בדיקת שינויים ספציפיים

'{{פירוש נוסף|נוכחי=חצי האי סיני|ראו=[[סיני (פירושונים)]]}} [[קובץ:Sinaifromspace.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סיני וישראל, בין היתר; צולם מ[[מעבורת החלל קולומביה]] בשנת 2002]] [[קובץ:Sinai-peninsula-map He.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפה של סיני]] [[קובץ:Nighttime View of Northern Egypt and the Sinai Peninsula.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חצי האי סיני בלילה, צילום מהחלל, ספטמבר 2016]] [[קובץ:Sinay2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נוף אופייני להר הגבוה בסיני]] [[קובץ:israel_-_sinay.JPG|ממוזער|250px|הגבול בין [[ישראל]] ל[[מצרים]]]] [[קובץ:Aqaba Castle.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אי האלמוגים]] [[קובץ:6dayswar1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קצינים מ[[חיל האוויר הישראלי]] ליד מטוס מצרי שהושמד בסיני במלחמת ששת הימים]] [[קובץ:ISR-EGY border 6515a.jpg|ממוזער|250px|גבול ישראל-מצרים מצפון לאילת]] [[קובץ:Blue Hole.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אתר ה[[צלילה]] [[החור הכחול]]]] [[קובץ:Sinay1.jpg|ממוזער|250px|מטיילים בסיני]] [[קובץ:Moon_Island_Beach_Ras_A_Satan_June_2004.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מתחם חושות, חוף "מון איילנד" ב[[ראס א-שטן]] (יוני 2004)]] [[קובץ:Taba morgana azur001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בית מלון]] ב[[טאבה]]]] [[קובץ:Sinai camel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חוף בביר סוויר]] '''חצי האי סִינַי''' (ב[[ערבית]]: '''سيناء''') הוא [[חצי אי]] ב[[מצרים]], בצורה דמוית [[משולש]], התחום בין [[הים התיכון]] (מצפון), [[הנגב]] מצפון מזרח, [[מפרץ אילת]] מדרום מזרח, [[מפרץ סואץ]] ו[[תעלת סואץ]] ממערב. שטח חצי האי כ-61 אלף קמ"ר, אוכלוסייתו מוערכת בכ-602 אלף נפש (נכון לשנת [[2015]]){{הערה|שם=מחוזות|1=[http://www.geohive.com/cntry/egypt.aspx?levels=Desert%20/%20Frontier נתוני אוכלוסייה במחוזות מצרים, יולי 2011]}}. מבחינה מדינית אזור זה הוא חלק מ[[מצרים]] מאז שנת [[1982]], והוא נחלק לשני [[מחוזות מצרים|מחוזות]] עיקריים: [[צפון סיני]] ו[[דרום סיני]] (חלקו של חצי האי הסמוך ל[[תעלת סואץ]] שוכן בתחומם של מחוזות סואץ, איסמעיליה ופורט סעיד). בסיני עובר הגבול המדיני בין מצרים ו[[ישראל]]. == גאוגרפיה == סיני ברובו [[מדבר]]י, ומיושב בעיקר לאורך חופיו. בחוף המזרחי לאורך מפרץ אילת, השלוחה המזרחית של הים האדום, ממוקמים היישובים [[טאבה]], [[נואיבה]], [[דהב]], ו[[שארם א-שייח]]. בחוף הצפוני, ליד [[רצועת עזה]], נמצאת העיר [[אל-עריש]] ובחוף המערבי שלאורכו של מפרץ סואץ נמצאת העיר [[א-טור]].