בדיקת שינויים ספציפיים
הדף הזה מאפשר לך לבחון את המשתנים שנוצרו על־ידי מסנן ההשחתות עבור שינוי פרטני.
המשתנים שיוצרו לשינוי זה
| משתנה | ערך |
|---|---|
מספר העריכות של המשתמש (user_editcount) | 14273 |
שם חשבון המשתמש (user_name) | 'יאצקין52' |
הזמן שעבר מאז הרשמת המשתמש (user_age) | 265845448 |
קבוצות (כולל קבוצות משתמעות) שהמשתמש נמצא בהן (user_groups) | [
0 => 'autopatrolled',
1 => '*',
2 => 'user',
3 => 'autoconfirmed'
] |
הרשאות שיש למשתמש (user_rights) | [
0 => 'autopatrol',
1 => 'unwatchedpages',
2 => 'editautopatrolprotected',
3 => 'createaccount',
4 => 'read',
5 => 'edit',
6 => 'createpage',
7 => 'createtalk',
8 => 'writeapi',
9 => 'viewmyprivateinfo',
10 => 'editmyprivateinfo',
11 => 'editmyoptions',
12 => 'abusefilter-log-detail',
13 => 'urlshortener-create-url',
14 => 'centralauth-merge',
15 => 'abusefilter-view',
16 => 'abusefilter-log',
17 => 'vipsscaler-test',
18 => 'flow-hide',
19 => 'flow-edit-title',
20 => 'upload',
21 => 'reupload-own',
22 => 'move-categorypages',
23 => 'minoredit',
24 => 'editmyusercss',
25 => 'editmyuserjson',
26 => 'editmyuserjs',
27 => 'sendemail',
28 => 'applychangetags',
29 => 'changetags',
30 => 'viewmywatchlist',
31 => 'editmywatchlist',
32 => 'spamblacklistlog',
33 => 'flow-lock',
34 => 'mwoauthmanagemygrants',
35 => 'reupload',
36 => 'move',
37 => 'collectionsaveasuserpage',
38 => 'collectionsaveascommunitypage',
39 => 'autoconfirmed',
40 => 'editsemiprotected',
41 => 'skipcaptcha',
42 => 'flow-edit-post',
43 => 'ipinfo',
44 => 'ipinfo-view-basic',
45 => 'transcode-reset',
46 => 'transcode-status',
47 => 'enrollasmentor'
] |
האם משתמש עורך דרך הממשק למכשירים ניידים או לא (user_mobile) | false |
מספר העריכות הגלובלי של המשתמש (global_user_editcount) | 14800 |
האם המשתמש עורך מיישום למכשירים ניידים (user_app) | false |
מזהה הדף (page_id) | 802550 |
מרחב השם של הדף (page_namespace) | 0 |
שם הדף ללא מרחב השם (page_title) | 'פרעות צפת (1834)' |
שם הדף המלא (page_prefixedtitle) | 'פרעות צפת (1834)' |
רמת ההגנה על עריכת הדף (page_restrictions_edit) | [] |
גיל הדף בשניות (page_age) | 433893728 |
פעולה (action) | 'edit' |
תקציר עריכה/סיבה (summary) | 'הוספת [[קטגוריה:טרוריסטים דרוזים]] באמצעות [[עזרה:Gadget-HotCat|HotCat]]' |
זמן מאז עריכת הדף האחרונה בשניות (page_last_edit_age) | 18680190 |
מודל התוכן הישן (old_content_model) | 'wikitext' |
מודל התוכן החדש (new_content_model) | 'wikitext' |
קוד הוויקי של הדף הישן, לפני העריכה (old_wikitext) | ''''פרעות צפת''' או '''הביזה הגדולה בצפת''' הייתה סדרת [[פוגרום|פרעות]] שערכו כפריים [[ערבים]] ו[[מוסלמי]]ם ו[[דרוזים]]{{הערה|Dovid Rossoff, [https://books.google.com/books?id=RjFoPWto6VYC&pg=PA149 ''Safed: The Mystical City.''] Feldheim Publishers, 1991 {{isbn|978-0-873-06566-5}} pp.149ff:'The Druze Massacre of Safed'' }} מקומיים ב[[יהודים|קהילה היהודית]] ב[[צפת]] במהלך [[מרד הפלאחים]] בשנת [[1834]]. הפרעות נמשכו שלושים ושלושה ימים במהלכם נבזז כל רכוש הקהילה, [[אונס|נאנסו]] נשים רבות ורבים נפצעו ואף נ[[רצח]]ו.
==רקע==
לאחר ששליט מצרים, [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]], כבש את [[ארץ ישראל]], בשנת [[1831]], הוא החל להנהיג [[גיוס חובה]] לצבא המצרי בקרב האוכלוסייה הערבית כחלק מתהליך ה[[מודרניזציה]] שהוביל. הרפורמה בגיוס עוררה התמרמרות בקרב האוכלוסייה הערבית שרחשה עדיין נאמנות ל[[האימפריה העות'מאנית|שלטון העות'מאני]], עד שב-[[19 במאי]] 1834 הוכרז [[מרד איילט צידון (1834)|מרד]] ב[[שכם]] וקבוצות חמושות פשטו על [[ירושלים בתקופה העות'מאנית|ירושלים]] והחלו לבזוז את הקהילה היהודית בעיר. [[אבראהים פאשא]] ניסה לכבוש חזרה את ירושלים מהמורדים אולם נאלץ לסגת בתחילת המערכה, והשמועות על תבוסתו זרעו אי סדר ומרי ברחבי הארץ. בצפת יעץ מושל העיר למוסלמים לבזוז את הקהילה היהודית העשירה. המוסלמים בעיר הוסתו עוד בתחילת אותה שנה על ידי חכם דת מוסלמי, מוחמד דַמוּר, שהטיף כנגד הקהילה היהודית בשוק של צפת. הנוסע האנגלי, [[אלכסנדר ויליאם קינגליק|אלכסנדר ויליאם קינגלֵיק]], סיפר שדַמוּר "חזה" את הביזה העתידה לבוא ב-[[15 ביוני]], במהלכה ינשלו "המאמינים האמיתיים" את היהודים מזהבם, כספם ותכשיטיהם.{{הערה|שם=אלכסנדר ויליאם קינגליק|אלכסנדר ויליאם קינגליק, ג'נטלמן באוהלי קידר, בתוך '''נפלאות ארץ-הקודש''', ערך [[יעקב שביט]], תרגם יגאל חיימוביץ', [[כתר ספרים|כתר]], [[1981]], עמ' 116–119}}
==התרחשות==
ביום ראשון, [[ח' בסיוון]] [[ה'תקצ"ד]] (15 ביוני 1834), התקבצה האוכלוסייה המוסלמית כדי לחזות בהתגשמות הנבואה. גם מוחמד דמור הופיע, כדי להבטיח את התגשמות "נבואתו".{{הערה|שם=אלכסנדר ויליאם קינגליק}} ערבים חגורי חרבות ורמחים עלו מכפרי הסביבה, מלווים בהמון מוסלמי מאנשי העיר, ופשטו על בתי הקהילה היהודית כעצת המושל.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 130–131.}}
[[אסד רוסתום]] {{אנ|Asad Rustum}} מ[[האוניברסיטה האמריקנית בביירות]] פרסם ב-1938 את המסמכים המצריים על המרד וציטט מתוך הדיווח על צפת, בו נאמר שהמורדים פרצו לרובע היהודי "כשהם בוזזים ופוגעים באמות המידה המקובלות של מוסר וכבוד".{{הערה|[[הלל כהן]], '''תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי''', עמ' 42, [[הוצאת כתר]], 2013.}}
הפורעים גרשו את היהודים מבתיהם ופצעו גם ילדים ונשים:
{{ציטוט|תוכן="הנבלה הגדולה ביותר - חיפוש על גופן של הנשים כדי לבדוק אם לא החביאו כסף או זהב - נעשתה לעין כל וללא-בושה. היהודים האומללים והמפוחדים עד מוות לא עשו דבר להגנתם, גם כאשר היה הדבר אפשרי. היו מקרים שבהם נכנס נער מוסלמי, כבן עשר או שתים-עשרה, לתוך בתיהם של יהודים וגזל מהם את רכושם, בעוד הם ומשפחתם צופים בנעשה."|מקור=אלכסנדר ויליאם קינגליק{{הערה|שם=אלכסנדר ויליאם קינגליק}}}}
מכיוון שהאזור היה תחת סגר לא יכלו היהודים ליידע את השלטונות שישבו בערי החוף על מצבם. בתיהם נבזזו והוחרבו והמקומות הקדושים הושחתו וטומאו. בבית המדרש של ה[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]] הוכו באכזריות זקנים וזקנות שחיפשו שם מקלט ובאחד מבתי הכנסת נאנסו נשים יהודיות על קרעי ספרי תורה, כפי שתיאר הרב [[ישראל משקלוב]]. חלק מהרבנים, בהם [[אברהם דב אוירבך מאבריטש]] וישראל משקלוב, נשבו עבור כופר.
