס]] מתייחס למשה בחוסר אהדה בולט ומציין שמשה והיהודים היו ממוצא מצרי, בהתאם ל[[הגרסה המצרית-יוונית ליציאת מצרים|גרסה המצרית-יוונית ליציאת מצרים]]{{הערה|M. Stern, '''Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol.2, CXIII. Celsus Philosophus, p. 226|כיוון=שמאל}}. הוא אומר שהיהודים מכורים לכישוף, אותו לימד אותם משה{{הערה|Origen, Contra Celsus I, 26; V, 41|כיוון=שמאל}}. קלסוס טוען כי הייתה דת עתיקה "שתמיד נשמרה על ידי האומות והערים הנבונות ביותר" ומאשים את משה בהשחתתה: "רועי העזים והכבשים שהלכו אחר משה כמנהיגם הושלו על ידי רמאויות מגושמות לחשוב שיש רק אל אחד"{{הערה|[http://www.earlychristianwritings.com/text/origen161.html Origen, Contra Celsus I], 23|כיוון=שמאל}}. הפילוסוף הסורי [[נומניוס מאפאמיאה]] התייחס אל האגדה על המאבק בין משה לקוסמים המצרים יאנס ויאמברס, "שנבחרו על ידי תושבי מצרים כמתאימים לעמוד מול משה, שעמד בראש היהודים, איש שהיה בעל כוח רב בתפילה לאלוהים"{{הערה|De Bono, apud: Eusebius, [http://www.tertullian.org/fathers/eusebius_pe_09_book9.htm '''Praeparatio Evangelica''', IX], 8:1-2|כיוון=שמאל}}{{הערה|הצמד יאנס ויאמברס נזכרים גם במקורות אחרים: {{ברית חדשה|טימותיוס ב|ג|8}}; '''תרגום ירושלמי''' ([[תרגום המיוחס ליונתן]]), [[s:תרגום ירושלמי (יונתן) על שמות#פרק ז|שמות, פרק ז]], פסוק יא: "יניס וימבריס"; '''[[מדרש תנחומא]]''', [[פרשת כי תשא]], יט: "יונוס ויומברוס"; '''[[ספר הזוהר]]''', [[S:זהר חלק ב קצא א|חלק ב, קצא, א]]: "יונוס וימברוס".{{ש}}על פי מסורת יהודית, השניים היו בניו של [[בלעם]]: '''תרגום ירושלמי''', [[s:תרגום ירושלמי (יונתן) על במדבר#פרק כב|במדבר, פרק כב]], פסוק כב: "יניס וימריס"; '''ספר הזוהר''', [[S:זהר חלק ב קצב א|חלק ב, קצב, א]].{{ש}}במקורות אחרים יניס וימבריס נזכרים בשמות שונים: {{בבלי|מנחות|פה|א}}: "יוחנא וממרא"; '''[[ילקוט שמעוני]]''', שמות ([[פרשת בשלח]]), סימן רלה: "יוחני וממרא"; '''[[ספר ברית דמשק]]''', ה, יז: "יקם בליעל את יחנה ואת אחיהו במזמתו"}}. נומניוס ציטט את משה בקטעים רבים בכתביו{{הערה|De Bono, apud: [http://www.newadvent.org/fathers/04164.htm Origenes, Contra Celsum, IV], 51|כיוון=שמאל}}, והתייחס לדמיון בין תורתו של משה לזו של [[אפלטון]], כשכתב: "מהו אפלטון, אם לא משה דובר [[יוונית אטית]]?"{{הערה|[[קלמנס מאלכסנדריה]], [http://www.ccel.org/ccel/schaff/anf02.vi.iv.i.xxii.html '''[[סטרומטה]]''', I,{{כ}} 22] (150, 4); [[אוסביוס]], '''[[הכנה לבשורה]]''', [http://www.tertullian.org/fathers/eusebius_pe_09_book9.htm ספר IX],{{כ}} 6, 9; [http://www.tertullian.org/fathers/eusebius_pe_11_book11.htm ספר XI],{{כ}} 10, 14; Theodoretus, '''Graecarum Affectionum Curatio''', II, 114}}. התלהבותו של נומניוס ממשה אין דומה לה בכל הספרות היוונית, מלבד הקטע המפורסם בחיבור "על הנעלה"{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. II: CX. Numenius of Apamea, p. 206|כיוון=שמאל}}. ב[[היסטוריה אוגוסטה]] (סוף המאה ה-4) נכתב כי מעולם לא התאפשר לאיש לחיות יותר מ-120 שנה ואפילו "משה עצמו, שהיה מקורב אל אלוהים, כפי שאומרים ספרי היהודים, חי רק 125 שנה, וכשהוא התלונן שהוא מת ועוד כוחו במותניו...