משתמש:יגאל פרסלר (אמן)/יגאל פרסלר (אמן)
יגאל פרסלר, (באנגלית: Igal Presler; נולד באודסה בשנת 1968) הוא אמן רב-תחומי, אוצר ואספן אמנות. בשנת 2012 ייסד את מוזיאון פרטי פרסלר לאמנות, ובשנת 2019 הקים את סטודיו פרסלר וגלריה פרסלר השוכנים בנווה צדק. כאמן רב תחומי, פרסלר משלב בין אומנויות ומדיות רבות: ציור על קנבס, פיסול בפלדה, עיצוב תכשיטים, אדריכלות ועוד. עבודותיו משקפות שפת יצירה ייחודית בין החומרי לרוחני ומקדמות את רעיונות הזרם האמנותי שהגה בשם "זיגוטיזם".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יגאל פרסלר נולד בשנת 1968 באודסה, ועלה לישראל בשנת 1978 את השכלתו באמנות רכש עוד בילדותו כבן למשפחה סוחרי ואספני אמנות[1]. בשנת 2009 הציג פרסלר תערוכה מקיפה בגלריה אופאל בתל אביב, באוצרות אורי דסאו בשם "ריאליזם חבוי" שניסחה שפה ייחודית המתכתבת עם פילוסופיה פוסטמודרנית ותולדות האמנות[2]. שם גוף עבודות זה מייצג את גישתו של פרסלר לאמנות - דרך חדשנות והבנה רחבה של זרמים חבויים באמנות.
בשנת 2012 ייסד את מוזיאון פרטי פרסלר לאמנות בדרום תל אביב. המוזיאון שם למטרתו לחשוף, לחקור, ולהציג אמנות בעלת חשיבות רבה בשדה האמנות הגלובלי, אך שנוכחותה דעכה עם השנים[1]. לצד התערוכות המתחלפות היה למשכן האוסף הפרטי של האספן שהתמקד בעבודות אמנות מזרם האוונטגארד המזרח אירופאי, שנעשו בידי אמנים יהודים במאה ה-20[3].
בשנת 2019 פתח יגאל פרסלר את סטודיו פרסלר, בבניין היסטורי בשכונת נווה צדק בתל אביב, אשר מהווה בית ליצירתו וכולל חלל תצוגה רחב ממדים, סטודיו ליצירה, ומעבדה טכנולוגית. בסמוך לסטודיו פתח את גלריה פרסלר, ברחוב שבזי שבשכונת נווה צדק. הגלריה מציגה תצוגה מתחלפת של עבודותיו של יגאל פרסלר מגוף עבודותיו הכולל לאורך השנים, ויצירות חדשות שטרם הוצגו בחלל אחר.
גלריה פרסלר לאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
באזור השוקק של נווה צדק, ברחוב שבזי הפסטורלי, נפתחו שעריה של גלריה בתל אביב. בגלריה החשופה לרחוב ולקהל הרחב, מבקרים יכולים לראות תערוכות ותצוגה מתחלפת של עבודותיו של יגאל פרסלר מגוף עבודותיו הכולל לאורך השנים, ויצירות חדשות שטרם הוצגו בחלל אחר.
סטודיו פרסלר[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטודיו פרסלר חונך את משכנו החדש בנווה צדק. הסטודיו הוקם כחלל מקיף המשמש כבית ליצירותיו ומעבדה בה מגשים יגאל פרסל את חזונו היצירתי וכמרחב להשראה, מחשבה ויצירה. משכנו החדש הוקם בבניין היסטורי, בשכונה הפסטורלית, שמאחד במבנהו מודרניזם ואמונה. הקומפלקס הרחב כולל חלל תצוגה וגלריה לצד מעבדת פיתוח ומחקר וסטודיו. סטודיו פרסלר פועל לפיתוח טכנולוגי ורוחני שמטרתו להביא לידי ביטוי הולם וטוב ביותר את מורכבות יצירותיו. פרסלר עובד לצד צוות מיומן כאשר לראשותם אמצעים טכנולוגיים מתקדמים ורבגונים ליצירת טכניקות חדשות ליצירה תלת ודו-ממדית.
