בדיקת שינויים ספציפיים

'{{סכסוך צבאי | מלחמה = [[הסכסוך הישראלי-ערבי]], [[המלחמה הקרה]] | תמונה = [[קובץ:Yom Kippur War Montage.png|x300px]] | כיתוב = בכיוון השעון מלמעלה: מטוס [[נשר (מטוס)|נשר]] ישראלי חג מעל רמת הגולן, חייל ישראלי, סגן [[אפרים חמיאל]] מחטיבה 274 מתפלל בסיני על רקע תנועת טנקים,{{הערה|"תפילת נעילה" [[ידיעות אחרונות]] מלחמה והיום - התמונות של אוקטובר 73 מתעוררות לחיים, חן קוטס, 27 בספטמבר 2020, עמודים 9-8}} פינוי פצועים ישראלים במסוק יסעור, הנפת דגל מצרים לאחר הצליחה המצרית את תעלת סואץ בתחילת המלחמה, חייל מצרי מניף את תמונתו של נשיא מצרים [[אנואר סאדאת]], טנק ישראלי עולה על דוברת תמסח לקראת צליחת תעלת סואץ ב[[מבצע אבירי לב]] | סוג העימות = מלחמה | תאריך התחלה = [[6 באוקטובר]] [[1973]] | תאריך סיום = [[24 באוקטובר]] [[1973]] | קרב/מלחמה = מלחמה | קרב לפני = [[מלחמת ההתשה]] | קרב אחרי = [[מלחמת לבנון הראשונה]] | מקום = [[רמת הגולן]] ודרום [[סוריה]]{{ש}} חצי האי [[סיני]], הגדה המערבית של [[תעלת סואץ]] | תוצאה = * ניצחון צבאי ישראלי, לצד הישגים אסטרטגיים מצריים *החלטות האו"ם מספר [[החלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם|338]], [[החלטה 339 של מועצת הביטחון של האו"ם|339]] ו-[[החלטה 340 של מועצת הביטחון של האו"ם|340]] שהובילו ל[[ועידת ז'נבה (1973)|וועידת ז'נבה]] | צד ראשון = {{דגל|ישראל||+}} '''בתמיכת:''' * {{דגל|ארצות הברית||+}} | צד שני = {{דגל|מצרים 1972}} [[מצרים]]{{ש}}{{דגל|סוריה (1972-1980)}} [[סוריה]]{{ש}}'''[[חילות המשלוח הערביים במלחמת יום הכיפורים|חילות משלוח]]''':{{ש}}{{דגל|עיראק 1963}} [[עיראק]]{{ש}}{{דגל|ירדן||+}}{{ש}}{{דגל|לוב (1972-1977)}} [[לוב]]{{ש}}{{דגל|מרוקו||+}}{{ש}}{{דגל|ערב הסעודית||+}} {{ש}}{{דגל|תוניסיה||+}} {{ש}}{{דגל|כווית||+}} '''בתמיכת:''' {{דגל|ברית המועצות||+}} {{דגל|קובה||+}} {{הערה| Ra’anan, G. D. (1981). The Evolution of the Soviet Use of Surrogates in Military Relations with the Third World, with Particular Emphasis on Cuban Participation in Africa. Santa Monica: Rand Corporation. p. 37}} {{דגל|קוריאה הצפונית||+}} {{הערה|Cenciotti, David. "Israeli F-4s Actually Fought North Korean MiGs During the Yom Kippur War". Business Insider.}} | מפקד ראשון = {{סמל|משרד הביטחון}} [[משה דיין]], [[שר הביטחון]]{{ש}}{{דגל|המטה הכללי של צה"ל}} [[דוד אלעזר]] (דדו), הרמטכ"ל{{ש}}{{דגל|המטה הכללי של צה"ל}} [[אלי זעירא]], ראש [[אמ"ן]] | מפקד שני = {{דגל|מצרים}} [[אחמד איסמעיל עלי|איסמעיל עלי]], שר ההגנה המצרי{{ש}}{{דגל|מצרים}} [[סעד א-שאזלי]], הרמטכ"ל המצרי{{ש}}{{דגל|סוריה (1972-1980)}} [[מוסטפא טלאס]], שר ההגנה הסורי | כוח ראשון = '''{{דגל|ישראל||+}}:'''{{ש}}373,000 חיילים{{ש}}476 מטוסי קרב{{ש}}2,100 טנקים{{ש}}570 תותחים ב[[קליבר]] 100 מ"מ ומעלה{{הערה|[[חיים נדל]], '''בין שתי המלחמות''', תל אביב: הוצאת [[מערכות]], עמ' 290.}} | כוח שני = {{דגל|מצרים 1972}} '''מצרים''':{{ש}}350,000 חיילים{{ש}}627 מטוסי קרב{{ש}}2,000 טנקים{{ש}}1,280 תותחים בקליבר 100 מ"מ ומעלה{{ש}}{{דגל|סוריה (1972-1980)}} '''סוריה''':{{ש}}271,000 חיילים{{ש}}354 מטוסי קרב{{ש}}1,642 טנקים{{ש}}675 תותחים בקליבר 100 מ"מ ומעלה{{ש}}{{דגל|עיראק 1963}} '''עיראק''':{{ש}}95,000 חיילים{{ש}}306 מטוסי קרב{{ש}}1,200 טנקים{{ש}}600 תותחים בקליבר 100 מ"מ ומעלה{{ש}}{{דגל|ירדן}} '''ירדן''':{{ש}}69,360 חיילים{{ש}}55 מטוסי קרב{{ש}}540 טנקים{{ש}}130 תותחים בקליבר 100 מ"מ ומעלה.{{הערה|[[חיים נדל]], '''בין שתי המלחמות''', עמ' 290.}}{{ש}}'''סה"כ:'''{{ש}}785,360 חיילים{{ש}}1,342 מטוסי קרב{{ש}}5,382 טנקים{{ש}}2,685 תותחים בקליבר 100 מ"מ ומעלה | צד ראשון-אבדות = '''ישראל:'''{{ש}}2,656 הרוגים,{{ש}}7,251 פצועים,{{ש}}294 שבויים,{{ש}}102 מטוסים,{{ש}}25 תותחים,{{ש}}סוללת טק"א,{{ש}}800 טנקים פגועים מהם 407 אבודים{{ביאור|קיימות הערכות שונות של מספרי הנפגעים שנעות בין 2,000 ל-2,800 הרוגים ישראלים (כולל פצועים שנפטרו מפצעיהם). המספרים כאן מבוססים על ספרם של [[רונן ברגמן]] ו[[גיא מלצר]], "זמן אמת".{{הערה|[[#ברגמן ומלצר 2004|ברגמן ומלצר]], עמ' 513–515}} [[זאב לקוייר]] הזכיר 2,812 ושאר מקורות הזכירו את ההרוגים בחזית הדרום עד להסכם הנסיגה מ"אפריקה" ובצפון עד ל-[[31 במאי]] [[1974]] והנסיגה מן ה"מובלעת" וקוניטרה ופתחת רפיד.}} | צד שני-אבדות = '''מדינות ערב יחד:'''{{ש}}כ-20,000 הרוגים,{{ש}}כ-35,000 פצועים,{{ש}} 8,811 שבויים,{{ש}}555 מטוסים,{{ש}}כ-570 תותחים,{{ש}}43 סוללות [[טק"א]],{{ש}}כ-2,250 טנקים,{{ש}}18 ספינות | מנהיג ראשון = {{סמל|משרד ראש הממשלה}} [[גולדה מאיר]], [[ראש ממשלת ישראל]] | מנהיג שני = {{דגל|מצרים 1972}} [[אנואר סאדאת]], [[נשיא מצרים]]{{ש}}{{דגל|סוריה (1972-1980)}}[[חאפז אל-אסד]], [[נשיא סוריה]] }}{{מלחמת יום הכיפורים}} [[קובץ:IDF Chief of Staff in consultation with the Northern Command, 1973 (2936133-46).webp|250px|ממוזער|הרמטכ"ל [[דוד אלעזר]] בהתייעצות ב[[פיקוד הצפון]], ב-10 באוקטובר 1973, בתכנון הפריצה לסוריה. מימין לשמאל: רס"ן גדי זוהר שליש הרמטכ"ל, [[יקותיאל אדם]] [[סגן מפקד]] פיקוד הצפון, הרמטכ"ל דוד אלעזר, ראש אמ"ן [[אלי זעירא]], [[רחבעם זאבי]] עוזר הרמטכ"ל, אלוף [[מרדכי הוד]] יועץ אוויר לפיקוד צפון (יושב עם שפם), [[יצחק חופי]] מפקד פיקוד הצפון, רס"ן יוסי פרי רל"ש אלוף פיקוד צפון (עומד מאחורי האלוף), 10 באוקטובר 1973]] '''רביב נאה המצגת שלנו הרבה יותר טובה משלך [ינון וישי] מלחמת יום הכיפורים''' (נקראת גם '''מלחמת יום כיפור'''; '''מלחמת 73''''; '''מלחמת יום הדין'''; ב[[ערבית]]: '''حرب تشرين''', [[תעתיק]]: חַרְבּ תִּשְרִין או '''حرب أكتوبر''' – חַרְבּ אֻכְּתוֹבַּר: "'''מלחמת אוקטובר'''" וגם '''حرب رمضان''' – חַרְבּ רמצ'אן: "'''מלחמת רמדאן'''") פרצה ב[[יום הכיפורים]] [[י' בתשרי]] [[ה'תשל"ד]], [[6 באוקטובר]] [[1973]], בהתקפת [[קואליציה]] של צבאות מדינות ערביות נגד [[ישראל]], בהובלתן של [[סוריה]] ו[[מצרים]], שנתמכו על ידי [[חילות המשלוח במלחמת יום הכיפורים|חילות משלוח מארצות ערב]], בעיקר מ[[חיל המשלוח העיראקי במלחמת יום הכיפורים|עיראק]] ומ[[חיל המשלוח הירדני במלחמת יום הכיפורים|ירדן]]. המלחמה התרחשה בעיקר ב[[סיני]] וב[[רמת הגולן]], ונמשכה עד כ"ח בתשרי ה'תשל"ד, [[24 באוקטובר]] 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד [[26 באוקטובר]] ב[[זירת הדרום במלחמת יום הכיפורים|חזית המצרית]] בסיני, ועד מאי [[1974]] ב[[החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים|חזית הסורית]] ברמת הגולן בתום [[מלחמת ההתשה במובלעת הסורית]], אף שהרוב המכריע של הנפגעים בחזית הסורית היה במקביל למערכה בדרום.{{ביאור|על פי מקורות מצריים, סיום הקרבות היה ב-28 באוקטובר עם כניסת משקיפי האו"ם לעמדותיהם.{{הערה|[[#בר 1986|בר]], עמ' 66}}}} סתמו תפה יא זוג קקות מי רביב נאה פתיחת המלחמה על ידי מדינות ערב הפתיעה את [[מודיעין במלחמת יום הכיפורים|המודיעין]] של [[צה"ל]] בראשות האלוף [[אלי זעירא]], שלאחר הניצחון הגדול ב[[מלחמת ששת הימים]] ב־[[1967]], פיתח את "[[הקונספציה]]", ולא צפה את מועד פתיחתה, את עוצמת המתקפה, את מהלכי הפתיחה ואת מאפייני הלוחמה של צבאות ערב. עם זאת, עד סוף המלחמה הצליח צה"ל להפוך את הגלגל. עם ההתאוששות מההלם הראשוני, ועל אף ספיגת אבדות כבדות גם לאחריו בסדרת קרבות (כאשר מרבית ההרוגים היו ב[[זירת הדרום במלחמת יום הכיפורים|חזית הדרום]]), הצליח צה"ל להדוף את הכוחות הסורים אל עומק סוריה, לצלוח את [[תעלת סואץ|התעלה]] ו[[כיתור הארמייה השלישית של מצרים|לכתר את הארמייה השלישית]] — וכך להכריע את המלחמה לטובת ישראל, חרף מחיר כבד בפציעות ואבדות בנפש.{{הערה|{{הארץ|שלמה אבינרי|הפעם הראל צודק — ישראל ניצחה במלחמת יום הכיפורים|1.10235680|13 בספטמבר 2021}}}} מלחמת יום הכיפורים התאפיינה בשימוש ב[[טקטיקה|טקטיקות]] ובטכנולוגיות לחימה חדשות וביטאה תפישׂה [[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגית]] ו[[אופרטיבה צבאית|מערכתית]] דינמית ביחס להתמודדות צבאות ערב מול צה"ל, בייחוד מצד [[צבא מצרים]]. המלחמה הייתה גם לזירת עימות כחלק מ[[המלחמה הקרה]], כאשר מדינות ערב נתמכו וחומשו על ידי [[ברית המועצות]], בזמן שישראל נתמכה על ידי [[ארצות הברית]], שאף חימשה אותה ב[[רכבת אווירית]]. המלחמה הייתה למוקד מתח בין-גושי. ככל שהתארכה המלחמה והכף נטתה לטובת ישראל, עד כדי איום סובייטי מוחשי להתערבות צבאית. למלחמה היו השפעות מדיניות ופוליטיות רבות: תחילה הביאה להקמת [[ועדת אגרנט]] שהצביעה על הדרג הצבאי כאשם במחדלי המלחמה, אך לא על הדרג המדיני, מה שהוביל ישירות להדחתם של הרמטכ"ל [[דוד אלעזר]] וראש אמ"ן אלי זעירא. עם זאת, מסקנות הוועדה לא הרגיעו את הרוחות הסוערות בחברה הישראלית, מה שהוביל למשבר פוליטי חריף שגרם להתפטרות [[ראש ממשלת ישראל]] [[גולדה מאיר]], פחות משנה לאחר המלחמה; ולצד משבר כלכלי שבא לאחריה, נתפסת המלחמה כגורם מרכזי שהוביל ל[[הבחירות לכנסת התשיעית|מהפך הפוליטי]] ב-[[1977]]; בתחום המדיני, היא סללה את הדרך תחילה ל[[הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975|הסכם הביניים]], ולבסוף ל[[הסכם השלום בין ישראל למצרים]]. ==הרקע לפרוץ המלחמה== ===ישראל, מצרים וסוריה=== לאחר [[מלחמת ששת הימים]] שררה בישראל תחושת ביטחון לאור הפגנת כוחו ויכולתו של צבא ההגנה לישראל. [[ממשלת ישראל החמש עשרה]] בראשות [[גולדה מאיר]] סברה שלא כדאי לוותר על שטחים שנכבשו במהלך מלחמה זו. ביטוי לעמדה זו נמצא באמירותיו של [[משרד הביטחון|שר הביטחון]] [[משה דיין]]: "עדיף שארם א-שייח' בלי שלום מאשר שלום בלי [[שארם א-שייח']]".{{הערה|אורי בר-יוסף, "בין מלחמה לשלום: הצעת ההסדר המצרית מפברואר 1973, הדחייה הישראלית ומלחמת יום כיפור כמלחמת ברירה", '''[[אלפיים (כתב עת)|אלפיים]]''' 31, 324456 {{ש}} {{הארץ|אורי בר-יוסף|יותר גרוע מגולדה ודיין|1.1201968|14 במאי 2010}}}} כישלון הצבא המצרי ב[[מלחמת ההתשה]] והתוצאות הטקטיות הטובות בחלק גדול מפעולות [[חיל האוויר הישראלי#מלחמת ההתשה|חיל האוויר הישראלי במלחמה זו]], הגבירו את תחושת הביטחון בהנהגה הצבאית והמדינית של ישראל, וזו באה לידי ביטוי, בין היתר, במשפט שאמרה [[ראש ממשלת ישראל]] [[גולדה מאיר]] ימים ספורים לפני תחילת מלחמת יום הכיפורים: "מצבנו מעולם לא היה טוב יותר". לעומת זאת, התבוסה ואובדן השטח פגעו קשות בכבוד מנהיגי [[ארצות ערב]] השכנות, שלא הסכימו לקיומה הלגיטימי של מדינת ישראל. הניסיונות לשחיקת הצבא והכלכלה הישראליים באמצעות [[מלחמת ההתשה]] והניסיונות המדיניים לקבל שטחים אלו, שלא צלחו, הביאו את מנהיגי מדינות ערב למסקנה כי יש לכבוש מחדש שטחים אלו במהלך של [[מלחמה]] כוללת. בספטמבר [[1970]] מת נשיא מצרים [[גמאל עבד אל נאצר]] ובמקומו התמנה [[אנואר סאדאת]], שנתפס בישראל כמנהיג אפרורי וחסר עוצמה, דבר שהגביר את תחושת הביטחון בישראל. בשנים [[1972]]-[[1971]] ניסה סאדאת ליזום, בגיבוי אמריקני, שיחות והסדרי ביניים שיובילו למסירת [[סיני]] לריבונות מצרית, אולם ממשלת ישראל בראשות [[גולדה מאיר]] חשדה כי כוונת מצרים איננה למהלך של שלום אמת, לאור פעולותיה המלחמתיות וההתקפיות נגד ישראל בעבר. לפיכך, החליטה הממשלה לדחות את המשא ומתן ולהמשיך להחזיק בסיני. לפי דעה אחרת, סאדאת הוא שלא השיב להצעה אמריקאית להסדר ביניים שבסופו ישראל תסכים לריבונות מצרית על כל סיני עם נוכחות זמנית ביטחונית ישראלית במספר אתרים בסיני.{{הערה|"[[פנקס שירות]]", [[יצחק רבין]] (עם [[דב גולדשטין]]), [[תל אביב]]: ספרית מעריב, תשל"ט-1979, כרך ב', עמ' 389.}}{{הערה|{{הארץ|אמיר אורן|הנרי קיסינג'ר: "אתם יודעים שהצלנו אתכם ב-73', נכון?"|1.2132289|4 באוקטובר 2013}}}}{{הערה|[http://www.gwu.edu/%7Ensarchiv/NSAEBB/NSAEBB98/octwar-06.pdf פגישת קיסינג'ר עם איסמעיל ב-20 במאי 1973]. לאחר הפגישה עם איסמעיל{{הבהרה|איסמעיל מה? איסמעיל פהמי?}} העריך קיסינג'ר כי הבעיה המרכזית היא עם אנואר סאדאת.{{הבהרה|המסמך שבקישור מכיל תיאור פגישה של קיסינג'ר עם שגריר איראן. האם מדובר בטעות?}}}} סאדאת היה נחוש לבצע מהלך צבאי להחזרת השטחים, הצליח לשכנע את הסורים להשתתף ביוזמה, ופעל להתעצמות צבא מצרים.{{הערה|ר"מ, '''"פעם כאשר מותר יהיה לספר..." - המוסד ומלחמת יום הכיפורים''', המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים - מחלקת ההיסטוריה, 2023, עמ' 24–47}} הוא הורה למפקדי צבאו להכין תוכניות אופרטיביות לכיבוש סיני ("גרניט"{{ביאור|בזכרונותיו של יאקושב ששירת מטעם ברית המועצות כמתורגמן זוהי התוכנית "גרניט-2" שנבנתה על ידי היועצים הסובייטיים. שם המבצע שניתן על ידי המצרים היה "מסגדים גבוהים".{{הערה|[http://artofwar.ru/j/jakushew_w_g/text_0020.shtml ויקטור יאקושב "אנו התורגמנים מנילוס וולגה"]}}}}) או לפחות להניע מהלך צבאי מאסיבי בחלק מסיני, שיזעזע את ישראל. מזכיר המדינה האמריקאי [[הנרי קיסינג'ר]] תיאר כך את מטרת המלחמה בעיני סאדאת אשר יזם אותה: "איש לא הבין בתחילה שסאדאת לא כיוון לניצחון, אלא לשינוי בשיווי המשקל במשא ומתן שרצה לפתוח בו. הוא העריך שהלם המלחמה יאפשר לשני הצדדים, ישראל ומצרים כאחת, להראות גמישות שלא הייתה אפשרית כל עוד ישראל ראתה את עצמה עליונה מבחינה צבאית, בעוד מצרים הייתה משותקת בביזוי לאומי".<ref>{{צ-ספר|מחבר=הנרי קיסינג'ר|שם=משבר: ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום הכיפורים וביציאה מוויטנאם|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=שלם|שנת הוצאה=תשס"ה, עמוד 7}}</ref> מצרים וסוריה החלו להתחמש ולהתאמן בהתאם לכוונה מוצהרת משותפת לכיבושים נרחבים, אך מנהיג מצרים, כאמור, החזיק בינו לבין עצמו ביעד אסטרטגי מפוכח וזהיר הרבה יותר. בעוד שבצד הסורי התוכנית הייתה לכבוש לפחות את כל [[רמת הגולן]], אם לא מעבר לזה, אצל המצרים התגבשה התפיסה כי נוכח העליונות הישראלית בתחום האוויר והשריון, מגבלתו של הצבא המצרי בתמרונים גדולים, והקושי לנייד את מערכות הנ"מ לעומק סיני, יש לרכז את עיקר המאמץ בהיאחזות והתבצרות מזרחית ל[[תעלת סואץ]] ברצועה שרוחבה יהיה עד כ-10 ק"מ בה הכוחות המצרים ייהנו ממטרית ההגנה האווירית שממערב לתעלת סואץ, עם גיחות טקטיות למצרי ההרים.{{הערה|סא"ל דני אשר, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3581 התוכנית המצרית למלחמת יום כיפור], אתר מט"ח}} [[מבצע באדר|תוכנית זו]] הוסתרה גם מבעלות בריתה של מצרים, [[ברית המועצות]] ו[[סוריה]], שהופתעו לראות בעיצומה של המלחמה שמצרים איננה פועלת לפי התוכניות המקוריות ואיננה חותרת לעומק סיני, כפי שעשתה סוריה בגולן.{{הערה|[[#ברגמן ומלצר 2004|ברגמן ומלצר]], עמ' 216}} הפתעה נוספת נכונה לסובייטים בסיום המלחמה, כאשר פנה סאדאת ל[[ארצות הברית]] כדי להשיג את יעדיו באמצעות מהלכים מדיניים. ===מדינות-ערב נוספות=== הכישלון הצבאי הערבי במלחמת ששת הימים זעזע את העולם הערבי כולו, בעיקר לנוכח הציפיות ערב המלחמה להשמדתה של מדינת ישראל. לאחר [[מלחמת ההתשה]], במסגרת ההכנות של מצרים וסוריה למלחמה, קיימו מדינאים ואנשי צבא מצרים וסורים סדרה של מפגשים עם עמיתיהם ב[[מדינות ערב]] וביקשו מהם סיוע כאשר תפרוץ מלחמה בינן לבין [[ישראל]]. חלק גדול ממדינות ערב נענו לבקשת הסיוע והתחייב להעמיד לרשות מצרים או סוריה חילות משלוח מסוגים שונים ובגדלים שונים. חלק מהמדינות אף התחייבו להשתתף בעלות הכספית של המלחמה העתידית בישראל. בין המדינות שהתחייבו לשלוח כוחות צבאיים בעת מלחמה כנגד ישראל היו עיראק, [[לוב]], [[אלג'יריה]], [[מרוקו]], [[סודאן]], [[תוניסיה]] ו[[כווית]]. במקרים אחדים, מדינות ערב גם ביצעו עסקאות רכש אמצעי לחימה תוך התייעצות עם עמיתיהן המצרים והסורים באשר לנשק הדרוש לאותה מלחמה עתידית בישראל. בשונה מהנכונות הרבה שהפגינו מדינות ערב לעמוד לצד סוריה ומצרים, נקט [[חוסיין, מלך ירדן]], עמדה הפוכה. חוסיין, שלמדינתו הגבול היבשתי הארוך ביותר עם ישראל, סבר כי לצבאות ערב יחד אין סיכוי לגבור על צה"ל וכי מלחמה יזומה עלולה להמיט על המדינות הערביות הלוחמות אסון. בהזדמנויות שונות הביע חוסיין התנגדות נחרצת לסייע למצרים וסוריה באמצעות פתיחות חזית שלישית. עקב הלחץ הכבד שהפעילו עליו נשיא סוריה [[חאפז אל-אסד]] ונשיא מצרים [[סאדאת]], שלח חוסיין את [[חיל המשלוח הירדני במלחמת יום הכיפורים|חיל המשלוח הירדני]] בסדר גודל [[דיוויזיה|דיוויזיוני]]. כוח זה השתלב בקרבות השריון שהתנהלו בשטח סוריה נגד כוחות [[צה"ל]] וסייע בעצירת תנופת ההתקדמות של צה"ל מזרחה לעומק סוריה. ===המעצמות=== ישראל, מצרים וסוריה נסמכו במידה רבה מאוד על המעצמות בנות בריתן. מלבד הסתמכותן של סוריה ומצרים על הסיוע של מדינות ערב, הסתמכו על תמיכת [[ברית המועצות]], שהייתה אחת משתי [[מעצמת על|מעצמות העל]] שפעלה להרחבת ההשפעה הסובייטית בתקופת שלטונו של [[ליאוניד ברז'נייב]]. בשנים שבין המלחמות הייתה ברית המועצות ספקית הנשק הכמעט בלעדית של מדינות ערב, זאת בשל נכונותה למכור כמויות גדולות של נשק, בשל המחיר הנמוך יחסית של ה[[אמל"ח]] הסובייטי בהשוואה לחלופות המקבילות ב[[מדינות המערב|מערב]] ובשל תנאי האשראי המיוחדים שהעניקה לבנות בריתה. ברית המועצות ניאותה להעניק לבנות בריתה גם סיוע בהדרכה בשימוש באמל"ח מתקדם ובדוקטרינה סובייטית לניהול מלחמה, בייעוץ שוטף ואף הוכיחה כי היא נכונה ל[[מבצע קווקז|שילוח של חיל משלוח במידת הצורך]] שיתערב לטובת בנות בריתן. ישראל נסמכה על [[צרפת]] כבת ברית, כספקית נשק עיקרית, וכשותפה לפרויקטים טכנולוגיים רבים עד שנת [[1967]]. [[האמברגו הצרפתי על ישראל]] שהוטל ערב מלחמת ששת הימים סיים יחסים אלה. החל מסוף 1967 ועד למלחמת יום הכיפורים החלה ישראל לרקום [[יחסי ארצות הברית–ישראל|יחסים מתהדקים והולכים עם ארצות הברית]] שבה כיהנו [[לינדון ג'ונסון]] ו[[ריצ'רד ניקסון]] כ[[נשיא ארצות הברית|נשיאים]]. עיקר האמל"ח שנרכש בתקופה זו היה אמריקאי. כן התפתחו שיתופי פעולה בין המדינות, הן במחקר ופיתוח והן בתחום המודיעין הצבאי. בתקופה זו גם הפגינה ארצות הברית נוכחות צבאית באזור דרום-מזרח הים התיכון באמצעות [[הצי השישי של ארצות הברית]] שהחזיק דרך קבע אוניות מלחמה ב[[הים התיכון|ים התיכון]]. כמו הסובייטים, גם האמריקאים שעדיין [[מלחמת וייטנאם|לחמו בווייטנאם]], לא היו מעוניינים בהסלמה נוספת של יחסיהם עם ברית המועצות. בנוסף לכך, ערב המלחמה הייתה לתקופת ה[[דטאנט]] בין מעצמות העל ובשל כך שאפו לפעול בערוצים דיפלומטיים ככל שניתן. ==צבאות ופיקודם== {| class="wikitable" width="500" style="float:left;clear:left;" ! colspan="4" | סדרי הכוחות ערב פרוץ מלחמת יום הכיפורים לקראת אמצע 1973{{הערה|שם=מזהה|ד"ר [[יוחאי סלע]], "ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א", '''[http://www.mideast.co.il/p-2_a-140/ מגזין המזרח התיכון]''', [[22 בנובמבר]] [[2007]].