{{ש}} ה[[טופוגרפיה]] של סיני מורכבת משלושה אזורים עיקריים: # ההר הגבוה - אזור הררי הכולל פסגות המגיעות לגובה שיא של 2,629 מטר ([[ג'בל קתרינה]]) - האזור מאופיין בהרי [[גרניט]] תלולים ומבותרים, ומהווה חלק שהתפצל מ[[השילד הערבו-נובי|המסיב הערבו-נובי]]. אזור זה מכסה את השליש הדרומי של חצי האי. באזור זה, יש המשערים נמצא [[הר סיני]], המקום בו על פי המסורת ה[[יהדות|יהודית]], קיבל [[משה]] את [[לוחות הברית]]. על פי המסורת הנוצרית מעמד זה התרחש בקרבת [[מנזר סנטה קתרינה]], הנמצא למרגלות [[ג'בל מוסה]]. # סיני התיכון: השליש המרכזי של חצי האי מכונה [[רמת א-תיה]], [[רמה (גאוגרפיה)|רמה]] הבנויה [[סלע משקע|סלעי משקע]] המשתפלת בכיוון צפון מגובה 1000 מטר ועד לגובה 600 מטר. מהרמה מתפצלים לכל הכיוונים ואדיות עמוקים. # צפון סיני: אזור [[גבעה|גבעתי]] בדרומו עם מספר פסגות בודדות בגובה 900–1000 מטר, ומשתפל לרצועה חולית ברוחב 45–70 ק"מ לאורך חוף הים התיכון. == מקור השם == מקור השם סיני הוא ב[[תנ"ך]]: {{ציטוטון|בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי|{{תנ"ך|שמות|יט|א}}}}. הפסוק מדבר על הגעתם של בני ישראל למדבר סיני לאחר שחצו את [[ים סוף]]. מניתוח פשוט של הדברים עולה כי מדבר סיני הוא אותו סיני של ימינו. יש המשערים כי השם לקוח משמו של אל הירח ה[[אכד]]י - [[סין (אל)|סין]] (Suen או Nanna), אל לו חשיבות מרכזית אצל עמי המדבר שמרכז חייהם היה בלילות{{מקור}}. בכל מקרה, לא נמצאו בחצי האי סיני עדויות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] לקיום [[פולחן]] אל הירח. גרסה אחרת קושרת את השם סיני עם "סין" - שמה הקדום של העיר העתיקה [[פלוסיום]] ששכנה בקצהו הצפון מערבי של חצי האי{{הערה|שם=אנצעברית|1=סיני, [[אנציקלופדיה עברית]], כרך כ"ה, תשל"ד, עמ' 962-950}}. == היסטוריה == נוכחותו של האדם בחצי האי סיני החלה לפי ההערכות לפני כ-8,000 שנים. בשנים שלאחר ההתיישבות הראשונה הגיעו מתיישבי [[תקופת הברונזה]] שבאו בעקבות מרבצי ה[[נחושת]] וה[[טורקיז]] בחצי האי. המתיישבים נקראו "מוניטו"{{מקור}} והארץ נקראה "מפקאת"{{מקור}} או "ארץ הטורקיז". הם פיתחו את הנחושת של חצי האי ומכרות הטורקיז שמשכו את הפרעונים שכבשו ושיעבדו את המקומיים. מימי הממלכה הראשונה או אפילו לפני כן המצרים כרו טורקיז בסיני בשני מקומות, [[ואדי מע'רה]] ו[[סרביט אל-ח'אדם]]. הם תופעלו והופסקו על בסיס עונתי למשך אלפי שנים. ניסיונות מודרניים לנצל את המרבצים היו חסרי כל רווח. אלו הם כפי הנראה ה[[מכרה|מכרות]] הראשונים הנודעים. כמו כן, נמצאו מבנים מסוג [[נואמיס]] המתוארכים ל-6,000 לפנה"ס עד 3,500 לפנה"ס. הנואמיס נמצאו בשני אתרים: ליד עין ח'ודרה שמדרום ל[[נואיבה]], וב[[ואדי פיראן|וואדי פיראן]] באזור [[ג'בל סירבל]]{{הערה|[http://www.gosinai.co.il/Index.asp?ArticleID=85&CategoryID=274&Page=1 נוואמיס], באתר gosinai.co.il}}. לפי המסופר ב[[תנ"ך]] [[נדודי בני ישראל במדבר|נדדו בני ישראל במדבר סיני]] במשך 40 שנה לאחר שיצאו ממצרים. במהלך נדודיהם במדבר סיני הם קיבלו