קיבל מענה מהאלוהות הבלתי מוכרת מקרוב, שאיש לא יחיה יותר מזה"{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Historia_Augusta/Claudius*.html#2.4 היסטוריה אוגוסטה, קלאודיוס המאולל, פרק 2 סעיף 4]. תרגום: [[דוד גולן]], '''הקיסרים החיילים''', עמ' 274}}. [[איזידורוס מסביליה]], ביצירתו הגדולה "[[האטימולוגיות]]" {{אנ|Etymologiae}} (נכתבה בתחילת [[המאה ה-7]]), פתח את הפרק העוסק בחוק,{{הערה|[https://penelope.uchicago.edu/Thayer/L/Roman/Texts/Isidore/5*.html#1 Isidorus Hispalensis, Etymologiae, V:1]}} בסקירה של כל המחוקקים הגדולים בהיסטוריה, ובראשם "משה, בן העם העברי, שהיה הראשון להסביר את חוקי האל בשפת הקודש". קטע זה גם צוטט בידי מחבר המבוא ל[[החוק הבווארי|חוק הבווארי]] {{אנג|Lex Baiuvariorum}}, שפורסם בשנים 744–748.{{הערה|[[יצחק חן]], '''ראשיתה של אירופה''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], כרך ב, יחידה 5, עמ' 223.}} == שאלת קיומו של משה ההיסטורי== [[קובץ:Lilien Moses.jpg|שמאל|ממוזער|260px|משה, באיורו של [[אפרים משה ליליין]], 1908]] [[קובץ:Moses (Michaelangelo - San Pietro in Vincoli - Rome).jpg|שמאל|ממוזער|260px|[[משה (מיכלאנג'לו)|פסלו של משה]] מאת מיכלאנג'לו, הניצב בכנסיית [[סן פייטרו אין וינקולי]] שברומא]] כבר בתחילת ימיה של [[ביקורת המקרא]], גילו החוקרים ספקנות רבה כלפיי משה ככותב התורה{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:0|{{קישור כללי|כתובת=https://books.openedition.org/cdf/3048|הכותב=|כותרת=The Horns of Moses. Setting the Bible in its Historical Context|אתר=|תאריך=}}}}. בחקר עצם קיומו ההיסטורי של משה לא חלה התקדמות רבה עד לעשורים האחרונים, שזכו להתקדמות בשיטות הספרותיות והארכאולוגיות, והטילו אור חדש על דמותו{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:0}}. נכון לשנת 2019 הדעה הרווחת במחקר של ביקורת המקרא היא, שעל פי בחינה [[רציונליזם|רציונלית]] של העובדות בקונטקסט רחב, משה המקראי הוא דמות מיתולוגית ו[[אלגוריה|אלגורית]]{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:2|{{קישור כללי|כתובת=http://www.umsl.edu/~thomaskp/prevoff.htm|הכותב=|כותרת=Moses, Theft from Egypt|אתר=University of Missouri–St. Louis|תאריך=}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:3|{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/film/2014/nov/30/moses-man-versus-myth-ridley-scott|הכותב=Andrew Brown|כותרת=Man versus myth: does it matter if the Moses story is based on fact?|אתר=The Guardian|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://books.google.co.il/books?hl=iw&lr=&id=8ZWPAwAAQBAJ&oi=fnd&pg=PA1&dq=Moses+mythical&ots=8wXdRLcGLZ&sig=Q6NYEdAtY1bQWmi9f3FQ9kmYGMI&redir_esc=y#v=onepage&q=Moses%20mythical&f=false|הכותב=D. M. Murdock, Acharya S|כותרת=Did Moses Exist?: The Myth of the Israelite Lawgiver|אתר=|עמודים=3|תאריך=}}}}{{הערה|Finkelstein, Israel, and Amihay Mazar. '''The quest for the historical Israel: debating archaeology and the history of early Israel''': invited lectures delivered at the Sixth Biennial Colloquium of the International Institute for Secular Humanistic Judaism, Detroit, October 2005. Vol. 6. Society of Biblical Lit, 2007.