לדלג לתוכן

בוריס אוגארוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוריס אוגארוב
Бори́с Уга́ров
לידה 6 בפברואר 1922
סנקט פטרבורג, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוגוסט 1991 (בגיל 69)
סנקט פטרבורג, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ליטרטורסקיה מוסטקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכון רפין לאמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1950–1990 (כ־40 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות ריאליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ברית המועצות
  • מדליה על ההצטיינות בקרב
  • Medal "For the Defence of the Soviet Transarctic"
  • מדליה על הגנת לנינגרד
  • אמן העם של ברית המועצות
  • דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
  • עיטור הכוכב האדום
  • מדליית הניצחון על יפן
  • מדליה לציון 250 שנה ללנינגרד עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בוריס סרגייביץ' אוגארוברוסית: Бори́с Серге́евич Уга́ров; ‏ 6 בפברואר 19222 באוגוסט 1991) היה צייר ריאליסט סובייטי ומחנך לאמנות רוסי, אמן שחי ופעל בלנינגרד. הוא היה חבר באיגוד האמנים של לנינגרד[1] ונחשב לאחד הנציגים המבריקים של אסכולת לנינגרד לציור.[2]

אוגארוב נולד בפטרוגרד בשנת 1922. עם תחילת מלחמת העולם השנייה, הוא התנדב למיליציה. לאחר מכן שירת כתותחן, והשתתף בקרבות בחזיתות לנינגרד, וולכוב, בקרליה ובמזרח הרחוק. הוא זכה במספר מדליות על אומץ ומדליות שירות.

לאחר השחרור ב-1945 נכנס למכון לציור, פיסול ואדריכלות בלנינגרד על שם איליה רפין, שם למד עם ויקטור אורשניקוב ואנדריי מילניקוב. בשנת 1951 בוריס אוגארוב סיים את לימודיו במכון רפין לאמנויות בסדנת איגור גרבר בדרגת אמן ציור. עבודת התואר שלו הייתה ציור שכותרתו "אביב בחווה הקיבוצית".[3]

בשנים 1951–1954 עסק אוגארוב במכון לתואר שני בהנהגתו של אלכסנדר גרסימוב. בשנת 1952 החל ללמד במכון רפין. באותה שנה הוא הפך לחבר באיגוד האמנים של לנינגרד. החל משנת 1951, בוריס אוגארוב השתתף בתערוכות אמנות. הוא צייר ציורים ז'אנרים והיסטוריים, פורטרטים ונופים. בשנים 1975–1979 עמד אוגארוב בראש איגוד האמנים של לנינגרד. ב-1977 מונה לרקטור של מכון רפין לאמנויות. בשנת 1978 הוא נבחר כחבר באקדמיה לאמנויות של ברית המועצות. בשנת 1982 זכה בוריס אוגארוב בתואר הכבוד של אמן העם של ברית המועצות. בשנת 1983 הוא נבחר לנשיא האקדמיה לאמנויות של ברית המועצות, ומילא תפקיד זה עד 1991.

אוגארוב נפטר ב-2 באוגוסט 1991 בסנט פטרסבורג בגיל שבעים. ציוריו שוכנים במוזיאון הרוסי הממלכתי, גלריית טרטיאקוב הממלכתית, במוזיאונים לאמנות ובאוספים פרטיים ברוסיה,[4] ביפן, אוקראינה, צרפת, אנגליה, גרמניה, איטליה, בארצות הברית,[5]ואחרות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בוריס אוגארוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Directory of members of the Leningrad branch of Union of Artists of Russian Federation. Leningrad: Khudozhnik RSFSR, 1987. p. 134.
  2. ^ Sergei V. Ivanov (2007). Unknown Socialist Realism. The Leningrad School. Saint Petersburg: NP-Print Edition. pp. 9, 19, 359, 367, 389–393, 395, 397–403, 407, 442, 444
  3. ^ Anniversary Directory graduates of Saint Petersburg State Academic Institute of Painting, Sculpture, and Architecture named after Ilya Repin, Russian Academy of Arts. 1915–2005. Saint Petersburg: Pervotsvet Publishing House, 2007. p. 66.
  4. ^ Sergei V. Ivanov (2007). Unknown Socialist Realism. The Leningrad School. Saint Petersburg: NP-Print Edition. pp. 6–7.
  5. ^ Vern G. Swanson (2001). Soviet Impressionism. Woodbridge, England: Antique Collectors' Club. pp.152, 158, 202, 203.