}} |- ! !! ישראל !! מצרים || סוריה |- |[[חייל]]ים|| 350,000 (כולל מילואים) || 650,000 || 270,000 |- |[[טנק]]ים|| 2,100 || 2,200 || 1,650 |- |[[תותח]]ים|| 800 || 2,200 || 1,250 |- | [[מטוס קרב|מטוסי קרב]] || 430 || 627 || 354 |- |סוללות [[טק"א]]|| 10 || 146 || 34 |} === צה"ל ופיקודו === {{הפניה לערך מורחב|סדר הכוחות של צה"ל במלחמת יום הכיפורים}} {| width="400" class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed" ! colspan="3" | מפקדי צה"ל במלחמת יום הכיפורים |- ! תפקיד || שם || הערות |- | [[ראש המטה הכללי]] || [[דוד אלעזר]] (דדו) || |- | [[סגן הרמטכ"ל]] || [[ישראל טל]] || |- | עוזר הרמטכ"ל || [[רחבעם זאבי]] || מונה במהלך המלחמה |- | עוזר הרמטכ"ל || [[אהרן יריב]] || מונה במהלך המלחמה |- | מפקד חזית הדרום || [[חיים בר-לב]] || מונה במהלך המלחמה |- | מפקד מרחב שלמה || [[ישעיהו גביש]] || מונה במהלך המלחמה |- | אלוף [[פיקוד הצפון]] || [[יצחק חופי]] || |- | אלוף [[פיקוד המרכז]] || [[יונה אפרת]] || |- | אלוף [[פיקוד הדרום]] || [[שמואל גונן]] || |- | מפקד [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] || [[בני פלד]] || |- | מפקד [[חיל הים]] || [[בנימין תלם]] || |- | ראש [[אגף המודיעין]] || [[אלי זעירא]] || |- | ראש [[אגף כוח אדם]] || [[הרצל שפיר]] || |- | ראש [[אגף אפסנאות]] || [[נחמיה קין]] || |- | מפקד [[גייסות השריון]] ומפקד [[אוגדה 162]] (עוצבת הפלדה) ב[[סיני]] ||[[אברהם אדן]] || |- | [[קצין חי"ר וצנחנים ראשי]] || [[עמנואל שקד]] || |- | [[חיל ההנדסה הקרבית|קצין הנדסה ראשי]] || [[יצחק בן דב]] || |- | [[חיל התותחנים|קצין תותחנים ראשי]] || [[נתן שרוני]] || |- | [[קצין שריון ראשי]] || [[מרדכי ציפורי]] || מונה במהלך המלחמה |- | קצין [[חיל החימוש|חימוש]] ראשי || [[אלעזר ברק]] || |- | [[קצין קשר ראשי]] || [[שלמה ענבר]] || |- | קצין [[חיל הרפואה|רפואה]] ראשי || [[משה קורדובה]] || |- | קצין [[חיל ההספקה|הספקה]] ראשי || [[יוחנן גור]] || |- | ראש [[הגנה אזרחית]] || [[אורי רום]] || |- | מפקד [[עוצבת געש|אוגדה 36]] (עוצבת הבזלת) ב[[רמת הגולן]] || [[רפאל איתן]] || |- | מפקד [[אוגדה 210]] ב[[רמת הגולן]] || [[דן לנר]] || |- | מפקד [[אוגדה 146]] (עוצבת המפץ) ב[[רמת הגולן]] || [[משה פלד (אלוף)|משה (מוסה) פלד]] || |- | מפקד [[אוגדה 252]] (עוצבת הכוחות המשוריינים בסיני) ב[[סיני]] || [[אברהם מנדלר]] || נהרג במלחמה |- | מפקד [[אוגדה 252]] ב[[סיני]] || [[קלמן מגן]] || מונה במהלך המלחמה, במקומו של אברהם מנדלר |- |מפקד אוגדה כוח נמר 'כוח ששון |ששון יצחקי |מונה במהלך המלחמה, במקומו של קלמן מגן |- | מפקד [[אוגדה 143]] ב[[סיני]] || [[אריאל שרון]] || |- | מפקד [[אוגדה 440]] בסיני וראש [[מחלקת ההדרכה]] || [[מנחם מרון|מנחם (מנדי) מרון]] || |- | סגן מפקד [[עוצבת געש|אוגדה 36]] ב[[רמת הגולן]] || [[מנחם אבירם]] || |- | סגן מפקד [[אוגדה 146]] ב[[רמת הגולן]] || [[אברהם רותם]] || |- | סגן מפקד [[אוגדה 210]] ב[[רמת הגולן]] || [[משה בר כוכבא]] || |- | סגן מפקד [[אוגדה 252]] ב[[סיני]] || [[ברוך הראל|ברוך הראל (פינקו)]] || |- | סגן מפקד [[אוגדה 143]] ב[[סיני]] || [[יעקב אבן|יעקב (ג'קי) אבן]] || |- | סגן מפקד [[אוגדה 162]] ב[[סיני]] || [[דב תמרי]] || |- | סגן מפקד [[אוגדה]] ב[[סיני]] || [[שמואל אלבק]] || |- | מפקד [[חטיבה 7]] || [[אביגדור בן-גל]] || |- | מפקד [[חטיבה 188]] || [[יצחק בן-שהם]] || נהרג במלחמה |- | מפקד [[חטיבת גולני]] || [[אמיר דרורי]] || |- | מפקד [[חטיבה 679]] || [[אורי אור]] || |- | מפקד [[חטיבה 179]] || [[רן שריג (קצין)|רן שריג]] || |- | מפקד [[חטיבת קרייתי|חטיבה 4 (קרייתי)]] || [[יעקב הדר]] || |- | מפקד [[חטיבה 9]] || [[מוטקה בן-פורת]] || |- | מפקד [[חטיבה 205]] || [[יוסי פלד]] || |- | מפקד [[חטיבה 670]] || [[גדעון גורדון]] || |- | מפקד [[חטיבה 226|חטיבה 80/226 חטיבת צנחנים במילואים]] || [[חיים נדל]] || |- | מפקד [[חטיבה 401]] || [[דן שומרון]] || |- | מפקד [[חטיבה 14]] || [[אמנון רשף]] || |- | מפקד [[חטיבה 875]] ([[חטיבה 8]]) || [[אריה בירו]] || |- | מפקד [[חטיבת הראל|חטיבה 164]] || [[אברהם ברעם]] || |-- | מפקד [[חטיבה 274]] || [[יואל גונן]] || |- | מפקד [[חטיבה 600]] || [[טוביה רביב]] || |- | מפקד [[חטיבה 217]] || [[נתן ניר]] || |- | מפקד [[חטיבה 500]] || [[אריה קרן]] || |- | מפקד [[חטיבה 11]] || [[אהרן פלד]] || |- | מפקד [[חטיבת הצנחנים|חטיבה 35]] || [[עוזי יאירי]] || |- | מפקד [[חטיבה 55|חטיבה 55/247 צנחנים במילואים]] || [[דני מט]] || |- | מפקד [[חטיבה 460]]|| [[גבי עמיר]] || |- | מפקד [[חטיבה 204]] || [[צבי רם (קצין)|צבי רם]] || |- | מפקד [[חטיבה 421]] || [[חיים ארז]] || |- | מפקד חטיבה מרחבית בצפון סיני 275|| [[פנחס נוי]] || |- | מפקד חטיבה מרחבית רמת הגולן 820|| [[צבי בר]] || |} [[קובץ:David Elazar (Dado).jpg|שמאל|ממוזער|260px|[[דוד אלעזר]], רמטכ"ל צה"ל]] עיקר כוחו של צה"ל הורכב מחיילי המילואים. במלחמה עצמה אורגנו כוחות צה"ל בשש אוגדות שריון. שלוש מהן ([[אוגדה 143|143]], [[אוגדה 162|162]], [[אוגדה 252|252]]) הוצבו בחצי האי [[סיני]] ושלוש ([[עוצבת געש|36]], [[אוגדה 210|210]], [[אוגדה 146|146]]) הוצבו ב[[רמת הגולן]]. בנוסף הוצבו מסגרות עצמאיות קטנות יותר חטיבתיות ואחרות שהוצבו בחזיתות משניות. ערב פרוץ המלחמה נהנה [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] מנתח גדול מאוד של [[תקציב הביטחון]] שעמד על כ-50% מכלל התקציב. שירתו בו כ-17,000 [[חייל]]ים בסדיר ובמילואים והיו לו למעלה מ-430 מטוסי קרב, מהם 140 [[F-4 פנטום|פאנטומים]], 150 [[סקייהוק]]ים, 50 [[מיראז' 3|מיראז'ים]] ו-27 [[דאסו סופר מיסטר|סופר מיסטרים]]. סוללות [[MIM-23 הוק]] היו נשק הנ"מ העיקרי. [[קובץ:IDF Tanks Ismailia.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טנקים ישראליים במבואות [[אסמאעיליה (עיר)|אסמאעיליה]], 1973]] תורת לוחמת השריון בצה"ל התאפיינה בתנועה רבה, ירי מדויק מתוך עמדות מוסתרות ומבוצרות באופן טבעי על ידי קפלי קרקע ומכשולים טבעיים אחרים. מפקד ה[[טנק]] צפה פעמים רבות מחוץ לצריח כדי להיטיב לראות את שדה הקרב. כתוצאה מכך מפקדי טנקים רבים נפגעו מירי קלעים ו[[צליפה|צלפים]] ערבים. לצה"ל גם לא הייתה [[תורת לחימה]] להתגוננות בפני [[טיל נגד טנקים|טילי נ"ט]], דבר שגרם לאבדות מרובות מטילי ה[[סאגר]]. בנוסף לכך, לא שולבו כמעט [[חיל רגלים|כוחות רגלים]] לכוחות השריון וגם כמות ה[[ארטילריה]] שסופחה אליהם הייתה קטנה ביותר. צה"ל הסתמך על חיל האוויר למשימות הפצצה כארטילריה מעופפת. [[חיל השריון]] צויד בעיקר ב[[טנק]]ים מדגמי [[צנטוריון|שוט]] ו[[מגח]]. השוט הבריטי שהוצב בעיקר בחזית הצפונית בשל עבירותו המתאימה לפני שטח הרריים. עם זאת דגמי הבנזין של טנקים אלו סבלו מתקלות רבות, ובהרבה מקרים נתקעו לפני הגיעם לשדה הקרב. ואילו בחזית הדרום הוצבו בעיקר טנקים מסוג מגח האמריקני. טנקי [[M51 שרמן|שרמן משופרים]] בעלי קנה 105 מ"מ התואם לתקן של צה"ל, הופיעו אף הם בשדה הקרב עם בוא המילואים. [[חיל הרגלים]] סבל מנחיתות בציוד ובכלי נשק. חיילי החי"ר של צה"ל היו מצוידים ב[[רובה FN FAL]] מרובה התקלות וב[[תת-מקלע]] [[עוזי]] קצר הטווח. בהמשך המלחמה, קיבלה [[ישראל]] מ[[ארצות הברית]] כמות גדולה של רובי סער מדגם [[M16A1]] אך אלה נכנסו לשירות רק לקראת סוף המלחמה. [[נ"ט|נשק הנ"ט]] הצה"לי העיקרי היה ה[[בזוקה (כלי נשק)|בזוקה]] האמריקאית המיושנת. [[אמצעי ראיית לילה|אמצעי ראיית הלילה]] של החי"ר הישראלי היו מועטים ומיושנים, הקרנף והשפנפן שהיו מכשירים נחותים, לעומת האמצעים שהיו בידי הסורים והמצרים. [[חיל הים]] התחמש ב[[ספינת טילים|ספינות טילים]] ואמצעי [[לוחמה אלקטרונית]]. הללו הוכיחו את עצמם כאשר החיל השיג עליונות בזירה הימית וגרם נזק כבד לציי סוריה ומצרים. [[חיל ההנדסה הקרבית|חיל ההנדסה]] התכונן לאפשרות של [[מבצע אבירי לב|צליחת תעלת סואץ]] והכשיר מבעוד מועד כוחות, אמצעים ותורת לחימה לצליחה. אמצעי הגישור המתוכנן העיקרי היה [[גשר הגלילים]] שפיתחו [[דוד לסקוב]] ו[[ישראל טל]] שקיומו נחשב עד אז ל[[סוד צבאי]], אך נרכשו גם דוברות [[ז'ילואה]] (תמסח) ודוברות יוניפלוט, והללו שימשו להעברת כוחות יבשה מעבר לתעלה, עד שנפרש גשר הגלילים שהגיע באיחור. למרות השלל הרב שנתפס ב[[מבצע קדש]] ו[[מלחמת ששת הימים]], חיל ההנדסה המשיך להסתמך על מערך של כלי [[ציוד מכני הנדסי|צמ"ה]] מגויסים מהאזרחות, רובם לא ממוגנים. כלי הצמ"ה הכבד ביותר בשירות החיל היה [[דחפור די-9 בשירות צה"ל|דחפור D9G]]. [[חיל התותחנים]] הישראלי סבל מנחיתות מספרית כנגד הארטילריה המצרית והסורית. מעט סוללות הארטילריה, שישבו ברמת הגולן, ובקו בר-לב שבתעלה לא השתוו לכמות קני הארטילריה של האויב. לפיכך בדומה לשאר מלחמות ישראל משימתו העיקרית הייתה סיוע ארטילרי ישיר לכוחות החי"ר והשריון המתמרנים הצה"ליים בעוד שאת תקיפת "מטרות האיכות" קיבל בעיקר חיל האוויר. במהלך המלחמה השתמש לראשונה החיל ב[[תותח מתנייע|תותח המתנייע]] [[M-109]] ב[[קליבר]] 155 מ"מ. בנוסף הפעיל החיל את תותח ה-175 מ"מ [[תותח מתנייע M-107|M-107]], אשר בסוף המלחמה הפגיז את דמשק ואת התותח המתנייע 155 מ"מ [[תותח מתנייע L-33|L-33]]. הארטילריה הישראלית לקחה חלק פעיל לאורך כלל המלחמה בשתי החזיתות. ===צבאות ערב=== [[קובץ:Maljutka-AT-3-Sagger-batey-haosef.jpg|ממוזער|[[טיל סאגר]] – טיל נגד טנקים מונחה תיל. תורת ההפעלה והשימוש הנרחב בו גרמו לאבדות קשות בקרב כוחות השריון של ישראל]] המצרים והסורים היו מודעים לנחיתותם ב[[לוחמת שריון]] ולכן הגדילו מאוד את יכולות הנ"ט של חילות הרגלים שלהם. אמצעי לחימה של חיל הרגלים הסורי והמצרי כללו מלבד [[רובה סער|רובי סער]] מדגם [[AK-47]] [[להביור|ולהביורים]] גם כמות גדולה מאוד של [[טיל נ"ט|טילי נ"ט]] מדגם [[סאגר]] ו[[רקטות נ"ט]] מדגם [[RPG-7]]. טילי נ"ט אלה היו יעילים בהשמדת טנקים ישראלים שתקפו ללא סיוע חיל רגלים. השימוש הנרחב בנשק זה פגע ביכולת צה"ל לממש את תורת הלחימה שהתבססה על תמרון משוריין. חילות הים הערביים, השתמשו ב[[טיל נגד ספינות|טילים נגד ספינות]] מתקדמים מדגם [[סטיקס (טיל)|סטיקס]]. טווח הירי של הטילים האלה היה כפול מהטילים מדגם [[גבריאל (טיל)|גבריאל]] שבהם השתמשו ספינות [[חיל הים הישראלי]]. אף על פי כן, אמצעים טכנולוגיים שמהם נהנה חיל הים הישראלי הצליחו לשבש את טיסתם של טילי הסטיקס ואלה לא הטביעו אפילו ספינה ישראלית אחת. חילות האוויר של סוריה ומצרים סבלו מנחיתות ביחס לחיל האוויר הישראלי. בשל כך הקימו מערך [[נ"מ]] צפוף ומפותח מאוד שכלל סוללות [[טיל קרקע אוויר|טילי קרקע אוויר]], טילי כתף נגד מטוסים ו[[תותח נ"מ|תותחי נ"מ]] ניידים. מרבית הסוללות היו מדגם [[S-75 דווינה|SA-2]] הנייח, ו-[[SA-3]] שהוא בעל ניידות מוגבלת. בנוסף השתמשו הכוחות הערבים (בעיקר הסורים) גם בסוללות נ"מ לטווח קצר מדגם [[SA-6]] שהיו מוצבות על גבי [[רכב קרבי משוריין|רק"ם]] נייד. חיל הרגלים השתמש ב[[טיל כתף]] מדגם [[9K32 סטרלה-2]] וכוחות שריון נהנו מהגנתן של סוללות תותחי נ"מ ניידות על גבי רכב קרבי משוריין מדגם [[ZSU-23-4]] "שילקה" שהפילו כלי טיס ישראלים רבים. השימוש הנרחב והמגוון במערכות נ"מ בעלות מעטפת ביצועים רחבה הצליח לצמצם את חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי, בעיקר במשימות סיוע לכוחות הקרקע והביא לאבדות משמעותיות לצה"ל. למצרים הייתה חטיבת טילי [[סקאד]], באיוש של צוותים סובייטים, שהופעלה ביום האחרון ללחימה [[מתקפת טילי הסקאד במלחמת יום הכיפורים|כנגד מספר מטרות ישראליות]]. ====צבא מצרים ופיקודו==== [[קובץ:Anwar Sadat cropped.jpg|שמאל|ממוזער|200px|נשיא מצרים, [[אנואר סאדאת]]]] {{ערך מורחב|צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים}} {| width="400" class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed" ! colspan="3" | מפקדי צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים |- ! תפקיד || שם || הערות |- | שר המלחמה ומפקד הצבא || [[אחמד איסמעיל עלי]] || |- | הרמטכ"ל || [[סעד א-שאזלי]] || |- | ראש אגף המבצעים || [[עבד אל-ע'ני אל-גמאסי]] || |- | מפקד ההגנה האווירית || [[מוחמד עלי פהמי]]{{הערה|אברהם אדן (ברן), על שתי גדות הסואץ, הוצאת עידנים, 1979, עמ' 239}} || |- | מפקד [[חיל האוויר המצרי|חיל האוויר]] || [[חוסני מובארכ]] || |- | מפקד [[חיל הים המצרי|חיל הים]] || [[פואד אבו זיכרי]]{{הערה|שם=הערה_ג|[[#שאזלי 1987|שאזלי]], עמ' 146}}|| |- | ראש מנהלת המודיעין הצבאי המצרי || [[פואד נאסר (קצין מצרי)|פואד נאסר]]{{הערה|שם=הערה_ג}} || |- | מפקד חיל ההנדסה המצרי || [[כמאל חסן עלי]]{{הערה|[[#שאזלי 1987|שאזלי]], עמ' 156}} || |- | מפקד [[חיל התותחנים המצרי]] || [[עבד אל חלים אבו ע'זאלה]] || |- | מפקד [[הארטילריה המצרית]] || [[מוחמד מוחי א-דין אל מחי]]{{הערה|אברהם אדן (ברן), עמ' 239}}{{הערה|שם=הערה_א|[[#שאזלי 1987|שאזלי]], עמ' 192}} || |- | מפקד [[חיל החימוש והארגון המצרי]] || [[עומר גוהר]]{{הערה|[[#שאזלי 1987|שאזלי]], עמ' 82}}|| |- | דובר הצבא המצרי || [[עז אל-דין מוח'תאר]]{{הערה|[[#בר 1986|בר]], עמ' 61}} || |- | מפקד [[הארמייה השנייה (מצרים)|הארמייה השנייה]] || [[סעד מאמון]] || |- | ראש מטה [[הארמייה השנייה (מצרים)|הארמייה השנייה]] || [[עבדל אלמונעם חליל]] || החליף במהלך המלחמה את מאמון כמפקד הארמייה השנייה{{הערה|שם=הערה_א}} |- | מפקד [[הארמייה השלישית (מצרים)|הארמייה השלישית]] || [[עבד אלמונעם ואסל]] || |- | מפקד [[דיוויזיה 18]] (חי"ר) בגזרת [[קנטרה]] || [[עבדל ראב אל-נבי חאפז]]{{הערה|Simon Dunstan,Kevin Lyles, The Yom Kippur War 1973, p 33-34|כיוון=שמאל}} || |- | מפקד [[הדיוויזיה השנייה (מצרים)|דיוויזיה 2]] (חי"ר) בגזרת [[אסמאעיליה (עיר)|אסמאעיליה]] || [[חסן אבו סעדה]]{{הערה|[[#שאזלי 1987|שאזלי]], עמ' 172}} || |- | מפקד [[דיוויזיה 16]] (חי"ר) בגזרת [[דוורסואר]] || [[פואד עזיז ע'אלי]]{{הערה|שם=הערה_ב|Simon & Lyles p 33-34|כיוון=שמאל}} || |- | מפקד [[דיוויזיה 7 (מצרים)|דיוויזיה 7]] (חי"ר) בגזרת דרום [[האגם המר הגדול]] ו[[מעבר הגידי]] || [[אחמד בדאווי]]{{הערה|שם=הערה_ב}} || |- | מפקד [[דיוויזיה 19]] (חי"ר) בגזרת העיר [[סואץ (עיר)|סואץ]] ו[[מעבר המיתלה]] || [[יוסף עפיפי מוחמד]]{{הערה|שם=הערה_ב}} || |- | מפקד [[דיוויזיה 21]] (משוריינת) בגזרת הארמייה השנייה || ליווא (אלוף) [[עוראבי]]{{הערה|[[#שאזלי 1987|שאזלי]], עמ' 181}} || |- | מפקד [[הדיוויזיה הרביעית (מצרים)|דיוויזיה 4]] (משוריינת) בגזרת הארמייה השלישית || עמיד (תת-אלוף) [[קאביל]]{{הערה|[[#שאזלי 1987|שאזלי]], עמ' 205–206}} || |} ערב מלחמת יום הכיפורים התבסס [[צבא מצרים]] על נשק ותורת לחימה סובייטיים, שהותאמה לצרכים המצריים. לקראת תכנון מלחמה בהיקף נרחב מול צה"ל היה על הצבא המצרי למצוא מענה לעליונות של חיל האוויר, וליתרון הטקטי של חיל השריון בקרב תנועה. כמו כן נדרש תכנון מוקפד להתמודדות מול ביצורי [[קו בר-לב]] ו[[תעלת סואץ]] שהייתה מכשול טבעי רחב וקשה למעבר רק"ם. המטה המצרי בחן פתרונות שונים לבעיות אלה. במענה לעליונות האווירית הישראלית, בחר צבא מצרים להשקיע בהקמת מערך [[טיל קרקע אוויר|טילי קרקע-אוויר]] מהצפופים בעולם. לצד מערך הטילים שולבו תותחי נ"מ וטילי כתף שיחד יצרו מעטפת ירוט רחבה. לצד מערך הנ"מ הושקע גם בשיקום [[חיל האוויר המצרי]] שהובס ב[[מלחמת ההתשה]] אך בהיקפים נמוכים יותר. זאת בשל הקושי בגיוס טייסים מצרים איכותיים בכמות מספקת ובשל היענות חלקית של הסובייטים לספק למצרים מטוסים חדישים. בתחום לוחמת השריון, בחר המטה המצרי להתמקד באמצעי נ"ט המופעלים על ידי עוצבות ח"יר מסוג [[סאגר]] ומטולי [[RPG-7]]. נשק נ"ט נרכש בכמויות גדולות וסופק לחי"ר המסתער מעבר לתקן המקובל בתו"ל הסובייטי. לצד כלי נשק שסופקו לחיל הרגלים, הוגדל הסד"כ של כוחות השריון המצרים וכן נרכשו טנקים מתקדמים באותו זמן מדגם [[T-62]]. באשר לחציית תעלת סואץ והתגברות על הביצורים תכננו המצרים לפרוץ בנקודות רבות לאורך התעלה שאינן נשלטות על ידי המוצבים ובכך תכננו להימנע מתקיפתם הישירה. המטה המצרי רכש גשרים [[מודולרי]]ים מתוצרת סובייטית שהיו נוחים להרכבה ומהירים לתיקונים שנדרשו לנוכח עליונותו של חיל האוויר הישראלי. לצורך פריצת מכשול סוללות העפר בצד הישראלי של התעלה נרכשו משאבות מים רבות עוצמה שנועדו לגרוף את העפר הרב אל מימי התעלה בלחץ המים שיומטרו על הסוללות. ====צבא סוריה ופיקודו==== {{הפניה לערך מורחב|הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים}} {| width="400" align="right" class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed" ! colspan="3" | מפקדי [[הכוחות המזוינים של סוריה]] במלחמת יום הכיפורים |- ! תפקיד || שם || הערות |- | שר ההגנה ומפקד הצבא || [[מוסטפא טלאס]] || |- | הרמטכ"ל || [[יוסוף שאקור]]{{הערה|שם=הערה_ג}} || |- | ראש אגף המבצעים || [[עבד אל-רזאק אל-דרדרי]]{{הערה|שם=הערה_ג}} || |- | מפקד חיל האוויר וההגנה האווירית || [[נאג'י ג'מיל]]{{הערה|שם=הערה_ג}} || |- | מפקד חיל הים || [[פאדל חוסיין]]{{הערה|שם=הערה_ג}} || |- | ראש המודיעין הצבאי || [[חיכמת שיהאבי]]{{הערה|שם=הערה_ג}} || |- | מפקד [[הדיוויזיה השביעית של סוריה|דיוויזיה 7]] (חי"ר) || [[עומר אל-אברש]] || נהרג ב[[קרב עמק הבכא]] |- | מפקד [[הדיוויזיה החמישית של סוריה|דיוויזיה 5]] (חי"ר) || [[עלי אסלאן]]{{הערה|[http://www.middleeast.org/archives/1998_07_09.htm NEPOTISM, CRONYISM, AND WEAKNESS IN ARABDOM]|כיוון=שמאל}}|| |- | מפקד [[הדיוויזיה התשיעית של סוריה|דיוויזיה 9]] (חי"ר) || [[חסן עלי טורקמאני]]{{הערה|Simon Dunstan,Kevin Lyles, The Yom Kippur War 1973, p 79|כיוון=שמאל}} || |- | מפקד [[הדיוויזיה הראשונה של סוריה|דיוויזיה 1]] (משוריינת) || [[תופיק ג'האני]]{{הערה|Major Gregory Borden, [http://209.85.135.132/search?q=cache:401oTohQWxoJ:handle.dtic.mil/100.2/ADA294132+%22Jehani%22+%221st+Armored+Division%22&cd=5&hl=iw&ct=clnk&gl=il "TRUE" TACTICAL RESERVES IN STRIKING FORCEOPERATIONS:PILFERY OF COMBAT POWER AT THELINE OF CONTACT?], p 26|כיוון=שמאל}} || |} {{+-}} ====חילות משלוח==== {{הפניה לערך מורחב|חילות המשלוח במלחמת יום הכיפורים}} משפרצה המלחמה, החלו מדינות ערב לארגן כוחות צבאיים ולהעבירם למצרים ולסוריה. חלק מהכוחות נע על גבי [[מוביל טנקים|מובילי טנקים]], [[משאית|משאיות]] וכלי רכב אחרים. חלק אחר [[מטוס|הוטס]] למדינות היעד. חילות המשלוח זרמו לחזיתות בהדרגה ושינו את יחסי הכוחות לרעת צה"ל (גם לפני הגעת חילות המשלוח היה יתרון כמותי ברור לצבאות מצרים וסוריה). אל חזית רמת הגולן הגיעו חילות משלוח רעננים בכמויות גדולות מאוד (הרבה יותר מסד"כ של שלוש אוגדות) החל מ-[[13 באוקטובר]] בעיקר כוחות עיראקיים וירדניים והופנו לאזור "המובלעת". בחזית סיני, הקימו חילות המשלוח קו הגנה עורפי ממערב [[תעלת סואץ|לתעלה]]. ==זירת המלחמה== [[קובץ:1973 sinai war maps_he.jpg|ממוזער|300px|מפה של חזית הדרום]] [[קובץ:1973 Yom Kippur War - Golan heights theater he.jpg|שמאל|ממוזער|300px|מפה של חזית הצפון]] מלחמת יום הכיפורים התנהלה בשתי זירות יבשתיות עיקריות: הצפונית ברמת הגולן, והדרומית ב[[חצי האי סיני]]. מלבדם, התנהלה לוחמה נרחבת בים ובאוויר. ===זירת הדרום=== {{הפניה לערך מורחב|זירת הדרום במלחמת יום הכיפורים}} בזירת הדרום בחצי האי [[סיני]] ניצבו כוחות צה"ל על קו המים של [[תעלת סואץ]] – [[תעלת מים]] באורך של כ-160 ק"מ, ברוחב של 180 עד 220 מטר ובעומק 16 עד 20 מטר – שמנעה מעבר ישיר ונוח בין הגדות. לאורך חזית התעלה ישראל הקימה החל משנת 1968 את [[קו בר-לב]] שהיה מערך של ביצורים המורכב משתי שורות של מוצבים – "מעוזים" על קו המים ו"תעוזים" בעומק המערך. ערב המלחמה קו בר-לב היה מאויש בחלקו: 14 מעוזים מתוך 30 היו מאוישים, ובהם כ-500 חיילים ישראליים. לאורך תעלת סואץ הקימה ישראל סוללות עפר גבוהות עד לגובה של 25 מטר שנערמו בזווית של 45 עד 60 מעלות שמנעו מעבר כלי רכב. מהנדסים ישראלים העריכו שיידרש למצרים זמן רב לפרוץ פתחים בסוללות אלה, זמן שהיה מספיק להזעקת התגבורת מעומק המערך. בנוסף ישראל הקימה [[אור יקרות|מערכת להזרמת נפט והבערתו]] שנועד למנוע צליחה מצרית. בזמן המלחמה, המערכת לא הייתה מבצעית. תוואי השטח בחזית הדרום התאפיין בנוף מישורי, ובו מעט מכשולים טבעיים בקרבת קו העימות. בעומקו של חצי האי סיני היו דרכים מעטות. ===זירת הצפון=== {{הפניה לערך מורחב|החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים}} זירת הצפון התאפיינה ברכסי הרים גבוהים, קשים למעבר ומכשולים טבעיים שהקשו על תנועה של כלי רכב ממונעים, בכלל זה כלי רכב משוריינים מחוץ לדרכים הסלולות, מכשולים אלה היטיבו עם הצד המגן. לאורך [[הקו הסגול]] בנתה ישראל ביצורים רבים, בעיקר [[תעלה נגד טנקים|תעלות נגד טנקים]] שלאורכה נזרעו שדות מוקשים צפופים. כמו כן בנתה ישראל כמות גדולה של עמדות תצפית ומספר מוצבים. בניגוד לחזית הדרומית, בחזית הצפונית לא היה עומק אסטרטגי משמעותי. ===הזירה הימית=== {{הפניה לערך מורחב|הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים}} הזירה העיקרית הימית הייתה זירת [[הים התיכון]], שבה הוצבו מרבית כלי השיט של הצדדים. הזירה המשנית הייתה זירת [[הים האדום]]. בזירת הים האדום לא היו לצה"ל כלי שיט כבדים והמצרים נהנו מעדיפות במספר כלי השיט ובאיכותם. מבין זרועות צה"ל היה חיל הים המוכן ביותר למלחמה. בשנים שבין המלחמות היה החיל בתנופת שינוי: ה[[משחתת|משחתות]] וה[[ספינת טורפדו|טרפדות]] המיושנות הוצאו מן השירות, ובמקומן נקלטו [[ספינת טילים|ספינות טילים]] חדישות, נושאות [[טיל נגד ספינות|טילים נגד ספינות]] מסוג [[גבריאל (טיל)|גבריאל]] ומערכות [[לוחמה אלקטרונית]] שהיו מן המובילות בעולם באותה תקופה, וכן קלט החיל ספינות [[דבור (כלי שיט)|דבור]] חדישות. גם [[שייטת 13]] הוכיחה מחדש את יכולתה כבר במהלך [[מלחמת ההתשה]]. טילי [[P-15 טרמיט]] (כינוי נאט"ו: סטיקס) שבהם היו מצוידות ספינות האויב בזירת ה[[אמל"ח]] הימי היו בעלי טווח של 40 קילומטרים, כפליים מטווח טילי הגבריאל. כנגד מערכת נשק זו פיתח חיל הים תורת לחימה, שכללה את גילוי ספינות האויב, הטעיית הטילים באמצעי לוחמה אלקטרונית, וסגירת הטווח עד לטווח היעיל של טילי הגבריאל. [[מספן מודיעין]] של חיל הים העריך נכונה את כוונות המצרים, בניגוד להערכה הכללית של [[אמ"ן]], וחיל הים היה למעשה החיל היחיד בצה"ל שהיה מצויד, ערוך ומוכן למלחמה, ושעמד בהצלחה בכל משימותיו, עם מספר מועט מאוד של נפגעים. ===הזירה המזרחית=== {{הפניה לערך מורחב|החזית הירדנית במלחמת יום הכיפורים}} [[קובץ:Golda Meir 03265u.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[גולדה מאיר]], [[ראש ממשלת ישראל]] בזמן המלחמה]] הזירה המזרחית הייתה תחת אחריותו של [[פיקוד המרכז]]. מצד אחד, הגבול הירדני היה הארוך ביותר של ישראל עם מדינה אויבת, אך מצד שני, חוסיין מלך ירדן התנגד בגלוי ליציאה למלחמה נגד ישראל, ובניגוד לצבאות מצרים וסוריה לא נצפתה תכונה התקפית ערב המלחמה בזירה זו. לכן, כוחות צה"ל בזירה זו היו קטנים ביחס לכוחות צה"ל בחזיתות הצפונית והדרומית. הכוח הקרקעי העיקרי שהוצב בזירה זו היה [[אוגדה 146]]. ==תוכניות המלחמה== ===תוכנית המלחמה המצרית=== {{ערך מורחב|מבצע בדר}} '''מבצע בדר''' (ב[[ערבית]] '''عملية بدر''') הוא המבצע שתכנן צבא מצרים לפתיחת מלחמת יום הכיפורים בזירת הדרום. מטרת המלחמה הייתה שבירת הקיפאון על ידי צליחת [[תעלת סואץ]], בניית ראשי גשר והיערכות להגנה במערכי הגנה רצופים מוגני נ"מ ומתוגברים בנשק נ"ט לשבירת התקפות הנגד של צה"ל ודחיקתו מזרחה. התוכנית המצרית הצליחה והשיגה את מטרותיה. אולם, בהמשך הלחימה הצליח צה"ל לבצע [[קרב הבקעה|הבקעה]] של המערך המצרי וכוחותיו צלחו את תעלת סואץ מערבה וכיתרו חלק מהכוחות המצרים שנמצאו ממזרח לתעלת סואץ. ===תוכנית המלחמה הסורית=== {{ערך מורחב|מבצע משרוע 110}} [[קובץ:Syrian-war-1973.jpg|300px|ממוזער|שמאל|תוכנית המלחמה הסורית, כפי שהגיעה לידי אמ"ן מהמוסד ב-27.4.1973]] תוכנית ההתקפה הסורית הייתה לכבוש את רמת הגולן בתוך 24 שעות (כדי להקדים את בוא כוחות המילואים של ישראל), להשמיד את כוחות צה"ל שבה ולהתייצב בקווי הגנה לאורך [[נהר הירדן]] או במורדות רמת הגולן. על פי תוכנית זו נועדו שלוש דיוויזיות הרגלים הסוריות שהיו פרושות לאורך הקו הסגול להבקיע אותו כל אחת בגזרתה: *[[הדיוויזיה השביעית (סוריה)|הדיוויזיה ה-7]] – בגזרה הצפונית (פתחת [[קוניטרה]]) *[[הדיוויזיה התשיעית של סוריה|הדיוויזיה ה-9]] – בגזרה המרכזית (רכס חזקה במרכז גזרתה פיצל אותה לשתיים – פתחת קוניטרה בצפון ופתחת כודנה בדרום) *[[הדיוויזיה החמישית של סוריה|הדיוויזיה ה-5]] – בגזרה הדרומית *[[הדיוויזיה הראשונה של סוריה|הדיוויזיה המשוריינת ה-1]] נועדה להצטרף ככוח [[עתודה (צבא)|עתודה]] להתקפה בגזרה בה תסתמן הצלחה, ולסייע בהשלמת ההבקעה אם כוחות הדרג הראשון לא יצליחו בה. כוחות [[אמצעי לחימה נגד טנקים|נ"ט]] סורים, שצורפו ליחידות הדרג הראשון, נועדו לסייע להם לפגוע בשריון הישראלי וליצור מתחמי הגנה בתוך השטח שייכבש.{{הערה|דני אשר, עמ' 81–82.}} כוחות קומנדו סורים מונחתים נועדו לפגוע – יחד עם מטוסים וארטילריה סוריים – במפקדות ומתקני מודיעין ישראלים. היעד הבולט שלהם היה מוצב החרמון הישראלי, שמשימת כיבושו הוטלה על גדוד הצנחנים הסורי ה-82. לפי התוכנית המקורית הוטל על כוחות הקומנדו גם לבודד את שדה הקרב ברמה על ידי השתלטות על שלושה מגשרי הירדן – [[גשר בנות יעקב]], [[גשר הפקק]] ו[[גשר אריק]]. חלק זה בתוכנית הסורית בוטל זמן קצר לפני המלחמה, בעיקר בשל הצורך לתאם את ההתקפה הסורית עם זו של [[מצרים]]. בשל כך צומצמה גם משימת כוחות הקרקע הסורים, שנועדו לחבור אל כוחות הקומנדו לאורך הירדן. עתה הסתפקה התוכנית בכך שכוחות אלו יתפסו את קו המצוקים במעלות הגולן וייצבו שם קווי הגנה נגד כוחות התיגבור של צה"ל.{{הערה|אשר, עמ' 82–84.}} ===תוכנית המגננה הישראלית=== פקודת סלע הייתה התוכנית הצה"לית למעבר מהגנה להתקפה במלחמת יום הכיפורים. אף שפקודת סלע הוגדרה באופן עקרוני כתוכנית הגנה, הרי שבפועל התכנון העיקרי במסגרת התוכנית כלל שלב בלימה קצר על ידי הכוח הסדיר בסיוע חיל האוויר על קו הגבול, ומעבר מהיר להתקפת נגד כוללת בסיוע כוחות המילואים. התוכנית התעלמה מהעובדה שלאחר מלחמת ששת הימים צה"ל יכול היה להרשות לעצמו קרב הגנה קלאסי שבו הכוחות המגינים נסוגים לעמדות נוחות שיאפשרו להם להשמיד את הכוח התוקף. בניגוד לכך, הפקודה הורתה לעצור את האויב על קו הגבול, אף על פי שהקו היה תחת אש ארטילרית ונ"ט כבדה, ותחת אש נ"מ כבדה שמנעה סיוע יעיל של חיל האוויר. על פי הפקודה חיל האוויר יזדקק לשתי יממות להשמדת מערך הגנת הנ"מ של מצרים וסוריה{{הערה|שמואל גורדון, '''30 שעות באוקטובר''', עמ' 98}} כדי שיוכל להפנות את כוחו להשמדת ריכוזי הכוח של האויב. ==ההפתעה וכשלים מודיעיניים בישראל== {{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מודיעין במלחמת יום הכיפורים]], [[הקונספציה]]}} [[קובץ:Aman Yom Kippur 1973 Analyses Summery.jpg|ממוזער|שמאל|250px|סיכום מסמך ההערכה שהוציאה חטיבת המחקר ב-5 באוקטובר 1973, יום לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים]] [[קובץ:Aman Yom Kippur 1973 intelligence report according to Bavel.jpg|ממוזער|שמאל|250px|לקט מודיעין מיוחד שהוציאה חטיבת המחקר על בסיס ה[[התרעה]] שהתקבלה מ[[אשרף מרואן]]. הלקט הופץ לצרכנים ב-6 באוקטובר 1973, בשעה 07:30.]] '''"הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש הלחימה היא נמוכה".''' משפט זה, שמופיע ב[[מסמך]] [[הערכת מודיעין|הערכה]] של [[חטיבת המחקר]] של [[אגף המודיעין]] (אמ"ן) מיום [[5 באוקטובר]] [[1973]], יממה לפני פתיחת הקרבות, מתמצת את גודל הכישלון של אגף המודיעין במתן התרעה על המלחמה המתקרבת. מבחינת תושבי ישראל, צופרי האזעקה שהופעלו ב-[[6 באוקטובר]] בשעה שתיים בצהריים באו כהפתעה מוחלטת, ללא כל רמז מקדים. הפתעה דומה הייתה מנת חלקם של מרבית חיילי צה"ל. חרף כל זאת, ההפתעה לא הייתה מוחלטת: ידיעות מודיעיניות וסימנים רבים בשטח העידו על מלחמה מתקרבת, והכישלון היה במתן פרשנות נכונה לידיעות ולסימנים אלה (ראו: [[מבצע ניצוץ (1973)]]), באופן העברת המידע המודיעיני למקבלי ההחלטות, ובאופן [[קבלת החלטות|קבלת ההחלטות]] על סמך המידע הפגום שהועבר. הכישלון של אמ"ן טמון בהנחת יסוד, שכונתה מאוחר יותר '''"[[הקונספציה]]"''', שהיו בה מספר מרכיבים עיקריים: # מצרים רואה במלחמה דרך יחידה להחזרת השטחים שאיבדה ב[[מלחמת ששת הימים]], והיא תצא למלחמה כזו רק אם תוכל להגיע בה להישג ממשי, זאת מכיוון שמשא ומתן עם ישראל הוביל מאז 67' למבוי סתום. # [[סוריה]] לא תצא למלחמה בישראל לבדה, אלא רק בתיאום עם מצרים, בשל חולשתה הצבאית. # מצרים לא תצא למלחמה כל עוד אין לה מענה לעליונות האווירית של ישראל. הנחות אלה היו נכונות והתאימו לתוכנית המלחמה המצרית. אך לפי הוראת סאדאת, תוכנית המלחמה המצרית לכיבוש סיני הוחלפה בשנת 1973 לתוכנית מוגבלת של כיבוש אזור תעלת סואץ, תוך הסתמכות על ההגנה האווירית המצרית לנטרול מקומי של העליונות האווירית הישראלית. כמו כן קיבלו המצרים מה[[רוסים]] חטיבה של טילי סקאד B שיכלה לפגוע בעומק ישראל ובכך היוותה מענה לחשש מפני התקפות עומק של ישראל במצרים.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אריה שלו|שם=כישלון והצלחה בהתרעה|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=|עמ=173–175}}}} תוכניות המלחמה המעודכנות של המצרים והסורים הגיעו מ"המוסד" לידי הרמות הגבוהות ולאמ"ן חודשים לפני המלחמה, אך אלופי הפיקודים למשל, לא ידעו על תוכניות אלה. [[ועדת אגרנט]] מתחה ביקורת על אמ"ן על שבפועל הצבא לא התכונן למלחמה לפי תוכניות אלה: "אילו היה אמ"ן רואה אל נכון את [[ריכוז כוחות|ריכוזי הכוחות]] של האויב, שלא היו דוגמתם, על רקע תוכניות האויב שהיו בידינו, ומחדיר תודעה זו אצל הפיקוד העליון, אפשר היה להתכונן כראוי לקראת הבאות."{{הערה|ועדת אגרנט, הנמקות והשלמות לדו"ח החלקי מיום 1.4.1974, כרך ראשון, עמ' 112, [http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/agranat/1/album/index_8.html]}} בעקבות קונספציה זו התעלם אמ"ן מכל הסימנים המעידים על הכנות מצרים והסורים לצאת למלחמה, תוך שהוא מוצא פרשנות מקלה לכל ההתרעות. למשל, אמ"ן התעלם מיכולתו של [[צבא מצרים]] להגביל את חופש הפעולה של חיל האוויר בשמי מצרים באמצעות [[טיל קרקע-אוויר|טילי נ"מ]], וטען שבגיזרה המצרית עומד להתרחש רק תרגיל צליחה, "תחריר 41", שכמוהו היו רבים בעבר. בגזרה הסורית כבר שררה כוננות גבוהה עוד מ-13 בספטמבר, כאשר [[קרב האוויר של 13 בספטמבר 1973|12 מטוסי מיג סוריים הופלו על ידי כוחות צה"ל]].{{ביאור|הופלו 12 מטוסים סוריים, ולא 13 כפי שמקובל לחשוב. המטוס ה-13 היה מיראז' ישראלי של יוסי שמחוני.{{הערה|[http://www.iaf.org.il/975-20577-he/IAF.aspx כתבה באתר חיל האוויר: 1+12=13]}}}} לאחר קבלה מוחלטת של מסקנות אלו, לא ניתן ערך רב מצד ראשי אמ"ן לסימנים חד-משמעיים שהעידו כי פני הערבים למלחמה. סיבה נוספת שגרמה להתעלמות מהסימנים המקדימים, היא התרעת המלחמה שלא התממשה במאי 1973, כחצי שנה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, שבעקבותיה הופעלה [[כוננות כחול לבן]] במשך ארבעה חודשים, עד שבוטלה חודשיים קודם לפרוץ המלחמה, בסופו של דבר התברר כי המצרים רצו לתקוף במאי אך הסורים התנגדו בעיקר מכיוון שחסרו את הטנקים החדישים מסוג [[T-62]] וטילי הנ"מ מסוג [[2K12 קוב|SA-6]]. כשלים מודיעיניים חשובים נוספים:{{הערה|{{מערכות|פרופסור אורי בר־יוסף|אי־הפעלת ”אמצעי האיסוף המיוחדים" והכשל המודיעיני במלחמת יום הכיפורים: מבט חדש|2/113202|גליון 448, מאי 2013 עמ' 47–53}}}} * הטעיית הצבא והממשלה כי [[האמצעים המיוחדים]] - אמצעי האזנה למוקדי השלטון המצרי - הופעלו כביכול, אף על פי שלא הופעלו (הופעלו לבדיקה בלבד לכמה שעות ונסגרו). אמצעים אלה נתנו מידע בזמן אמת על תוכן התקשורת המצרית, וכבר הופעלו בהצלחה בעבר (למשל בהוכחה כי הכוננות הערבית של מאי 1973 הייתה תרגיל ולא מלחמה). הצבא והממשלה סמכו על "האמצעים המיוחדים" שייתנו התרעה של 48 שעות למלחמה. ה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]] [[דוד אלעזר]] שאל לפני המלחמה מספר פעמים את ראש [[אגף המודיעין|אמ"ן]] [[אלי זעירא]] האם האמצעים הופעלו ונענה בחיוב, אף על פי שהם לא הופעלו. אולם, במבט לאחור ייתכן שגם אמצעים אלה לא היו מספקים התרעה על המלחמה כיוון שהמצרים הסתירו אפילו מחייליהם את העובדה שמדובר במלחמה ולא בתרגיל עד שש שעות לפני פריצתה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אריה שלו|שם=כישלון והצלחה בהתרעה|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=|עמ=203}}}} * ביום ו' בשעה 17:00, כ־21 שעות לפני פרוץ המלחמה, פוענחה ידיעה שהוכיחה כי פינוי המשפחות הסובייטיות מסוריה ומצרים נעשה עקב הודעה רשמית שמצרים וסוריה מסרו ל[[ברית המועצות]] ולפיה כוונתם לפתוח במלחמה עם ישראל (פענוח מברק שנשלח משגרירות עיראק במוסקבה לממשלת עיראק בבגדד). בכירים באמ"ן ביקשו מהאלוף [[אלי זעירא]] אישור להפצת הידיעה ול[[גיוס מילואים]], אך בשעה 23:00 זעירא אסר על הפצת הלקט המודיעיני. הרמטכ"ל דוד אלעזר שמע על כך רק אחרי המלחמה, ואמר אז כי לו היה יודע, היה דורש מייד גיוס מילואים ופורס את הצבא למלחמה מיידית. יש המונים בין כשלי המודיעין ניתוח שגוי של מטרות המלחמה המצריות. לפני המלחמה ובמהלכה מקבלי ההחלטות בישראל היו סבורים שהמצרים מתכוונים לפלוש לעומק סיני, ואולי אף לחדור אל תוך ישראל. ככל הנראה, הערכה זו לא הייתה נכונה, והמצרים מעולם לא התכוונו להגיע אל מעבר למטריית סוללות הנ"מ שנמצאו ממערב לתעלה. כבר בראשית אפריל 1973 קיבל [[המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים|המוסד]] ידיעות, לפיהן מצרים וסוריה מתכוונות לפרוץ במלחמה נגד ישראל.{{הערה|[[יוסי גולדשטיין]], '''גולדה: ביוגרפיה''', עמ' 548.}} בניגוד להערכת הכוונות של אמ"ן, [[אגף המבצעים]] סבר שסוריה ומצרים מתכננות מתקפה, והתנגד לגישת "הסבירות הנמוכה". ראשי אג"ם, [[ישראל טל]] ועוזרו לתכנון [[אברהם טמיר]], התנגדו לעמדת הרמטכ"ל [[דוד אלעזר]] בדיון שהתקיים ב-[[30 בספטמבר]] [[1973]], ודרשו לגייס אוגדות ולהעלותן ל[[רמת הגולן]].{{הערה|[[חנוך ברטוב]], '''[[דדו - 48 שנה ועוד 20 יום]]''', [[ספרית מעריב]], 1978, עמ' 298.}} גם ראש [[מספן המודיעין|מחלקת המודיעין]] ב[[חיל הים]], [[רמי לונץ]], ו[[קצין קשר ואלקטרוניקה ראשי]], [[שלמה ענבר]], העריכו שצפויה מלחמה, ותרמו להיערכות חילותיהם.{{הערה|{{nrg|[[אמנון לורד]]|יום למלחמת 73': בכיר המודיעין צלל באילת|487/167|5 ביולי 2013|1|2}}}} ההערכות השגויות אומצו על ידי הדרג המדיני בראשות שר הביטחון [[משה דיין]] וראש הממשלה [[גולדה מאיר]]. [[חוסיין, מלך ירדן|המלך חוסיין]] נפגש עם גולדה מאיר מספר פעמים לפני המלחמה. הפגישה האחרונה התקיימה ב-[[25 בספטמבר]] [[1973]] ב[[תל אביב]], בה נכחו גם [[ראש ממשלת ירדן]] [[זיד א-ריפאעי]], מנכ"ל משרד ראש הממשלה [[מרדכי גזית]], [[לו קדר]], מזכירתה של מאיר, ובכירי [[אגף המודיעין]] שצפו והקשיבו לשיחה. לפי [[צבי זמיר]], ראש "המוסד" באותה עת, המלך חוסיין התריע בפגישות אלה מפני מלחמה קרובה. לפיכך התייעצה גולדה עם שר הביטחון שאמר שהדברים ידועים והרגיע אותה.{{הערה|צבי זמיר, '''בעיניים פקוחות''', עמ' 126}} בתום פגישה של זמיר עם סוכן "המוסד" [[אשרף מרואן]] שהתקיימה בלונדון בליל יום הכיפורים, העביר זמיר התרעה טלפונית על המלחמה העומדת להיפתח באותו יום, ובהמשך אותו לילה שלח מברק מפורט על תוכנית המלחמה של מצרים וסוריה, ובסופו הצעה של מרואן, שאליה הצטרף זמיר, "לסכל את הפתיחה במלחמה על ידי פרסום ידיעות על כך ברדיו ובעיתונות, אשר יוכיחו למצרים, כולל הפיקוד הצבאי כי הישראלים מכירים את התוכנית ומוכנים לה".{{הערה|{{ynet|ירון דרוקמן|המברק נחשף: ראש המוסד התריע ממלחמת יום כיפור והציע למנוע אותה|5352716|17 בספטמבר 2018}}}} == כשלים מבצעיים בצה"ל == === כשלים עד לקבלת הידיעה על מלחמה === לצד הכישלון המודיעיני התאפיין צה"ל בשורה של כשלים מבצעיים שהקשו מאוד על התגובה בעת פרוץ הקרבות: * יחידות מחסני החירום היו ברמה נמוכה ולא היו כשירות לספק את הציוד הצבאי כשהוא מוכן ללחימה ובמהירות הנדרשת. *צבא היבשה, ובמיוחד בחזית המצרית, לא התאמן מספיק בתרחישים של [[קרב בלימה]] ממושך שמשתמש בעומק האסטרטגי של סיני. *מערך המעוזים (קו בר-לב) היה מנוון בחלקו, ותוכנן לעמוד בהתקפות ארטילריות ופשיטות קומנדו. לא הוחלט מה ייעשה בהם במצב של מלחמה כוללת. * חיל השריון לא הטמיע תרגולות להתמודדות עם טילי נ"ט אף על פי שהיה ידוע שמצרים וה[[סורים]] הצטיידו בהם.