בית הדפוס של [[ישראל ב"ק]] נהרס והספרים שנמצאו בו הושחתו.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 134.}}
ניסיונות התגוננות סוכלו באכזריות – באחד הבתים בו ניסתה קבוצת יהודים להתבצר נורו שני מגניו והנשים בתוכו נאנסו.
רבי [[מנחם מנדל מקמיניץ]] כתב בזכרונותיו, כי היהודים הופשטו מבגדיהם לפני שגורשו מבתיהם: "וכאשר עשו כן בחצר שהייתי בו ופשטו בגדינו, ראינו שרוצים גם כן להרוג אותנו בקנה השרפה... והנה צווחה ברחובותינו... וגרשוּם ערומים החוצה, והעם הנותר עינוּ במשכב, הן זכרים והן נקבות".{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 131.}}
רבים מבני הקהילה מצאו מחסה מחוץ לעיר, חלקם במערות וקברי הצדיקים שבכפר [[עין זיתון]]. הם שילמו לתושבי הכפר ואלו, בעזרת יהודים שהתחפשו למוסלמים, חילצו חלק מהפצועים מן העיר.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 134–135.}} המחנה מחוץ לצפת מנה כשש מאות אנשים.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 135.}} בתוך העיר התחבאו יהודים בחצר הנוצרים, שכן אלה לא לקחו חלק בפרעות.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 136.}} הרב גרשון מרגלית, נשיא [[כולל ווהלין|כולל החסידים]] נתן ל[[קאדי]] המקומי את כל כסף הכולל בתמורה למחסה לבני הכולל{{הערה|שם=זכרונות 132}} וכך ניצלו מאות בני אדם.
בהמשך הצטרפו אליהם קבוצה מבני ה[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]] שהתחבאו מחוץ לעיר במקום המכונה "כרם" (בו על פי המסורת נהרגו [[חנה ושבעת בניה]]),{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 131–132.}} אך לאחר חמישה ימים הקאדי גירש את הפרושים ואת רבי אברהם דב מ[[אבריטש]] וסיעתו ואמר להם ללכת לחורבה בה היו קודם.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 137.}} רבי ישראל וחלק מהעדה התחבאו בעין זיתון.{{הערה|שם=זכרונות 140|[[#יערי|יערי]], עמ' 140.}}
הניצולים סבלו מ[[רעב המוני|חרפת רעב]], [[צמא]] ופציעות קשות. בין הבורחים נמצאו תינוקות רבים שהופרדו מאמותיהם ולא יכלו לינוק. רבי מנחם מנדל מקמיניץ תיאר את הפליטים שהצטרפו אל המחנה מחוץ לצפת: "עוד יהודים הרבה מכף רגל ועד ראש אין בם מתום רק פצעים ודם הרבה יצא מהם".{{הערה|שם=זכרונות 132|[[#יערי|יערי]], עמ' 132.}} הרב סיפר כי הקבוצה ניסתה לחזור אל העיר, אולם כאשר נכנסה אליה, עמדו הפורעים על גגות בתיהם ואיימו לפגוע ביהודים. בעקבות זאת, ברחה קבוצת היהודים אל חורבה מחוץ לעיר, אך כעבור כמה שעות באו לשם גם הפורעים. הקבוצה ברחה אל חורבה גדולה על "ראש הר אחד" ובילתה שם את הלילה הקר והגשום: "היה צר לנו לשמוע גודל הששון ושמחה שעשו השוללים בעיר מכל השלל הרב ששללו מהיהודים, כי קול שמחתם נשמע למרחוק". רבי מנחם מנדל סיפר גם על גורלה של חצרו של רבי יעקב הירש ממאהליב באותו לילה שהוא עצמו שהה על ההר. אנשיה נעלו אותה וניסו להתגונן באמצעות השלכת אבנים על הפורעים מגג הבית: "ויורו היורים בקנה השרפה ויהרגו את החכם הספרדי ולר' יעקב הירש עשו חבורות ופצעים, ואחר כך נכנסו תוך החצר ושללו ובזזו כל הנמצא, וגם בגדי המתים פשטו, וטמאו כל הנשים שנמצאו בחצר".{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 133–134.}}
רבי מנחם מנדל סיפר כי שילם לאחד מאנשי הקאדי כדי שילווה אותו ואת רבי שלום חייט הזקן אל העיר, במטרה לנסות ולהציל את [[ספר תורה|ספרי התורה]]. בהגיעם לבתי הכנסת גילו כי מה[[תפילין]] עשו הפורעים רצועות לשקים ולסוסיהם, מה[[טלית]]ות [[אבנט|אבנטים]] ומה[[קלף (יהדות)|קלף]] של ספרי התורה עשו נעליים. השניים אספו את היריעות שמצאו ברחובות ולקחו אותן לקבורה. ברחובות ראו את בני הכפרים מהסביבה על חמורים לוקחים את הביזה, בגדים וכלים. הפורעים היו מבצעים הרס בבתים בניסיון למצוא מחבוא של כסף או זהב. בדרכם חזרה של השניים אל ההר, הניח אחד הפורעים את חרבו על צווארו של רבי שלום חייט ואיים להתיז את ראשו, חרף צעקותיו של המלווה מאנשי הקאדי. ר' שלום הזכיר לפורע כי היה תופר לו את בגדיו והתחנן על חייו, והפורע הניח לו לנפשו. באחד הרחובות שמעו קול צורח ומצאו יהודי "שוכב תוך האשפה עד צווארו". האיש היה פצוע ולא יכול היה ללכת, והשניים עזבו אותו כדי להזעיק סיוע. הוא הובא לאחר מכן על חמור אל ההר, אולם נפטר כעבור שלושה ימים.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 138–139.}}
אחרי שהייה של שלושה שבועות בחורבה על ההר, הצטרפה שאר עדת הפרושים, ובה ר' מנחם מנדל, אל רבי ישראל בעין זיתון.{{הערה|שם=זכרונות 140}}
ב-17 ביולי ([[י' בתמוז]] [[ה'תקצ"ד]]), שלושים ושלושה ימים לאחר פרוץ הפרעות, הגיעו לצפת כוחות חמושים של חמש מאות איש בפקודת אבראהים פאשא לאחר שהוזעקו השלטונות המצרים על ידי רץ ששלח הרב [[ישראל משקלוב]].
