משתמשת:Nurit1006/ל. קופרשטיין, סופר, עורך, פובליציסט ומתרגם
לייב קופרשטיין, סופר, עורך, פובליציסט, מתרגם . נולד בי"ט אלול תרס"ד (30.8.1904), במושבה החקלאית מרקולשטי, בסרביה. היה בן יחיד להוריו שרה ושמשון קופרשטיין, נצר למשפחה מסועפת שמחצית בני העיירה התייחסו אליה. אביו שמשון, מצאצאי הרב שמשון מאוסטרופולי שניספה עם עדתו בימי גזירות ת"ח, היה סוחר בר אוריין מראשוני "חובבי ציון" ו"מזרחי" בבסארביה. כדי לתת לבנו חינוך מסורתי משולב בהשכלה כללית, יסד יחד עם חבר נעוריו הרב י.ל. מיימון (פישמן) את ה"חדר המתוקן" הראשון . ב"חדר" הזה הורו מורים משכילים את "לייבלה" כפי שכינוהו חבריו ואוהביו - "עברית בעברית".
(הרב י.ל. מימון פישמן היה לימים שר הדתות בממשל ישראל הראשונה.)
ב"חדר המתוקן" התוודע ל. קופרשטיין אל הלשון העברית ומכמניה, ושם קנה אהבה רבה לערכי התרבות העברית וספרותה. אהבה זו נשא עימו עד יומו האחרון. בהשגחת אביו , שקד גם על לימודי הקודש: תנ"ך, משנה, גמרא ופוסקים. את ראשית השכלתו הכללית הרחבה רכש בביה"ס הרוסי שמנהלו היה הסופר שלמה הלל'ס, ובגימנסיה העברית. כבר בנעוריו עמד במרכז תנועת "מכבי", ואח"כ ייסד את הקן המקומי של "השומר הצעיר" ועמד בראשו. כבר אז הוציא עיתוני נוער, ובאחד מהם פרסם נתן אלתרמן את אחד משיריו הראשונים.
בן 19 יצא ללמוד מדעי הטבע וחקלאות בבלגיה ובצרפת והוסמך כאגרונום. אח"כ למד בצרפת ספרות כללית, פילוסופיה ומדעי החברה. באותה תקופה העמיק את ידיעותיו בלשון ובתרבות הצרפתית. תוך כדי לימודיו התמסר גם להפצת הלשון והספרות העברית, היה פעיל במוסדות הציונים, והשתתף בקונגרס הציוני ה15 בבאזל.
כששב לבסארביה שימש מורה לטבע ולספרות בגימנסיה בה למד. בהמשך הורה וניהל מוסדות חינוך, ביניהם הליצאום העברי המשובח "תרבות" בבלצי , (1933).הוא חיבר תכניות לימוד לבתי ספר עבריים, ספרי לימוד ומקראות, והשקיע מאמצים רבים בחינוך תלמידים לציונות.. משימה לא פשוטה בעידן בו נשבו רוחות הקומוניזם באזור כולו. משהתנכלו השלטונות ללימודים העבריים וקיצצו בהם, קיים ל. קופרשטיין עם תלמידיו חוגים קבועים לספרות עברית, מעבר לשעות הלימוד הרגילות. הוא היה פעיל בתנועה הציונית "פועלי ציון-צעירי ציון", וסייע רבות לתנועות הנוער הציוניות, ולחוות ההכשרה החלוציות, וגונן עליהן מהתנכלויות השלטון. בבסארביה שלטו אז הרומנים והם הציפו את האזור בעיתונים, ובכתבי עת רבים ברמה גבוהה, לאוכלוסיה שם, יהדות שמנתה אז כמיליון נפש, לא הייתה אות עברית מודפסת משלה: לא עיתון, לא ביטאון, אף לא כתב עת עברי אחד. גם ארץ ישראל הייתה רחוקה, ולא הגיעו משם עיתונים. ל. קופרשטיין הוציא לאור ירחון ספרותי- עברי בשם "שורות",. ("רציתי להוכיח לנוער, כי אם אין ביכולתנו להוציא עכשיו ספרים ועיתונים יומיים, נתחיל לפחות ב"שורות עבריות").
"שורות" היה מפעל לא יאומן של איש אחד. ל. קופרשטיין שימש עורך וכותב, גם מו"ל, מפיק, ומדפיס. בנוסף, גייס מינויים ודאג לתקציב . בתנאים לא תנאים של דפוס פרימיטיבי קטן שהופעל ידנית, ובהעדר מכונת סידור, רכש עמודי-סדר שנלקטו ביד. וכך, למרות כל הספקנים, החוששים , ומרפי הידיים, הצליח להוציא לאור את "שורות". במשך שלש שנים הופיעו 32 חוברות בעריכתו, נאות בעיצובן, ועשירות תוכן. סופרים ועיתונאים מא"י ומחוצה לה תרמו ל"שורות ", מפרי עטם. "שורות" הפך גורם ספרותי, ציוני –עברי חשוב, ופרק בתולדותיה של העיתונות העברית. אלא שהפריחה לא נמשכה זמן רב. באביב 1938 הונחתה המכה: בהודעה אישית לעורך, גזר אוקטאביאן גוגה על סגירת העיתון, ואסר על כל פירסום יהודי בעברית או באידיש ברחבי המדינה. ל. קופרשטיין שסרב להשלים עם הגזירה נסע לארץ לגייס תמיכה. בסיועם של הרב י.ל. מיימון, אברהם לוינסון ויצחק גרינבוים, הצליח להוציא לאור, בשובו, עוד שני קבצים, כל אחד בהיקף כפול ומשולש מ"שורות", בשם "אודים".