{{הערה|[[#סקל 2011|סקל]], עמ' 112}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אריה שלו|שם=כישלון והצלחה בהתרעה|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=|עמ=76}}}} * בעקבות מלחמת ששת הימים הוחלט על צמצום סד"כ חיל הרגלים ועל השקעה נמוכה בו וכן על אי השקעה בחיל התותחנים, במקביל להגדלת חיל השריון והצטיידות בטנקים חדשים. הדבר הקשה על התמודדות עם יחידות הנ"ט של האויב.{{הערה|[[#סקל 2011|סקל]], עמ' 104–106}} * חיל האוויר הניח שיינתנו לו 48 שעות להשמדת מערך הנ"מ של האויב, אולם, בפועל נאלץ להיכנס ללחימה ללא הכנה כזו וממילא לא יכול היה לפעול באופן יעיל באזורי הלחימה שהיו מכוסים באש נ"מ צפופה. * אמצעי הצליחה העיקרי של צה"ל תוכנן להיות גשר הגלילים, שהפעלתו התבססה על ההנחה שצה"ל יושב על קו התעלה. אולם בעקבות הצליחה המצרית היה צורך לגרור את הגשר תחת אש אל התעלה, והתוצאה הייתה שהצליחה בוצעה בשלבים הראשונים באמצעים אחרים. *גם לאחר שהתקבלה ידיעה חד-משמעית על פתיחת מלחמה היא לא הועברה לכוחות בשטח, אלא ניתנה התרעה על "חידוש האש" וכדומה. *פיקוד דרום לא הכיר ולא הפנים את תוכנית המלחמה המצרית (שנפלה בידי המודיעין הישראלי) שכללה צליחה בחזית רחבה בעומק מוגבל של עד 10 ק"מ.{{הערה|[[#סקל 2011|סקל]], עמ' 97}} === כשלים לאחר קבלת הידיעה על מלחמה === גם לאחר קבלת הידיעה מסוכן המוסד על מלחמה אירעו שורה של כשלים עד לפרוץ האש:{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[גיורא איילנד]]|שם=לא נרדם בלילות|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=|עמ=197}}}} * הסוכן הודיע על מלחמה לפנות ערב והדבר פורש (לא ברור על ידי מי) שהמלחמה תחל בשעה 18:00.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אריה שלו|שם=כישלון והצלחה בהתרעה|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=|עמ=133}}}} בעקבות זאת ניתנה פקודה להיערך לקראת ערב ופרוץ האש בשעה 14:00 היה בגדר הפתעה נוספת. * הרמטכ"ל קיבל אישור לגיוס שתי אוגדות אולם הדבר בוצע באיחור של ארבע שעות לאחר קבלת האישור.{{הערה|[[#סקל 2011|סקל]], עמ' 118–119}} * ראש אמ"ן [[אלי זעירא|זעירא]] המשיך לטעון שלא תפרוץ מלחמה ויש חשש שתנועות של צה"ל יגרמו לפריצת מלחמה, ולכן הצבא הסדיר לא קודם לעמדותיו לפני פרוץ האש.{{הערה|[[#סקל 2011|סקל]], עמ' 131}} * חיילי הצבא הסדיר לא קיבלו הודעה על מלחמה{{הערה|[[#סקל 2011|סקל]], עמ' 115}} ולא ניתנה פקודה להפסיק את צום יום הכיפורים ולאכול (בניגוד למצרים שקיבלו הוראה לאכול למרות צום ה[[רמדאן]]). * בפיקוד צפון לא ניתנו פקודות להיערך למלחמה, ולכן שני הגדודים של [[חטיבה 188]] נפרסו לאורך כל הקו לקראת יום קרב, ו[[חטיבה 7]] שהגיעה לתגבור, הייתה מרוכזת בצפון הרמה. רק בהמשך חולקה הגזרה בין שתי החטיבות.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=גיורא איילנד|שם=לא נרדם בלילות|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=|עמ=194}}}} * בפיקוד דרום לא ניתנו פקודות להיערך למלחמה ולא הופעלה תוכנית שובך יונים. הטנקים של [[חטיבה 14]] לא הוצבו על עמדות בשפת התעלה ונאלצו לכבוש את העמדות מהמצרים לאחר פרוץ האש. שתי חטיבות השריון הנוספות לא החלו בתנועה לתעלה לפני פרוץ האש.{{הערה|שם=סקל-120|[[#סקל 2011|סקל]], עמ' 120–136}} כמו כן, הקו הראשון של התעלה (המעוזים) אויש בידי חיילי מילואים של החטיבה הירושלמית, שהיו ברמת כשירות נמוכה, בתוספת תלמידי הסדר שהגיעו לכבוד יום הכיפורים – אלה לא פונו מהקו ולא הוחלפו בחיילים סדירים בניגוד לפקודות{{הערה|[[#סקל 2011|סקל]], עמ' 108–109}}; חלקם נהרגו וחלקם נפלו בשבי, וחלק מחיילי המעוזים אף נסוגו על דעת עצמם — כנגד הפקודות להמתין לכוחות התגבור, מתוך תפיסה שאין מנוס אם ברצונם לשרוד או לא ליפול בשבי לאור התוצאות בשטח. * חיל האוויר התכונן להתקפה מקדימה (שלא אושרה) על בסיסי חיל האוויר המצרי במקום על מערך הנ"מ. עם פרוץ האש זינק כל חיל האוויר לצורך הגנה על שמי הארץ אף על פי שלא היה איום משמעותי. == השתלשלות המלחמה == {{הפניה לערך מורחב|אירועי מלחמת יום הכיפורים}} ביום הכיפורים עצמו, שעות לפני פרוץ המלחמה, הכריעה ראש הממשלה [[גולדה מאיר]] לגייס את המילואים לבקשתו של ה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]] [[דוד אלעזר]] (ששינה דעתו והשתכנע שתפרוץ מלחמה לאחר התרעה חמה ממקור [[המוסד]]), ובניגוד לדעתו של דיין, שחשש שהעולם יראה זאת כ[[התגרות]] וכ[[תוקפנות]]. עם זאת, היא סירבה להצעתו של הרמטכ"ל להנחית [[מכה מקדימה]] על שדות התעופה המצריים, מתוך הנחה שהצבא הסדיר מסוגל לבלום את האויב{{הערה|[[#סקל 2011|סקל]], עמ' 78}} ומחשש שכך תימנע הגעת עזרה בין-לאומית במהלך המלחמה. בשעות אלה, דרש שר החוץ האמריקאי [[הנרי קיסינג'ר|קיסינג'ר]] מישראל לא להנחית מכה מקדימה, וקיבל אישור על כך מגולדה.{{הערה|The national security archive,declassified archival records, The October War and U.S. Policy, [http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB98/octwar-10.pdf דרש שר החוץ האמריקאי קיסינג'ר מישראל לא להנחית מכה מקדימה]}} אך לבסוף, המלחמה פרצה בעת דיוני הממשלה על מכה מקדימה, למשמע אזעקות.<ref>{{ynet||כשהאזעקה הפתיעה את הממשלה בדיון בתקיפת מנע ב-73': "זה מתחיל, הסורים פתחו באש"|news/article/Hk7i2StcO|6 ביוני 2021}}</ref> ביום [[שבת]], [[6 באוקטובר]], [[יום הכיפורים]], בשעה 13:55, פתחו הכוחות המצריים והסוריים בהתקפה מתואמת מראש על כוחות צה"ל בדרום ובצפון. מהלך התקיפה הראשון כלל הפגזה ארטילרית כבדה לאורך כל החזית, ותקיפה אווירית רבת עוצמה בהיקף של כ-750 גיחות, מהן כ-450{{הערה|[[שמואל גורדון]], '''30 שעות באוקטובר''', הוצאת [[ספריית מעריב]], עמ' 467}} נגד מטרות בסיני ובצפון, במטרה לפגוע בשדות תעופה ובמרכזי שליטה ובקרה של צה"ל. למרות מספר הגיחות הרב, הנזק שהן הסבו היה קטן יחסית. מייד לאחר מכן תקף הצבא הסורי את כוחות צה"ל לאורך כל החזית ברמת הגולן, אותה הצליח לחדור בגזרה הדרומית, אולם גם חדירה זו נבלמה סופית בצהרי 7 באוקטובר. הצבא המצרי צלח את [[תעלת סואץ]] והקים מספר [[ראש גשר|ראשי גשר]] מצידה המזרחי, הרחיבם והקים מערכים מוגנים על מנת להדוף את התקפות הנגד הצפויות של צה"ל. מ-7 ועד 9 באוקטובר הדף צה"ל את ניסיונות הצבא הסורי להעמיק את חדירתו לרמת הגולן, תוך הדיפתו לאחור. ב-10 באוקטובר הושלמה הדיפת הצבא הסורי מכל שטחי רמת הגולן עד לקו הסגול. מ-9 באוקטובר עד ל-12 באוקטובר לחצו האמריקאים על הפסקת אש בקווי החזית הקיימים. ישראל סירבה וארצות הברית סיפקה לישראל נשק ותחמושת בהיקף מוגבל.{{הערה|שם=Quandt2005p109}} עד 12 באוקטובר, התקשה צה"ל להתמודד עם הדיפת המצרים. אף על פי שהסורים כבר נדחקו אל מעבר ל[[הקו הסגול|קו הסגול]] אחז הצבא המצרי בגדה המזרחית של תעלת סואץ ועדיין הסב אבדות גדולות לצה"ל בציוד ובנפש. הרמטכ"ל ראה צורך חיוני בהפסקת אש מהירה,{{הערה|שם=גרסת צה"ל למלחמת יום הכיפורים|{{הארץ|אמיר אורן|מלחמת יום הכיפורים: גרסת צה"ל|1.824059|13 בספטמבר 2002}}}} מכיוון שמפקד חיל האוויר [[בני פלד]] הטעה ביודעין שחיל האוויר מתקרב לקו האדום מבחינת כמות המטוסים. גולדה קיבלה אז את ההמלצה לחתור להפסקת אש, במצב צבאי של יתרון מצרי, והודיעה על כך לקיסינג'ר. לפי פרופסור [[ויליאם קוואנדט]] {{אנ|William B. Quandt}}, עוזרו של קיסינג'ר בזמן המלחמה, קיסינג'ר לחץ על מאיר להסכים להפסקת אש מיידית כבר ב־12 באוקטובר, לאחר שישה ימי לחימה, והבטיח שמרגע הפסקת האש הנשק יסופק מיידית. מאיר הסכימה, אך סאדאת דחה את ההצעה.{{הערה|שם=Quandt2005p112}}{{הערה|{{הארץ||הנרי קיסינג'ר: "אתם יודעים שהצלנו אתכם ב-73', נכון?"|1.2132289|4 באוקטובר 2013}}}} בתגובה, וכדי שהצלחות ישראליות יביאו את סאדאת להסכים להפסקת אש, הורה [[נשיא ארצות הברית]] [[ריצ'רד ניקסון]] לפי המלצת קיסינג'ר על הפעלת [[רכבת אווירית]] לסיוע צבאי לישראל במסגרת [[מבצע ניקל גראס]]. הרכבת האווירית נועדה גם כדי להבהיר לסובייטים ולעולם כולו כי אספקת נשק סובייטי לערבים לא תשפיע על תוצאות המלחמה.{{הערה|שם=Quandt2005p114}} ב-11 באוקטובר פתח צה"ל במתקפה לתוך שטח סוריה, ותוך יומיים הגיע למרחק 35 ק"מ (טווח תותחים) מנמל התעופה הבין-לאומי של דמשק. ההתקדמות המהירה של צה"ל והאבדות הכבדות של הצבא הסורי הובילו את הצמרת הסורית לחשש מנפילת דמשק. במצב זה, פנו הסורים בתחינה נואשת למצרים שזו תבצע התקפה רבתית על מנת להקל את הלחץ הצבאי הישראלי על סוריה. המצרים נענו לבקשות הסוריות (שלוו גם בלחץ סובייטי) ופתחו [[קרב השריון ב-14 באוקטובר (מלחמת יום הכיפורים)|בהתקפה רבתי]] על כוחות צה"ל בשעות הבוקר של 14 באוקטובר. עד שעות הצהריים של אותו יום נהדפה ההתקפה תוך אבדות מצריות כבדות, שדיללו משמעותית את הסד"כ המצרי בחזית. בנוסף, יציאת הכוחות המצרים מטווח סוללות הנ"מ אפשרה לראשונה לחיל האוויר הישראלי מרחב פעולה רחב בחזית סיני. תפנית זו, שנמשכה לשלושת הימים העוקבים במה שכונה [[קרב החווה הסינית]], אפשרה לצה"ל להניע [[מבצע אבירי לב|מבצע צליחה]] לגדה המערבית של תעלת סואץ, שנועד לאגף את הכוחות המצריים ולנתק אותם ממקורות האספקה, מה שהסתיים ב[[כיתור הארמייה השלישית של מצרים]]. השינוי החד לרעת המצרים שחל מ-17 אוקטובר, התפרש במוסקבה כאסון, והסובייטים הפעילו לחץ כבד על האמריקאים לנסיגת ישראל. הלחץ הגיע לשיאו ב-24 באוקטובר במסר חריף מברז'נייב לנשיא ארצות הברית, יחד עם הכרזת כוננות סובייטית ותגבור של הפריסה הגרעינית הסובייטית בים התיכון. בתגובה הוציאו האמריקאים פקודת התרעה ליחידות שלהם.{{הערה|{{נתיב|[[יובל נאמן]]|קישור אופרטיבי בין ישראל לבין ארה"ב במלחמת יום הכיפורים|2005_3_neeman|104, יוני 2005, עמ' 53}}}} האמריקאים רצו שבסיום הלחימה יהיו לשני הצדדים הישגים מספיקים ולכן רמז קיסינג'ר לישראל להמשיך בהתקדמות צבאית למרות הפסקת האש. אחר כך עצר את ישראל מלהשמיד את הארמייה המצרית השלישית הנצורה.{{הערה|שם=Quandt2005p116}} זאת בצל איום סובייטי להתערבות קונבנציונלית של [[ברית ורשה]], וגרעינית באמצעות שתי חטיבות טילי סקאד גרעיניים באזור הדלתא של ה[[נילוס]], דבר שגרם לכוננות גרעינית בישראל,{{הערה|הפרשן [[שלום ירושלמי]] כתב כי {{ציטוטון|רק איום ישראלי מפורש בשימוש בנשק גרעיני, עם תושייה צבאית ומעשי גבורה, עצרו בקושי את המתקפה המצרית והסורית המתואמת.}} ("כל הזמן", רשת מקומוני "[[מעריב]]", [[28 באפריל]] [[2009]])}} ולהעמדת הצבא האמריקני בכוננות שכללה כוננות גרעינית, שגרמה להסרת האיום הסובייטי.{{הערה|{{נתיב|[[יובל נאמן]]|קישור אופרטיבי בין ישראל לבין ארה"ב במלחמת יום הכיפורים|2005_3_neeman|104, יוני 2005}}, וכן [[#ברגמן ומלצר 2004|ברגמן ומלצר]], עמ' 354.}} [[הפסקת אש|הפסקת האש]] נכנסה בשתי החזיתות לתוקף ב-[[24 באוקטובר]]. בסוף המלחמה בדרום התבסס צה"ל ממערב לתעלת סואץ, החזית המצרית נפרצה, מערך ההגנה האווירית המצרי נפרץ, וכוחות צה"ל היו מרוחקים 101 ק"מ בלבד מ[[קהיר]]. [[ארצות הברית]] הפעילה לחץ כבד מאוד על ישראל לפתוח את המצור על הארמייה הנצורה ולא להכניעה.{{ביאור|ד"ר שמואל גורדון מסיק משלבי הסיום של מלחמת יום הכיפורים כי "על מנת שאפשר יהיה לנהל משא ומתן מעמדת כוח בתום מלחמה, לא די לנצח בה, אלא יש לנצח בה תוך שמירה על עוצמת הצבא ועל אי-תלותה של המדינה. דהיינו מוטב להסתפק בניצחון צנוע יותר, אך יקר פחות במונחים של שחיקה, כך שלא תוחרף בעקבותיו תלותה של המדינה בגורמי חוץ".{{הערה|{{מערכות1|[[שמואל גורדון]]|פרדוקס ה-7 באוקטובר|361|1998}}}}}}{{הערה|ריאיון עם ויליאם קוואנדט, עיתון ישראל היום, 13.9.2013, [http://www.israelhayom.co.il/article/116409 קיסינג'ר כפה על ישראל את תאריך סיום המלחמה, 22 באוקטובר. גולדה מאיר שאלה אותו: 'למה אילצת אותנו לסיים?' היא רצתה להתאושש מההשפלה של תחילת המלחמה - שתפסה את ישראל לא מוכנה - באמצעות השגת ניצחון גדול, וקיסינג'ר עצר אותה]}} בצפון אחז צה"ל בשטח שכבש מידי הסורים. הצבא הסורי בסיוע חיל המשלוח העיראקי פתח במלחמת התשה שנמשכה שבועות לאחר סיום הקרבות. את 19 ימי הלחימה נהוג לחלק לשלושה שלבים: שלב הבלימה של ההתקפה הערבית (6 עד 10 באוקטובר), השלב השני (11–14 באוקטובר) שבו הצליח צה"ל לפרוץ את קווי הסורים תוך כדי גיבוש כוחותיו בחצי האי סיני, והשלב השלישי (15–24 באוקטובר) שבו הובקעה החזית המצרית וכותרה הארמייה השלישית המצרית. ===חזית הדרום=== {{ערך מורחב|זירת הדרום במלחמת יום הכיפורים}} [[קובץ:1973 sinai war maps2 HE.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צליחת התעלה וכיתור הארמייה השלישית]] [[קובץ:0001 FL151618144.jpg|ממוזער|טקסט=חיילים בסיני, לצד משאית קוקה קולה שנלקחה לצורך המלחמה|חיילים ב[[סיני]], לצד משאית [[קוקה קולה]] שנלקחה לצורך המלחמה]] [[קובץ:PikiWiki Israel 8986 cyliders bridge from the yom kippur war.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חלק מ[[גשר הגלילים]] ששימש לצליחת [[תעלת סואץ]] במלחמת יום הכיפורים – ב[[מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל]] (2010)]] [[קובץ:Israeli Tanks Cross the Suez Canal - Flickr - Israel Defense Forces.jpg|ממוזער|250px|[[טנק]] של [[צה"ל]] חוצה את תעלת סואץ על גשר שהקים [[חיל ההנדסה]]]] בחזית הדרום התייצבו מול תעלת סואץ שתי [[ארמייה|ארמיות]] שכללו כ-1,700 טנקים וכ-2,000 קני ארטילריה. בצליחת התעלה השתתפו חמש דיוויזיות חי"ר מצריות, שהתבססו לאורך גדתה המזרחית, ברצועה שרוחבה בין 3 ל-4 ק"מ. בעזרת תותחי מים מוססו הפורצים מקטעים בסוללת העפר שבגדה הישראלית של התעלה. ההתקפה בוצעה תחת מעטה ההפתעה ולכן לא נתקלו הכוחות התוקפים בהתנגדות ממשית מצד צה"ל. מול הכוחות המצריים עמדה אוגדת סיני עם 7 סוללות ארטילריה, כאשר רק חטיבת טנקים אחת ([[חטיבה 14]]) שחנתה בקו ה[[קו בר-לב#שמות המעוזים והתעוזים|תעוזים]] ו-457 לוחמים ב-20 [[מוצב|מעוזים]] נמצאים בחזית.{{הערה|אטלס כרטא, עשור שלישי, טבלה מפורטת של המעוזים, עמ' 70}}{{הערה|שם=גוריץ'|[http://cgsc.leavenworth.army.mil/carl/download/csipubs/gawrych/gawrych_pt3.pdf על פי פרק 3 בספרו של ג'ורג' גוריץ', "The 1973 Arab-Israeli War: The Albatross of Decisive Victory"], עמ' 32, החזיקו 460 חיילים את מעוזי קו בר-לב עם פרוץ הלחימה. הערה: על מנת להגיע לאתר ובו הפרק מהספר, עליכם לפתוח את האתר בחלון חדש.}} 200 טנקים נוספים של אוגדה 252 היו בסיני, אך הם היו רחוקים מכדי מתן מענה מהיר. תוכנית ההגנה [[פקודת שובך יונים|שובך יונים]] שהייתה אמורה להזניק את חטיבת השריון להגנת המעוזים שונתה על פי הוראת אלוף הפיקוד ולא הופעלה בזמן כדי למנוע הסלמה,{{הערה|שם=סקל-120}} ובפועל רק טנק אחד הצליח להגיע למעוז (מעוז בודפשט) תוך כדי הצליחה ולהגן עליו. מערכת [[אור יקרות]] שהייתה אמורה להבעיר [[בנזין]] בתעלה התגלתה כבלתי פעילה.{{ביאור|התוכנית כנראה נועדה לספק תחושת ביטחון ללוחמי המעוזים, שכן בשל עלותה הגבוהה היא נבנתה רק ליד שני מעוזים ("מצמד" ו"חזיון"), כאשר כל מרחב תעלת סואץ פנוי לצליחה. וגם בשני המעוזים הללו היא לא הופעלה, אם בשל סתימתה על ידי כוחות קומנדו מצרים ואם בשל תקלות טכניות.}} המצרים גם [[מתקפת הקומנדו המצרי בסיני|ניידו במסוקים]] ובסירות מספר גדודי קומנדו לעומק סיני כדי לשבש את התגבורות, אך פעולת הקומנדו המוסקת המצרית נחלה כישלון חרוץ. ב-7 באוקטובר כיממה לאחר תחילת המלחמה, החלו להגיע כוחות המילואים והוטלו למערכה בשלוש אוגדות ישראליות: אוגדתו של [[אברהם אדן]] הוצבה בגזרה הצפונית, אוגדתו של [[אריאל שרון]] במרכז ואוגדת סיני הסדירה של [[אברהם מנדלר]] בגזרה הדרומית. שלוש האוגדות הצליחו לייצב קו בלימה לאורך [[ציר החת"ם]] כ-10 ק"מ מזרחית לתעלה. ב-8 באוקטובר החלה [[מתקפת הנגד של 8 באוקטובר|מתקפת נגד מדורגת של שתי האוגדות]], תחילה בצפון ולאחר מכן במרכז. מתקפה זו נכשלה, ו[[אוגדה 162]] ספגה אבדות כבדות. {{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מתקפת הנגד של 8 באוקטובר]]}} ראש הממשלה, גולדה מאיר, מנעה ממשה דיין לשאת דברים לאומה ולהציג את המצב לאשורו. עד [[9 באוקטובר]] התמוטט [[קו בר-לב]] למעט [[מעוז בודפשט]] (שנשאר בידי ישראל עד סוף המלחמה) ו[[מוצב המזח]] (אנשי מוצב המזח נכנעו ב-13 באוקטובר 1973). ב-10 באוקטובר קיבל הרמטכ"ל לשעבר, [[חיים בר-לב]], את הפיקוד על החזית, בשל כישלונותיו של אלוף פיקוד דרום [[שמואל גונן]] (במקור גורודיש), שהפך לסגנו. כוחות שריון משתי דיוויזיות מצריות צלחו את התעלה. ב-[[14 באוקטובר]], בניגוד לדעתו של הרמטכ"ל המצרי ובשל לחץ מצד סוריה, פתחו המצרים במתקפה לאורך החזית, במגמה להבקיע לעומק סיני. למעשה הכוחות המצריים עברו למתקפה ניידת, מה שאילץ אותם להשאיר מאחור את מרבית כוחות ההגנה האווירית. מהלך זה חשף אותם לפגיעות מן האוויר לאור עליונותו של חיל האוויר הישראלי בסיני. ואכן, הכוחות הקרקעיים של צה"ל, בסיוע נרחב של חיל האוויר, בלמו מתקפה זו ב[[קרב ואדי מבעוק]] וב[[קרב השריון ב-14 באוקטובר (מלחמת יום הכיפורים)|קרב השריון של 14 באוקטובר]]. המצרים איבדו במהלך זה 200 טנקים, לעומת 20 טנקים שאבדו לצה"ל. תבוסה זו של המצרים נתנה אור ירוק לפתיחת צה"ל במבצע לצליחת תעלת סואץ. {{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[קרב השריון ב-14 באוקטובר]]}} {{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[קרב ואדי מבעוק]]}} ב-[[15 באוקטובר]], עם ערב, החל [[מבצע אבירי לב]] של צה"ל לצליחת תעלת סואץ. גדוד סיור 87 מאוגדת שרון איתר במהלך [[מתקפת הנגד של 8 באוקטובר]] את קו התפר שבין הארמייה ה-2 לבין האגם המר, וכך נוצר מצב שאיפשר להגיע אל התעלה מבלי לנהל קרב הבקעה. משימת ה[[צליחה בצה"ל|צליחה]] הוטלה על אוגדת שרון ועל כוחות [[חיל ההנדסה|ההנדסה]] של פיקוד הדרום, שביססו [[ראש גשר]] באמצעות העברת כוחות צנחנים בסירות גומי וטנקים מחטיבה 421 ב"[[תמסח (דוברה)|תמסחים]]" צפונית ל[[האגם המר הגדול|אגם המר הגדול]]. במקביל התנהל קרב עקוב מדם על פתיחת ציר התנועה הראשי אל אזור הצליחה בסמוך לחווה הסינית. כאשר האיר הבוקר של יום 16 באוקטובר הציר לא נפתח ובצד המערבי של התעלה היו שני גדודים ישראליים בלבד. הרמטכ"ל שחשש מכיתור הכוח הצולח והשמדתו, דרש להחזיר את הכוחות חזרה לצד המזרחי, ואילו שרון דרש להמשיך את הצליחה. שר הביטחון דיין החליט על פשרה: לא להעביר כוחות נוספים עד להנחת גשר קבוע על התעלה. בלילה נשלח גדוד 890 לפתוח את הציר בחווה הסינית, הגדוד ספג אבדות כבדות אולם הצליח לפתוח את הציר ו[[גשר הדוברות]] הונח על התעלה. {{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[קרב החווה הסינית]]|}} בסופו של דבר חצו שתי אוגדות את התעלה (לכיוון מצרים) אוגדת אדן ואוגדת סיני, בעוד אוגדת שרון מתקדמת צפונה בשתי גדות התעלה כדי להרחיק המצרים מהגשר. האוגדות השתלטו על שטח של 1,600 קילומטרים מרובעים בגדה המערבית של תעלת סואץ. ב-[[22 באוקטובר]] ניתק צה"ל את כביש קהיר–סואץ, והארמייה המצרית השלישית, שנמצאה ממזרח לתעלת סואץ, כותרה בכיתור כפול על ידי שתיים מן האוגדות ונותרה ללא מקורות אספקה. {{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מבצע אבירי לב]]}} לאחר שהתברר עומק החדירה של צה"ל למצרים הדיח נשיא מצרים, [[אנואר סאדאת]], את הרמטכ"ל המצרי, [[סעד א-שאזלי]]. ===חזית הצפון=== {{הפניה לערך מורחב|החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים}} [[קובץ:Assad Tlass war 1973.