ברדלס מלכותי
ברדלס מלכותי (באנגלית King cheetah; קרוי גם ברדלס דה וילט) הוא מוטציה גנטית נדירה של ברדלס שנראתה פעמים בודדות בטבע בדרום ומרכז אפריקה ואשר נחשבה בתחילה כתת-מין נפרד. המוטציה נובעת מנוכחות של גן רציסיבי בדומה לטיגריס לבן, ובמקרה ולשני ההורים יש את הגן הזה, רבע מהגורים צפויים להיות מלכותיים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1926 כתב סרן אנגלי על ציד חיה ליד העיר הארארה של ימינו. בתארו את החיה הוא ציין את הדמיון המדהים שלה לברדלס, אך גופה היה מכוסה בפרווה עבה כמו זו של נמר השלג עם כתמים גדולים שהתמזגו ויצרו פסים. הוא הציע כי חיה זאת מהווה הכלאה בין נמר לברדלס. לאחר שהתגלו פרטים נוספים כאלו אשר כולם התאפיינו בדמיון גדול לברדלס ובטפרים נשלפים, היה ברור שאין מדובר בהכלאה. הזואולוג האנגלי רג'ינלד אינס פוקוק תיאר אותו כמין חדש תחת השם המדעי Acinonyx rex ("רקס" פירושו בלטינית "המלך"); עם זאת, הוא חזר בו מסיווג זה בשנת 1939. הצייד וחוקר הטבע האנגלי אבל צ'פמן טען כי צבעו של ברדלס זה מהווה בסך הכול וריאציה לפרוות הברדלס הרגיל. מאז שנת 1927 הברדלס המלכותי תועד עוד 5 פעמים בלבד בטבע; התמונה הראשונה של ברדלס זה בטבע צולמה בשנת 1975 בפארק הלאומי קרוגר בדרום אפריקה.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרווה של הברדלס המלכותי נוטה להיות עבה יותר משל הברדלס הרגיל, ויש לה רעמה שחורה בולטת על העורף. במקום נקודות גדולות לאורך הגוף והצלעות, לברדלס המלכותי ישנם כתמים גדולים ורחבים בצורות שונות ולא סדירות שמצמצמים את שיעור הפרווה הצהבהבה שביניהן (מזכיר במקצת את הכתמים של ג'ירף רוטשילד). ההבדל הבולט ביותר הוא ללא ספק בגב: בעוד שלברדלס הרגיל יש נקודות גדולות שעשויות להתחבר במקצת בעוקץ הזנב, אצל הברדלס המלכותי ישנם שלושה פסים ארוכים ועבים מהעורף עד לזנב שביניהם מפרידה רצועת שיער דקיקה צהבהבה. אצל הברדלס המלכותי יש כתמים גדולים על הזנב בניגוד לנקודות פשוטות אצל הברדלס הרגיל. הצבע של הכתמים והפסים אצל הברדלס המלכותי נע בין שחור לחום שוקולד כהה. באזור החזה והראש אין הבדל בין הברדלס המלכותי לברדלס הרגיל.
שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוטציית הברדלס המלכותי נדירה ביותר, והאוכלוסייה העולמית היא מתחת ל-60 פרטים; מתוך מספר נמוך זה רק 10 פרטים בלבד חיים בטבע - כנראה באזורים מרחוקים של זימבבואה, בוצוואנה ודרום אפריקה. מרכז הברדלס דה וילט בפרטוריה שבדרום אפריקה הוא אחראי במידה רבה לשימור של מוטציה זאת. מרכז דה וילט החל בתוכנית רבייה מסודרת של המוטציה ב-1980 כאשר נולדו לזוג אחיות ברדלסיות רגילות במרכז גורים מלכותיים לאחר שלברדלס האב שהגיע מאזור טרנסוואל היו גנים מלכותיים. מאז המרכז החל בפרויקט לגידול ברדלסים מלכותיים ושימורם ונחל הצלחה גדולה בתחום. בגלל מאמצי השימור של המרכז וכן בשל העובדה שכל הברדלסים המלכותיים בגני החיות ברחבי העולם מקורם במרכז - המוטציה מכונה גם "ברדלס זה וילט" כמחווה למאמצי השימור של המרכז.