הפורעים שתכננו להילחם לכדו חלק מהיהודים שהסתתרו בגבעות מחוץ לעיר ואילצו אותם לסחוב [[תותח]]ים אל המגדלים, אולם לאחר שתוגברו הכוחות באלף לוחמים נכנעו וברחו. כשנכבשה צפת, קרא מצביא החיל ליהודים לשוב לבתיהם וציווה שרכושם הגנוב יושב להם.{{הערה|שם=זכרונות 141|[[#יערי|יערי]], עמ' 141.}} הוא גם גבה סכום כסף מהמוסלמים אותו חילק לקהילה.
אלה שסירבו לו נענשו, ושלושה עשר מראשי הפורעים שנלכדו נשלחו ל[[עכו]] שם נשפטו ונגזר דינם למוות. מושל העיר הוצא גם הוא להורג וגופתו הושלכה מחומות עכו.{{הערה|שם=זכרונות 141}} במקומו מונה מושל מטעם אבראהים פאשא.
הרב [[נסים זרחיה אזולאי]] קבע יום פורים בי' בתמוז לזכר התשועה.{{הערה|[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35214&st=&pgnum=2&hilite= ראו כאן] בהקדמה לספרו}}
==אחרית דבר==
התושבים הערבים ב[[טבריה]] רצו לפגוע בקהילה היהודית בעירם בדומה לאחיהם בצפת ובירושלים אולם פויסו ב[[שוחד]] גדול. בחברון פרעו המורדים בקהילה היהודית וביצעו מעשי אונס וביזה, וכשכבש צבאו של [[אבראהים פאשא]] את העיר, ביצעו חייליו מעשי רצח ואונס נוספים, בניגוד להוראות מצביאם.
הביזה הגדולה בצפת הייתה נקודת מפנה חשובה בקורות הקהילה היהודית בעיר. לאחר מכן התרחשו בעיר שני אירועי [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]], בשנים 1834 וב-[[רעידת האדמה בצפת (1837)|1837]]. בשתי הרעידות נהרגו כאלפיים נפשות מהקהילה היהודית והמחסור בעקבות ההרס גרם ל[[מגפה]] קשה. ב-[[4 ביולי]] [[1838]] ערכו ה[[דרוזים]] ביזה בעיר. יהודי העיר פנו אל המושל שנשבע שיגן על היהודים אך הוא לא עשה דבר, והדרוזים חמסו מהיהודים 150 כיסים (כל כיס היה שווה 500 סטרלינג) ודרשו עוד אלף כיסים. משלא קיבלו את מבוקשם, תפסו הדרוזים את רבי [[אברהם דב מאבריטש]] ו[[עינויים|עינו]] אותו. יהודי העיר החלו לברוח מהעיר והדרוזים רדפו אחריהם והכו אותם בחרבות.{{הערה|ד"ר [[אליעזר הלוי]], מזכירו של מונטיפיורי, מתאר בכתביו: "וכאשר החלו מקצת העדה בעת ההיא לברוח על נפשם, תפסו הדרוזים בחרב ויכו בעם עד כי יגעה ידם..."{{הבהרה|דרוש מראה מקום מדויק}}}} חלק מתושבי צפת נמלטו למערות שבסלע [[עכברה]]{{הערה|{{הכרמל||מסע יהודית|18650512|3}}}}. הדרוזים עזבו את העיר למחרת, והמוסלמים דרשו מהיהודים שיחתמו להם על תעודה שהגנו עליהם, ולא, ישלחו בהם את ערביי הסביבה. ד"ר [[אליעזר הלוי]] מזכירו של [[משה מונטיפיורי|מונטיפיורי]] ששהה בצפת בימים אלו, ניסה לשכנע את רבי אברהם דב לעקור ל[[חיפה בתקופה העות'מאנית|חיפה]] בה היו [[קונסוליה|קונסוליות]] רבות וכן עקב היותה קרובה לים ונוחה למילוט, רבי אברהם דב אמר שיעשה כרצון העדה אך לדעתו חובה להמשיך את היישוב הקדום בעיר וכמו כן, אם יעזבו את העיר עלולים הערבים לפגוע בבתי הכנסיות בעיר.
שורת האירועים האלו גרמו לדלדול הקהילה בעיר, וכך לאחר שב-1824 מצא בה רבי [[דוד דבית הלל]] כאלפיים משפחות, במפקד [[משה מונטפיורי]] משנת [[1839]] נמצאו רק 1,357 יהודים בעיר.
בשנת [[1840]] (כסליו [[תר"א]]), פרצה בעיר מגפה בה [[פטירה|נפטרו]] רבים מיהודי העיר, בהם רבי אברהם דב מאבריטש.
==לקריאה נוספת==
* {{קתדרה|צבי קרגילה|איגרת ר' שמואל ב"ר ישראל פרץ העליר בעניין ביזת צפת בשנת תקצ"ד (1834)|27.9|27, דצמבר 1982, עמ' 109–116}}
* [[משה ריישר]], '''שערי ירושלים''', 1868 - מחקרו על תולדות הארץ.
* [[ישראל משקלוב]], '''פאת השולחן''', 1836 - זכרונותיו מן האירוע.
* [[מנחם מנדל מקמיניץ]], [http://benyehuda.org/boym_m/korot_haitim.html ספר קורות העיתים], 1839 - זכרונותיו מן האירוע.
* {{עוגן|יערי|[[אברהם יערי]], '''[[זכרונות ארץ ישראל]]''', כרך ראשון, פרק ט: התנפלות הפלחים המורדים על יהודי צפת והרעש בצפת, זכרונות ר' מנחם מענדיל מקאמיניץ דליטא, עמ' 129–142.}}
==קישורים חיצוניים==
* {{דבר||מאה שנה ל"בזה הגדולה" של צפת|19340813|40}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מרידות|פלאחים, מרד ה]]
[[קטגוריה:מעשי טבח בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:היישוב הישן]]
[[קטגוריה:התקופה העות'מאנית בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:צפת: היסטוריה]]
[[קטגוריה:1834]]
[[קטגוריה:פוגרומים ביהודי מדינות ערב והאסלאם|צפת 1834]]
[[קטגוריה:פרעות, פוגרומים ועלילות דם בעת החדשה|צפת 1834]]
[[קטגוריה:הגליל: פיגועים]]' |
קוד הוויקי של הדף החדש, אחרי העריכה (new_wikitext) | ''''פרעות צפת''' או '''הביזה הגדולה בצפת''' הייתה סדרת [[פוגרום|פרעות]] שערכו כפריים [[ערבים]] ו[[מוסלמי]]ם ו[[דרוזים]]{{הערה|Dovid Rossoff, [https://books.google.com/books?id=RjFoPWto6VYC&pg=PA149 ''Safed: The Mystical City.''] Feldheim Publishers, 1991 {{isbn|978-0-873-06566-5}} pp.149ff:'The Druze Massacre of Safed'' }} מקומיים ב[[יהודים|קהילה היהודית]] ב[[צפת]] במהלך [[מרד הפלאחים]] בשנת [[1834]]. הפרעות נמשכו שלושים ושלושה ימים במהלכם נבזז כל רכוש הקהילה, [[אונס|נאנסו]] נשים רבות ורבים נפצעו ואף נ[[רצח]]ו.