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שליט סוריה [[חאפז אל-אסד]] ושר ההגנה [[מוסטפא טלאס]] בחזית הצפונית בגולן]] [[קובץ:ניר קרן צבי - מלחמת יום כיפור - קרב עמק הבכא (8).jpg|ממוזער|250px|מלחמת יום כיפור – קרב עמק הבכא]] [[קובץ:Syrian Tank Blocked From Attacking an IDF Post - Flickr - Israel Defense Forces.jpg|ממוזער|250px|טנק סורי נבלם בכניסה למוצב 116 של צה"ל, דרום רמת הגולן.]] בחזית הצפון תקפו שלוש דיוויזיות סוריות של [[חיל רגלים ממוכן]] ברמת הגולן (שכללו כ-800 טנקים) ו-1,200 קני ארטילריה, לכל אורך הגבול הסורי-ישראלי. למולם הוצבו שתי חטיבות שריון ([[חטיבה 188]] שהייתה פרושה במוצבים לאורך הגבול ו[[חטיבה 7]] שהוחזקה כעתודה), שני גדודי חי"ר במוצבים תחת פיקודה של חטיבת הקו/חטמ"ר 820 שמקום מושבה היה [[מחנה יצחק|בנפח]], ו-44 קני ארטילריה. בניגוד למצרים שהתמקדו בכיבוש כל מוצבי החזית, הסורים דילגו על המוצבים ופנו לעומק השטח. [[מוצב החרמון]] הישראלי, ששימש מוצב תצפית חשוב של המודיעין וחיל האוויר, נפל בידי כוח [[הקומנדו הסורי|קומנדו סורי]] אשר הונחת מארבעה [[מסוק]]ים ומרביתו הגיע ברגל מהחרמון הסורי. בעוד בחלק הצפוני של רמת הגולן נבלמו הסורים, בגזרה הדרומית והמרכזית של הרמה הצליחו החטיבות הסוריות לחצות את הקו הסגול וקו ההגנה הישראלי נפרץ. בבוקר 7 באוקטובר ניתנה ההוראה להכין את גשרי הירדן לפיצוץ. הסורים הטילו למערכה דיוויזיה משוריינת נוספת באזור כודנא, וחדרו בחלק המרכזי עד למרכז הגולן, לאזור [[חושניה]] ו[[הקרב על נפח|נפח]] ([[הקרב על חושניה (1973)|קרב חושניה]]). בחלק הדרומי התקדמו הסורים אל מעברי הירדן, והגיעו עד לאזור [[אל-על (רמת הגולן)|אל-על]]. כוח אחר הגיע לאזור גמלא, מרחק 7 ק"מ מ[[הכנרת|ים כנרת]], ושם נבלמו בידי מטוסי סקיהוק ישראלים. בעוד [[עוצבת געש|אוגדה 36]] בפיקוד [[רפאל איתן]] בולמת את הסורים בגזרה הצפונית, במרכז הגזרה נלחמה אוגדה 210 בפיקוד האלוף במילואים [[דן לנר]]. לעת ערב נבלמו הסורים. האמריקאים לחצו על חוסיין מלך ירדן לא להשתתף במלחמה,{{הערה|שם=Quandt2005p114b}} ובהחלטה מכריעה הוחלט להשאיר את הגבול עם ירדן כמעט ללא הגנה, ולהעלות באותו יום את [[אוגדה 146]] בפיקוד [[משה פלד (אלוף)|משה פלד]] לרמת הגולן. חיל האוויר נכשל בתקיפת סוללות טילי הקרקע-אוויר ב[[מבצע דוגמן-5]]. ב-[[8 באוקטובר]] החלה מתקפת הנגד הישראלית בדרום רמת הגולן. שתי אוגדות המילואים הישראליות תקפו באופן מתואם את הכוחות הסורים והחלו לדחוק אותם לאחור. ב-9 באוקטובר בלמה אוגדת איתן מתקפת שריון גדולה ([[קרב עמק הבכא]]). ב-[[10 באוקטובר]] הושלמה הדיפת הסורים מכל השטחים שכבשו בתחילת המלחמה, למעט [[מוצב החרמון]], לאחר שהסורים איבדו כ-900 טנקים. צה"ל איבד גם הוא מאות טנקים, אולם מרביתם תוקנו והוחזרו לשירות עוד במהלך הלחימה. ב-[[11 באוקטובר]] פתח צה"ל [[כיבוש המובלעת הסורית|במתקפה מזרחה]] אל מעבר לגבול הסורי. אוגדה 36 ואוגדה 210 פנו לכיוון [[דמשק]] והצליחו לכבוש שטח של כ-400 קמ"ר. ב-12 באוקטובר הצטרפו ללחימה כוחות מ[[חיל המשלוח העיראקי במלחמת יום הכיפורים|חיל המשלוח העיראקי]] אשר הכריחו את צה"ל לעצור את המתקפה. [[הפגזת דמשק על ידי תותחי צה"ל במלחמת יום הכיפורים|שדות תעופה בפרברי דמשק הופגזו בידי תותחי צה"ל]] וחיל האוויר. צה"ל התייצב ב[[המובלעת הסורית|מובלעת]] שכבש מידי הסורים, תוך לחימה בכוחות סורים, עיראקים וירדנים. ב[[מבצע קינוח|קרב קשה]] ורב נפגעים, שנערך ב-[[21 באוקטובר|21]]–[[22 באוקטובר]] ונמשך 12 שעות, כבש כוח של [[חטיבת גולני]] את מוצב החרמון. שני גדודים מוקטנים מחטיבת צנחני המילואים 317 הוטסו ביום לחרמון הסורי וכבשו אותו בליל 21–22 בחודש. ====התקפות ארגוני מחבלים פלסטיניים בגבול לבנון==== לאחר פרוץ המלחמה פתחו ארגוני מחבלים פלסטיניים מדרום לבנון בהתקפות על יישובי הגבול הישראליים. כל ניסיונות החדירה לישראל סוכלו, ובעימותים הללו נהרגו 23 מחבלים ו-4 נתפסו. עיקר הפעילות החבלנית התמקדה בירי טילי קטיושות וטילי נ"ט לעבר יישובי הגבול הישראליים. בתקריות אלו נפצעו מספר אזרחים, רובם קל, ונגרם נזק לרכוש. ב-10 באוקטובר, לאחר שפלסטינים ירו כ-40 רקטות על יישובים ישראליים,{{הערה|{{דבר||גברה פעילות המחבלים מלבנון|19731012|4}}}} ביקשו הרמטכ"ל דוד אלעזר ומפקד פיקוד הצפון, יצחק חופי, לשלוח כוח צה"לי שיפעל להרחיק את המחבלים מהכפרים הלבנוניים, אך הבקשה נדחתה על ידי שר הביטחון משה דיין. פעילות המחבלים נמשכה גם לאחר סוף המלחמה.{{הערה|{{דבר|דוד שליו|בקריית שמונה ובמטולה אין הפסקת אש|19731026|83}}}} בסיכום שפורסם ב-22 באוקטובר נמנו הרוג ישראלי אחד ו-16 פצועים בהפגזות מחבלים על 42 יישובים במהלך המלחמה.{{הערה|{{דבר||קטיושות על יישובים בצפון|19731022|17}}}} ===הזירה הימית=== [[קובץ:Chilean Navy Saar 4.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סטי"ל מסוג '''סער 4''']] {{ערך מורחב|הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים}} מבין זרועות צה"ל היה חיל הים המוכן ביותר למלחמה. לנוכח נחיתותו המספרית של חיל הים בשתי הזירות הימיות (הים התיכון ו[[ים סוף]]), נקט יוזמה התקפית לאורך כל ימי המלחמה. חיל הים יצא בהרכבים של כלי שיט התקפיים למבצעים יזומים בסמיכות לחופים ולנמלים של סוריה ומצרים וניהל קרבות בעיקר בשעות הלילה כשהוא מפעיל כוח אש גדול תוך ניצול תורת לחימה שמשלבת שימוש בלוחמה אלקטרונית וטילי ים-ים. כבר בלילה הראשון למלחמה, יזם חיל הים [[קרב לטקיה|קרב סטי"לים בסמוך לחופי סוריה]], שהיה קרב טילי ים-ים הראשון בהיסטוריה,{{הערה|תא"ל [[רמי לונץ]], קרב לטקיה, אתר מורשת חיל הים}} ובו הושמדו מספר ספינות סוריות ללא אבדות לישראל. ב-[[8 באוקטובר]], יזם [[קרב דמיאט|קרב טילים דומה בסמוך לחופי מצרים]] – גם בקרב זה טיבע חיל הים שלוש סטי"לים מצריות ובכך ביסס שליטה ישראלית ב[[הים התיכון|ים התיכון]]. מכאן ועד סוף המלחמה הסתגרו ספינות הקרב הסוריות והמצריות בנמליהן. כוחות מהקומנדו הימי תקפו בנמל פורט סעיד בהצלחה מועטה. חיל הים המצרי הטיל [[הסגר ימי]] על התעבורה הימית לישראל דרך [[ים סוף]] באמצעות חסימת מצרי [[באב אל-מנדב]] המרוחקים כ-2,200 ק"מ מ[[אילת]], זירה שבה לא היו לחיל הים כלים מתאימים להתמודד עם האיום, והצליח לעצור את אספקת הנפט לישראל מאיראן. ואולם, הניסיון המצרי להטיל הסגר ימי גם בים התיכון נכשל. שאיבת הנפט לישראל ממפרץ סואץ הופסקה בתחילת המלחמה. לאחר הפסקת האש חודשה השאיבה אך המכלית הראשונה שיצאה מאילת עלתה בדרום [[מפרץ סואץ]] על מוקשים ימיים וטבעה. חיל הים התארגן במהירות, ותנועת המכליות חודשה בניתוב דרך מעבר מזרחי. סקר שנעשה במנהל הדלק של ישראל לאחר המלחמה, מלמד שמדינת ישראל אף מכרה נפט ל"צדדים שלישיים" שסבלו מאמברגו הנפט הערבי{{מקור}}. במהלך המלחמה תקף חיל הים מטרות ביבשה באמצעות תותחי הספינות שלו ופגע בגשרים ובמתקנים אסטרטגיים בעיקר בסוריה. ===הזירה האווירית=== {{ערך מורחב|חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים}} [[קובץ:F-4E_Israel_HAPIM0321.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[F-4 פנטום]] ("קורנס") ישראלי, מהמטוסים העיקריים של חיל האוויר במלחמה]] [[קובץ:Sa6 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רכב שיגור נייד של טילי נ"מ [[SA-6]]]] [[קובץ:Downed Mirage.jpg|ממוזער|250px|[[מיראז' 3]] ישראלי שהופל]] הזירה האווירית התאפיינה בשליטה של חיל האוויר ב[[קרב אווירי|קרבות אוויר]] ומנגד, מערכי נ"מ צפופים של סוריה ומצרים גרמו לאבדות קשות לכלי הטיס של צה"ל במחצית הראשונה של המלחמה, והקטינו את יכולתו לסייע לכוחות הקרקע. מטוסי סקייהוק ישראליים עזרו לבלום את הצבא הסורי בדרום רמת הגולן מלחצות את הירדן. מטוסים ישראלים הפילו מסוקי קומנדו סוריים ומצריים, ואף הצליחו לפגוע בגשרים מצריים על התעלה (ששוקמו במהירות במהלך הלילה). במהלך הקרבות הופלו כ-380 מטוסים של מצרים וסוריה מול 102 מטוסים שאבדו לישראל. למדינות ערב אבדו מטוסים נוספים: מטוסים של מדינות ערביות נוספות שהופלו, מטוסים שנפגעו בתקיפות ישראליות מן האוויר וב[[אש כוחותינו|אש ידידותית]]. רק בודדים מהמטוסים הישראליים הופלו בקרבות אוויר, והשאר הופלו באש נ"מ.{{הערה|'''אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל''', עשור שלישי, עורכים (מלחמת יום הכיפורים) [[יהודה ואלך]] ו[[אריה יצחקי]], הוצאת כרטא, 1983, מפות 116-115}} חיל האוויר תקף בעומק סוריה ומצרים מטרות של שדות תעופה צבאיים ומטרות אסטרטגיות של מאגרי דלק (בסוריה) ומתקני תקשורת ומודיעין (מצרים). כתוצאה מתקיפות אלו נאלץ חיל האוויר המצרי להשקיע את הרוב המכריע של גיחותיו (88%) בהגנת שמי מדינתו.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=אביאם סלע|שם=האם ניגן חיל האוויר את המנגינה הנכונה|כתב עת=הכנס התשיעי לביטחון לאומי: תובנות ולקחים ממלחמת יום הכיפורים|מו"ל=מכון פישר למחקר אסטרטגי וחלל|מקום הוצאה=ישראל|שנת הוצאה=2014|עמ=63|קישור=https://archive.kippur-center.org/articles/ninth-annual-conference-yom-kippur-war-fisher-institute-2014.pdf}}</ref> לציודם של הצדדים הייתה השפעה משמעותית על תוצאות הלחימה. חיל האוויר היה מצויד במטוסים מן הקו הראשון מתוצרת ארצות הברית כדוגמת ה[[F-4 פנטום]] וה[[A-4 סקייהוק]] וגם החזיק טייסות החמושות במטוסי [[מיראז' 3]] ו[[נשר (מטוס)|נשר]]. יכולותיהם של מטוסים אלו, ובעיקר של הפנטום, מטוס הקרב העיקרי של חיל האוויר הישראלי במלחמה, עלו משמעותית על יכולותיהם של מטוסי חילות האוויר הערביים, שהיו חמושים במטוסים מסדרת המיג, שהמתקדם שבהם היה ה[[מיג-21]]. ==התערבות המעצמות== ===עמדות המעצמות לפני המלחמה=== ה[[דטאנט]], מערכת היחסים בין ארצות הברית ומדינות המערב לבין ברית המועצות והגוש הקומוניסטי, התאפיין בבקרה הדדית של המעצמות, שמטרתה למנוע הפיכת סכסוכים אזוריים לעימותים כלל-עולמיים בין המעצמות, העלולים לכלול עירוב נשק גרעיני.{{הערה|שם=סטיין 59|קנת סטיין, "מלחמת אוקטובר 1973: מעצמות-העל בין מחויבות לריחוק", '''זמנים''', תל אביב, בית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב, מספר 84, עמ' 59.}} במסגרת יצירת מערכת יחסים זו, התקיימו שתי [[ועידת פסגה|ועידות פסגה]], ב[[מוסקבה]] וב[[סן קלמנטה]] ([[קליפורניה]]), אשר בהן הדגישו ארצות הברית וברית המועצות את נכונותן למנוע [[מלחמה גרעינית]] כלל עולמית, למנוע משברים אזוריים ולקדם את תהליך השלום במזרח התיכון.{{הערה|בנימין מילר, "מלחמת יום הכיפורים: הדיאלוג האמריקאי סובייטי", '''מלחמת יום הכיפורים - מבט מחדש''', ירושלים, המכון ליחסים בינלאומיים של האוניברסיטה העברית, עמ' 144.}}{{הערה|{{דבר||"הפיסגה" לא הפשירה הקפאון במזרח-התיכון|19730626|1}}}} מצד ארצות הברית היה רצון, אשר קודם על ידי מזכיר המדינה, [[הנרי קיסינג'ר]], לדחוק את ברית המועצות החוצה מהמזרח התיכון, בעיקר ממצרים, ובכך להיות המתווכת היחידה, או העיקרית, בין ישראל למדינות ערב. רצון זה הוצא לפועל באמצעות שיחות מאחורי הקלעים בין קיסינג'ר לנציגים מצרים, וכן באמצעות שכנוע הסובייטים לדבוק בהצהרות הדטאנט הנוגעות למזרח התיכון, מתוך כוונה שהערבים יחשבו שברית המועצות מבכרת את הדטאנט על פני אספקת נשק להם.{{הערה|מילר, עמ' 145–146}} לעומת זאת, ברית המועצות הייתה מעוניינת במעמד שקול לזה של ארצות הברית במעורבות במזרח התיכון ובכינון הסדר בין ישראל למדינות ערב.{{הערה|שם=סטיין 59}} אך עם זאת, תמיכתה בדטאנט גרמה לצמצום אספקת הנשק למצרים ולסוריה בשנים 1971–1972. לאחר גירוש היועצים הסובייטים ממצרים ביולי 1972, חידשה ברית המועצות את אספקת הנשק שלה למצרים ולסוריה באופן נמרץ.{{הערה|מילר, עמ' 146}} ===התערבות המעצמות במהלך המלחמה=== להתערבותן של המעצמות במהלך המלחמה היו מספר רבדים, חלקם התבצעו בגלוי וחלקם מאחורי הקלעים. התערבויות אלה היו פועל יוצא של האינטרסים של כל אחת מהמעצמות. המישור הבולט ביותר של התערבות המעצמות היה אספקת הנשק והציוד של כל אחת מהן לצדדים המקומיים המעורבים בסכסוך. כאמור, ברית המועצות חידשה את אספקת הנשק למצרים ולסוריה לאחר גירוש היועצים הסובייטיים. עם פתיחת המלחמה נמשכה אספקת הנשק הסובייטית, וב-[[10 באוקטובר|9 באוקטובר]] החלו הסובייטים בהפעלת [[הרכבת האווירית והימית הסובייטית במלחמת יום הכיפורים|רכבת אווירית וימית]] נרחבת למצרים ולסוריה. לצורך המבצע הקצו הסובייטים 225 מטוסים שביצעו 945 גיחות ישירות מברית המועצות או מבנות [[ברית ורשה]] למצרים ולסוריה. לצורך כך יחידות צבאיות שלמות מברית ורשה פורקו מציודן. בנוסף נשלחו אוניות מנמל [[אודסה]] לנמל [[לטקיה]] בסוריה ומנמל [[ספליט]] ב[[יוגוסלביה]] לנמל [[אלכסנדריה]] במצרים. במהלך המלחמה ולאחריה נשלחו 1,200 טנקים, 300 מטוסי [[מיג 21]], 600 טילי קרקע אוויר, תחמושת וציוד צבאי רב, בסך כולל של כ-15,000 טון. ב-[[12 באוקטובר]] יעצו הסובייטים למצרים ולסורים להסכים להפסקת אש, אך אלה לא הסכימו ובכך חייבו את המשך המאמץ הסובייטי למנוע התמוטטות ערבית. ארצות הברית, מן הצד השני, סיפקה נשק לישראל במסגרת רכבת אווירית משלה, אשר כונתה [[מבצע ניקל גראס]]. רכבת אווירית זו החלה מבחינת המטוסים האמריקנים ב-[[14 באוקטובר]], וטיסה ראשונה של ציוד צבאי נחתה בארץ במטוס אל-על ב-11 באוקטובר. לרכבת האווירית קדמו מספר אירועים: אובדן רחב היקף של מטוסים וטנקים ישראליים, התניה מצד ארצות הברית לקבלת הפסקת אש, חכירת מטוסים אמריקאיים לאחר שהתברר כי מספרם של מטוסי [[אל על]] אינו מספיק, ולבסוף סירוב מצד המצרים לקבל הפסקת אש.{{הערה|לורך, עמ' 25–26}} בסך הכל כללה הרכבת האווירית 728 טיסות, מהן 167 בוצעו על ידי מטוסי אל-על. את 561 הטיסות שלו (על פי גרסה אחרת 568), ביצע חיל האוויר האמריקני באמצעות מטוסי [[C-5 גלקסי|גלקסי]], ומטוסי C-141 [[C-141 סטארליפטר|סטארליפטר]] {{אנ|Lockheed C-141 Starlifter}}. המשימה הסתיימה ב-[[14 בנובמבר]], וסך הכל הוטסו לארץ מעל ל-22 אלף טון של ציוד, ביניהם עשרות מטוסים (חלקם טסו עצמאית לארץ מבסיסים של חיל הים האמריקני), עשרות בודדות של טנקים ומנועי טנקים (בעיקר ברכבת הימית), [[מסוק|מסוקים]] (שמצבם הטכני היה רעוע והם נכנסו לשימוש הרבה אחרי תום המלחמה), מטוסי תובלה '[[לוקהיד C-130 הרקולס|הרקולס']] (שאיפשרו הקמת [[טייסת 131]]), חלקי חילוף, [[תחמושת]], ואמצעי שיבוש למטוסים. במשלוחים נכללו גם פריטים שטרם סופקו לישראל, כגון טילי אויר-קרקע 'פינגווין' וטילי נ"ט מסוג [[טאו (טיל)|טאו]] ו[[לאו (רקטה)|לאו]]. צורכי תדלוק חייבו חלק מהטיסות לעבור דרך [[פורטוגל]]. לרכבת האווירית הייתה חשיבות בעיקר בתחום חידוש המלאי של החימוש. עם זאת, יש גוזמה בטיעון של הרמטכ"ל [[דוד אלעזר|דוד (דדו) אלעזר]], שצוטט כמי שאמר לקראת סוף המלחמה: "אנו יורים כל בוקר מה שמגיע בערב מארצות הברית, את המלאי של צה"ל גמרנו מזמן", שכן רק ביום ה-10 למלחמה (15 באוקטובר) הגיעו טיסות במספר משמעותי, ו-440 מתוך 728 הטיסות (60%!) נחתו בארץ אחרי כניסת הפסקת האש לתוקף ב-24 באוקטובר. בהינתן העובדה שרוב המטען הגיע במטוסי חיל האוויר האמריקני הכבדים יותר, הרי שאחוז הסיוע שהגיע אחרי תום הקרבות היה גדול בהרבה מ-60%. מכאן, שבניגוד למקובל לחשוב, לרכבת האווירית לא הייתה השפעה מכרעת על הקרבות ותוצאותיהן, אך הייתה לה בטווח המיידי חשיבות מדינית, פסיכולוגית והצהרתית, ומאוחר יותר שינו חלק מפריטי הציוד שהגיעו ברכבת האווירית - בעיקר רובי ה-[[רובה M16|M16]] - את אופן הצטיידותו של צה"ל.<ref>עמרי אדומי, השיקולים והאילוצים בארגון הרכבת האווירית האמריקאית במלחמת יום הכיפורים, עמ' 488-492</ref> בנוסף לתמיכה הצבאית של המעצמות, המעצמות גם תמכו במדינות חסותן בכל הנוגע להפסקת אש. כל צד ייצג את דרישות מדינות חסותו למועד הפסקת האש ולתנאים להשגתה, כאשר אלה באו לידי ביטוי בתקשורת בין המעצמות, בעיקר בשיחות בין קיסינג'ר ל[[אנטולי דוברינין]], שגריר ברית המועצות בארצות הברית.{{הערה|שם=מילר 147|מילר, עמ' 147}} עם זאת, מכיוון שלאמריקאים ולסובייטים הייתה מטרה משותפת של שמירה על ה[[דטאנט]],{{הערה|שם=מילר 147}} היו שני הצדדים בתקשורת מתמדת על מנת להביא ללחץ על הצדדים להפסקת אש. מהלכי המלחמה ניתבו את אופי השיחות בין קיסינג'ר לדוברינין כך שהמעצמות הפעילו לחץ על כל צד במלחמה כאשר ידו הייתה על העליונה. בתחילת המלחמה היה למצרים ולסורים יתרון ברור, והמעצמות שאפו לכפות הפסקת אש על מצרים. מכיוון שגם לברית המועצות וגם לארצות הברית היה קשר עם מצרים, שתיהן לחצו עליה להפסקת אש, אך ללא הועיל. לאחר שהתהפכו היוצרות ולישראל היה יתרון ברור, הופעל לחץ אמריקאי על ישראל להפסקת אש. השיחות בין האמריקאים לסובייטים הגיעו לשיא בביקורו של קיסינג'ר במוסקבה ב-21–22 באוקטובר, שם התקבל נוסח הפסקת האש, שלימים הפך ל[[החלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם]].{{הערה|מילר, עמ' 147–148}} ספרו של קיסינג'ר, "משבר, ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מווייטנאם", מביא את תמלילי השיחות בינו לבין אישים שונים במהלך המלחמה. בעוד שהאמריקאים והסובייטים שיתפו פעולה בשמירה על הדטאנט, הפוטנציאל של התחממות המלחמה הקרה היה עדיין קיים. בפועל הדבר בא לידי ביטוי כאשר לאחר התפוררות הפסקת האש, איימו הסובייטים שיפעלו באורח חד-צדדי נגד ישראל, ואף העמידו את הדיוויזיות המוטסות שלהם בכוננות גבוהה ותגברו את הצי בים התיכון ל-85 ספינות. בתגובה העלו האמריקאים את דרגת הכוננות של כוחותיהם, הן הקונבנציונליים והן הגרעיניים. לפי [[בנימין מילר]], התקיים אז דפוס החוזר על עצמו בעימותים בין-מעצמתיים קודמים, שנועד דווקא למנוע את ההידרדרות לעימות אלים בין המעצמות ולהפסיק את המלחמות האזוריות, כדוגמת מלחמת יום הכיפורים. הדפוס כולל קודים של פעולות המורים על אופן השימוש בכוח צבאי: רק המעצמה שהאינטרסים האזוריים שלה נפגעים יכולה לאיים בשימוש בכוח צבאי. אם היא נוקטת צעד כזה, המעצמה שכנגד צריכה להרתיע מפני שימוש בכוח צבאי ובה בעת עליה להפעיל לחץ על מדינת חסותה לשמר את הסטטוס-קוו.