את התורה: "בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר" ({{תנ"ך|שמות|יט|א|קצר=כן}}). מיקומו המדויק של הר סיני בו התקיים הטקס שנוי במחלוקת. חוקרים שונים ממקמים אותו במקומות שונים ברחבי סיני, אחרים טוענים כי הוא היה בנגב המערבי או אפילו בחצי האי ערב. המסורת הנוצרית מזהה את ההר כ"ג'בל מוסא" במרכז חצי האי. למשך אלפי השנים הבאות סיני נותר מיושב באופן דליל, משרת בעיקר כאזור כרייה וכמסלול צבאי בין מצרים והציוויליזציות הגדולות של חצי [[הסהר הפורה]]. === נצרות ואסלאם === ה[[נצרות|נוצרים]] קידשו את הר סיני כבר בראשית הנצרות. כבר בשנים הראשונות בהן הייתה הנצרות דת [[האימפריה הרומית]], נשלחו נזירים לחצי האי. במאה השישית לספירה הקים הקיסר ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטי]] [[יוסטיניאנוס הראשון]] (527-565) את [[מנזר סנטה קתרינה]] ששימש מרכז נוצרי חשוב מאות בשנים. עם עליית ה[[אסלאם]] באזור שימש חצי האי סיני גשר יבשתי למעבר עולי רגל ממצרים וצפון אפריקה בדרכם ל[[מכה]] ו[[אל-מדינה|מדינה]] בחצי האי ערב. השריד הבולט ביותר לתקופה זו הוא המבצר שבנה [[צלאח א-דין]] ב[[אי האלמוגים]], מול [[טאבה]]. === היסטוריה מודרנית === במשך כמעט ארבע מאות שנה היה סיני תחת שליטתה של [[האימפריה העות'מאנית]]. הנוכחות הזרה היחידה הייתה בעת כיבושי [[נפוליאון בונפרטה|נפוליאון]]. בסוף [[המאה ה-19]] השתלטו ה[[בריטניה|בריטים]] על תעלת סואץ והשטחים הסמוכים אליה שכללו את הפינה הצפון מערבית של סיני, בין העיר סואץ לאל עריש על חוף הים התיכון. זה היה קו הגבול הדרום מערבי של האימפריה העות'מאנית. סיני נחצה בין הצדדים. ב-[[1906]] ניסו הבריטים להרחיק את הטורקים מהתעלה, ולחצו עליהם להסכים לקו גבול שיכלול את כל סיני תחת שלטונם. הם הציבו אולטימטום לטורקים לשנות את קו הגבול לקו ישר בין עקבה לרפיח. הטורקים ניסו להביא לפשרה סביב קו בין אל עריש ו[[ראס מוחמד]] (חלוקת חצי האי לשני חלקים שווים) אך הבריטים לא הסכימו. הפשרה היחידה שהתקבלה, בעקבות התעקשות של מפקד כוח המשטרה הטורקי באום-רשרש ([[אילת]] של היום) הייתה להעביר את קו הגבול בין טאבה לרפיח. קו זה שימש כגבול המזרחי של סיני מאז ועד היום. כיום גבול זה הוא הגבול הבינלאומי בין מצרים וישראל. בזכות הסגתו לטאבה יש למדינת ישראל 11 קילומטר של חוף במפרץ אילת ונמל עם גישה לאסיה ולאפריקה. === המאבקים בין ישראל למצרים === {{ערך מורחב|יחסי ישראל-מצרים}} מאז הקמת מדינת ישראל בשנת [[1948]] שימש סיני כאזור החיץ שבין ישראל למצרים. בזמן [[מלחמת העצמאות]] כוחות מצריים עברו דרך סיני בדרכם לפלוש לתחומי ישראל. בהמשך המלחמה פלשו כוחות ישראליים לפינה הצפונית מזרחית של סיני, אך נסוגו לאחר זמן קצר, בעקבות לחץ בריטי ואמריקאי. תחת הסכם [[שביתת נשק|שביתת הנשק]] של [[1949]], סיני, יחד עם [[רצועת עזה]], נותרו תחת שלטון מצרי, אף על פי שחלקים ממנה נותרו ללא כוח צבאי. בשנת [[1956]], מצרים השתמשה בשליטתה על