|כיוון=שמאל}}{{הערה|Dever, William G. '''Who were the early Israelites, and where did they come from?'''. Wm. B. Eerdmans Publishing, 2003.|כיוון=שמאל}}. עם זאת, חשיבותה של הדמות מבחינה היסטורית לא מוטלת בספק, גם אם משה עצמו לא התקיים בפועל{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:3}}. על רקע המחסור ב[[ממצא ארכאולוגי|ממצאים ארכאולוגיים]] היכולים להעיד או להפריך את קיומו{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:2}}{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:3}}{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:1|{{קישור כללי|כתובת=https://cyberleninka.ru/article/n/atenism-the-birth-of-monotheistic-religions-in-ancient-egypt-around-1350-bc-akhenaten-moses-the-sun-and-the-story-of-sinuhe|הכותב=|כותרת=Atenism – the birth of monotheistic religions in ancient Egypt around 1350 BC? Akhenaten, Moses, the sun and the story of Sinuhe|אתר=|תאריך=}}}}, בדומה לרוב האישים מ[[תקופת הברונזה]] ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]], יש המגדירים את משה כ"דמות של זיכרון אך ללא היסטוריה", בהשוואה לדמויות אחרות מאותה התקופה שאנו יודעים שהיו קיימות אך לא יודעים כלום אודותיהן, שניתן לומר שהן "דמויות של היסטוריה, אך ללא זיכרון"{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:1}}. ישנן כמה סיבות שבגינן מפקפקים מרבית החוקרים בקיומו של משה. חלק מהסיבות נעוצות בהבדלים בין ממצאים ארכאולוגיים לבין המתואר בסיפור הרקע הכולל, ביניהן היעדר מוחלט של התייחסות בכתבים המצרים לסיפורו הדרמטי של משה{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:3}}{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:2}}, אי התאמה של הסיפור לתקופות זמן השונות אליהן ניסו לשייך אותו בעבר, ואי הלימה בין שינויים דרמטיים שמציע הסיפור אל מול התפתחותן של תרבויות בפועל במציאות ההיסטורית, באופן הדרגתי{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:2}}. סיבות אלו הובילו את החוקרים למסקנה שלא תיתכן בזמן ובמקום הזה דמות מרכזית שפועלה יהיה כפועלו של משה{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:2}}. סיבות נוספות הן ניתוחים ספרותיים-היסטוריים המקובלים במחקר ומציבים את סיפור משה כמסורת שמקורה נפרד מהסיפורים הסמוכים לו במקרא, כך שביד מכוונת של עורכי המקרא הציבו את הסיפור בהקשר המוכר לנו מין התורה{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:2}}. נוסף על כך, במחקר נוטים לשייך כמה מין ה[[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיבים]] בסיפור חייו של משה, למוטיבים המוכרים לחוקרים מאגדות של תרבויות נוספות ב[[המזרח הקרוב|מזרח הקרוב]]. למשל, סיפור "משה בתיבה" אינו ייחודי למשה. דוגמה נוספת לשימוש בו ניתן למצוא בסיפור מ[[המאה ה-7 לפנה"ס]] על [[סרגון מאכד]] מלך [[אשור]]{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:0}}, וכן באגדות הודיות. מוטיבים אחרים בסיפור, כמו הבאת לוח עם חוקים מהר או נהר מקומי, בליווי [[אלוהים|כוח עליון]] מקומי, נמצאת גם בסיפורים של תרבויות אחרות מאותה התקופה כמו [[בבל]], [[סוריה]] ותרבויות [[הודו|הודיות]], והחוקרים מעריכים שישנו סיפור-אב קדום