==רקע==
לאחר ששליט מצרים, [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]], כבש את [[ארץ ישראל]], בשנת [[1831]], הוא החל להנהיג [[גיוס חובה]] לצבא המצרי בקרב האוכלוסייה הערבית כחלק מתהליך ה[[מודרניזציה]] שהוביל. הרפורמה בגיוס עוררה התמרמרות בקרב האוכלוסייה הערבית שרחשה עדיין נאמנות ל[[האימפריה העות'מאנית|שלטון העות'מאני]], עד שב-[[19 במאי]] 1834 הוכרז [[מרד איילט צידון (1834)|מרד]] ב[[שכם]] וקבוצות חמושות פשטו על [[ירושלים בתקופה העות'מאנית|ירושלים]] והחלו לבזוז את הקהילה היהודית בעיר. [[אבראהים פאשא]] ניסה לכבוש חזרה את ירושלים מהמורדים אולם נאלץ לסגת בתחילת המערכה, והשמועות על תבוסתו זרעו אי סדר ומרי ברחבי הארץ. בצפת יעץ מושל העיר למוסלמים לבזוז את הקהילה היהודית העשירה. המוסלמים בעיר הוסתו עוד בתחילת אותה שנה על ידי חכם דת מוסלמי, מוחמד דַמוּר, שהטיף כנגד הקהילה היהודית בשוק של צפת. הנוסע האנגלי, [[אלכסנדר ויליאם קינגליק|אלכסנדר ויליאם קינגלֵיק]], סיפר שדַמוּר "חזה" את הביזה העתידה לבוא ב-[[15 ביוני]], במהלכה ינשלו "המאמינים האמיתיים" את היהודים מזהבם, כספם ותכשיטיהם.{{הערה|שם=אלכסנדר ויליאם קינגליק|אלכסנדר ויליאם קינגליק, ג'נטלמן באוהלי קידר, בתוך '''נפלאות ארץ-הקודש''', ערך [[יעקב שביט]], תרגם יגאל חיימוביץ', [[כתר ספרים|כתר]], [[1981]], עמ' 116–119}}
==התרחשות==
ביום ראשון, [[ח' בסיוון]] [[ה'תקצ"ד]] (15 ביוני 1834), התקבצה האוכלוסייה המוסלמית כדי לחזות בהתגשמות הנבואה. גם מוחמד דמור הופיע, כדי להבטיח את התגשמות "נבואתו".{{הערה|שם=אלכסנדר ויליאם קינגליק}} ערבים חגורי חרבות ורמחים עלו מכפרי הסביבה, מלווים בהמון מוסלמי מאנשי העיר, ופשטו על בתי הקהילה היהודית כעצת המושל.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 130–131.}}
[[אסד רוסתום]] {{אנ|Asad Rustum}} מ[[האוניברסיטה האמריקנית בביירות]] פרסם ב-1938 את המסמכים המצריים על המרד וציטט מתוך הדיווח על צפת, בו נאמר שהמורדים פרצו לרובע היהודי "כשהם בוזזים ופוגעים באמות המידה המקובלות של מוסר וכבוד".{{הערה|[[הלל כהן]], '''תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי''', עמ' 42, [[הוצאת כתר]], 2013.}}
הפורעים גרשו את היהודים מבתיהם ופצעו גם ילדים ונשים:
{{ציטוט|תוכן="הנבלה הגדולה ביותר - חיפוש על גופן של הנשים כדי לבדוק אם לא החביאו כסף או זהב - נעשתה לעין כל וללא-בושה. היהודים האומללים והמפוחדים עד מוות לא עשו דבר להגנתם, גם כאשר היה הדבר אפשרי. היו מקרים שבהם נכנס נער מוסלמי, כבן עשר או שתים-עשרה, לתוך בתיהם של יהודים וגזל מהם את רכושם, בעוד הם ומשפחתם צופים בנעשה."|מקור=אלכסנדר ויליאם קינגליק{{הערה|שם=אלכסנדר ויליאם קינגליק}}}}
מכיוון שהאזור היה תחת סגר לא יכלו היהודים ליידע את השלטונות שישבו בערי החוף על מצבם. בתיהם נבזזו והוחרבו והמקומות הקדושים הושחתו וטומאו. בבית המדרש של ה[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]] הוכו באכזריות זקנים וזקנות שחיפשו שם מקלט ובאחד מבתי הכנסת נאנסו נשים יהודיות על קרעי ספרי תורה, כפי שתיאר הרב [[ישראל משקלוב]]. חלק מהרבנים, בהם [[אברהם דב אוירבך מאבריטש]] וישראל משקלוב, נשבו עבור כופר.
בית הדפוס של [[ישראל ב"ק]] נהרס והספרים שנמצאו בו הושחתו.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 134.}}
ניסיונות התגוננות סוכלו באכזריות – באחד הבתים בו ניסתה קבוצת יהודים להתבצר נורו שני מגניו והנשים בתוכו נאנסו.
רבי [[מנחם מנדל מקמיניץ]] כתב בזכרונותיו, כי היהודים הופשטו מבגדיהם לפני שגורשו מבתיהם: "וכאשר עשו כן בחצר שהייתי בו ופשטו בגדינו, ראינו שרוצים גם כן להרוג אותנו בקנה השרפה... והנה צווחה ברחובותינו... וגרשוּם ערומים החוצה, והעם הנותר עינוּ במשכב, הן זכרים והן נקבות".{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 131.}}
רבים מבני הקהילה מצאו מחסה מחוץ לעיר, חלקם במערות וקברי הצדיקים שבכפר [[עין זיתון]]. הם שילמו לתושבי הכפר ואלו, בעזרת יהודים שהתחפשו למוסלמים, חילצו חלק מהפצועים מן העיר.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 134–135.}} המחנה מחוץ לצפת מנה כשש מאות אנשים.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 135.}} בתוך העיר התחבאו יהודים בחצר הנוצרים, שכן אלה לא לקחו חלק בפרעות.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 136.}} הרב גרשון מרגלית, נשיא [[כולל ווהלין|כולל החסידים]] נתן ל[[קאדי]] המקומי את כל כסף הכולל בתמורה למחסה לבני הכולל{{הערה|שם=זכרונות 132}} וכך ניצלו מאות בני אדם.