{{הערה|מילר, עמ' 148–151}}{{הערה|סטיין, עמ' 67}} ==אבדות== בחמשת ימי הלחימה הראשונים, שבהם ניכרה השפעת ההפתעה וצה"ל ניהל קרבות בלימה מרים, ספג צה"ל כמחצית מכלל אבדותיו בלוחמים, במטוסים ובטנקים. בחמשת הימים הראשונים של המלחמה נהרגו בממוצע כ־190 איש ביום, לאחר מכן האבדות ירדו בממוצע לכ-91 ביום. רוב השבויים הישראליים נשבו בחמשת ימי המלחמה הראשונים (כ-220). [[נעדרי מלחמת יום הכיפורים|לצה"ל היו בתחילה גם מאות נעדרים]]. 16 מתוכם לא נמצאו והם בגדר [[חלל מערכות ישראל שמקום קבורתו לא נודע|חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע]]. מרבית ההרוגים בצד הישראלי נפלו בחזית הדרומית, מעל 1,500 במספר, כשהיתר נפלו בחזית הצפון. רוב הפצועים בצד הישראלי היו מאש ארטילרית (32%) ומטילי נ"ט (27%), ורק מיעוטם מפגיעות [[נשק קל]] (13%). מתוך 294 השבויים הישראלים רובם נפלו בחזית המצרית (230) ומיעוטם בחזית הסורית (62) והלבנונית (2). עד תום הלחימה נגרמו אבדות קשות לכל הצדדים. ===טבלת אבדות הצדדים=== הטבלה מסכמת את אבדות הצדדים מפרוץ המלחמה ב-[[6 באוקטובר]] [[1973]] ועד להפסקת האש השנייה ב-25 לאותו חודש. יש המוסיפים גם את הרוגי צה"ל של [[מלחמת ההתשה במובלעת הסורית]] שהתרחשה מסיום המלחמה ועד [[הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה]], שנחתם ב-[[31 במאי]] [[1974]],{{כ}}{{הערה|על פי גיליון "[[מעריב]]" לציון 30 שנה למלחמה, [[5 באוקטובר]] [[2003]], עמוד 73}}{{הערה|[[אטלס כרטא]] לתולדות מדינת ישראל, כרך שלישי, עמ' 130}}{{הערה|[http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/agranat/agranat_commission.asp חשיפת דוח "עדת אגרנט" לחקירת אירועי מלחמת יום הכיפורים], אתר ארכיון משרד הביטחון}} כך שבסה"כ היו לישראל 2,689 הרוגים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.idf.il/אתרי-יחידות/50-שנים-לכיפור/כל-הכתבות/איגרת-הרמטכ-ל-50-שנים-מלחמת-יום-כיפור-רא-ל-הרצי-הלוי-דויד-אלעזר-דדו/|הכותב=רא"ל [[הרצי הלוי]]|כותרת=הרמטכ"ל באיגרת מיוחדת למשרתים לרגל 50 שנה למלחמה|אתר=[[אתר צה"ל]]|תאריך=22.09.2023}}</ref> {| class="wikitable sortable" |- ![[מדינה]] !הרוגים !פצועים ![[שבוי]]ים ![[מטוס קרב|מטוסים]] ![[מסוק]]ים ![[טנק]]ים ![[תותח]]ים ![[נגמ"ש]]ים !סוללות [[טק"א]] !ספינות |- !{{דגל|ישראל||+}} |2,689 |7,251 |294 |102 |5 |800 |25 |100 |1 |0 |- !{{דגל|מצרים||+}}{{מקור|נושא=ישראל|נושא2=היסטוריה}} |15,600 |25,000 |8,273 |240 |42 |1,000 |300 |450 |34 |11 |- !{{דגל|סוריה||+}}{{מקור|נושא=ישראל|נושא2=היסטוריה}} |4,000 |10,000 |386 |138 |13 |1,100 |250 |400 |9 |7 או יותר |- !{{דגל|עיראק||+}} |300 |חסר מידע |13 |25 |0 |130 |20 |חסר מידע |0 |0 |- !{{דגל|מרוקו||+}} |20 |60 |6 |חסר מידע |0 |חסר מידע |חסר מידע |חסר מידע |0 |0 |- !{{דגל|ירדן||+}} |17 |60 |חסר מידע |חסר מידע |חסר מידע |18 |חסר מידע |0 |0 |0 |- !'''סה"כ מדינות ערב''' !'''19,937''' !למעלה מ-'''35,000''' !'''8,700''' !'''370''' !'''55''' !'''2,250''' !'''570''' !'''850''' !'''43''' !'''18''' |- !'''סה"כ''' !'''22,159 ''' !למעלה מ-'''42,251''' !'''8,994''' !'''472''' !'''60''' !'''3,050''' !'''595''' !'''950''' !'''44''' !'''18''' |} למרות התוצאות המעורבות (ראו בהמשך) במצרים התחושה הציבורית הייתה של ניצחון במלחמה. בישראל, עם זאת, הייתה תחושת כישלון קשה. גם בבתים שבהם לא איבדו בן או אב, שירי נכאים נשמעו ממכשירי הרדיו עוד זמן רב לאחר המלחמה. דומה היה שהמחיר הכבד ששילם צבא מצרים לא נתן את אותותיו אצל השלטון המצרי ובחברה המצרית, ואילו בחוצות ישראל פרץ שבר גדול בציבור הישראלי וחוסר אמון כלפי מקבלי ההחלטות במדינה, בשל המוות הרב של החיילים שנגרם משגיאותיהם של המדינאים והמצביאים, בעיקר במהלך הימים הראשונים של המלחמה. אחד ההסברים לתחושת הכישלון בחברה הישראלית הוא שבשנים שלפני המלחמה, לאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, ההנהגה המדינית ואזרחי ישראל חשו כי צה"ל הוא צבא בלתי מנוצח. המלחמה הבאה, אם ישראל הייתה נכנסת אליה, הייתה אמורה להיות "היום השביעי" של מלחמת ששת הימים – כלומר, גם קובעי המדיניות בישראל וגם הציבור הישראלי ומובילי דעת הקהל, חשבו כי הערבים נחותים מבחינה צבאית מישראל במובנים רבים וכי כל מלחמה שישראל תצא אליה תסתיים בניצחון מוחץ על מדינות ערב. מלחמת יום הכיפורים הייתה מבחן עליון למחשבה זאת, המלחמה נסתיימה אומנם בניצחון שהתבטא בהתקדמות צה"ל עד כדי כ-35 קילומטרים מ[[דמשק]] כלומר בטווח הארטילריה של צה"ל, ובסיני בפגיעה קשה מאוד במערך הנ"מ המצרי, והתקדמות עד כדי 99 קילומטרים מקהיר,{{הערה|http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=63829&itemId=5313|כיוון=שמאל}} אך האימה של ההפתעה ושל ההרוגים הרבים לא הרפתה מדעת הקהל בארץ וזו הבינה כי במלחמה כל צד סופג את אבדותיו, ואלו עלולות להיות גדולות ומרות. == זהות המנצחת במלחמה == [[קובץ:Yom Kippur War. XXXVII.jpg|שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|[[רמטכ"ל]] [[צבא הגנה לישראל]] [[דוד אלעזר]] (עומד מימין וידיו על השולחן) בפגישת התייעצות צבאית במפקדת [[פיקוד הצפון]], במהלך '''מלחמת יום הכיפורים''', [[10 באוקטובר]] [[1973]]. יושב באמצע התמונה ומצביע על המפה [[אלוף פיקוד הצפון]] [[יצחק חופי]], ולצידו יושב ה[[אלוף (דרגה)|אלוף]] [[מרדכי הוד]]. עוד בתמונה: האלוף [[רחבעם זאבי]], יועץ מיוחד לרמטכ"ל (עומד מעל הוד), האלוף [[אלי זעירא]], [[ראש אמ"ן]] (עומד בין זאבי לאלעזר) ו[[תת-אלוף]] [[יקותיאל אדם]], סגן אלוף פיקוד צפון (עומד בימין התמונה, חבוש [[כומתה]]).]] בחזית הסורית, ברור כי ישראל ניצחה, עם זאת אף שישראל אכן החזירה לעצמה את כל השטחים שנכבשו על ידי [[הצבא הסורי]] בתחילת המלחמה, כבשה שטחים בגולן הסורי – "[[מלחמת ההתשה במובלעת הסורית|המובלעת הסורית]]", הארטילריה הישראלית [[הפגזת דמשק על ידי תותחי צה"ל במלחמת יום הכיפורים|הפגיזה את מבואות דמשק]], ובמהלך המלחמה פגע חיל האוויר במטרות כלכליות ואסטרטגיות רבות בעומק סוריה. הרי שלמרות זאת הסורים בסיוע חיל המשלוח העיראקי הצליחו לייצב קו הגנה חזק, קיבלו ציוד צבאי רב מברית המועצות, והרשו לעצמם לפתוח במלחמת התשה ממושכת. בחזית המצרית, שאלת הניצחון שנויה במחלוקת, אף על פי שכוחות צה"ל פרצו את קו החזית המצרי, הטילו [[כיתור הארמייה השלישית של מצרים|מצור על הארמייה השלישית]], פגעו פגיעה קשה במערך ההגנה האווירית המצרי, והגיעו למרחק של כ-101 ק"מ מקהיר, הרי הצבא המצרי בכל זאת הצליח לאחוז בשטחים שכבש מישראל ממזרח לתעלת סואץ תוך הדיפת המתקפות הישראליות וגרימת אבדות כבדות לצה"ל. חלק מהמחלוקת נובע מהשאלה: מה היו יעדיה של [[מצרים]] במלחמה? :אם יעדיה היו מדיניים – לשנות את הסטטוס קוו הקיים מסיום מלחמת ההתשה, לערער את ביטחון [[ישראל]] בכוח ה[[הרתעה (אסטרטגיה)|הרתעה]] שלה, ולגרום לה להבין שלא משתלם להחזיק את [[סיני]] (כפי שמתבטא בהוראה האסטרטגית של סאדאת לשר הגנה [[אחמד אסמאעיל עלי]] מ-1 באוקטובר 1973{{הערה|"לערער על תורת הביטחון הישראלית", בתוך אנוואר אל סאדאת, '''סיפור חיי''', עמ' 250–252.}} [לא הוכחו כנכונים מעולם] וכן בנאומו של [[סאדאת]] לאחר המלחמה) הרי שלמעשה יעדים אלו הושגו. :אם יעדיה היו אזוריים – להחזיק שטח גדול בסיני בעזרת כוח צבאי רלוונטי הרי הם נכשלו (שכן מבחינה צבאית ארמייה מכותרת שנותקה מקו האספקה עוצמתה הצבאית קטנה יחסית). :אם יעדיה של [[מצרים]] היו צבאיים – תפיסת השטח עד המעברים והתבססות בו (כמו שהתבטא בתוכנית [[מבצע בדר]], נאומו של סאדאת לפני המלחמה ודוחות צבאיים המראים שהמטרה הייתה השתלטות על סיני) הרי שהם נכשלו. :אם יעדיה של מצרים היו כלכליים – היא השיגה את כל מטרותיה. פתיחת [[תעלת סואץ]] כחלק מ[[הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים]]. בשיח בישראל אודות שאלה זו מיוחס משקל רב למספר חללי צה"ל, ולא מיוחס משקל כלשהו לחללים בצבאות מצרים וסוריה, אף שהיה גדול פי תשעה. בין הטוענים לניצחון ישראלי נמנים [[מאיר פעיל]], [[משה ארנס]], [[ישראל טל]], [[חיים הרצוג]] ו[[אייל זיסר]]. בין הטוענים להפסד ישראלי נמנים [[יעקב חסדאי]] ו[[עמוס ידלין]]. [[עמנואל ולד]] ו[[אבי קובר]] טוענים שהמלחמה הסתיימה בתיקו.{{הערה|[http://www.kotar.co.il/kotarapp/index/Page.aspx?nBookID=95165889&nTocEntryID=95172601&nPageID=95168365 חיים הרצוג הנשיא השישי מבחר תעודות מפרקי חייו], עמוד 270}} === ניצחון מצרי === יש היסטוריונים הטוענים כי המצרים ניצחו ניצחון אסטרטגי ושינו את מאזן הכוחות באזור. זאת בשל העובדה שהמלחמה הסתיימה כאשר יש כוחות צבא מצריים משמעותיים בתוך סיני, וכן בשל דברי סאדאת על כך שמטרתו מלכתחילה לא הייתה לפלוש לישראל או להביס את צה"ל, אלא להביא לשינוי המצב האסטרטגי והמדיני על ידי הצבת כף רגל מצרית בעבר המזרחי של התעלה. לאור זאת, ניתן לומר שהסכם השלום בין ישראל למצרים השלים את המהלך שהחל במלחמת יום הכיפורים (לאור דבריו של [[קרל פון קלאוזביץ]] כי תפקידה של המלחמה הוא להיות "המשכה של המדיניות באמצעים אחרים"), וכי סאדאת הגשים את יעדיו.{{הערה|George W. Garwych, The 1973 Arab-Israeli war: The Albatros of decisive victory, Leavenworth Papers No 21, p 79|כיוון=שמאל}} מצד שני, ייתכן שיכול היה לקבל את סיני ללא מלחמה אילו היה מסכים לשלום מלא. === ניצחון ישראלי === לעומתם, רוב ההיסטוריונים טוענים שמכיוון שהמלחמה הסתיימה בעליונות צבאית ישראלית – בבלימת המצרים באזור התעלה, בפלישה ישראלית אל ממערב לה, כאשר אין כוח מצרי משמעותי בין צה"ל לבין קהיר, בכיתור הארמייה השלישית, אשר היוותה כשליש מהצבא המצרי, בהשגת עליונות ימית בים תיכון ובים סוף, בהדחתו של הרמטכ"ל המצרי, סעד א-שאזלי, תוך כדי המלחמה, מהאיום הסובייטי לשלוח צבא, מהבקשה המצרית לארצות הברית להתערב לטובתם, ובעיקר בגלל בקשת [[הפסקת אש]] על ידי הצבא המצרי, שמצבו היה בכי רע – הרי שישראל היא המנצחת במלחמה. גם מבחינת הישגים ארוכי טווח ישנם הטוענים לניצחון ישראלי. למשל, אל"ם במיל [[בני מיכלסון]] טוען שבעקבות המלחמה הבינו המצרים כי גם בתנאי הפתיחה המוצלחים ביותר, אין באפשרותם להשמיד את ישראל, ובעקבות זאת הסכימו למשא ומתן ישיר עם ישראל, דבר שלדבריו לא הסכימו לו קודם לכן. כן מציין מיכלסון ששום מדינה ערבית לא ניסתה מאז במשך 40 השנים האחרונות לצאת למתקפה סדורה נגד ישראל.{{הערה|{{מערכות|בני מיכלסון|לא הכל שחור – הישגי צה"ל במלחמת יום הכיפורים|0/113270|450, ספטמבר 2013}}}} הסכם השלום בין ישראל למצרים, שנחתם בעקבות המלחמה, הביא לכך שלמשך עשרות שנים, גם לאחר חילופי המשטר במצרים, חדלה מצרים להוות איום צבאי על ישראל. על פי ד"ר דן שיאון, סא"ל במיל', חוקר מלחמת יום כיפור, הצבא האמריקני ראה במלחמת יום כיפור בשתי החזיתות ניצחון ישראלי הירואי, ויצר על בסיס לקחיה דוקטרינה צבאית (Active defense) וכלי נשק (חמשת הגדולים) שבאמצעותם [[ברית נאט"ו]] תוכל להתמודד עם [[ברית ורשה]], הגדולה ממנה באופן ניכר במסגרת [[המלחמה הקרה]].<ref>{{Citation|title=אסטרטגיה אווירית (21) – מהפכה בצבא ארה"ב, ובחיל האוויר של צה"ל על פי לקחי מלחמת יום הכיפורים|url=https://www.youtube.com/watch?v=lIVpj43bI0U|accessdate=2022-06-22|language=he-IL}}</ref> ==צעדים מדיניים לאחר תום הלחימה== [[קובץ:Israeli and Egyptian Generals Meet in Sinai - Flickr - Israel Defense Forces.jpg|שמאל|ממוזער|250px| 24 באוקטובר. האו"ם מארגן בסיני מפגש בין [[רב-אלוף]] [[חיים בר-לב]] לבין גנרל מצרי]] [[קובץ:UN Kilometer 101.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עמדת האו"ם בקילומטר ה-101 מ[[קהיר]], על כביש קהיר-סואץ]] לאחר ההכרזה על הפסקת האש התגבר [[משבר האנרגיה העולמי|משבר אנרגיה עולמי]] שהחל עוד לפני המלחמה, בעקבות החלטתן של מדינות ערב להשתמש ב[[נשק הנפט]] כדי לכפות את רצונן על יתר מדינות העולם ודרכן על ישראל כדי להחלישה מבחינה בין-לאומית. בחודש מרץ 1974, כחלק מהמהלכים המדיניים שניהלה ארצות הברית, הודיעה סעודיה על הפסקת חרם הנפט. אלוף (מיל') [[אהרן יריב]], עמד בראש צוות ה[[משא ומתן]] מצד ישראל, והוא נפגש עם [[גנרל]] [[מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי|אל-גאמסי]] בקילומטר ה-101, פגישות שלאחריהן הושגה הפסקת האש עם מצרים. ב-[[11 בנובמבר]] [[1973]] נחתם הסכם הפסקת האש בין ישראל למצרים, שכלל חילופי שבויים ואספקת מזון ותרופות לחיילי הארמייה השלישית. חילופי השבויים החלו ארבעה ימים לאחר מכן. לישראל הוחזרו 233 שבויים, מהם תשעה טייסים שנפלו בשבי במהלך [[מלחמת ההתשה]]. למצרים הוחזרו כ-8,300 שבויים. ב-18 בנובמבר החליטה ממשלת ישראל על הקמת ועדת חקירה, בראשות השופט [[שמעון אגרנט]], לחקירת האירועים שקדמו למלחמה וימי הלחימה הראשונים ("[[ועדת אגרנט]]"). ב-21 בדצמבר נפתחה ב[[ז'נבה]] ועידת שלום בהשתתפות ישראל, מצרים וסוריה, ובעקבותיה נחתמו ההסכמים: [[הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים]] (ב-[[18 בינואר]] [[1974]]) בקילומטר ה-101 שעיקרו בהסרת הסגר הימי שקיימה מצרים בים סוף, בפתיחת תעלת סואץ לשיט, ובנסיגה ישראלית מ[[תעלת סואץ]], עד למרחק של 20 קילומטרים מזרחית לה כאשר ממזרח לתעלה קיימות שלוש רצועות: הראשונה רצועת דילול מצרית, השנייה רצועת חיץ תחת פיקוח כוח חירום של האו"ם והשלישית רצועת דילול ישראלית. ו[[הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה]] (ב-31 במאי 1974) שבו ישראל הסכימה לסגת מכל השטחים שכבשה במלחמה, ומשטחים בהיקף של כ-60 קמ"ר בצדו הישראלי של "הקו הסגול" באזור [[קוניטרה]] לקו הפרדה ישראלי ומולו במרחק של עשרות מטרים עד כמה קילומטרים קו הפרדה סורי שבתווך אזור חיץ מפורז הנתון למנהל אזרחי סורי ולשליטה צבאית של מפקחי אונדו"ף. ההסכם לווה בתקריות ירי רבות (יותר מאלף), שהסורים יזמו בכל עת שהדיונים נקלעו למשבר. ההיסטוריון ד"ר [[מאיר פעיל]] מציין כי תנאי ההסכמים שהיו גרועים לישראל, והציבו את כוחות צה"ל במצב שהיה גרוע מערב המלחמה, הושגו בשל לחץ אמריקני על ישראל, שנבע מכך שמצרים הסכימה ל"חידוש היחסים הדיפלומטיים המלאים בין מצרים וארצות הברית, התקרבות מצרים אל תחום האינטרסים המערבי, תוך התרחקות מתחום ההשפעה הסובייטי" ובעקבותיה גם סוריה "הפכה את ארצות הברית לשושבין הראשי לתהליך פינוי צה"ל".{{הערה|מאיר פעיל, [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=1516 מלחמות ישראל: מלחמת יום הכיפורים], אתר מט"ח}} ב-[[1 באפריל]] [[1974]] בדו"ח ביניים הטילה ועדת אגרנט אחריות כבדה על כתפי הרמטכ"ל [[דוד אלעזר]], על ראש [[אמ"ן]], האלוף [[אלי זעירא]] ועל אלוף [[פיקוד הדרום]] [[שמואל גונן]] ("גורודיש"). נקבע כי הם אחראים למחדלים שבהכנת הצבא למלחמה, ולכשלים המבצעיים והמודיעיניים שאירעו עד לפרוץ המלחמה, ואשר גרמו לתוצאותיה הקשות. הוועדה לא קבעה כל קביעות אישיות לגבי הדרג המדיני, ראש הממשלה [[גולדה מאיר]], ושר הביטחון, [[משה דיין]]. תוצאות דו"ח הביניים מבחינה פרסונלית היו כי דוד אלעזר התפטר מתפקידו, וזעירא וגונן הודחו משירות פעיל בצה"ל. בבחירות שתוכננו ל-30 באוקטובר ונידחו עקב המלחמה ל-31 בדצמבר, תחת הסיסמה "בכל זאת מערך", זכה שוב [[המערך]] וקיבלת תמיכתם של כמעט 40% מבעלי זכות הבחירה (51 מנדטים). גולדה מאיר, ומשה דיין, הוסיפו לכהן גם ממשלה החדשה. מחאה ציבורית גוברת – שהדמות הבולטת בה הייתה [[מוטי אשכנזי]], מפקד מעוז בודפשט בזמן המלחמה – והזעזוע שנגרם בעקבות פרסום חלקי של מסקנות ועדת אגרנט ב-1 באפריל, הביאו ל[[התפטרות]]ה של מאיר מראשות הממשלה ב-[[11 באפריל]] [[1974]]. מפלגת העבודה קיימה בחירות פנימיות לקביעת מחליפה של גולדה, ויצחק רבין נבחר ברוב קטן, מה שחייב אותו לכלול את יריבו המר, שמעון פרס, בממשלתו בתפקיד שר הביטחון. ==תוצאות המלחמה ומורשתה== [[קובץ:Yomkippurribon.svg|ממוזער|209x209 פיקסלים|[[אות מערכה (ישראל)|אות]] מלחמת יום הכיפורים של [[צה"ל]]]] [[קובץ:YomKippurWar.JPG|שמאל|ממוזער|250px|לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקפה, ישראל איבדה שטח במזרח תעלת סואץ (באדום) אך כבשה שטחים במערב תעלת סואץ וברמת הגולן (בירוק)]] * '''ישראל''': [[ישראל במלחמת יום הכיפורים|בזירה הפנימית]], פגעה המלחמה במורל של הציבור הישראלי, שבטח בעוצמת צה"ל לאחר אופוריית הניצחון במלחמת ששת הימים והופתע מעוצמת הלחימה של מדינות ערב, מכשלים בפעולת צה"ל וחיל האוויר, וממספר הנפגעים הרב. הביטוי "זהו יום הכיפורים של -" נטבע בשיח הקולקטיבי כדוגמה למחדל שנגרם בעקבות שאננות. בעקבות זאת הוקמה [[ועדת אגרנט]] לבחינת המלחמה, ובפרט המחדל המודיעיני ("[[הקונספציה]]") שלא צפה את המתקפה. המלחמה הייתה גורם מרכזי למשבר הכלכלי שפרץ בשנים העוקבות, וכן הביאה לזעזועים במערכת הפוליטית, שהכשירו את [[המהפך]] במאי [[1977]] ועליית [[הליכוד]], ובהמשך, את [[הסכם השלום בין ישראל למצרים|הסכם השלום עם מצרים]] (כאשר קדם לו [[הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975|הסכם הביניים]] ב-1975). מנגד, הדגישו רבים אחרים לחיוב את העובדה שלמרות מתקפת הפתע, הצליחה לבסוף ישראל בתושיה רבה להדוף את צבאות ערב, ולשמור על ההישגים הטריטוריאליים של מלחמת ששת הימים ועל כושר ההרתעה מול אויביה. לישראל היו 2,569 הרוגים. עקב העלות הגבוהה של המלחמה ושל ההצטיידות הצבאית הגדולה שלאחריה, נזקי החרם הערבי ועליית מחירי הנפט{{הערה|על פי אתר הכנסת עלותה הייתה שקולה לסכום תל"ג שנתי של ישראל.