יותר שיצר במקומות שונים במרכז ומערב אסיה גרסאות שונות של אותו הסיפור. מוטיבים אחרים בסיפור משויכים על ידי חלק מהחוקרים לאגדות מצריות. אחרים מופיעים גם ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] בתיאור של דמויות שונות{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:2}}. קיימת גישה אצל חלק מהחוקרים שטוענים שמשה היה קיים, אולם פועלו ההיסטורי היה שונה מאוד מזה המתואר במקרא. אסכולת מיעוט במחקר, המזוהה גם עם [[זיגמונד פרויד]], ניסתה אף לקשר את משה לדמותו של [[אחנתון]]{{הערה|ראו ספרו של פרוייד '''"משה האיש ואמונת היִחוד"'''}}{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:1}}, פרעה מצרים, אולם אין מספיק עדויות לבחון ברצינות [[השערה (מדע)|השערה]] זו, ורוב החוקרים נוטים לא לקבל אותה{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:1}}. חוקרים אחרים ([[ישראל קנוהל]] למשל) טענו שמשה היה ככל הנראה כהן דת בימי אחנתון שהושפע מהרפורמה שלו ושביקש לקיימה ביחד עם עברים אחרים שנמלטו ביחד איתו ממצרים לארץ ישראל והיוו גורם ביסוד האתני של עם ישראל{{הערה|[[מאין באנו (ספר)|מאין באנו]], פרופסור ישראל קנוהל, הוצאת [[כנרת זמורה-ביתן דביר]], [[2008]]}}, כאשר חוקר מצרים העתיקה דוד שפירא הציע אפשרות לזיהויו עם נסיך ספציפי בשם [[תחותמס החמישי|תחותמס]], שהיה הכהן הגדול של [[ממפיס]] באותה התקופה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=BV9CajW_8NE&feature=youtu.be|הכותב=דוד שפירא|כותרת=יציאת מצריים - ד"ר דוד שפירא - פרק 3|אתר=|מידע נוסף=דקות 39:21-25:08|תאריך=}}</ref>. טיעון המחזק את האפשרות שמשה היה קיים, אך פועלו שונה לגמרי, הוא היות שמו שם מצרי אופייני כאמור לעיל. ישנם מספר טיעונים השואפים לתמוך בקיומו ההיסטורי של משה: החוקר [[יהושע מאיר גרינץ]], מצטט טקסט מצרי קדום {{הבהרה}} על אדם שעמד לפני פרעה ובאופן נסי הפך החפץ שבידו לנחש, ושוב הרים את הנחש בידו וחזרה להיות חפץ{{הערה|מספרות מצרים העתיקה, ירושלים תשל"ה, עמ' 78-88}}. והדבר מזכיר את הסיפור המקראי על משה, בספר שמות ז' 10. גם בשבר של מצבה{{מקור}} במוזיאון הבריטי ישנם סימנים לאירוע כיבוש [[אתיופיה]] על ידי משה. סיפורים אלה מתוארים בתורה שבעל פה ב[[מדרש]] [[ילקוט שמעוני]] (שמות קסח). בנוסף, יש האומרים (לדוגמה: [[דוד בן-גוריון]]{{הערה|מתיה קם, [http://www.929.org.il/page/327/post/8729 לא שוכחים את משה], באתר [[929 - תנ"ך ביחד]]}}) שנוכחותו של משה כה חזקה במסורת היהודית הקדומה, עד שלמעשה ניתן לראות את עצם העובדה הזו כראיה לקיומו הממשי. כדוגמה ניתן לקחת, להבדיל, את [[ישו]], אשר אין מקורות כתובים בני זמנו המוכיחים את קיומו - וראו [[העדות הפלוויאנית]] - ואף על פי כן רוב החוקרים מודים בכך שהיה ופעל בתקופה המיוחסת לו. כך או אחרת, אין מחלוקת על חשיבותו בעיצוב ההיסטוריה והתרבות היהודית והמערבית. היטיב לתאר זאת [[אחד העם]] במאמרו הידוע "משה"{{הערה|[https://benyehuda.org/read/3292 משה - המאמר המקורי מאת אחד העם]}}: {{ציטוט|תוכן=...והרי הדבר גָלוי, שגבּורי ההיסטוריה האמתּיים, כלומר אלו שנהיו לכוחות פועלים בחיי המין האנושי לדורות, אינם כלל בריות מוחשיות שהיו במציאות באיזה זמן. כי אין לך גבּור היסטורי, שלא נצטיירה צורתו הרוחנית בדמיון העם באופן שונה לגמרי ממה שהייתה במציאות, והציור הדמיוני הזה, שיצר לו העם לפי צרכיו ונטוֹת רוחו, הוא הוא הגבּור האמתּי, שהשפעתו מַתמדת והולכת, לפעמים אלפי שנה, – ולא האוֹריגינַל המוחשי, שהיה זמן קצר במציאות, והעם לא ראהו כלל כמו שהיה...