סיני כדי לכפות [[הסגר (מלחמה)|הסגר ימי]] על [[נמל אילת]] הישראלי. בעקבות זאת, ישראל, בתיאום עם בריטניה וצרפת שבקשו להשתלט מחדש על תעלת סואץ, פתחו ב[[מלחמת סיני]]. במהלך המלחמה, שנמשכה שישה ימים בלבד, פלש צה"ל לסיני, וכבש את רוב חצי האי. בריטניה וצרפת, שניהלו במקביל את [[מבצע מוסקטר]], והיו אמורות לפי התכנון להשתלט על תעלת סואץ, נסוגו מכוונתן בעקבות לחץ בינלאומי. גם ישראל נאלצה [[נסיגת צה"ל מסיני ועזה (1956 - 1957)|להסיג את כוחותיה מסיני]] כעבור חודשיים, בעקבות לחצים של [[ברית המועצות]] ו[[ארצות הברית]]. במשך השנים שלאחר מכן היה סיני מפורז וחנו בו כוחות [[או"ם]]. בשנת [[1967]] החזירה מצרים את צבאה לחצי האי, תוך איומים מפורשים על מלחמה בישראל והשמדתה, יצרה קשר משותף לתקיפת ישראל יחד עם סוריה וירדן; ההסגר הימי על אילת חודש, וכוחות האו"ם לשמירת השלום עזבו את האזור לדרישת מצרים. אלו היו הסיבות לפתיחת [[מלחמת ששת הימים]], שלא אחרה לבוא. במהלך המלחמה הצבא המצרי הובס, וישראל, כבשה פעם נוספת את חצי האי. תעלת סואץ, שגדתה המזרחית עברה לשליטת ישראל, נסגרה. הכיבוש השני של סיני לווה בהקמה של מספר יישובים אזרחיים בעיקר לאורך חוף מפרץ אילת ובפתחת רפיח. סך הכול הוקמו בסיני 19 יישובים שהכילו כ-4,300 איש. היישוב הגדול ביותר היה העיר [[ימית]] ששכנה לחוף הים התיכון, דרומית מערבית לרפיח. בדרום חצי האי הוקמה העיירה [[אופירה]] ובה היו מלונות, [[בית ספר שדה]] ואף [[מנחת מטוסים]]. בין אופירה ו[[אילת]] הוקמו המושבים [[די זהב]], הסמוך ל[[דהב]] ו[[נביעות (יישוב)|נביעות]] בסמוך ל[[נואיבה]]. בשנת [[1971]] הציע שליח האו"ם, [[גונאר יארינג]], למצרים ולישראל הסכם שלום בתמורה להחזרה של סיני למצרים. שליחותו של יארינג נכשלה עקב אי רצונה של מצרים להסכיםסכי בסוף התהליך יכון שלום בין המדינות וכן עקב דרישתה שבכח האו"ם שיבטיח את השלום יכללו יחידות של צבא בריה"מ, בעלת הברית והפטרונית של מצריםהררנתבעצהב. באוקטוברט1973 פלשופהמצרים לסיני מתוך מגמה ליצור מצב מדיני חדש כתוצאה מזעזוע מלחמתי. המצרים הצליחו י אך להשתלט על הגדה המזרחית של תעלת סואץ. ישראל בתגובה כיתרה חלק מהכוחות הללו וכבשה חלקים מהגדה המערבית של התעלה. כחלק מהסכמי [[הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים|הפרדת הכוחות]], ישראל הסיגה את כוחותיה אל מעבר לקו התעלה ואפשרה את פתיחתה המחודשת של תעלת סואץ. המאבק על סיני הגיע לסיומו עם חתימת [[הסכם השלום בין ישראל למצרים]] בשנת [[1979]]. במסגרתו הסכימה ישראל להעביר את השליטה בכל סיני לידי המצרים. ישראל נסוגה מסיני במספר שלבים, שהסתיימו בשנת [[1982]]. נסיגתה של ישראל לוותה בהריסתם של היישובים הישראלים, בהם העיר ימית. על פי הסכמי השלום, לא יהיו חיילים מצרים בתחומי סיני, אלא שוטרים בלבד, אך סעיף זה שונה לאחר [[ההתנתקות]] מ[[עזה]] שקבע שמצרים תפרוס כ-750 חיילים על [[ציר פילדלפי]] בין סיני לרצועת עזה. במהלך השנים, ובעיקר משנת [[2007]], הפך סיני למרכז מעבר ב[[הסתננות מאפריקה לישראל]] של כ-60,000 מסתננים. בעקבות תופעה זו, החלה ישראל בשנת 2010, בהקמת [[גדר הגבול ישראל-מצרים|גדר ביטחון]] לאורך הגבול בינה לבין מצרים. === ביטחון וטרור === {{ערך מורחב|המלחמה בטרור בסיני}} {{השלמה|נושא=מדינות אסיה}}{{מקור}} מאז חתימת הסכם השלום בין המדינות, [[גבול ישראל-מצרים]] שקט יחסית. עם זאת, לאורך הגבול מתקיימות חדירות של [[הברחה|מבריחים]], [[טרור פלסטיני|טרוריסטים]] ו[[הסתננות מאפריקה לישראל|מסתננים]]. ב-[[29 בינואר]] [[2007]] אף חדר דרכו מחבל שביצע פיגוע ב[[אילת]]. בנוסף, התרחשו מספר התקפות [[טרור]] שכוונו לעבר אזרחים ישראלים ותיירים: * ב-[[5 באוקטובר]] [[1985]] חייל מצרי ששמר בעמדה ב[[הפיגוע בראס בורקה|ראס בורקה]], אתר נופש בין טאבה לנואיבה, ירה בנופשים ישראלים. מהירי נהרגו שבעה ישראלים. * מספר שנים מאוחר יותר נורו בצפון סיני תיירים ישראליים שהיו בדרכם ל[[קהיר]]. * ב-[[7 באוקטובר]] [[2004]] נערכה [[מתקפת הטרור בסיני (2004)|מתקפת טרור בסיני]], במהלכה הותקפו מלון [[הילטון טאבה]] וחוף [[ראס א-שטן]]. * ב-[[25 באפריל]] [[2006]] התרחשו שלושה פיצוצים בעיירה [[דהב]], שהביאו למותם של 27 אנשים (רובם מצרים) ולפציעתם של יותר מ-100. * ב-[[22 באפריל]] [[2010]] נורו שתי [[קטיושה|קטיושות]] ממזרח סיני לעבר מפרץ אילת, ככל הנראה על ידי ארגון [[אסלאמיזם|איסלאמי]] [[קיצוניות ורדיקליזם|קיצוני]], אחת מהם נפלה בשטח פתוח ב[[עקבה]] שב[[ירדן]]{{הערה|{{הארץ|[[עמוס הראל]], [[אבי יששכרוף]], טל לוי, רוי-שטיין, שירות ""|שתי קטיושות נורו מצפון סיני לאילת|1.1198621|22 באפריל 2010}}}}. * ב-[[18 באוגוסט]] [[2011]], חדרה חוליית מחבלים מסיני לישראל, מצפון למחסום [[עין נטפים]], וביצעה [[מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011)|פיגוע משולב]] בו נהרגו 8 ישראלים. * ב-[[5 באפריל]] [[2012]] נורתה רקטת "[[גראד]]" לעבר העיר אילת על ידי ארגון הטרור [[מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים]]. הרקטה נפלה בסמוך לשכונת מגורים באילת. * ב-[[5 באוגוסט]] [[2012]] נערכה [[מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה]], במהלכה חדרו מחבלים חמושים עטויי [[חגורת נפץ|חגורות נפץ]] לישראל בנגמ"ש שהושג לאחר תקיפת מוצב מצרי סמוך לגבול ו[[רצח]] 16 חיילים מצרים ששהו בו. לאחר החדירה הושמד הנגמ"ש בירי מהאוויר ומהקרקע על ידי [[צה"ל]] וכל המחבלים נהרגו. * ב-[[16 בפברואר]] [[2014]] נהרגו חמישה בפיצוץ ב[[אוטובוס]] שהסיע תיירים בצד המצרי של מסוף הגבול בטאבה{{הערה|גילי כהן, אלי אשכנזי, ג'קי חורי, זוהר בלומנקרנץ, [http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2245540 ארבעה הרוגים בפיצוץ באוטובוס תיירים במסוף טאבה], באתר [[הארץ]], 16 בפברואר 2014.