הקמת הסטודיו בראשיתו הייתה תוצר של תהליך התגבשות רב שנים, בהן פרסלר חקר, יעץ והיה איש סוד לאספנים, היסטוריונים ואמנים מובילים בישראל ומחוצה לה. היכרות זו עם עולם האמנות המקומי והגלובלי עיצבו במידה רבה את שפת היצירה הייחודית שלו – בין החומרי לרוחני.
סטודיו פרסלר פותח את שעריו לביקורים בתיאום מראש. במהלך הביקור ניתן יהיה להתרשם מתהליכי היצירה, הסדנאות הטכנולוגיות, יצירות אמנות מגוף עבודותיו הרחב ולקבוע פגישה אישית.
בגלריה ניתן להתרשם ולקבל מידע מרתק ורחב על עבודותיו של פרסלר. בנוסף ניתן לרכוש מהדורות מוגבלות ויצירות אמנות ייחודיות ולקבוע פגישות ייעוץ וביקורים בסטודיו פרסלר.
פתיחת הגלריה היא חלק ממעברו הכולל של סטודיו פרסלר לנווה צדק. הסטודיו, הנמצא בסמיכות לגלריה ברחוב שבזי, כולל סדנאות יצירה טכנולוגיות, חלל תצוגה ומרחב להשראה.
יצירותיו של יגאל פרסלר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריאליזם חבוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכה "ריאליזם חבוי" הייתה תערוכת יחיד ראשונה לאמן יגאל פרסלר בשנת 2009 והוצגה בגלריה אופאל בתל אביב. התערוכה באוצרות אורי דסאו, אשר כתב על עבודתו של פרסלר:
"העבודה של פרסלר לוקחת אותנו צעד אחד קדימה, ולקראת תחילתו של העשור השני של המאה ה-21, מתעלה מעבר לניגוד שבין טבע לתרבות, אל עבר מחשבת המכונה. כמו הפילוסוף ז'אק דרידה, פרסלר מראה לנו שהמכונה קיימת בכל מקום."[2]
שמה של התערוכה נושא בתוכה את עקורונתיו המנחים של פרסלר לאורך יצירתו- לשלב בין רוחניות, פילוסופיה ליצירה פלסטית ולחשוף על ידי כך זרמי מנחים ומכוונים בתולדות האמנות, באופן חדשני ומשמעותי. פרסלר טוען ביחס ליצירתו, שכפי שלאונרדו דה וינצ'י עסק בחקרנות, השאיפה ביצירותיו היא להגדיר ריאליזם בצורתו החבויה, מתחת לפני השטח[4].
יצירותיו שהוצגו בתערוכה היו בהשראה והתכתבות ישירה עם יצירותיהם של גוסטיב קלימט ופרננד לז'ה המודרניסטים. התכתבויות אלו עם אמנים מודרניסטים חשובים יהיו לקו מנחה בעבודותיו של פרסלר כחלק מיצירות "האטב" שמשלבות אזכורים ליצירות מופת מתולדות האמנות לתוך מבנה יצירות "האטב"[4].
האטב[עריכת קוד מקור | עריכה]
האטב של יגאל פרסל מורכב משני חלקים מחוברים יחדיו, באופן שמושפע ומזכיר את צורתו הגנרית של אטב הכביסה היומיומי. פרסלר משתמש בתהליכים של הפשטה והזרה בכדי להעניק לצורה היציבה עיוות דינאמי כאשר צד אחד של האטב נוטה מעל צידו האחר, ורגל הצד האחר מורמת אחורה כסמל לאושר, בדומה לפוזיצייה המוכרת מהתצלום האיקוני של אלפרד אייזנשטאדט[5]. צידו הראשון מסמל את הגבריות עוטפת ומגוננת על הצד הנשי, שמגיב בהבעה גופנית של חדווה המעידה על יחסים הרמוניים. מבנה האטב הייחודי של פרסל הוא סכמה כללית שמופיע ביצירתו של פרסל בין מדיומים ואומנויות שונות; מפסלים וציורים עד תכשיטים ומבנים אדריכליים, כאשר מבנה האטב חוזר על עצמו בממדים וחומרים שונים. כך מבנה האטב הופך לאיקונה המזוהה עם יגאל פרסלר בשנים האחרונות כסמל של אהבה שמימיית: שתי נשמות חצויות, כמו שני חלקי האטב, שבאות לכדי שלמות באיחוד המקודש שמגלם "קריעה שהיא חיבור". כחלק מתנועת הזיגוטיזם, מידע "גנטי" של יצירות מופת מתוך ההיסטוריה של האמנות והמודרניזם מתמזגות עם האטב באופנים שונים לכדי יצירות מחדשות המופרות זו על ידי זו[6].
זיגוטיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
את המונח זיגוטיזם (Zygotism) טבע יגאל פרסל בכדי לתת שם לתנועה חדשה המתהווה באמנות. המונח שואל את משמעותו מתוך הביולוגיה כאשר המונח זיגוטה מתארת את השלב הראשוני ביותר בהיווצרותו של אורגניזם חדש - רגע התאחדות המטען הגנטי של שני אורגניזמים והתחלת חלוקת התא של אורגניזם חדש זה. כך שניים מתהווים לאחד, במישור שלישי. כמו באהבה השמיימית שעל שני החלקים להיקרע כל אחד מביתו, מהקשריו, הרגליו והבנתו את העולם, לכדי חיבור נוסף, אחד לשני, הם מייצרים שלם חדש ונצחי שהוא אהבתם, מיזוגם אחד לשני. עיקרון זה מוביל את יגאל פרסלר בגוף עבודתו וניכר הן בצורתו והן במשמעותו בעבודותיו דרך טכניקות שונות של פירוק ומיזוג[7] אני קורא לאומנים לפתוח את הראש
.jpg)
בזכות הזיגוטיזם, ניתן יהיה לשמר לדורות הבאים את ה-DNA של כל אחד ואחת מאיתנו.
תערוכות נבחרות במוזיאון פרטי יגאל פרסלר[עריכת קוד מקור | עריכה]
2013 - מירב נאור-וינשטוק, "מעברים", אוצר: יגאל פרסלר[8]
2013 - שמואל לוי-אופל, תערוכת צילום, אוצר יגאל פרסלר[9]
2013 - אלפונס הימלרייך, "פוטו סטודיה א. הימלרייך", אוצר: קובי כרמי[10]
2014 - מיכה קרישנר, "Stigmata.com", אוצרת: דניאלה טלמור[11]
2014 - לאה גרונדיג, מדרזדן לתל אביב, אוצר:גדעון אופרה[12]
2014 - פאולו טרוילו, "Troilo" אוצרת: דניאלה טלמור[13]
2015 - פסי גירש, תערוכת צילום. אוצר: יגאל פרסלר[14]
2016 - אביה שהם, עבודות נייר אוצר: יגאל פרסלר[15]
2016 - תערוכה קבוצתית, "ארון הבגדים הגברי", אוצר: אפי אליסי[16]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 כשחופרים, מוצאים יהלומים רעות ברנע, כלכליסט, 25.11.2012
- ^ 1 2 יגאל פרסלר בעקבות דרידה, ריאליזם חבוי, ynet 2009
- ^ מוזיאון יגאל פרסלר לאמנות I24NEWS TEL AVIV MUSEUMS ART 2014
- ^ 1 2 זרע הפורענות: תור הזהב, זרע הפורענות: תור הזהב, מוריה בן ברק, מקור ראשון 2009
- ^ האטב של פרסלר, האטב של יגאל פרסלר
- ^ ראו אטב_כביסה#אומנות, האטב האייקוני מאת יגאל פרסלר
- ^ זיגוטה אומנותית - זיגוטיזם, עמוד בויקיפדיה
- ^ מירב נאור-וינשטוק,אוצר:יגאל פרסלר, מוזיאון פרטי פרסלר
- ^ שמואל לוי-אופל, אוצר:יגאל פרסלר, מוזיאון פרטי פרסלר
- ^ אלפונס הימלרייך,אוצר: קובי כרמי, מוזיאון פרטי פרסלר
- ^ מיכה קרישנר, אוצרת: דניאלה טלמור, מוזיאון פרטי פרסלר
- ^ לאה גרונדיג, אוצר:גדעון אופרה, מוזאיון פרטי פרסלר
- ^ פאולו טרוילו, אוצרת:דניאלה טלמור, מוזיאון פרטי פרסלר
- ^ פסי גירש, אוצר״יגאל פרסלר, מוזיאון פרטי פרסלר
- ^ אביה שהם אוצר:יגאל פרסלר, מוזיאון פרטי פרסלר
- ^ החידוש של ארון הבגדים הגברי, אוצר:אפי אליסי, מוזיאון פרטי פרסלר