|מרכאות=כן|מקור=}} ==משה במסורת המוסלמית== כמו דמויות אחרות בתנ"ך, גם משה מוזכר בקוראן, שם הוא נקרא "מוסא". באסלאם נהוג שכל אדם שאלוהים מתגלה לו הוא נביא, ונהוג לחלוק לו כבוד גם אם אינו מוסלמי ועל כן הוא מכונה "נבי מוסא". למשה חשיבות רבה באסלאם - מלבד מוחמד, מוסא הוא הנביא המוזכר ביותר בקוראן (מוזכר 137 פעמים{{הערה|שם=הערה מספר 25302847:3}}), ורוב פרטי סיפורו של משה שמופיעים בתורה מופיעים גם בקוראן, החל בהטמנתו בתיבה ביאור וכלה בסיפור יציאת מצרים והמסע במדבר. אחת הפרשנויות הנפוצות באסלאם היא שמוסא היה סולל דרכו של מוחמד, שגם אליו נגלה אללה וכמו משה היה עבדו הנאמן ועשה כמצוותיו. בארץ ישראל היו נהוגות [[חגיגות נבי מוסא]], שכללו [[עלייה לרגל]] לקברו (על פי מסורת מוסלמית מסוימת) מדי שנה באביב. ב[[הקוראן|קוראן]] הוזכרו [[מגילות משה]], כתבי קודש לכאורה, שהיו קיימים בעבר. == ייצוגיו באמנות ובתרבות == כאחת הדמויות הבולטות ביותר בתנ"ך, משה היה נושא ליצירות [[אמנות]] רבות. === קרינת פני משה === {{הפניה לערך מורחב|קרינת פני משה}} לעיתים קרובות מוצג משה באמנות המערבית כשהוא נושא את לוחות הברית כשלראשו זוג [[קרן (זואולוגיה)|קרניים]]. דוגמה בולטת לכך ניתן לראות למשל ב[[פסל (יצירה)|פסלו]] של [[מיכלאנג'לו]], "[[משה (מיכלאנג'לו)|משה]]". ייצוג זה בא בעקבות פרשנות של הנאמר ב{{תנ"ך|שמות|לד|כט}}: "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו", שב[[תרגום]] ה[[וולגטה]], תורגם כאילו הכוונה היא לקרן כאיבר בגוף, ולא לקרן אור. ייצוגים מאוחרים יותר של משה באמנות, שנוצרו כאשר תרגומים מדויקים יותר{{מקור}} של התנ"ך החלו להיות נפוצים, הציגו פשרה עם ייצוג מסורתי זה של משה, על ידי כך שתיאורו אותו כששתי קרני [[אור]] בוקעות ממצחו, בדומה לקרניים. [[קובץ:מיכאל סגן-כהן, משה, 1977-8.jpg|ממוזער|260px|משה (1977–1978) מאת [[מיכאל סגן-כהן]], אוסף [[מוזיאון ישראל]], ירושלים]] בין יצירותיו של ה[[צייר]] [[רמברנדט]] ציורו המפורסם "[[משה שובר את הלוחות]]", כשהצייר מיטיב לתאר את ארשת פניו הכועסת של משה, כפי שניכר הדבר גם בפסלו של מיכלאנג'לו. משה מיוצג בשירה העברית החדשה, בין השאר בשירו של [[קדיש סילמן]] [[משה בתיבה (שיר)|משה בתיבה]]. ==ראו גם== {{קישורי פורטל|תנ"ך}} * [[עץ משפחה של דמויות מקראיות]] - מ[[תרח]] ועד [[שלמה]] * [[שמונת הפסוקים האחרונים בתורה]] ==לקריאה נוספת== * [[מחניים (כתב עת)|מחניים]], גיליון קט"ו. '''מסכת על הנושא "משה רבנו"''', אייר תשכ"ז (1967) * [[משה חלמיש]], חנה כשר, חנוך בן פזי (עורכים), '''משה אבי הנביאים - דמותו בראי ההגות לדורותיה''', הוצאת [[אוניברסיטת בר-אילן]], 2010. *[[אוריאל סימון]], '''בקש שלום ורדפהו- שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה''', תל אביב, הוצאת [[ידיעות אחרונות]], 2002. עמ' 93–95. * [[בנימין אופנהיימר]], '''הנבואה הקלאסית- התודעה הנבואית''', ירושלים, [[הוצאת מאגנס|מאגנס]], תשס"א. עמ' 272–274. * [[יאיר זקוביץ]] ו[[אביגדור שנאן]], '''גם כך לא כתוב בתנ"ך'''. תל אביב, [[ידיעות ספרים]], 2004. פרק טז' 'אבי נתן אותי לאישה לזר הזה': קורות