}} הוגדל החוב החיצוני והפנימי, וזה היה אחד הגורמים למשבר הכלכלי ותקופת ההיפר-אינפלציה שהחלו בשנת 1978. בזירה החיצונית הודקו הקשרים (וגם התלות) עם ארצות הברית. וישראל החלה לקבל סיוע צבאי, כלכלי ודיפלומטי מארצות הברית, מצד שני החרם הערבי והסובייטי ואמברגו הנפט גרמו להתמוטטות מעמד ישראל בזירה הבין-לאומית: עשרות מדינות (במיוחד באפריקה) ניתקו את יחסיהן הדיפלומטיים עם ישראל, ועצרת האו"ם הכריזה על הציונות כגזענות. * '''מצרים''': המצרים ראו בתקיפה ובהפתעת ישראל, החזרה של הכבוד הערבי, לאחר התבוסה הקשה במלחמת ששת הימים. הסכמי הביניים, שהביאו להרחקת צה"ל מ[[תעלת סואץ]], שליטה מלאה על התעלה ופתיחתה למעבר כלי שיט, פורשו כהמשך ההישג. המלחמה הכשירה את דעת הקהל המקומית לפתיחת אופק מדיני ל[[הסכם שלום]], במטרה להחזיר את כל סיני לשליטה מצרית, לאחר שהתבהר כי הסיכוי להחזירו במלחמה אינו גבוה. * '''סוריה''': הסורים ראו כהישג את העובדה שהצליחו להבקיע את קו המוצבים הישראלי ב[[רמת הגולן]] ולהגיע למרחק של שבעה קילומטרים מ[[הכנרת]]. עם זאת, מבחינה טקטית המלחמה נסתיימה בכישלון סורי מוחלט, שכן לאחר המתקפה הראשונית, נדחקו כוחותיה מרמת הגולן וצה"ל אף הגיע לטווח תותחים מ[[דמשק]]. בעקבות נפילתו בשבי של [[קצין בינה רשתית|קצין הבינה הרשתית]] [[עמוס לוינברג]], שכונה "הקב"ר המזמר", והיה בעל זיכרון פנומנלי וידע נרחב ביותר על חיל המודיעין בפרט והצבא בכלל, קיבלו הסורים הבנה מקיפה וכוללת של [[חיל המודיעין]] הישראלי לפרטי פרטים, וידע על דרכי הפעולה של [[סיירת מטכ"ל]]. * '''ברית המועצות''': ברית המועצות עמדה מאחורי בנות בריתה באופן מוחלט. היא פעלה, אם בהוראות ובעידוד מדינות חסותה ומדינות ערב לשלוח תגבורות לסוריה ומצרים. יתרה מכך, אף שלחה בעצמה רכבת אווירית מסיבית ולאחר מכן אף העבירה ציוד דרך הים. ברית המועצות לא הסתפקה בהעברת ציוד, אלא גם איימה להתערב בעצמה בסכסוך. חרף השקעתה הרבה מצאה את עצמה נבגדת בידי מצרים, והחלה לאבד את אחיזתה במזרח התיכון. * '''ארצות הברית''': חיזקה מאוד את הדומיננטיות שלה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], דבר שתרם להרגעת העימות בין ישראל לשכנותיה. ב[[הסכם השלום בין ישראל למצרים]] ב-1979 מצרים עברה לגמרי לתחום ההשפעה ה[[ארצות הברית|אמריקני]] (במקום [[ברית המועצות]]) וחומשה בנשק אמריקני. לישראל התברר כי לולא התמיכה הצבאית והגיבוי המדיני של ארצות הברית, מצבה היה עלול להיות קשה, דבר שהביא להידוק הקשרים ולהגברת התלות של ישראל בארצות הברית. מבחינה בין-לאומית, מעורבות ארצות הברית הביאה לסיום הקונפליקט באזור [[תעלת סואץ]], שהפכה לזירת קרבות מאז 1967, ולפתיחתה מחדש לשיט בין-לאומי. ==המלחמה בתרבות ובאמנות== ===בתרבות הישראלית=== {{ערך מורחב|:קטגוריה:מלחמת יום הכיפורים בתרבות הישראלית}} מלחמת יום הכיפורים הצטיירה בתרבות הישראלית הצעירה כנקודת מפנה לטוב ולרע. ספרים רבים יצאו לאחר המערכה על תולדותיה וממשיכים לצאת עד היום הזה. תולדותיה של המלחמה לא זכו להוצאה רשמית, לא של ממשלת ישראל ולא של סוריה ומצרים, בשל כך דברים רבים שהתרחשו בעשרים הימים שלה מהווים סלע מחלוקת בין חוקרים רבים. עם זאת המלחמה לא הונצחה בצורות רבות בקולנוע ומעטות הדוגמאות המשקפות את מהלכה. הפרק בסדרה תקומה, שנקרא "'''רעידת אדמה'''", הוא אולי העדות המצולמת הטובה ביותר, כאשר אליו מצטרפים עוד כמה סרטים כמו – הסרט [[כיפור (סרט)|כיפור]] של [[עמוס גיתאי]], או סרט הטלוויזיה [[שתיקת הצופרים]] העוסק בכישלון המודיעיני ב[[אמ"ן]] בימים שלפני המלחמה והופק על פי ספרו של פרופ' [[אורי בר-יוסף]] "[[הצופה שנרדם]]". בנוסף קיימים ספרים המוסיפים נופך אישי ו[[רגש]]י יותר למאורעות כמו הספר (והסרט) "[[תיאום כוונות (ספר)|תיאום כוונות]]" של הרב [[חיים סבתו]] המתאר את חוויותיו כחייל [[חיל שריון|שריון]] מ[[ישיבת הסדר]] במלחמה. דיון נרחב בסוגיית זיכרון המלחמה (והיעדרו) מופיע בספרו של [[גדעון אביטל-אפשטיין]], "[[1973 – הקרב על הזיכרון]]".{{הערה|{{הארץ|מיה סלע|40 שנה למלחמת יום הכיפורים – טראומת המלחמה כבניין ספרותי רב קומות|1.2111732|7 בספטמבר 2013}}}} כמו כן היו מספר סרטים ישראלים שעסקו בימים האחרונים לפני המלחמה והסתיימו עם פריצתה: [[שלושה ואחת]] (שצולם חודשים בודדים לאחר סיום המלחמה), [[צומת וולקן (סרט)|צומת וולקן]], [[הלומים]], ו[[שתיקת הצופרים]]. בשנת 2013, במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, הופקה ושודרה לראשונה בערוץ הראשון ובערוץ 8 הסדרה [["לא תשקוט הארץ]]". בסדרה ארבעה פרקים המתעדים לראשונה לעומק ובהרחבה, עם חשיפות וגילויים את מלחמת יום הכיפורים; את מעגלי המודיעין, המדיניות, הקרבות והלוחמים. ההפתעה, המחדל, הקריסה והאימה, בין שתיים בצהריים של יום הכיפורים לצליחת התעלה והכרעת המלחמה. הקרע והמחלוקת לגבי תפקידו של הסוכן מרואן אשרף, דילמת הכניעה הישראלית ותחושת חורבן הבית בקרב בהנהגה הבכירה, הקלטות נדירות של הפיקוד העליון, שיחות סודיות בבית הלבן ובחדר הישיבות של גולדה. את הסדרה הפיק הבמאי עמית גורן, בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה. ביימו: [[עמית גורן]], לוי זיני ואידו סלע; תחזיר תסריט וראיונות [[אמיר אורן]], [[מיכה פרידמן]] ודר' [[גדעון אביטל-אפשטיין]] שהיה היועץ ההיסטורי של הסדרה. עורכי התחקיר זכו בפרס שניתן ב-2014 על ידי פורום היוצרים הדוקומנטריים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.edb.co.il/title/t0005056/|הכותב=|כותרת=לא תשקוט הארץ (2013)|אתר=אידיבי|תאריך=20014|שפה=he|תאריך_וידוא=2021-01-18}}</ref> בשנת 2013 הופקה ושודרה בערוץ השני הסדרה "1973-יומני מלחמה" שהייתה חלק מפרויקט יום הכיפורים של הזכיינית קשת ובה שני פרקים. הסדרה מציגה את סיפורה של מלחמת יום הכיפורים מנקודת מבט צבאית אך גם מנקודת מבט מדינית, מנקודת מבט ישראלית אך גם מזו של המצרים והסורים. הסדרה נפתחת ביום מותו של נאצר ועלייתו של סאדאת לשלטון ומסתיימת ביום חזרתו של סאדאת מביקורו בישראל ונאומו בכנסת. בימוי: [[אריק ברנשטיין]] ווינסטנט דה-קוונטט, תסריט: אילן זיו ואריק ברנשטיין.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.edb.co.il/title/t0029380/|הכותב=|כותרת=1973 - יומני מלחמה (2013)|אתר=אידיבי|תאריך=2014|שפה=he|תאריך_וידוא=2021-01-18}}</ref> בשנת [[2019]] הופקה סדרת הטלוויזיה "[[שעת נעילה (סדרת טלוויזיה)|שעת נעילה]]" על ידי [[תאגיד השידור הישראלי]] במה שנחשב לאחת מהפקות הטלוויזיה הגדולות בישראל המשחזרות את אירועי מלחמת יום הכיפורים בכיכובם של [[ליאור אשכנזי]] ו[[אביב אלוש]] בבימויו של [[ירון זילברמן]]. בשנת [[2023]], במלואת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, יצאו לאקרנים בישראל שני סרטים ישראליים העוסקים במלחמה. הסרט "[[גולדה (סרט, 2023)|גולדה]]", המתאר את תפקודה של ראש הממשלה [[גולדה מאיר]] בימי המלחמה, והסרט "[[המזח (2023, סרט)|המזח]]", העוסק בקורותיהם של חיילי [[מוצב המזח]] בזמן המלחמה ועד לכניעתם לידי המצרים. ===בתרבות המצרית=== מספר סרטים מצריים יצאו לאור בעקבות המלחמה. בחלקם מתואר תהליך של השפלה שהחל במלחמת ששת הימים, מאבק בזמן מלחמת ההתשה ותהליך גאולה במלחמת יום הכיפורים. ב-1974 יצא למסכים סרטו של הבמאי חוסמאדין מוסטפא, "הכדור עדיין בכיסי" ובו הגיבור, המגולם על ידי [[מחמוד יאסין]], הוא חייל השב לכפרו לאחר מלחמת ששת הימים וזוכה ליחס משפיל ומזלזל. הוא מוצא מפלט לתסכולו בפרוץ מלחמת יום הכיפורים ושב מן המלחמה בראש מורם.{{הערה|שם=אל אהראם, "ניצחון בקופה"|Hani Mustafa, [http://weekly.ahram.org.eg/1998/398/oct25.htm Victory at the box office], [[אל אהראם]], 14-8 באוקטובר 1998}} סרט נוסף שיצא לאור ב-1974 הוא סרטו של הבמאי מוחמד ראדי, "ילדי הדממה". גם סרט זה עוסק בחייל השב מובס ממלחמת ששת הימים, נלחם בסדרת התקלויות במלחמת ההתשה ומלחמת 1973 מצוירת גם כאן כגאולת החייל המצרי.{{הערה|שם=אל אהראם, "ניצחון בקופה"}} תיאור הצליחה המצרית בשני הסרטים הוא דומה ונראה ששניהם התבססו על סרטון דוקומנטרי שצולם לאחר הפסקת האש עם ישראל ושחזר את הצליחה.{{הערה|שם=אל אהראם, "ניצחון בקופה"}} סרט מאוחר יותר הנוגע בנושא הוא סרטו של הבמאי [[ראמי אמאם]] מ-2002, "נסיך האפלה", ובו מככב אבי הבמאי, [[עאדל אמאם]], המגלם טייס חיל האוויר המצרי ששב עטור ניצחון מהמלחמה אך מתעוור בהמשך, דבר שאינו מונע ממנו לצאת למאבק למען ילדים עוורים ולהילחם בטרוריסטים. הסרט מבוסס בחופשיות על סיפור הסרט האמריקאי "[[ניחוח אישה]]".{{הערה|Mohamed El-Assyouti, [http://weekly.ahram.org.eg/2001/537/cu5.htm The children's hour], אל אהראם, 13-7 ביוני 2001}} ===מחוץ למזרח התיכון=== למלחמה הייתה השפעה תרבותית גם מחוץ לגבולותיו של המזרח התיכון. הזמר [[לאונרד כהן]], שביקר בישראל והופיע בפני חיילים בחזית בשנת 1973 הוציא את האלבום [[New Skin for the Old Ceremony]] שהושפע מחוויותיו בחזית. הצלם האיטלקי רומנו קאניוני תיעד את הלוחמים תוך כדי המלחמה, ופרסם את תמונתו של יהונתן אברך, קצין וסגן מפקד גדוד בצנחנים, שכונה "העיניים של המלחמה". התמונה הופיעה בעיתון היומי האיטלקי "[[קוריירה דלה סרה]]", ובהמשך במגזינים האמריקנים "[[ניוזוויק]]" ו"[[לייף]]" .{{הערה|{{ynet|ליאור אל-חי|"העיניים של מלחמת יום כיפור": יהונתן אברך הלך לעולמו בגיל 82|news/article/hytghbv99|27 ביוני 2022}}}} ==ראו גם== * [[אירועי מלחמת יום הכיפורים]] * [[ישראל במלחמת יום הכיפורים]] * [[חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים]] * [[חיל ההנדסה במלחמת יום הכיפורים]] * [[חיל הרפואה במלחמת יום הכיפורים]] * [[עיטורים וציונים לשבח במלחמת יום הכיפורים]] * [[הבחירות לכנסת השמינית]] * [[ועדת אגרנט]] *[[המרכז למלחמת יום הכיפורים]] ==לקריאה נוספת== * [[דני שלום]], "'''מטוסים בערפל הקרב - חיל האוויר במלחמת יום כיפור 1973'''" – [https://archive.kippur-center.org/books/danny-shalom-iaf-1973-war-a.pdf כרך א'], [https://archive.kippur-center.org/books/danny-shalom-iaf-1973-war-b.pdf כרך ב'], באוויר - פרסומי תעופה וחלל, פברואר 2022, באתר [[המרכז למלחמת יום הכיפורים]]. * [[חיים הרצוג]], '''הימים הנוראים – פרשנות על מלחמת יום הכיפורים''', הוצאת ויידנפלד את ניקולסון, 1973 {{ULI|004010907}} * [[אלחנן אורן]], '[https://www.idf.il/media/n3wjxyfa/תולדות-מלחמת-יום-הכיפורים-7-8-עותק-1.pdf תולדות מלחמת יום הכיפורים], [[המחלקה להיסטוריה (צה"ל)|המחלקה להיסטוריה]] של צה"ל, 2013. * דוד ארבל ו[[אורי נאמן]], '''שיגיון ללא כיפורים: ההפתעה שלא הייתה והאסטרטגיה שכשלה''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]] {{ULI|006759010}} * [[אריה חשביה]], '''מלחמת יום הכיפורים - תיאור וניתוח מהלכי הקרב והרקע המדיני של הגדולה במערכות ישראל,''' [[זמורה, ביתן, מודן]] - הוצאה לאור, תל אביב, [[תשל"ד]], [[1974]]. {{ULI|004012544}} * [[זאב שיף]], '''רעידת אדמה באוקטובר – מלחמת יום הכיפורים''', [[הוצאת זמורה ביתן מודן]], 1974{{ULI|004002831}} * [[יאיר קוטלר]], '''[[Q:ההלם|ההלם]]''', [[הוצאת שוקן]], 1974 * [[חיים הרצוג]], '''מלחמת יום הדין''', הוצאת עידנים, [[1975]] {{ULI|003876826}} * [[יעקב חסדאי]], '''אמת בצל המלחמה''', הוצאת זמורה, 1976 {{ULI|004031396}} * [[שלמה נקדימון]], '''סבירות נמוכה: סיפור הדראמה שקדמה למלחמת יום-הכיפורים ומה שאירע בעקבותיה''', תשמ"ב {{ULI|003646555}} * [[צבי לניר]], '''ההפתעה הבסיסית: מודיעין במשבר''', הקיבוץ המאוחד 1983. {{ULI|003651759}} * [[נתנאל לורך]], '''מלחמת יום הכיפורים: 6-24 באוקטובר 1973''', ירושלים: מרכז ההסברה - שירות הפרסומים, 1984. {{ULI|003668572}} * {{עוגן|בר 1986|שמואל בר, '''מלחמת יום הכיפורים בעיני הערבים''', סדרת "מרכז כובד", תל אביב: הוצאת מערכות, 1986 {{ULI|003689555}}}} * {{עוגן|שאזלי 1987|[[סעד א-שאזלי]], '''חציית התעלה''', הוצאת מערכות, 1987 {{ULI|003702758}}}} * [[יואל בן-פורת]], '''נעילה – סיפור ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים''', הוצאת עידנים, 1991 {{ULI|003798299}} * [[אורי מילשטיין]], '''פרוץ המלחמה – מלחמת יום הכיפורים, המערך המוצנח, קו-הדם''', תשנ"ב {{ULI|003823066}} * אורי מילשטיין, '''קריסה ולקחה הוצאת שרידות, 1993''' * חיים אופז ו[[יעקב בר-סימן-טוב]] (עורכים), '''מלחמת יום הכיפורים – מבט מחדש''', – מבחר הרצאות מיום עיון לציון 25 שנה למלחמת יום הכיפורים שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים {{ULI|011391527}} * יוני נוקד, '''לגעת בעצב החי''', תל אביב: הוצאת [[מערכות]], משרד הביטחון-הוצאה לאור, 2000 – תיאור האדם במלחמה, ו[[התמודדות]] עם הכאב והשכול של הפצועים ובני משפחות שכולות {{ULI|004127417}} * [[אורית שחם-גובר]], '''איפה היית בשישה באוקטובר ?''', הקיבוץ המאוחד, 2001 * [[אורי בר-יוסף]], '''הצופה שנרדם – הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה''', הוצאת זמורה ביתן, 2001 {{ULI|004312385}} * שלום וסרטייל ואביחיל פלד, '''בין גזרי ים סוף. מלחמת יום הכיפורים מנקודת מבטו של תלמיד ישיבת הסדר''', עלים - הוצאה לאור, 2020 {{ULI|029017655}}; יצא לאור גם באנגלית תחת השם '''the Yom kippur that never ended''', הוצאת mosaica press בשיתוף הוצאת פלדהיים, 2023; וכן בצרפתית תחת השם '''Un kippour inacheve''', הוצאת "lichma", פריז, 2023 * [[חנוך ברטוב]], '''[[דדו - 48 שנה ועוד 20 יום]]''', כרך ב – יומן המלחמה, מהדורה מורחבת ומוערת, תל אביב: [[הוצאת דביר]], 2002 {{ULI|003922141}} * חגי גולן ושאול שי, '''"מלחמה היום" – חקרי מלחמת יום הכיפורים''', עורכים חגי גולן ושאול שי, הוצאת מערכות, 2003 {{ULI|004442027}} * דני אשר, '''לשבור את הקונספציה''', תל אביב: מערכות הוצאה לאור של משרד הביטחון, 2003 {{ULI|004438416}} * [[איתן הבר]], [[זאב שיף]] ו[[דני אשר]] (עורך משנה), '''לקסיקון מלחמת יום הכיפורים''', הוצאת [[זמורה ביתן]], 2003. {{ULI|004437591}} * [[הנרי קיסינג'ר]] – '''משבר''', ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מווייטנאם, הוצאת שלם, 2004. {{ULI|006259734}} * [[תיקי וידס]], '''קולות שתמיד איתי''', מעריב-[[הד ארצי]], 2004. * {{עוגן|ברגמן ומלצר 2004|[[רונן ברגמן]] וגיל מלצר, '''מלחמת יום כיפור – זמן אמת''', תל אביב: [[הוצאת משכל]], 2004 {{ULI|004439544}}}} * דפנה לביא, '''הלומת קרב''', הקיבוץ המאוחד, 2008 * דני אשר (עורך), '''הסורים על הגדרות: פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים''', תל אביב: [[הוצאת מערכות]], 2008. {{ULI|008430487}} * [[שמואל גורדון]], '''[[30 שעות באוקטובר]] – החלטות גורליות: חיל האוויר בתחילת מלחמת יום כיפור''', ספרית מעריב, 2008 {{ULI|008421627}} * [[עמירם אזוב]], '''[[צליחה (ספר)|צליחה]]''', הוצאת דביר, 2011 * {{עוגן|סקל 2011|[[עמנואל סקל]], '''הסדיר יבלום?''': כך הוחמצה ההכרעה בסיני במלחמת יום הכיפורים, [[תל אביב]]: [[ספריית מעריב]], [[תשע"א]], [[2011]] {{ULI|011326306}}}} * בועז ונטיק, זכי שלום, '''מלחמת יום הכיפורים: המלחמה שהיה אפשר למנוע: כיצד הוכשלו המאמצים להגיע להסדר מדיני לפני מלחמת יום הכיפורים''', תל אביב: [[רסלינג]], 2012 * יגאל קיפניס, '''1973: הדרך למלחמה''', הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר, 2012 * דני אשר, '''המעגל הקרוב, צבאות ערב בעידן המלחמות בין מדינות''', [[האוניברסיטה המשודרת]], מודן, בן שמן, 2013. {{ULI|011162084}} * [[גדעון אביטל-אפשטיין]], '''1973 - הקרב על הזיכרון''', הוצאת שוקן, 2013. * גדעון אביטל-אפשטיין (עורך), '''[[יום פקודה]]: מלחמת יום הכיפורים - להביט לאמת בעיניים''', הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2023. * איתן הבר, דני אשר וזאב שיף, '''מלחמה''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]] וזב"ם, 2013. {{ULI|011306565}} * [[אמנון לורד]], '''הדור האבוד – סיפורה של מלחמת יום הכיפורים''', [[ידיעות ספרים]], 2013. {{ULI|011428894}} * [[בני מיכלסון]], אפי מלצר (עורכים), [https://archive.kippur-center.org/books/bm_em-theyomlippurwar-carc-2013.pdf מלחמת יום הכיפורים - קתדרת מפקדים וחוקרים], הוצאת אפי מלצר, 2013 * [[שמעון גולן]], '''מלחמה ביום הכיפורים – קבלת ההחלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים''', הוצאת מערכות / מודן, 2013 {{ULI|011380731}} * [[משה גבעתי (היסטוריון)|משה גבעתי]], '''הישרדות בספטמבר – לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל''', [[חולון]]: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013, עמ' 161–229. {{ULI|010912560}} * פרופ' [[יורם דינשטיין]], סא"ל מיל' אברהם זהר (עורכים), '''ארבעים שנה אחרי - מבט לאחור של חוקרים על כשלים והישגים במלחמת יום הכיפורים''', הוצאת המכון לחקר מלחמות ישראל, 2014 {{ULI|011380592}} * [[משה גבעתי (היסטוריון)|משה גבעתי]], '''המערכה בחרמון – הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה''', תל אביב: [[הוצאת מערכות]] ו[[הוצאת מודן]], תשע"ה-2015 {{ULI|013027232}} * [[אבירם ברקאי]], '''מעשה שלא היה: קונספירציית מלחמת יום הכיפורים''', כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2017 {{ULI|015746727}} * אורי בר-יוסף, '''מתקפת פתע: מנהיגות ומודיעין במבחן העליון''', כנרת זמורה דביר, 2019 {{ULI|023050492}} * [[ישראל טל]], יאיר טל, '''ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים''', ידיעות ספרים, [[2019]] {{ULI|023289157}} * עמירם אזוב, '''הכרעה''', הוצאת דביר, 2020 * [[הרצל שפיר]], '''מלחמת יום הכיפורים''' : מבט שונה: האירועים שקדמו והובילו למלחמה, מהלך המלחמה, תוצאותיה והשלכותיה, 1967-1977. [[מודן הוצאה לאור]] 2020 * [[יואב גלבר]], '''רהב - דרכה של ישראל אל מלחמת יום הכיפורים''', הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2021{{הערה|{{הארץ|אורי משגב|"רהב": מבט חדש על הזחיחות שהובילה למלחמת יום הכיפורים|1.10722765|5 באפריל 2022}}}} * [[פסח מלובני]], '''"מלחמת השחרור" של אוקטובר 1973 בחזית הסורית''', הוצאת המכון לחקר מלחמות ישראל, 2021 * [[אודי מנור]], יגאל אלון - ביוגרפיה פוליטית 1980-1949, דביר 2016, פרק 8: "מלחמת יום הדיין" ===מאמרים=== * [[שמעון גולן]], "מלחמת יום הכיפורים", בתוך: [[צבי צמרת]] ו[[חנה יבלונקה]] (עורכים), העשור השלישי – תשכ"ח–תשל"ח, [[יד בן צבי]], 2008 * שמעון גולן, "מלחמת יום הכיפורים: הוויכוח על צליחת התעלה ב־12 באוקטובר 1973", בתוך: יהודית רייפן־רונן ואברהם זהר (עורכים), יחסי מדינה-צבא בישראל 1948–1974 – יום עיון, ספרא וסייפא, 2002 * שמעון גולן, "מלחמת יום הכיפורים – מטרות המלחמה", בתוך: חגי גולן ושאול שי (עורכים), "מלחמה היום" – חקרי מלחמת יום הכיפורים, הוצאת מערכות, אוקטובר 2003 * שמעון גולן, "היחסים בין הדרג הצבאי לדרג המדיני בישראל במלחמת יום הכיפורים", נעמה שפי (עורכת), [[זמנים (כתב עת)|זמנים – רבעון להיסטוריה]], גיליון 84, סתיו 2003, בית הספר