בהמשך הצטרפו אליהם קבוצה מבני ה[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]] שהתחבאו מחוץ לעיר במקום המכונה "כרם" (בו על פי המסורת נהרגו [[חנה ושבעת בניה]]),{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 131–132.}} אך לאחר חמישה ימים הקאדי גירש את הפרושים ואת רבי אברהם דב מ[[אבריטש]] וסיעתו ואמר להם ללכת לחורבה בה היו קודם.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 137.}} רבי ישראל וחלק מהעדה התחבאו בעין זיתון.{{הערה|שם=זכרונות 140|[[#יערי|יערי]], עמ' 140.}}
הניצולים סבלו מ[[רעב המוני|חרפת רעב]], [[צמא]] ופציעות קשות. בין הבורחים נמצאו תינוקות רבים שהופרדו מאמותיהם ולא יכלו לינוק. רבי מנחם מנדל מקמיניץ תיאר את הפליטים שהצטרפו אל המחנה מחוץ לצפת: "עוד יהודים הרבה מכף רגל ועד ראש אין בם מתום רק פצעים ודם הרבה יצא מהם".{{הערה|שם=זכרונות 132|[[#יערי|יערי]], עמ' 132.}} הרב סיפר כי הקבוצה ניסתה לחזור אל העיר, אולם כאשר נכנסה אליה, עמדו הפורעים על גגות בתיהם ואיימו לפגוע ביהודים. בעקבות זאת, ברחה קבוצת היהודים אל חורבה מחוץ לעיר, אך כעבור כמה שעות באו לשם גם הפורעים. הקבוצה ברחה אל חורבה גדולה על "ראש הר אחד" ובילתה שם את הלילה הקר והגשום: "היה צר לנו לשמוע גודל הששון ושמחה שעשו השוללים בעיר מכל השלל הרב ששללו מהיהודים, כי קול שמחתם נשמע למרחוק". רבי מנחם מנדל סיפר גם על גורלה של חצרו של רבי יעקב הירש ממאהליב באותו לילה שהוא עצמו שהה על ההר. אנשיה נעלו אותה וניסו להתגונן באמצעות השלכת אבנים על הפורעים מגג הבית: "ויורו היורים בקנה השרפה ויהרגו את החכם הספרדי ולר' יעקב הירש עשו חבורות ופצעים, ואחר כך נכנסו תוך החצר ושללו ובזזו כל הנמצא, וגם בגדי המתים פשטו, וטמאו כל הנשים שנמצאו בחצר".{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 133–134.}}
רבי מנחם מנדל סיפר כי שילם לאחד מאנשי הקאדי כדי שילווה אותו ואת רבי שלום חייט הזקן אל העיר, במטרה לנסות ולהציל את [[ספר תורה|ספרי התורה]]. בהגיעם לבתי הכנסת גילו כי מה[[תפילין]] עשו הפורעים רצועות לשקים ולסוסיהם, מה[[טלית]]ות [[אבנט|אבנטים]] ומה[[קלף (יהדות)|קלף]] של ספרי התורה עשו נעליים. השניים אספו את היריעות שמצאו ברחובות ולקחו אותן לקבורה. ברחובות ראו את בני הכפרים מהסביבה על חמורים לוקחים את הביזה, בגדים וכלים. הפורעים היו מבצעים הרס בבתים בניסיון למצוא מחבוא של כסף או זהב. בדרכם חזרה של השניים אל ההר, הניח אחד הפורעים את חרבו על צווארו של רבי שלום חייט ואיים להתיז את ראשו, חרף צעקותיו של המלווה מאנשי הקאדי. ר' שלום הזכיר לפורע כי היה תופר לו את בגדיו והתחנן על חייו, והפורע הניח לו לנפשו. באחד הרחובות שמעו קול צורח ומצאו יהודי "שוכב תוך האשפה עד צווארו". האיש היה פצוע ולא יכול היה ללכת, והשניים עזבו אותו כדי להזעיק סיוע. הוא הובא לאחר מכן על חמור אל ההר, אולם נפטר כעבור שלושה ימים.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 138–139.}}
אחרי שהייה של שלושה שבועות בחורבה על ההר, הצטרפה שאר עדת הפרושים, ובה ר' מנחם מנדל, אל רבי ישראל בעין זיתון.{{הערה|שם=זכרונות 140}}
ב-17 ביולי ([[י' בתמוז]] [[ה'תקצ"ד]]), שלושים ושלושה ימים לאחר פרוץ הפרעות, הגיעו לצפת כוחות חמושים של חמש מאות איש בפקודת אבראהים פאשא לאחר שהוזעקו השלטונות המצרים על ידי רץ ששלח הרב [[ישראל משקלוב]].
הפורעים שתכננו להילחם לכדו חלק מהיהודים שהסתתרו בגבעות מחוץ לעיר ואילצו אותם לסחוב [[תותח]]ים אל המגדלים, אולם לאחר שתוגברו הכוחות באלף לוחמים נכנעו וברחו. כשנכבשה צפת, קרא מצביא החיל ליהודים לשוב לבתיהם וציווה שרכושם הגנוב יושב להם.{{הערה|שם=זכרונות 141|[[#יערי|יערי]], עמ' 141.}} הוא גם גבה סכום כסף מהמוסלמים אותו חילק לקהילה.
אלה שסירבו לו נענשו, ושלושה עשר מראשי הפורעים שנלכדו נשלחו ל[[עכו]] שם נשפטו ונגזר דינם למוות. מושל העיר הוצא גם הוא להורג וגופתו הושלכה מחומות עכו.{{הערה|שם=זכרונות 141}} במקומו מונה מושל מטעם אבראהים פאשא.
הרב [[נסים זרחיה אזולאי]] קבע יום פורים בי' בתמוז לזכר התשועה.{{הערה|[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35214&st=&pgnum=2&hilite= ראו כאן] בהקדמה לספרו}}
==אחרית דבר==
התושבים הערבים ב[[טבריה]] רצו לפגוע בקהילה היהודית בעירם בדומה לאחיהם בצפת ובירושלים אולם פויסו ב[[שוחד]] גדול. בחברון פרעו המורדים בקהילה היהודית וביצעו מעשי אונס וביזה, וכשכבש צבאו של [[אבראהים פאשא]] את העיר, ביצעו חייליו מעשי רצח ואונס נוספים, בניגוד להוראות מצביאם.
הביזה הגדולה בצפת הייתה נקודת מפנה חשובה בקורות הקהילה היהודית בעיר. לאחר מכן התרחשו בעיר שני אירועי [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]], בשנים 1834 וב-[[רעידת האדמה בצפת (1837)|1837]]. בשתי הרעידות נהרגו כאלפיים נפשות מהקהילה היהודית והמחסור בעקבות ההרס גרם ל[[מגפה]] קשה. ב-[[4 ביולי]] [[1838]] ערכו ה[[דרוזים]] ביזה בעיר. יהודי העיר פנו אל המושל שנשבע שיגן על היהודים אך הוא לא עשה דבר, והדרוזים חמסו מהיהודים 150 כיסים (כל כיס היה שווה 500 סטרלינג) ודרשו עוד אלף כיסים. משלא קיבלו את מבוקשם, תפסו הדרוזים את רבי [[אברהם דב מאבריטש]] ו[[עינויים|עינו]] אותו. יהודי העיר החלו לברוח מהעיר והדרוזים רדפו אחריהם והכו אותם בחרבות.{{הערה|ד"ר [[אליעזר הלוי]], מזכירו של מונטיפיורי, מתאר בכתביו: "וכאשר החלו מקצת העדה בעת ההיא לברוח על נפשם, תפסו הדרוזים בחרב ויכו בעם עד כי יגעה ידם..."{{הבהרה|דרוש מראה מקום מדויק}}}} חלק מתושבי צפת נמלטו למערות שבסלע [[עכברה]]{{הערה|{{הכרמל||מסע יהודית|18650512|3}}}}. הדרוזים עזבו את העיר למחרת, והמוסלמים דרשו מהיהודים שיחתמו להם על תעודה שהגנו עליהם, ולא, ישלחו בהם את ערביי הסביבה. ד"ר [[אליעזר הלוי]] מזכירו של [[משה מונטיפיורי|מונטיפיורי]] ששהה בצפת בימים אלו, ניסה לשכנע את רבי אברהם דב לעקור ל[[חיפה בתקופה העות'מאנית|חיפה]] בה היו [[קונסוליה|קונסוליות]] רבות וכן עקב היותה קרובה לים ונוחה למילוט, רבי אברהם דב אמר שיעשה כרצון העדה אך לדעתו חובה להמשיך את היישוב הקדום בעיר וכמו כן, אם יעזבו את העיר עלולים הערבים לפגוע בבתי הכנסיות בעיר.
שורת האירועים האלו גרמו לדלדול הקהילה בעיר, וכך לאחר שב-1824 מצא בה רבי [[דוד דבית הלל]] כאלפיים משפחות, במפקד [[משה מונטפיורי]] משנת [[1839]] נמצאו רק 1,357 יהודים בעיר.
בשנת [[1840]] (כסליו [[תר"א]]), פרצה בעיר מגפה בה [[פטירה|נפטרו]] רבים מיהודי העיר, בהם רבי אברהם דב מאבריטש.