}}. * ב-31 באוקטובר 2015 פוצץ מטען חבלה ב[[טיסה 9268 של מטרוג'ט]] שטסה מ[[שארם א-שייח']] ל[[סנקט פטרבורג]], המטוס התרסק בסיני וכל 224 יושבי המטוס נהרגו. * ב-[[24 בנובמבר]] [[2017]] התרחש [[הפיגוע במסגד א-ראודה]], שכלל פיצוץ [[מטען חבלה]] וירי ב[[מסגד]] במסגד א-ראודה שב[[צפון סיני]], 45 ק"מ מערבית ל[[אל עריש]]. בפיגוע נרצחו לפחות 305 אנשים ו-128 נפצעו. == תיירות == מאז החזרת סיני למצרים, עבר חצי האי פיתוח על ידי המצרים כאתר תיירות המיועד לקהל [[אירופה|אירופי]] וישראלי. רוב הפעילות התיירותית שאליה נהגו להגיע ישראלים היא לאורך החוף הסמוך למפרץ אילת וב[[שארם א-שייח']], שמשמשת כמרכז לכנסים בינלאומיים. בחצי האי נבנו כפרי נופש רבים ומלונות מפוארים השייכים לרשתות בתי מלון בינלאומיות. בשל מחירי הלינה הזולים, ובשל חופי הים השקטים, הביטחון היחסי והשירות בשפה ה[[עברית]], נחשב סיני ליעד תיירות מועדף על צעירים ישראלים, עד לפיגוע במלון [[הילטון טאבה]] באוקטובר [[2004]]. מתחמי חופים פופולריים במיוחד היו [[ראס א-שטן]], [[ביר סוויר]], [[נואיבה]], אל מחאש, הדיונות ומעגנה. בחופים האלה נמצאים מלונות פאר לצד [[חושה|חושות]], צריפי קש עם מזרן, לעיתים ללא חיבור לגנרטור. כמו כן, לאורך 600 הקילומטרים של חופי הים האדום בחצי האי שוכנים כמה אתרי צלילה מהיפים בעולם, אשר משמשים מוקד עלייה לרגל עבור צוללים מכל רחבי תבל. ה[[שונית אלמוגים|שוניות]], אשר נמשכות לאורך כל חצי האי, הן במצב מעולה ביחס לשוניות אשר שוכנות מצפון לגבול, לאורך חופי אילת, הן בשל מיעוט הצוללים באופן יחסי והן בשל הפיתוח התיירותי הדל יחסית לכמות החופים. [[ממשלת מצרים]] השקיעה מיליארדי דולרים בפיתוח האזור, שהפך לאבן שואבת כסף זר עבור המדינה הענייה, ולכן היא מנסה להבטיח את השקט במקום, לעיתים על חשבון זכויות האדם של ה[[בדווים]] והמצרים. מאז [[נסיגת צה"ל מסיני (1982-1980)|הנסיגה הישראלית מסיני]] פותחו מאד מתחמי התיירות בחצי האי: בשארם א-שייח' נבנו בתי מלון מפוארים ובחופי [[נואיבה]] ו[[דהב]] נבנו חושות ובתי מלון בדרגה בינונית ונמוכה. ב-2005, נפתח באזור [[טאבה]] מתחם תיירות יוקרתי בשם 'טאבה הייטס' הכולל חמישה בתי מלון מפוארים אליהם מגיעים תיירים מערביים בטיסות צ'רטר לשדה התעופה בטאבה. כדי לשמור על הביטחון באזורים הפופולריים לישראלים, מקשה גם היום הממשלה על כניסת אזרחים מצרים ואזרחים של מדינות ערביות אחרות לשטח שמנואיבה ועד טאבה. עם זאת, מאז פיגועי הטרור ב[[טאבה]], שארם א-שייח' ודהב ב-2004–2006, ניתנה התרעה ביטחונית של [[משרד החוץ]] שלא לצאת לסיני. וכך, על אף המאמצים המצריים לשמור על ביטחון התיירים, התמעטה מאוד התיירות הישראלית לסיני ואתרי נופש רבים שהיו מבוססים על קהל ישראלי נעלו את שעריהם או שהחלו להתבסס על תיירות אירופאית. על פי פרסומים מצריים, כיום{{הבהרה|באיזו שנה?