להיסטוריה של [[אוניברסיטת תל אביב]] ו[[כנרת זמורה-ביתן דביר|כנרת זמורה־ביתן דביר - מוציאים לאור בע"מ]] * שמעון גולן, "מטרות המלחמה: קביעתן טרם המלחמה וקביעת מטרות ביניים במהלכה", בתוך: חגי גולן ושאול שי (עורכים), "מלחמה היום" – חקרי מלחמת יום הכיפורים, מערכות, ההוצאה לאור של משרד הביטחון ו[[המחלקה להיסטוריה (צה"ל)|צה"ל – המחלקה להיסטוריה]], 2003 * שמעון גולן, "12 באוקטובר 1973 - עמדות הצבא והדרג המדיני לגבי הפסקת האש וצליחת תעלת סואץ", מערכות, חוברת 327, דצמבר 1992 {{ltr| * Mohamed Heikal, '''Road to Ramadan''', [[Ballantine Books]], 1976 * Victor Israelyan, '''Inside the Kremlin During the Yom Kippur War''', Pennsylvania State Press, University park Pennsylvania, 1995 * Abraham Rabinovich, '''Yom Kippur War''', Random House Inc, 2005 }} ==קישורים חיצוניים== {{מיזמים |ויקישיתוף=Category:Yom Kippur War |ויקיטקסט=סיכום מסמך ההערכה שהוציאה אמ"ן/מחקר ב-5 באוקטובר 1973|שם ויקיטקסט=סיכום מסמך ההערכה שהוציאה אמ"ן |ויקיטקסט 2=אמנון לביא: תיאור הלחימה של פלוגה מ' מגדוד 77 בבלימה, במלחמת יום הכיפורים |ויקיציטוט=מלחמת יום הכיפורים|ויקיציטוט 2=ההלם|}} * 50 שנה למלחמת יום הכיפורים - יסודות, גיליון 5, 2023<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.idf.il/media/xoff21oc/yesodot-5-a-the-book_web.pdf|כותרת=50 שנה למלחמת יום הכיפורים}}</ref> * {{דף שער בספרייה הלאומית|987007565401705171|מלחמת יום הכיפורים, 1973}} * {{ארכיון בספרייה הלאומית|990035360900205171|אסף פרסומים ממלחמת יום הכפורים}} * [https://yomkipurwar.mod.gov.il/Pages/default.aspx האתר הרשמי למלחמת יום הכיפורים], באתר ארכיון צה"ל במשרד הביטחון * [https://catalog.archives.gov.il/publication/ykw/ ארכיון מלחמת יום הכיפורים] באתר [[ארכיון המדינה]] * [http://www.mako.co.il/pzm-israel-wars/yom-kippur-war מלחמת יום הכיפורים] - כל העדויות והסיפורים, באתר [http://www.mako.co.il/pzm פז"ם] מבית [http://www.mako.co.il mako] * [https://kippur-center.org/document-archive/history-department-idf/ מחלקת היסטוריה – ספרים, מחקרים, וחומרים על מלחמת יום הכיפורים], באתר [[המרכז למלחמת יום הכיפורים]] * {{מטח|[[מאיר פעיל]]|מלחמות ישראל: מלחמת יום הכיפורים|1516}} * [http://www.nfc.co.il/archive/003-D-3653-00.html?tag=16-49-11 מחדלי מלחמת יום כיפור]: מחדלי מלחמת יום הכיפורים וכשליה, מחלקה ראשונה * {{הארץ|יוסי מלמן|הגלויה שהתריעה מפני מלחמת יום הכיפורים|1.1353557|8 באוקטובר 2008}} * {{הארץ|אמיר אורן|ההפתעה המאוחרת של מלחמת יום הכיפורים: לא ועדת אגרנט טבעה את המונח "קונצפציה"|1.1282326|25 בספטמבר 2009}} * {{הארץ|אמיר אורן|דיין ערב מלחמת יום כיפור: גיוס מילואים הוא אקט מלחמה, יהיה סקנדל|1.1980998|31 במרץ 2013}} * {{mako|יריב פלג|מלחמת יום כיפור: שלב אחר שלב|ef7875315e5a041006|pzm-israel-wars/yom-kippur-war|12 בספטמבר 2013}} * {{מעריב אונליין|שמעון מנדס|כיצד תכנן סאדאת את מלחמת יום כיפור והוליך שולל את ישראל|news/military/Article-601806|7 באוקטובר 2017}} * {{ידיעות אחרונות|איתי אילנאי|הקרון הסודי שבו נדלקו הנורות האדומות|5997219|9 בספטמבר 2021}} * חגי מן, [http://www.goldameir.org.il/index.php?dir=site&page=content&cs=527&langpage=heb מודיעין פיקוד הצפון בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים], אתר [[מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה]] * שמעון גולן, "[http://www.goldameir.org.il/index.php?dir=site&page=content&cs=507&langpage=heb תיעוד בעל־פה כמקור מחקרי למלחמת יום הכיפורים]", מכון גולדה מאיר === מסמכים היסטוריים === * [http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-8881,00.html סודות יום הכיפורים], פרוטוקולים מלאים של הדיונים שהתקיימו בלשכת ראש הממשלה והותרו לפרסום ב-4 באוקטובר 2010 * {{ynet|סער הס|מסמכי ה-CIA מגלים: השעות שלפני מלחמת יום כיפור|4909753|20 בינואר 2017}} * {{ynet|ירון דרוקמן|כשגולדה אמרה "אם לא ננצח - זה אבוד": נחשפו פרוטוקולים של יום הכיפורים|58766070|21 בינואר 2021}} * [https://archive.kippur-center.org/maps/atlas-yom-kippur-war-1983.pdf אטלס - מלחמת יום הכיפורים, אגמ - מהד - היסטוריה, מאי 1983], באתר [[המרכז למלחמת יום הכיפורים]] === סיפורים אישיים === * [http://www.gvura.org/?l=he&c=1025 רשימת העיטורים והצל"שים במלחמת יום הכיפורים], באתר הגבורה * [https://kipur.localtimeline.com/index.php?lang=he דור כיפור - סיפור מקומי], תיעוד לוחמי מלחמת יום הכיפורים, עדויות אישיות וזכרונות, ארכיון קהילתי * {{הארץ|שרגא עילם|בזכותו אני חי|1.1442942|18 בספטמבר 2007}} * [https://web.archive.org/web/20130927002220/http://telekerem.x10.mx/people/Avi-Yafe/Avi-Yafe.html?id=1 סיפורו של אבי יפה סמל קשר במעוז פורקן בתעלת סואץ שהקליט את קולות המלחמה], באתר "טל-כרם" - הטלוויזיה הקהילתית בית הכרם ירושלים === מאמרים === *[https://www.idf.il/אתרי-יחידות/המחלקה-להיסטוריה/מלחמות-ישראל/מלחמת-יום-הכיפורים-1/מלחמת-יום-הכיפורים-50-שנה/מלחמת-יום-הכיפורים-ראשי/ מלחמת יום הכיפורים] באתר המחלקה להיסטוריה, אתר צה"ל * [https://www.idf.il/אתרי-יחידות/המחלקה-להיסטוריה/יסודות/יסודות-5-1/ההיסטוריוגרפיה-של-מלחמת-יום-הכיפורים/ ההיסטוגרפיה של מלחמת יום הכיפורים], מתוך אתר המחלקה להיסטוריה *[https://www.idf.il/אתרי-יחידות/המחלקה-להיסטוריה/יסודות/יסודות-5-1/סקירת-מלחמה-יסודות-5/ סקירת מלחמת יום הכיפורים], מתוך אתר המחלקה להיסטוריה * [https://www.idf.il/אתרי-יחידות/המחלקה-להיסטוריה/יסודות/יסודות-5-1/הדוברות-הצבאית/ הדוברות הצבאית במלחמת יום הכיפורים], מתוך אתר המחלקה להיסטוריה. * [https://www.idf.il/אתרי-יחידות/המחלקה-להיסטוריה/יסודות/יסודות-5-1/מלחמה-או-שלום-השיחות-החשאיות-בין-ירושלים-למוסקבה/ השיחות החשאיות בין ירושלים למוסקבה לפניי מלחמת יום הכיפורים,] מתוך אתר המחלקה להיסטוריה * [[שלמה גזית]], [https://www.idf.il/media/1dgpqotn/סיור-עם-שר-הביטחון-בחזית-סיני.pdf תעודה: סיור עם שר הביטחון בחזית סיני – 21 באוקטובר 1973], [[יסודות (כתב עת)|יסודות]] *{{בטאון חיל האוויר||גיליון המוקדש למלחמת יום הכיפורים|92|1|ינואר 1974}} *שמעון גולן, "[https://www.maarachot.idf.il/1994/גיליונות/מערכות-338/צבא-כמכשיר-במדיניות-חוץ-מצרים-במלחמת-יום-הכיפורים/ צבא כמכשיר במדיניות חוץ: מצרים במלחמת יום הכיפורים]", [[מערכות]], חוברת 338, אוקטובר-נובמבר 1994, עמודים 16–27 *[[שמעון גולן]], "[https://www.maarachot.idf.il/2000/גיליונות/מערכות-373/המכה-האווירית-המקדימה-בפרוץ-מלחמת-יום-הכיפורים/ המכה האווירית המקדימה במלחמת יום הכיפורים]", מערכות, חוברת 373, נובמבר 2000 *{{נתיב|[[יובל נאמן]]|קישור אופרטיבי בין ישראל לבין ארצות הברית במלחמת יום הכיפורים|2005_3_neeman|104, יוני 2005, עמ' 53}} *שמעון גולן, "[https://www.maarachot.idf.il/2005/גיליונות/מערכות-404-403/בצל-ההפתעה-הפיקוד-העליון-במלחמת-יום-הכיפורים/ בצל ההפתעה – הפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים]", [[מערכות]], 403–404, דצמבר 2005, עמודים 88–97 *[https://web.archive.org/web/20101011011526/http://my.ynet.co.il/pic/news/yk%207.10%2014.50%20%20.pdf פרוטוקול מלא של דיון סודי] שהתקיים בלשכת ראש הממשלה ב-7 באוקטובר 1973 בשעה 14:50, ושהותר לפרסום ב-4 באוקטובר 2010 *רוני אמיר, [https://web.archive.org/web/20200222224130if_/http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/4/113234.pdf תורת הביטחון היא הסיבה לכישלון ההתרעה ב-1973], [[מערכות]] 449, יוני 2013 *בעז וונטיק וזכי שלום, [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/22/boaz-vanetik-zaki-shalom.pdf כישלון המודיעין האמריקני בדרך אל מלחמת יום הכיפורים], [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/22.aspx '''עיונים''' 22], 2012, [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון], עמ' 122–151 *אורי בר-יוסף, [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/23/uri-bar-joseph.pdf ההיסטוריוגרפיה של מלחמת יום הכיפורים: דיון מחודש במחדל הצבאי והמדיני], [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/23.aspx '''עיונים''' 23], 2013, [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון], עמ' 1–33 *נדב מולצ'דסקי, [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/23/nadav-g.molchadsky.pdf הקונספציה ביד הלשון: ועדת אגרנט והפיכתה של קונספציית מודיעין לקונספציית זיכרון], [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/23.aspx '''עיונים''' 23], 2013, [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון], עמ' 34–64 *{{מערכות|יוחאי שקד|הנשיא החיוור – על תרומת העיתונות הישראלית להפתעת יום הכיפורים|9/113269|450, ספטמבר 2013}} *{{מערכות|בני מיכלסון|לא הכל שחור – הישגי צה"ל במלחמת יום הכיפורים|0/113270|450, ספטמבר 2013}} *{{מערכות|דני יפה|היכן טעינו במלחמת יום הכיפורים|5/113265|450, ספטמבר 2013}} *שמעון גולן, "[https://www.maarachot.idf.il/2014/גיליונות/מערכות-457/הסקאד-שהרתיע-את-ישראל/ הסקאד שהרתיע את ישראל]", [[מערכות]] 457, אוקטובר 2014, 56–61 *יגאל קיפניס, [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/26/yigal-kipnis.pdf המפנה בחקר הנסיבות לפרוץ מלחמת יום הכיפורים], [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/26.aspx '''עיונים''' 26], 2016, [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון], עמ' 41–80 *חגי צורף, [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/28/hz.pdf ממשלת גולדה מאיר לפני מלחמת יום הכיפורים - תשובה ליגאל קיפניס], [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/28.aspx '''עיונים''' 28], 2017, [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון], עמ' 7–43 *יגאל קיפניס, [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/29/Kipnis.pdf מתודיקה של אפולוגטיקה: תשובה למאמרו של חגי צורף 'ממשלת גולדה מאיר לפני מלחמת יום הכיפורים]', [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/29.aspx '''עיונים''' 29], 2018, [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון], עמ' 239–246 *יאיר רויטמן, '''[https://web.archive.org/web/20200222224130if_/http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114475.pdf התקפה או הונאה? התעלומה ההיסטורית סביב כוונותיה הצבאיות של מצרים כלפי ישראל באביב 1973],''' הוצאת מערכות 485–486, נובמבר 2019 *זכי שלום, [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/28/zs.pdf ממשלת יצחק רבין הראשונה וקידום תהליך השלום — הסכם הביניים עם מצרים], [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/28.aspx '''עיונים''' 28], 2017, [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון], עמ' 44–83 * יאיר רויטמן, [https://www.intelligence.org.il/userfiles/banners/Mabat_Malam_87.pdf הטעיה או הונאה] מבט מל"מ, גיליון 87 אוקטובר 2020, עמ' 13–16 *כתב העת [[בין הקטבים]] של [[מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית]]: תא"ל [[שלומי בינדר]], [https://www.idf.il/אתרי-יחידות/מרכז-דדו/גיליון-33-מצביאות/מצביאותו-של-האלוף-יצחק-חופי-בתקופה-שקדמה-למלחמת-יום-הכיפורים-תא-ל-שלומי-בינדר/ מצביאותו של האלוף יצחק חופי בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים] גיליון 33 אוגוסט 2021 *[[אפרים לפיד]] ורון גביאן, [https://www.idf.il/אתרי-יחידות/המחלקה-להיסטוריה/יסודות/יסודות-5-1/הדוברות-הצבאית/ הדוברות הצבאית במלחמת יום הכיפורים], [[יסודות (כתב עת)]], 05.07.2023 === הסכתים === *{{הקלטה}} [https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=25448 מלחמה משלו - חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים], במסגרת הסכת עולמי עם [[יצחק נוי]], [[כאן ב|תאגיד השידור הישראלי - כאן]], 22 בדצמבר 2021 * {{הקלטה}} [https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=24714 רהב - דרכה של ישראל למלחמת יום הכיפורים], במסגרת הסכת עולמי עם [[יצחק נוי]], [[כאן ב|תאגיד השידור הישראלי - כאן]], 20 באוקטובר 2021 * {{הקלטה}} [https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=20897 האם אפשר היה אחרת?], במסגרת הסכת עולמי עם [[יצחק נוי]], [[כאן ב|תאגיד השידור הישראלי - כאן]], 31 באוקטובר 2020 === סרטונים === * {{הווידאופדיה|CkOn6Im3fgU}} * {{יוטיוב ארכיון צה"ל||יומן מלחמת יום הכיפורים|HyFOlrt6Sz0}} * פלג לוי, [https://www.youtube.com/watch?v=KARxCbrAirU&list=PLX305R4UNU4_o6-zO_6mWPnJYSBE499e_ הפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים], סמינר [[העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית]], רמת אפעל. 2 בדצמבר 1999. * {{סרטונים}}[https://youtu.be/wx_OHkzPOeQ אל"ם מיל' ד"ר שמעון גולן על קבלת ההחלטות לפני מלחמת יום הכיפורים באתר] [[מ.ת.ג]], [[יוטיוב]], 30.9.2022 * {{יוטיוב|AjKcv5N9hpM|שם=מלחמת יום הכיפורים - אלוף במיל' אביגדור (יאנוש) בן-גל }} * סא"ל מיל. אברהם זהר - המכון לחקר מלחמות ישראל, {{יוטיוב|cOtbtBPljQ0|שם=דדו בשלושת ימי הלחימה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים|סוג=הרצאה}} * {{יוטיוב|fxVtDOYQXfA|שם=מטכ"ל במלחמה - ד"ר [[שמעון גולן]] ומר יאיר טל על עבודת המוצב הפיקוד העליון (מצפ"ע) במלחמת יום הכיפורים}}, 9.3.2021 * {{יוטיוב|uNwTmX1_Wrk|שם=כנס העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית - המערכה בסיני במלחמת יום הכיפורים|אורך=3:31:26}} * {{יוטיוב|A0KGgpNIQEA|שם=מלחמת יום כיפור בחזית סיני - שלום וסרטייל}} (החל מדקה 9:00) * "'''מלחמה באוקטובר'''", [[מיני-סדרה]] תעודית בהפקת רשת השידור ה[[קטר (מדינה)|קטרית]] [[אל-ג'זירה|אלג'זירה]]: ** {{יוטיוב|U5Iu1QM2oeE|שם=חלק ראשון}} ** {{יוטיוב|rb-0DjbpZ5Y|שם=חלק שני}} ** {{יוטיוב|yU6dkvo5TUY|שם=חלק שלישי}} * "'''301 פדויים: סיפורם של הפדויים שחזרו מהשבי במצרים ובסוריה'''": [[סרט תיעודי]] בשני חלקים, ששודר ב[[כאן 11]]: ** {{יוטיוב|VhwIARQyoAA|שם=חלק א' - הלם השיבה|אורך=52:03}} ** {{יוטיוב|C7GU7y-eQYU|שם=חלק ב'- קווים אדומים|אורך=52:24}} === אנגלית === * {{בריטניקה}} * [http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB98/press.htm מסמכים אמריקנים] שסיווגם הוסר על המלחמה * [http://www.youtube.com/watch?v=II-osp9xaXY מכתבים מהחזית], המלחמה והאירועים שבאו בעקבותיה מנקודת מבטו של חייל מילואים. סרט מתוך אתר [[ארכיון שפילברג]] {{אנגלית}} == ביאורים == {{ביאורים}} == הערות שוליים == {{הערות שוליים|הערות={{הערה|שם=Quandt2005p109|{{cite book|author=William B. Quandt|title=Peace Process: American Diplomacy and the Arab-Israeli Conflict Since 1967|url=http://books.google.com/books?id=6Jm0YNKvQsAC|series=109-112|year=2005|publisher=University of California Press|isbn=978-0-520-24631-7|pages=109|quote="between October 9 and October 12...the American response...call for cease-fire..in place...arms for Israel began to flow in modest quantities"}}|כיוון=שמאל}}{{הערה|שם=Quandt2005p112|{{cite book|author=William B. Quandt|title=Peace Process: American Diplomacy and the Arab-Israeli Conflict Since 1967|url=http://books.google.com/books?id=6Jm0YNKvQsAC|series=109-112|year=2005|publisher=University of California Press|isbn=978-0-520-24631-7|pages=112|quote="Nixon and Kissinger held back on a full scale...resupply effort...short of supplies, the Israeli government reluctantly accepted a cease-fire in place on October 12...but...Sadat refused"}}|כיוון=שמאל}}{{הערה|שם=Quandt2005p114|{{cite book|author=William B. Quandt|title=Peace Process: American Diplomacy and the Arab-Israeli Conflict Since 1967|url=http://books.google.com/books?id=6Jm0YNKvQsAC|series=114|year=2005|publisher=University of California Press|isbn=978-0-520-24631-7|pages=112|quote="Soviet arms must not be allowed to dictate the outcome of the fighting...Israeli success on the battlefield had become an important factor in persuading the Arabs and the Soviets to bring the fighting to an end....with an airlift in full swing, Washington was prepared to wait until ...realities on the battlefield led to a change of Egyptian and soviet calculations"}}|כיוון=שמאל}}{{הערה|שם=Quandt2005p114b|{{cite book|author=William B. Quandt|title=Peace Process: American Diplomacy and the Arab-Israeli Conflict Since 1967|url=http://books.google.com/books?id=6Jm0YNKvQsAC|series=114|year=2005|publisher=University of California Press|isbn=978-0-520-24631-7|pages=112|quote="The U.S. influence with king Hussein had helped keep Jordan out of the war."}}|כיוון=שמאל}}{{הערה|שם=Quandt2005p116|{{cite book|author=William B. Quandt|title=Peace Process: American Diplomacy and the Arab-Israeli Conflict Since 1967|url=http://books.google.com/books?id=6Jm0YNKvQsAC|series=116|year=2005|publisher=University of California Press|isbn=978-0-520-24631-7|pages=112|quote="it was of prime importance that the fighting should be ended...when all parties could still emerge from the conflict with their vital interests and self esteem intact..the airlift...the Soviets must see that the united states could deliver more than they could; p. 123 the U.S would not permit the destruction of the 3rd army corps."}}|כיוון=שמאל}}}} {{מלחמות ישראל}} {{היסטוריה של מדינת ישראל}} {{גולדה מאיר}} {{המלחמה הקרה}} {{בקרת זהויות}} [[קטגוריה:מלחמת יום הכיפורים|*]] [[קטגוריה:מלחמות ישראל|יום הכיפורים]] [[קטגוריה:מלחמות מצרים|יום הכיפורים]] [[קטגוריה:מלחמות סוריה|יום הכיפורים]] [[קטגוריה:מלחמות סודאן|יום הכיפורים]] [[קטגוריה:1973 בישראל]] [[קטגוריה:גבול ישראל–מצרים]] [[קטגוריה:1973 בסוריה]] [[קטגוריה:1973 במצרים]]'