==לקריאה נוספת==
* {{קתדרה|צבי קרגילה|איגרת ר' שמואל ב"ר ישראל פרץ העליר בעניין ביזת צפת בשנת תקצ"ד (1834)|27.9|27, דצמבר 1982, עמ' 109–116}}
* [[משה ריישר]], '''שערי ירושלים''', 1868 - מחקרו על תולדות הארץ.
* [[ישראל משקלוב]], '''פאת השולחן''', 1836 - זכרונותיו מן האירוע.
* [[מנחם מנדל מקמיניץ]], [http://benyehuda.org/boym_m/korot_haitim.html ספר קורות העיתים], 1839 - זכרונותיו מן האירוע.
* {{עוגן|יערי|[[אברהם יערי]], '''[[זכרונות ארץ ישראל]]''', כרך ראשון, פרק ט: התנפלות הפלחים המורדים על יהודי צפת והרעש בצפת, זכרונות ר' מנחם מענדיל מקאמיניץ דליטא, עמ' 129–142.}}
==קישורים חיצוניים==
* {{דבר||מאה שנה ל"בזה הגדולה" של צפת|19340813|40}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מרידות|פלאחים, מרד ה]]
[[קטגוריה:מעשי טבח בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:היישוב הישן]]
[[קטגוריה:התקופה העות'מאנית בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:צפת: היסטוריה]]
[[קטגוריה:1834]]
[[קטגוריה:פוגרומים ביהודי מדינות ערב והאסלאם|צפת 1834]]
[[קטגוריה:פרעות, פוגרומים ועלילות דם בעת החדשה|צפת 1834]]
[[קטגוריה:הגליל: פיגועים]]
[[קטגוריה:טרוריסטים דרוזים]]' |
פלט unified diff של השינויים שבוצעו בעריכה (edit_diff) | '@@ -61,2 +61,3 @@
[[קטגוריה:פרעות, פוגרומים ועלילות דם בעת החדשה|צפת 1834]]
[[קטגוריה:הגליל: פיגועים]]
+[[קטגוריה:טרוריסטים דרוזים]]
' |
שורות שנוספו בעריכה (added_lines) | [
0 => '[[קטגוריה:טרוריסטים דרוזים]]'
] |
שורות שהוסרו בעריכה (removed_lines) | [] |
כל הקישורים החיצוניים שהוסרו בעריכה (removed_links) | [] |
כל הקישורים החיצוניים בטקסט החדש (all_links) | [
0 => 'https://books.google.com/books?id=RjFoPWto6VYC&pg=PA149',
1 => 'https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35214&st=&pgnum=2&hilite=',
2 => 'https://www.nli.org.il/he/newspapers/hcl/1865/05/12/01/article/3?&dliv=none&e=-------he-20--1--img-txIN%7CtxTI--------------1&utm_source=he.wikipedia.org&utm_medium=referral&utm_campaign=%22%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA+%D7%A6%D7%A4%D7%AA+(1834)%22&utm_content=itonut',
3 => 'https://files.ybz.org.il/periodicals/Cathedra/27/Article_27.9.pdf',
4 => 'http://benyehuda.org/boym_m/korot_haitim.html',
5 => 'https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1934/08/13/01/article/40?&dliv=none&e=-------he-20--1--img-txIN%7CtxTI--------------1&utm_source=he.wikipedia.org&utm_medium=referral&utm_campaign=%22%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA+%D7%A6%D7%A4%D7%AA+(1834)%22&utm_content=itonut'
] |
קישורים בדף, לפני העריכה (old_links) | [
0 => 'http://benyehuda.org/boym_m/korot_haitim.html',
1 => 'https://www.nli.org.il/he/newspapers/hcl/1865/05/12/01/article/3?&dliv=none&e=-------he-20--1--img-txIN%7CtxTI--------------1&utm_source=he.wikipedia.org&utm_medium=referral&utm_campaign=%22%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA+%D7%A6%D7%A4%D7%AA+(1834)%22&utm_content=itonut',
2 => 'https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1934/08/13/01/article/40?&dliv=none&e=-------he-20--1--img-txIN%7CtxTI--------------1&utm_source=he.wikipedia.org&utm_medium=referral&utm_campaign=%22%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA+%D7%A6%D7%A4%D7%AA+(1834)%22&utm_content=itonut',
3 => 'https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35214&st=&pgnum=2&hilite=',
4 => 'https://books.google.com/books?id=RjFoPWto6VYC&pg=PA149',
5 => 'https://files.ybz.org.il/periodicals/Cathedra/27/Article_27.9.pdf'
] |
קוד הוויקי של הדף החדש, עם התמרה לפני שמירה (new_pst) | ''''פרעות צפת''' או '''הביזה הגדולה בצפת''' הייתה סדרת [[פוגרום|פרעות]] שערכו כפריים [[ערבים]] ו[[מוסלמי]]ם ו[[דרוזים]]{{הערה|Dovid Rossoff, [https://books.google.com/books?id=RjFoPWto6VYC&pg=PA149 ''Safed: The Mystical City.''] Feldheim Publishers, 1991 {{isbn|978-0-873-06566-5}} pp.149ff:'The Druze Massacre of Safed'' }} מקומיים ב[[יהודים|קהילה היהודית]] ב[[צפת]] במהלך [[מרד הפלאחים]] בשנת [[1834]]. הפרעות נמשכו שלושים ושלושה ימים במהלכם נבזז כל רכוש הקהילה, [[אונס|נאנסו]] נשים רבות ורבים נפצעו ואף נ[[רצח]]ו.
