משתמש:Levybar2/ברוורס (תערוכה) רון ארד
ברוורס (תערוכה) רון ארד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארד כהרגלו, יודע להפתיע את עדת מעריציו. הפעם, "הפרחים המיובשים" הם למעשה כינוי למכוניות דחוסות שמציגות את מחקרו של ארד אחר תגובות כלי רכב בלחץ מסיבי של דחיסה. שש מכוניות שטוחות מסוג פיאט 500 נתלו בחלל הגדול והעליון של המוזיאון. במרכז החלל הוצב מודל פיאט עשוי עץ שנעשה בעבודת יד בשנות ה-50 על ידי דנטה ג'יאוקזה. המודל הושאל ממוזיאון פיאט בטורינו והיווה תבנית עיצוב והתקנה ללוחות המתכת של פיאט 500. אותה פיאט מהווה מעין תזכורת לרגע משמעותי בחיי ילדותו של ארד. לאביו היתה מכונית פיאט מסוג טופולינו ג'ארדינייטה, שאיתה היה מעורב בתאונת דרכים קשה אך יצא בחיים הודות לשלדת העץ שהקיפה אותה כלשונו של אביו.
החלק השני של התערוכה נקרא "ברודי ג'יאקוזה". ארד הלך עד הסוף עם פיאט ועיצב בדמותה פסל שעשוי מאות מוטות פלדת אל-חלד מלוטשים, על פי המודל המקורי מעץ. בחלק השלישי של התערוכה מוצגים ההיי לייטים העיצוביים שעיצב ארד מתחילת הקריירה שלו. חלקם מוכרים יותר, חלקם פחות. מעין אזכורים ביוגראפיים לעבודותיו המוקדמות משנות ה-80 כדוגמת "כיסא רובר" שעיצב ב-1981 ומורכב מושב של מכונית רובר, דרך מנורת אנטנה שניתנת לכוונון בשלט רחוק. בין אלו מופיעים מספר אובייקטים מעוכים שכל כך מרתקים את ארד, כגון מכוניות צעצוע מעוכות שמצא ברחובות תל אביב לפי 40 שנה ומתקן בקבוקים אותו שיטח באמצעות מכבש.
ארד מספר ל אוצר ולחוקר האמנות הנס אולריך אובריסט על זיכרון ילדות מכונן. ״המכונית המשפחתית הראשונה שלנו היתה פיאט טופולינו ג׳ארדינייטה והיא בנויה בעיקר מעץ. יום אחד ב־7:30 בבוקר מישהו דופק אצלנו בדלת ואומר לנו שאבא שלנו, שיצא קודם לעבודה, היה מעורב בתאונת דרכים עם הפיאט. אני ואח שלי לקחנו את האופניים ונסענו לשם וראינו את ההרס. וחשבנו שאין שום סיכוי שמישהו יכול לצאת משם בחיים. ואז נסענו לבית החולים ופגשנו שם את אבא (שעדיין נוהג אגב, אי אפשר לעצור אותו, והוא בן 95), והמשפט הראשון שהוא אמר לנו היה ׳אם המכונית לא היתה מעץ לא הייתי כאן עכשיו׳. אבא שלי ניצל בגלל שהמכוניות שלו היתה עשויה מעץ״.
בתערוכה מוצג סרטים ותצלומים בהם תיעד ארד את עבודתו לאורך השנים – לא רק את המוצרים המוגמרים אלא גם את תהליך הניסוי, הטעייה והייצור שהוביל אליהם.
על המעצב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארד נולד ב־1951 תל אביב-יפו. לאחר שנתיים בבצלאל עבר ללמוד אדריכלות בלונדון ומאז הוא מתגורר ופועל בה. הוא כיהן עשר שנים כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי ברויאל קולג׳ שבלונדון והוא נהנה ממעמד יוצא דופן בעולם העיצוב הבינלאומי: לצד העיצוב התעשייתי של מוצרים מסחריים הוא מייצר בעצמו קו פריטי סטודיו פיסוליים הנמכרים בגלריות ונסחרים כיצירות אמנות לכל דבר, ומתכנן מבני ציבור וחללים פרטיים ברחבי העולם
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכה הוצגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2013 'Design Museum Holon, Isreal
- 2014 Pinacoteca Giovanni E Marella Agnelli, italia
- 2015 'Paul Kasmin Gallery, New York
- 2017 'Gary Tatintsian Gallery Moscow