ואז פשטה הבעירה הגדולה באזור, ובאירופה כולה. ל. קופרשטיין נימלט מבסרביה ברגע האחרון ממש עם כניסת הרוסים, שביקשו לעוצרו על פעילות ציונית. בנתיבי דרכו לארץ הגיע לבוקרשט, נרתם לפעילות הציונית שם, וניהל את מחלקת העליה לסטודנטים ולנוער. בין הצעירים העולים לארץ היו גם תלמידיו שנקלעו לבוקרשט וסירבו לחזור אל "גן העדן הסובייטי".
זמן קצר לאחר מכן, ב- 1940, עלה ל. קופרשטיין לארץ עם משפחתו. ומיד החל לפרסם מאמרים בעיתונים ובכתבי עת ("דבר", "אומר", "על המשמר", "מעריב", "גזית", "מאזנים" ועוד). מדורו הראשון בעיתונות בארץ היה "מקרוב", מיומנו של עולה חדש, שהתפרסם החל מדצמבר 1940 , ב"אומר", (עיתון ערב ).
באותה תקופה יסד ברל כצנלסון את "עם עובד", ובהוצאה זו ראו אור ספריו של קופרשטיין, "מגילת סטרומה", ו"גורל יהודי רומניה". מאוחר יותר, יצאו לאור תרגומיו המרנינים לספרי הילדים של ק. צ'וקובסקי, "שמש גנובה" ו - "זבובה זהובה", מלווים באיוריה של לאה גרונדיג.
תחומים רבים קרצו לקופרשטיין בתחומי הרוח והמעשה הציבורי. הוא היה איש אשכולות, רחב ידע, סקרן, אוהב אדם, ובעל הומור טוב. שילוב של אינטלקטואל ליברלי, ואיש-ציבור אידאליסט,דבק בערכי תנועת העבודה, רגיש ופועל למען שכבות המצוקה לפרנסתו עשה כממונה על הדוברות, ההסברה, ויחסי החוץ של ההסתדרות בת"א, עיר מגוריו שאותה אהב מאד. היה גם יו"ר ההנהלה של ביה"ס הגבוה לפועלים. הוא ערך והוציא כתבי עת, ספרים, אנתולוגיות סיפרותיות, ופרסומים אחרים. ביניהם גם את "להורים", ירחון פדגוגי, ואת העיתון "תל אביב שלנו", שהיה המקומון הראשון בעידן הטרום-מקומוני, ועסק בעיקר בענייני חברה ותרבות בת"א. ב1991 הוענק לו בת"א "אות יקיר ההסתדרות". היה ממקימי האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית וכתבי עת. ב1992 ניתן לו "אות יקיר האיגוד".
כ יו"ר המועצה הישראלית של הברית העברית העולמית, וחבר ההנהלה העולמית, ערך עשר שנים את כתב העת "עם וספר", ויזם הוצאתם של ספרי הגות לכינוס היצירה העברית בתפוצות. בשליחויותיו מטעם הסוכנות היהודית, וההסתדרות באירופה, ארה"ב, ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה, קובה, קנדה ועוד, עשה גם למען הנחלת הלשון והפצת התרבות העברית בעולם.
בד בבד עם העשייה הציבורית לא זנח את מלאכת הכתיבה. פרסם יותר מאלף מאמרים בשדה הפובליציסטיקה, וביקורת ספרים, ערך כתבי עת רבים, קבצים, אנתולוגיות ספרותיות, ומוספים בתחומי ההגות, החינוך, החברה והעבודה. הוא הקפיד לצקת בהם תוכן עשיר ומאלף ( שקד גם על מתכונת נאה), ותרם להם מפרי עטו המחונן, ומטעמו הספרותי המעודן.
בתחום הספרות העברית פרסם בין השאר חיבורים מקיפים על ביאליק, עגנון, יעקב פיכמן, ש. בן ציון יהודה שטיינברג ואחרים.
אהבה רבה וידענות גדולה שלו הייתה הספרות הצרפתית. הוא הרבה לכתוב ולפרסם מאמרים על קאמי, סארטר, סימון דה בובואר, אלבר כהן, רומן גארי, מאלרו, יוסף קסל ואחרים. היה הראשון שהביא לקורא העברי ,במסות, בתרגום ובמשדרי רדיו, את יצירתו של אלבר כהן, מחשובי הסופרים הצרפתים בני זמננו. בין היתר תרגם מצרפתית גם את "דם השמים" מאת פיוטר רביץ, ואת " לשכוח את פאלרמו" מאת אדמונד שארלרו ("עם עובד").
ל. קופרשטיין הלך לעולמו בשיבה טובה ופעילה, בערב יום כיפור תשנ"ב (1992).
על שולחנו נותרו מונוגרפיות ספרותיות נרחבות שטרם ראו אור, ורשימות ועבודות שלא הושלמו.
לאחר מותו, יצא ספר הביבליוגרפיה של כתביו ומאמריו שפורסמו (כ-1000 ערכים), בהוצאת "תמוז" בעריכת מ. זיסמן.
רעייתו: אסתר קופרשטיין ז"ל בתו: העיתונאית והשדרנית עדנה פאר