}} מבקרים בסיני קרוב לשלושה מיליון תיירים בשנה, רובם מארצות אירופה ומיעוטם מארצות הברית וישראל. בעקבות [[המהפכה במצרים (2011)|המהפכה במצרים]] בשנת [[2011]], נפגעה התיירות במצרים כולה באופן קשה, אך החל משנת [[2016]] נרשמת התאוששות בתחום זה, בפרט בקרב תיירים מישראל. בתקופת החגים של שנת [[2016]] נרשם זינוק במספר הישראלים שנכנסו לסיני,{{הערה|דני שדה, [https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4872764,00.html הישראלים חוזרים לסיני: זינוק של 140% באוקטובר], באתר [[ידיעות אחרונות]], 31 באוקטובר 2016}} ובקיץ [[2017]] אף גדל שיעור התיירים הנכנסים לסיני מ[[ישראל]] ב-54% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2016.{{הערה|לי אברמוביץ', [http://www.mako.co.il/news-money/consumer-q3_2017/Article-68676021bd5be51004.htm הישראלים שבים לסיני: "לא מפחדים"], באתר [[mako]],{{כ}} 24 בספטמבר 2017}} במקביל לפיתוח התיירותי, מתרחש גל הגירה ממצרים לסיני שכולל אכלוס של ערים במערב חצי האי, ועובדים רבים, מצרים ו[[סודאן|סודנים]] שמגיעים לעבוד בתעשיית התיירות במזרח חצי האי. גל זה הפר את ההגמוניה ה[[בדואים|בדואית]] בסיני. == חופים מרכזיים == התיירים הישראלים מתרכזים בעיקר במתחמי החושות הנמצאים בחופים שבין נואייבה וטאבה. במקומות אלה הם רוב מוחלט: * [[ראס א-שטן]] * [[מחש]] * [[ביר סוויר]] * הדיונות * [[דהב]] ==לקריאה נוספת== * [[שמואל אחיטוב]] (עורך), '''מחקרים בארכאולוגיה של נוודים: בנגב ובסיני''', [[רשות העתיקות]] ו[[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]], באר שבע, בשיתוף עם מדרשת שדה בוקר ומרכז ג'ו אלון, להב, תשנ"ח, 232 עמ'{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|[[זאב הרצוג]]|הארכאולוגיה של הנוודות|93.5|93, ספטמבר 1999, עמ' 150-143}}}} * מתיו טיג, '''סיני - חלום ושברו - מרירות המולידה טרור רוחשת בקרב שבטי הבדואים בחצי האי סיני''', [[נשיונל ג'יאוגרפיק]], גיליון 130, מארס 2009 == קישורים חיצוניים== {{מיזמים|ויקימסע=סיני}} * [http://www.mapa.co.il/sinai/history.asp תמצית ההיסטוריה של סיני באתר מפה] * [http://sinaivibes.co.il/ סיני וייבס] - אתר המרכז מידע עדכני על סיני בעברית. * [http://www.mfa.gov.il/MFA/Facts+About+Israel/Israel+in+Maps/1906-+Setting+the+Southern+Border.htm הסבר ומפה על קביעת קו הגבול באתר משרד החוץ] {{אנגלית}} * {{קתדרה|[[ישראל פינקלשטיין]] ואבי פרבולוצקי|התנחלות והתנוודות במדבריות הדרום בתקופות קדומות|52.7|52, יולי 1989, עמ' 36-3}} * {{ynet|[[צבי מזאל]]|בסיס איראני בסיני|4111154|19 באוגוסט 2011}} * {{הארץ|אנשיל פפר|שטח הפקר: מסע לסיני שלאחר המהפכה|1.1684873|12 באפריל 2012}} * {{הארץ|צבי בראל|פרשנות {{!!}} הבטחת הבחירות של א-סיסי למיגור הטרור בסיני עוד רחוקה ממימוש|1.2632074|8 במאי 2015}} * {{מערכות|חיים רזילי|כביש ארץ-ישראל - מצרים|7/110707|גיליון 2–3, יולי 1940}} ==הערות שוליים== {{הערות שוליים}} {{תמונה רחבה|Panorama Mount Sinai south.jpg|1000px|פסגת ג'בל מוסא}} [[קטגוריה:סיני|*]] [[קטגוריה:אסיה: חצאי איים]] [[קטגוריה:אתרי המקרא]] [[קטגוריה:אפריקה: מדבריות]]'