==רקע==
לאחר ששליט מצרים, [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]], כבש את [[ארץ ישראל]], בשנת [[1831]], הוא החל להנהיג [[גיוס חובה]] לצבא המצרי בקרב האוכלוסייה הערבית כחלק מתהליך ה[[מודרניזציה]] שהוביל. הרפורמה בגיוס עוררה התמרמרות בקרב האוכלוסייה הערבית שרחשה עדיין נאמנות ל[[האימפריה העות'מאנית|שלטון העות'מאני]], עד שב-[[19 במאי]] 1834 הוכרז [[מרד איילט צידון (1834)|מרד]] ב[[שכם]] וקבוצות חמושות פשטו על [[ירושלים בתקופה העות'מאנית|ירושלים]] והחלו לבזוז את הקהילה היהודית בעיר. [[אבראהים פאשא]] ניסה לכבוש חזרה את ירושלים מהמורדים אולם נאלץ לסגת בתחילת המערכה, והשמועות על תבוסתו זרעו אי סדר ומרי ברחבי הארץ. בצפת יעץ מושל העיר למוסלמים לבזוז את הקהילה היהודית העשירה. המוסלמים בעיר הוסתו עוד בתחילת אותה שנה על ידי חכם דת מוסלמי, מוחמד דַמוּר, שהטיף כנגד הקהילה היהודית בשוק של צפת. הנוסע האנגלי, [[אלכסנדר ויליאם קינגליק|אלכסנדר ויליאם קינגלֵיק]], סיפר שדַמוּר "חזה" את הביזה העתידה לבוא ב-[[15 ביוני]], במהלכה ינשלו "המאמינים האמיתיים" את היהודים מזהבם, כספם ותכשיטיהם.{{הערה|שם=אלכסנדר ויליאם קינגליק|אלכסנדר ויליאם קינגליק, ג'נטלמן באוהלי קידר, בתוך '''נפלאות ארץ-הקודש''', ערך [[יעקב שביט]], תרגם יגאל חיימוביץ', [[כתר ספרים|כתר]], [[1981]], עמ' 116–119}}
==התרחשות==
ביום ראשון, [[ח' בסיוון]] [[ה'תקצ"ד]] (15 ביוני 1834), התקבצה האוכלוסייה המוסלמית כדי לחזות בהתגשמות הנבואה. גם מוחמד דמור הופיע, כדי להבטיח את התגשמות "נבואתו".{{הערה|שם=אלכסנדר ויליאם קינגליק}} ערבים חגורי חרבות ורמחים עלו מכפרי הסביבה, מלווים בהמון מוסלמי מאנשי העיר, ופשטו על בתי הקהילה היהודית כעצת המושל.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 130–131.}}
[[אסד רוסתום]] {{אנ|Asad Rustum}} מ[[האוניברסיטה האמריקנית בביירות]] פרסם ב-1938 את המסמכים המצריים על המרד וציטט מתוך הדיווח על צפת, בו נאמר שהמורדים פרצו לרובע היהודי "כשהם בוזזים ופוגעים באמות המידה המקובלות של מוסר וכבוד".{{הערה|[[הלל כהן]], '''תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי''', עמ' 42, [[הוצאת כתר]], 2013.}}
הפורעים גרשו את היהודים מבתיהם ופצעו גם ילדים ונשים:
{{ציטוט|תוכן="הנבלה הגדולה ביותר - חיפוש על גופן של הנשים כדי לבדוק אם לא החביאו כסף או זהב - נעשתה לעין כל וללא-בושה. היהודים האומללים והמפוחדים עד מוות לא עשו דבר להגנתם, גם כאשר היה הדבר אפשרי. היו מקרים שבהם נכנס נער מוסלמי, כבן עשר או שתים-עשרה, לתוך בתיהם של יהודים וגזל מהם את רכושם, בעוד הם ומשפחתם צופים בנעשה."|מקור=אלכסנדר ויליאם קינגליק{{הערה|שם=אלכסנדר ויליאם קינגליק}}}}
מכיוון שהאזור היה תחת סגר לא יכלו היהודים ליידע את השלטונות שישבו בערי החוף על מצבם. בתיהם נבזזו והוחרבו והמקומות הקדושים הושחתו וטומאו. בבית המדרש של ה[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]] הוכו באכזריות זקנים וזקנות שחיפשו שם מקלט ובאחד מבתי הכנסת נאנסו נשים יהודיות על קרעי ספרי תורה, כפי שתיאר הרב [[ישראל משקלוב]]. חלק מהרבנים, בהם [[אברהם דב אוירבך מאבריטש]] וישראל משקלוב, נשבו עבור כופר.
בית הדפוס של [[ישראל ב"ק]] נהרס והספרים שנמצאו בו הושחתו.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 134.}}
ניסיונות התגוננות סוכלו באכזריות – באחד הבתים בו ניסתה קבוצת יהודים להתבצר נורו שני מגניו והנשים בתוכו נאנסו.
רבי [[מנחם מנדל מקמיניץ]] כתב בזכרונותיו, כי היהודים הופשטו מבגדיהם לפני שגורשו מבתיהם: "וכאשר עשו כן בחצר שהייתי בו ופשטו בגדינו, ראינו שרוצים גם כן להרוג אותנו בקנה השרפה... והנה צווחה ברחובותינו... וגרשוּם ערומים החוצה, והעם הנותר עינוּ במשכב, הן זכרים והן נקבות".{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 131.}}
רבים מבני הקהילה מצאו מחסה מחוץ לעיר, חלקם במערות וקברי הצדיקים שבכפר [[עין זיתון]]. הם שילמו לתושבי הכפר ואלו, בעזרת יהודים שהתחפשו למוסלמים, חילצו חלק מהפצועים מן העיר.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 134–135.}} המחנה מחוץ לצפת מנה כשש מאות אנשים.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 135.}} בתוך העיר התחבאו יהודים בחצר הנוצרים, שכן אלה לא לקחו חלק בפרעות.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 136.}} הרב גרשון מרגלית, נשיא [[כולל ווהלין|כולל החסידים]] נתן ל[[קאדי]] המקומי את כל כסף הכולל בתמורה למחסה לבני הכולל{{הערה|שם=זכרונות 132}} וכך ניצלו מאות בני אדם.
בהמשך הצטרפו אליהם קבוצה מבני ה[[פרושים (היישוב הישן)|פרושים]] שהתחבאו מחוץ לעיר במקום המכונה "כרם" (בו על פי המסורת נהרגו [[חנה ושבעת בניה]]),{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 131–132.}} אך לאחר חמישה ימים הקאדי גירש את הפרושים ואת רבי אברהם דב מ[[אבריטש]] וסיעתו ואמר להם ללכת לחורבה בה היו קודם.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 137.}} רבי ישראל וחלק מהעדה התחבאו בעין זיתון.{{הערה|שם=זכרונות 140|[[#יערי|יערי]], עמ' 140.}}
הניצולים סבלו מ[[רעב המוני|חרפת רעב]], [[צמא]] ופציעות קשות. בין הבורחים נמצאו תינוקות רבים שהופרדו מאמותיהם ולא יכלו לינוק. רבי מנחם מנדל מקמיניץ תיאר את הפליטים שהצטרפו אל המחנה מחוץ לצפת: "עוד יהודים הרבה מכף רגל ועד ראש אין בם מתום רק פצעים ודם הרבה יצא מהם".{{הערה|שם=זכרונות 132|[[#יערי|יערי]], עמ' 132.}} הרב סיפר כי הקבוצה ניסתה לחזור אל העיר, אולם כאשר נכנסה אליה, עמדו הפורעים על גגות בתיהם ואיימו לפגוע ביהודים. בעקבות זאת, ברחה קבוצת היהודים אל חורבה מחוץ לעיר, אך כעבור כמה שעות באו לשם גם הפורעים. הקבוצה ברחה אל חורבה גדולה על "ראש הר אחד" ובילתה שם את הלילה הקר והגשום: "היה צר לנו לשמוע גודל הששון ושמחה שעשו השוללים בעיר מכל השלל הרב ששללו מהיהודים, כי קול שמחתם נשמע למרחוק". רבי מנחם מנדל סיפר גם על גורלה של חצרו של רבי יעקב הירש ממאהליב באותו לילה שהוא עצמו שהה על ההר. אנשיה נעלו אותה וניסו להתגונן באמצעות השלכת אבנים על הפורעים מגג הבית: "ויורו היורים בקנה השרפה ויהרגו את החכם הספרדי ולר' יעקב הירש עשו חבורות ופצעים, ואחר כך נכנסו תוך החצר ושללו ובזזו כל הנמצא, וגם בגדי המתים פשטו, וטמאו כל הנשים שנמצאו בחצר".{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 133–134.}}
רבי מנחם מנדל סיפר כי שילם לאחד מאנשי הקאדי כדי שילווה אותו ואת רבי שלום חייט הזקן אל העיר, במטרה לנסות ולהציל את [[ספר תורה|ספרי התורה]]. בהגיעם לבתי הכנסת גילו כי מה[[תפילין]] עשו הפורעים רצועות לשקים ולסוסיהם, מה[[טלית]]ות [[אבנט|אבנטים]] ומה[[קלף (יהדות)|קלף]] של ספרי התורה עשו נעליים. השניים אספו את היריעות שמצאו ברחובות ולקחו אותן לקבורה. ברחובות ראו את בני הכפרים מהסביבה על חמורים לוקחים את הביזה, בגדים וכלים. הפורעים היו מבצעים הרס בבתים בניסיון למצוא מחבוא של כסף או זהב. בדרכם חזרה של השניים אל ההר, הניח אחד הפורעים את חרבו על צווארו של רבי שלום חייט ואיים להתיז את ראשו, חרף צעקותיו של המלווה מאנשי הקאדי. ר' שלום הזכיר לפורע כי היה תופר לו את בגדיו והתחנן על חייו, והפורע הניח לו לנפשו. באחד הרחובות שמעו קול צורח ומצאו יהודי "שוכב תוך האשפה עד צווארו". האיש היה פצוע ולא יכול היה ללכת, והשניים עזבו אותו כדי להזעיק סיוע. הוא הובא לאחר מכן על חמור אל ההר, אולם נפטר כעבור שלושה ימים.{{הערה|[[#יערי|יערי]], עמ' 138–139.}}
אחרי שהייה של שלושה שבועות בחורבה על ההר, הצטרפה שאר עדת הפרושים, ובה ר' מנחם מנדל, אל רבי ישראל בעין זיתון.{{הערה|שם=זכרונות 140}}
ב-17 ביולי ([[י' בתמוז]] [[ה'תקצ"ד]]), שלושים ושלושה ימים לאחר פרוץ הפרעות, הגיעו לצפת כוחות חמושים של חמש מאות איש בפקודת אבראהים פאשא לאחר שהוזעקו השלטונות המצרים על ידי רץ ששלח הרב [[ישראל משקלוב]].
