מריה סילבה קרוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מריה סילבה קרוז
Maria Silva Cruz
María Silva.jpg
לידה 20 באפריל 1915
בנלופ-קאסאס וייחאס, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 באוגוסט 1936 (בגיל 21)
ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע אנרכו-סינדיקליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מריה סילבה קרוז ספרדית: Maria Silva Cruz;‏ 20 באפריל 191523 באוגוסט 1936) הייתה אנרכיסטית ספרדייה וגיבורת מרד קאסאס וייחס בספרד. הייתה ידועה בכינוי "לה ליברטריה" (המשחררת).[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סילבה קרוז נולדה וגדלה בקאסאס וייחאס (כיום בנלופ-קאסאס וייחאס), שבאנדלוסיה. הוריה היו שכירי יום ואביה, חואן סילבה גונזאלס ודודה היו שניהם חברי CNT (קונפרדרציית העבודה הלאומית), ארגון אנרכיסטי שתמך ברפורמות למען עובדים. סבתה הייתה מקריאה לה סיפורים אנרכיסטיים כשהייתה ילדה.

אנטוניו קבנס סלבדור, הידוע בכינוי גייניטו, היה פעיל אנרכיסטי, שהעביר הדרכות לנערות המקומיות ב-1932, כשהוא בן 27. כך הוא הכיר את סילבה קרוז בת ה-17, והשניים החלו לצאת. יום אחד, כשהתהלכה במרכז העיירה עם חברותיה, עם צעיף בצבעים שחור ואדום (הצבעים האנרכיסטיים) כרוך סביב צווארה, ניגש אליה קצין המשמר האזרחי (הפשיסטי) ופקד עליה להסירו. כשסירבה, התפתח ביניהם עימות, והיא סטרה לו, והוא בתורו תלש את הצעיף מעליה, וכינה אותה בבוז "לה ליברטריה" (המשחררת), והבטיח שתשלם על כך. האירוע רק ליבה את התלהבותן של מריה וחברותיה, אלא ליבה אותה, ומריה, חברותיה ואחותה יסדו תוך שנה ארגון נשים אנרכיסטי בשם "אמור אי ארמוניה" (אהבה והרמוניה).[2]

המיליטנטיות שלה גברה, ובינואר 1933, כאשר חברי CNT הכריזו על קאסאס וייחאס כקומוניסטית ליברטריאנית, והתקוממו נגד המשמר האזרחי,[3] סילבה קרוז וחבריה, מנואל לאגו וגייניטו, היו בין המפגינים. ב-11 בינואר, היא צעדה איתם חמושה ברחבי הכפר, כשהם מניפים דגלי שחור-אדום ושרים שירים מהפכנים, ומעבירים מסרים, אוכל וציוד בין עמדות המהפכנים. במהלך ההפגנות, שני מאבטחים נפצעו, וכוחות נוספים של המשמר האזרחי נשלחו כתגבורת, וכדי לפזר את פעילי CNT.[4] רבים מן התושבים ברחו, אך כמה אנרכיסטים ניסו להסתתר בבית סבה של סילבה, פרנסיסקו קרוז גוטיירס, שהיה מכונה סייסדדוס (Seisdedos - בעל שש-האצבעות). החיילים הציתו את הבית ושרפו למוות את כל היושבים בה, שמונה נפשות סך הכל, רובם בני משפחת. שרשו רק סילבה קרוז ובן דוד צעיר.[5] היא יצאה מהבית, כאשר שערה עולה בלהבה, נושאת את הילד על ידיה. היא שכנעה את החיילים לא להרוג אותה או את הילד, ואז ברחה עמו לבית סבתה. חלק מקרוביה סיפרו שנורתה ברגלה. בינתיים החיילים ירו בכל האנרכיסטים שעוד היו בסביבה. כעבור שלושה ימים, ב-4 בינואר 1933, הגיעו החיילים לעצור את סילבה קרוז.

