שימן הייתה מנהיגת מפלגת השמאל השוודית מ-1993 עד ינואר 2003 וחברה במפלגה עד 2004. שימן עזבה על מנת להתרכז בפעילותה הפוליטית פמיניסטית ובעקבות שערוריית העלמת מס. היא נשארה חברת פרלמנט עצמאית בריקסדאג עד 2006. ב-2005 שימן הקימה עם אחרות את מפלגת יוזמה פמיניסטית, ושימשה כדוברת שלה עד 2011 ובין השנים 2013–2019. ב-2022 היא עזבה את המפלגה.
ב-1993, נבחרה שימן כמנהיגת מפלגת השמאל השוודי והצליחה בזמן כהונתה להכפיל את מספר חברי הפרלמנט מטעם מפלגת השמאל. היא נחשבה למנהיגה פופולרית והייתה גלוית לב בנוגע ליוזמות שלה, למשל בתמיכתה במאבק באלכוהוליזם וביוזמה להפוך את הפרלמנט השוודי למקום עבודה ללא אלכוהול.[1] כמנהיגת המפלגה היא הובילה לכך שפמיניזם הוא אחד הבסיסים האידאולוגיים של המפלגה. ב-2003, היא הואשמה ונמצאה אשמה על ידי רשויות המס בניסיון ליהנות מניכויי מס שלא הייתה זכאית להם.[2]
ב-2002 נשאה נאום מעורר מחלוקת בו התייחסה לדיכוי נשים על ידי גברים: "אפליה ופגיעה בזכויות מופיעים בצורות שונות בכל מקום שבו אנחנו מוצאות את עצמנו. בכל מקום זאת אותה הנורמה, אותו המבנה, אותו הדפוס, שחוזר על עצמו גם באפגניסטן של הטליבאן וגם כאן בשוודיה".[3]
באוקטובר 2004, הציגו בריקסדאג שימן וחברי פרלמנט נוספים ממפלגת השמאל את המשמעויות הכלכליות של אלימות גברים כלפי נשים, ודרשו מהמדינה להקים קרן למקלטי נשים.[4] ההצעה משכה תשומת לב רחבה, והתקשורת כינתה אותה "מס הגברים".[5]
שימן עזבה את מפלגת השמאל בשנת 2004, וב-2005 ייסדה את יוזמה פמיניסטית (Fi), שהתמודד כבר ב-2006 בבחירות לפרלמנט וקבלה רק כ-0.7% מהקולות, אחוז נמוך משמעותית ביחס לסף הנדרש בשוודיה לכניסה לפרלמנט (4%). ג'יין פונדה תמכה ביוזמה. בבחירות בפרלמנט האירופאי שהתקיימו ב-2009 המפלגה קיבלה 2.22% מהקולות.[6] לקראת הבחירות לפרלמנט שימן שרפה 100,000 כתר שוודי מחאה אי השוויון בשכר שוודיה. למרות תשומת הלב התקשורתית הרבה,[7][8] בבחירות לפרלמנט המפלגה קיבלה רק 0.4% מהקולות.[9] בבחירות לנציגות השוודית בפרלמנט האירופי, המפלגה זכתה ב-5.3% מהקולות.[10] בבחירות הכלליות בשנת 2014 קיבלה המפלגה 3.1% מהקולות; אף על פי שעדיין לא הגיעו לסף מנדטים המאפשר כניסה לפרלמנט, כוחה של המפלגה גדל. בבחירות בספטמבר 2018 שימן מתמודדת שוב על מקום בפרלמנט השוודי מטעם מפלגת יוזמה פמיניסטית. מאז ספטמבר 2017, היא המנהיגה היחידה של המפלגה לאחר שוויקטוריה קאוסה ביקשה לסיים את תפקידה עקב התחייבויות נוספות.[11]
אתר האינטרנט הרשמי של גודרון שימן (בשוודית)
גודרון שימן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דיויד סטברו, לא רק שוויון מגדרי: המפלגה הפמיניסטית בשוודיה מתייצבת מול הלאומנים, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2018