הפורעים שתכננו להילחם לכדו חלק מהיהודים שהסתתרו בגבעות מחוץ לעיר ואילצו אותם לסחוב [[תותח]]ים אל המגדלים, אולם לאחר שתוגברו הכוחות באלף לוחמים נכנעו וברחו. כשנכבשה צפת, קרא מצביא החיל ליהודים לשוב לבתיהם וציווה שרכושם הגנוב יושב להם.{{הערה|שם=זכרונות 141|[[#יערי|יערי]], עמ' 141.}} הוא גם גבה סכום כסף מהמוסלמים אותו חילק לקהילה.
אלה שסירבו לו נענשו, ושלושה עשר מראשי הפורעים שנלכדו נשלחו ל[[עכו]] שם נשפטו ונגזר דינם למוות. מושל העיר הוצא גם הוא להורג וגופתו הושלכה מחומות עכו.{{הערה|שם=זכרונות 141}} במקומו מונה מושל מטעם אבראהים פאשא.
הרב [[נסים זרחיה אזולאי]] קבע יום פורים בי' בתמוז לזכר התשועה.{{הערה|[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35214&st=&pgnum=2&hilite= ראו כאן] בהקדמה לספרו}}
==אחרית דבר==
התושבים הערבים ב[[טבריה]] רצו לפגוע בקהילה היהודית בעירם בדומה לאחיהם בצפת ובירושלים אולם פויסו ב[[שוחד]] גדול. בחברון פרעו המורדים בקהילה היהודית וביצעו מעשי אונס וביזה, וכשכבש צבאו של [[אבראהים פאשא]] את העיר, ביצעו חייליו מעשי רצח ואונס נוספים, בניגוד להוראות מצביאם.
הביזה הגדולה בצפת הייתה נקודת מפנה חשובה בקורות הקהילה היהודית בעיר. לאחר מכן התרחשו בעיר שני אירועי [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]], בשנים 1834 וב-[[רעידת האדמה בצפת (1837)|1837]]. בשתי הרעידות נהרגו כאלפיים נפשות מהקהילה היהודית והמחסור בעקבות ההרס גרם ל[[מגפה]] קשה. ב-[[4 ביולי]] [[1838]] ערכו ה[[דרוזים]] ביזה בעיר. יהודי העיר פנו אל המושל שנשבע שיגן על היהודים אך הוא לא עשה דבר, והדרוזים חמסו מהיהודים 150 כיסים (כל כיס היה שווה 500 סטרלינג) ודרשו עוד אלף כיסים. משלא קיבלו את מבוקשם, תפסו הדרוזים את רבי [[אברהם דב מאבריטש]] ו[[עינויים|עינו]] אותו. יהודי העיר החלו לברוח מהעיר והדרוזים רדפו אחריהם והכו אותם בחרבות.{{הערה|ד"ר [[אליעזר הלוי]], מזכירו של מונטיפיורי, מתאר בכתביו: "וכאשר החלו מקצת העדה בעת ההיא לברוח על נפשם, תפסו הדרוזים בחרב ויכו בעם עד כי יגעה ידם..."{{הבהרה|דרוש מראה מקום מדויק}}}} חלק מתושבי צפת נמלטו למערות שבסלע [[עכברה]]{{הערה|{{הכרמל||מסע יהודית|18650512|3}}}}. הדרוזים עזבו את העיר למחרת, והמוסלמים דרשו מהיהודים שיחתמו להם על תעודה שהגנו עליהם, ולא, ישלחו בהם את ערביי הסביבה. ד"ר [[אליעזר הלוי]] מזכירו של [[משה מונטיפיורי|מונטיפיורי]] ששהה בצפת בימים אלו, ניסה לשכנע את רבי אברהם דב לעקור ל[[חיפה בתקופה העות'מאנית|חיפה]] בה היו [[קונסוליה|קונסוליות]] רבות וכן עקב היותה קרובה לים ונוחה למילוט, רבי אברהם דב אמר שיעשה כרצון העדה אך לדעתו חובה להמשיך את היישוב הקדום בעיר וכמו כן, אם יעזבו את העיר עלולים הערבים לפגוע בבתי הכנסיות בעיר.
שורת האירועים האלו גרמו לדלדול הקהילה בעיר, וכך לאחר שב-1824 מצא בה רבי [[דוד דבית הלל]] כאלפיים משפחות, במפקד [[משה מונטפיורי]] משנת [[1839]] נמצאו רק 1,357 יהודים בעיר.
בשנת [[1840]] (כסליו [[תר"א]]), פרצה בעיר מגפה בה [[פטירה|נפטרו]] רבים מיהודי העיר, בהם רבי אברהם דב מאבריטש.
==לקריאה נוספת==
* {{קתדרה|צבי קרגילה|איגרת ר' שמואל ב"ר ישראל פרץ העליר בעניין ביזת צפת בשנת תקצ"ד (1834)|27.9|27, דצמבר 1982, עמ' 109–116}}
* [[משה ריישר]], '''שערי ירושלים''', 1868 - מחקרו על תולדות הארץ.
* [[ישראל משקלוב]], '''פאת השולחן''', 1836 - זכרונותיו מן האירוע.
* [[מנחם מנדל מקמיניץ]], [http://benyehuda.org/boym_m/korot_haitim.html ספר קורות העיתים], 1839 - זכרונותיו מן האירוע.
* {{עוגן|יערי|[[אברהם יערי]], '''[[זכרונות ארץ ישראל]]''', כרך ראשון, פרק ט: התנפלות הפלחים המורדים על יהודי צפת והרעש בצפת, זכרונות ר' מנחם מענדיל מקאמיניץ דליטא, עמ' 129–142.}}
==קישורים חיצוניים==
* {{דבר||מאה שנה ל"בזה הגדולה" של צפת|19340813|40}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מרידות|פלאחים, מרד ה]]
[[קטגוריה:מעשי טבח בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:היישוב הישן]]
[[קטגוריה:התקופה העות'מאנית בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:צפת: היסטוריה]]
[[קטגוריה:1834]]
[[קטגוריה:פוגרומים ביהודי מדינות ערב והאסלאם|צפת 1834]]
[[קטגוריה:פרעות, פוגרומים ועלילות דם בעת החדשה|צפת 1834]]
[[קטגוריה:הגליל: פיגועים]]
[[קטגוריה:טרוריסטים דרוזים]]' |
האם השינוי בוצע דרך נקודת יציאה של רשת Tor או לא (tor_exit_node) | false |
זמן השינוי בתסדיר יוניקס (timestamp) | '1716725678' |
שם מסד הנתונים של הוויקי (wiki_name) | 'hewiki' |