משה ו[[יציאת מצרים]] במחזה יציאת מצרים ל[[יחזקאל הטראגיקן]], עמ' 182–191. ==קישורים חיצוניים== {{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Moses (Biblical figure)|שם ויקישיתוף=משה|ויקיטקסט=קטגוריה:משה רבנו|שם ויקיטקסט=משה רבנו|ימין}} * [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3277 משה רבנו], באנציקלופדיה היהודית באתר דעת * [https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1122288 משה רבנו: מתיבת עץ קטנה למנהיג הדגול ביותר בהיסטוריה] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20100416135158/http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1122288 |date=2010-04-16 }} ביוגרפיה קצרה באתר בית חב"ד * [https://benyehuda.org/read/3292 משה], מאת [[אחד העם]], ב[[פרויקט בן-יהודה]] * [http://www.kab.co.il/epaper_heb/content/view/epaper/2197 "משה - הרועה הנאמן" - משה רבנו באור הקבלה] * [http://www.e-mago.co.il/news/38.htm סרטים על משה רבנו] * [http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/music/music-stories/Pages/Moses-songs.aspx שירים שנכתבו על משה רבנו] באתר [[הספרייה הלאומית]] * {{מטח|פרופ' יאיר זקוביץ; פרופ' אביגדור שנאן|האם משה מת?|13015}} * {{אתר ישיבה1|3=4097 |1=זאב סולטנוביץ' |2=מנהיגות משה }} * {{הארץ|עפרי אילני|ההגדה שלא סופרה: גרסאות שונות מנסות להסיר את המסתורין מעל משה רבנו|1.1195304|29/03/2010}} * {{דעות|[[מיכה גודמן]]|מנהיגותו של משה רבנו|מנהיגותו-של-משה-רבנו-מיכה-גודמן|32, סיון תשס"ז}} * "[https://web.archive.org/web/20131010044147/http://www.hashefa.co.il/home/artdetails.aspx?mCatID=68512&artID=9648 ראשיתו של משה רבנו]", שיעור באתר שפע * [https://www.ranlevi.com/2019/02/11/moshe_part1/ משה רבנו – גדול הנביאים – ההתחלה], על לידתו ובחרותו של משה רבנו, ב[[פודקאסט]] עושים תנ"ך, באירוח [[חוקר המקרא]], דוקטור שחר ענבר * [https://www.ranlevi.com/2019/02/25/moshe_part2/ משה רבנו – גדול הנביאים – הסיום], על סוף חייו ופטירתו של משה רבנו, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקר המקרא, דוקטור שחר ענבר * {{הקלטה}} [https://ilanabc.co.il/משה-רבנו/ פרק 04 – דברי הימים: דומם נחה – משה רבינו, יציאת מצרים ומה שביניהם] ב[[פודקאסט]] דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס * {{הקלטה}} [https://ilanabc.co.il/עיצוב-דמויות-כמשה-שני/ פרק 58 – דבר היום: של נעלך מעל רגלך – על עיצוב דמויות מקראיות כמשה שני] ב[[פודקאסט]] דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס * {{בריטניקה}} == הערות שוליים == {{הערות שוליים}} {{אושפיזין}} {{שבעת הרועים}} {{יהדות}} {{בקרת זהויות}} [[קטגוריה:משה|*]] [[קטגוריה:אישים בתורה]] [[קטגוריה:ילדים במקרא]] [[קטגוריה:נביאים בתנ"ך]] [[קטגוריה:נביאי האסלאם|מוסא]] [[קטגוריה:קדושים נוצרים]] [[קטגוריה:נדודי בני ישראל במדבר: אישים]] [[קטגוריה:שבט לוי]] [[קטגוריה:לוויים בתנ"ך]] [[קטגוריה:אישים בתנ"ך שהונצחו על בולי ישראל]] [[קטגוריה:ניסיונות עלייה לארץ ישראל]] [[קטגוריה:אישים בספר יהושע]] [[קטגוריה:אושפיזין]] [[קטגוריה:שבעת הרועים]] [[קטגוריה:אישים בפרשת שמות]] [[קטגוריה:אישים שמקום קבורתם לא נודע]] [[קטגוריה:אישים בתנ"ך שהגיעו לגיל 110]]'