היא ישבה בבית המעצר המקומי שבועיים, וכשיצאה לחופשי, נעצרה שוב, ונשפטה. במשפט, היא דחתה כל טענה שהייתה קשורה להתקוממות, וטענה שהמשמר האזרחי מעליל עליה. אך עיתונאים שראיינו אותה פרסמו את הסתירות שבדבריה, והיא הורשעה והועברה לכלא המחוזי, שם שהתה כחודש. בינתיים, שמה כבר יצא לפניה כסוג של דמות מיתית של המהפכה. במהלך מאסרה, היא פגשה בכלא את מיגל פרז קורדון, חבר ב-CNT. השניים השתחררו יחד עם פעילים אנרכיסטים נוספים בעקבות זעקה ציבורית שקמה נגד הטבח באזרחים פשוטים בהתקוממות הכפרית, לאחר שפובליציסט בשם הילדגרט, שהיה מהמפורסמים של התקופה, פרסם מאמר שהיה ל"אני מאשים" הספרדי, ובו צוירה כסמל המהפכה, העומדת למגר את "הסרטן הרפובליקני" . היא ופרז קורדון הפכו לזוג, וכעבור חודשיים עברו למדריד.[2]

בינתיים, הציבור אימץ את הסיפור, נערכו פסטיבלים בעד המהפכנים ולזכר הנופלים, כולל קרוביה, והולחנו שירים עליה. משוררים ומחזאים כתבו יצירות בהם דמותה מרכזית, והעיתונים המשיכו לעסוק בסיפורה לאורך חודשים. אירועים אלו שלהבו את הסנטימנט המהפכני ברחבי ספרד. כאשר פרז קורדון וסילבה קרוז השתחררו, הוא - עורך ועיתונאי עבור CNT - המשיך לכתוב על הסיפור, ולגנות את הרציחות. הוא חשף גם את ההזנחה את פציעותיה, והאלימות המינית שהפעילו חיילי המשמר נגד מריה. 

במאי 1935, הזוג חזר לאנדלוסיה, שם נולד להם בן, חואן פרז סילבה. תנאי מחייתם היו קשים, והם התקשו להתפרנס. מצבם הוחמר בשל כך שהקצין האחראי על מחוז פטרנה, שם חיו, היה אותו סמל דאז עמו מריה התעמתה שנים קודם לכן, והוא נטר לה טינה על כך.

ב-1936 פרצה מלחמת האזרחים הספרדית, ובמהלך הקרבות, הפשיסטים כבשו את פטרנה ביולי 1936, ופרז קורדון נמלט אל ההרים בעת שקרוז סילבה נשארה עם בנה הפעוט בבית. ב-19 באוגוסט, היא נעצרה על ידי הפלנגיסטים ובנה נלקח ממנה. היא הוצאה להורג ב-23 באוגוסט 1936 עם שחר. הפרטים של רציחתה לא ברורים, אך הסברה היא שהיא הוצאה להורג יחד עם שני אסירים נוספים.[2]

מיגל פרז קורדון נורה למוות על ידי כוחותיו של פרנקו ביום האחרון של מלחמת האזרחים, בקרטחניה, ב-5 במרץ 1939. גם גייניטו נפל בקרב במהלך המלחמה.

כמו רבים שנהרגו במהפכה הספרדית, שרידיה של סילבה קרוז לא זוהו מעולם.[6] היא גם לא הוכרזה כמתה באופן רשמי עד 2010. בנה, שגדל אצל דודתה של סילבה קרוז, עבד לאורך כל חייו כדי לנסות למצוא את אמו, מריה סילבה קרוז, ולמצוא את שרידיה כדי לקברם כהלכה ולשתול עבורה פרחים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריה סילבה קרוז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Silva Cruz, Maria, 1915-1936". Libcom. 2 בינואר 2008. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 1-Silva Cruz, María - La Libertaria, CNT PUERTO REAL
  3. ^ "Biografía de María Silva Cruz 'La Libertaria'". Portal Libertario Oaca (בספרדית). 12 במרץ 2011. 
  4. ^ Seidman, Michael (2011). The Victorious Counterrevolution. University of Wisconsin Press. עמ' 18. ISBN 9780299249632. 
  5. ^ Fopiani, Ana Maria (11 בינואר 2012). "Muere a los 76 años el hijo de 'La Libertaria' sin saber dónde fue enterrada su madre". El Mundo (בספרדית). 
  6. ^ "¡¡Maria Silva Cruz “Libertaria” a los Registros Civiles!!". CGT Andalucia. 23 בספטמבר 2010.