הצגת המקור של הדף "המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2013–2014)"

[[קובץ:Secretary Kerry, Israeli Justice Minister Livni, and Palestinian Chief Negotiator Erekat Address Reporters (Pic 3).jpg|375px|ממוזער|מזכיר המדינה [[ג'ון קרי]] עם נציגי הצדדים למשא ומתן, 30 ביולי 2013]]
'''המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים בשנים 2013–2014''' היה [[משא ומתן]] ישיר וגלוי בין ישראל לרשות הפלסטינית שמטרתו הייתה להביא לחתימה על הסדר קבע ובכך לקדם את השלום בין ישראל, הפלסטינים והעולם הערבי ובכך להביא לקיצו את [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני]] ו[[הסכסוך הישראלי-ערבי]]. משך המשא ומתן נקבע לתשעה חודשים, בין אוגוסט 2013 ועד מאי 2014.

המשא ומתן נפתח לאחר שלוש שנים ללא שיחות רשמיות או מגעים גלויים בין הצדדים, מאז [[המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים בתקופת ממשלת נתניהו השנייה|המשא ומתן בשנת 2010]]. תהליך המשא ומתן התנהל באמצעות מגעים חשאיים, והושהה באפריל 2014.

==גיבוש ההבנות לפתיחת המשא ומתן==
עם בחירתו של [[ברק אובמה]] לכהונה שנייה כנשיא ארצות הברית מינה אובמה את [[ג'ון קרי]] לתפקיד מזכיר המדינה. קרי פעל עם מינויו להבאת הצדדים לשולחן המשא ומתן לאחר נתק של שלוש שנים בין הצדדים. לבסוף הושגו ההבנות הבאות, על ידי הצדדים, שהובילו לפתיחת המשא ומתן.{{הערה|{{הארץ|ברק רביד|כל מה שרציתם לדעת על חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים|1.2089027|4 באוגוסט 2013}}}}
*'''ישראל''' - התחייבה לשחרור 104 אסירים ביטחוניים פלסטיניים כמחווה לרשות הפלסטינית.
*'''הרשות הפלסטינית''' - התחייבה להפסיק מהלכים חד-צדדיים כנגד ישראל באו"ם וכן התחייבה לנהל משא ומתן רצוף במשך תשעה חודשים לפחות (ההבנה האחרונה הגיעה כדרישה בעקבות מקרי עבר בהם הפלסטינים נטשו את שולחן המשא ומתן).
*'''ארצות הברית''' - הפקידה בידי שני הצדדים מכתבי ערבויות. במכתב שהופקד בידי ישראל הובעה תמיכה והכרה אמריקאית בישראל כמדינת העם היהודי. בזה הפלסטיני הובעה תמיכה אמריקאית ברעיון מדינה פלסטינית בשטחי 67' עם תיקוני שטחים.

==שחרור מחבלים==
ב-[[13 באוגוסט]] 2013 שחררה ישראל 26 אסירים פלסטינים,{{הערה|צבי זינגר [http://megafon-news.co.il/asys/archives/170324 נקבעו שמות 26 האסירים הפלסטיניים שישוחררו בסבב הראשון]}} בהם 14 אסירים מ[[רצועת עזה]] ו-12 מ[[יהודה ושומרון]]. מרבית האסירים (17) נשפטו על [[רצח]] ממניע לאומני, ומיעוטם על סיוע לרצח. מרבית המקרים (21) הם של רצח וסיוע לרצח ישראלים, שני מקרים הם של רצח חיילים, מקרה רצח אחד הוא של תיירת, ושני מקרי רצח של פלסטינים שנחשדו כ[[משתף פעולה|משת"פים]]. כל מקרי הרצח (למעט שניים) אירעו בין השנים 1989–1994, מקרה רצח אחד ב-[[1985]], ואחד ב-[[2001]]. בחלק מהמקרים מדובר ב[[שחרור מוקדם]] זמן לא ארוך קודם לזמן השחרור שנקבע קודם למשא ומתן: שניים מהאסירים היו אמורים להשתחרר תוך חצי שנה, ועוד 8 - תוך 3 שנים, שלושה אסירים נוספים היו מיועדים להשתחרר בעוד 9 - 12 שנה, והיתרה (13) היו ב[[מאסר עולם]] שלא נקצב. שחרור המחבלים לווה במחאה חריפה, בעיקר מצד המשפחות השכולות והארגונים [[ישראל שלי]] ו[[אלמגור - ארגון נפגעי טרור]].

הפעימה השנייה של שחרור המחבלים הייתה ב-[[29 באוקטובר]] [[2013]], בה שחררה ישראל 26 אסירים פלסטינים. גם במקרה זה השחרור לווה במחאה חריפה ובהפגנות, בעיקר מצד המשפחות השכולות והארגונים [[ישראל שלי]] ו[[אלמגור - ארגון נפגעי טרור]], בין השאר בהפגנת אלפים ליד [[כלא עופר]].{{הערה|{{הארץ|גילי כהן וג'קי חורי|אלפים הפגינו מול כלא עופר במחאה נגד שחרור האסירים|1.2151422|28 באוקטובר 2010}}}} הפעימה השלישית של שחרור המחבלים הייתה ב-[[31 בדצמבר]] [[2013]], בה גם בפעם הזאת שחררה ישראל 26 מחבלים.{{הערה|{{נענע10|חדשות nana10|הפעימה השלישית: 26 מחבלים פלסטינים שוחררו מהכלא|1027891|31 בדצמבר 2013||news}}}}

הפעימה הרביעית, הייתה אמורה לצאת לפועל בשבוע שבו חל ה-[[1 באפריל]], אך לא התקיימה מכיוון שהפלסטינים לא הסכימו להאריך את המשא ומתן. בעקבות הפיצוץ בשיחות, [[ג'ון קרי]] טס לביקור בזק ב[[מדינת ישראל]], בו נועד עם [[ראש ממשלת ישראל]] [[בנימין נתניהו]] ב[[ירושלים]], ועם [[סאיב עריקאת]], שליח [[הרשות הפלסטינית]] למשא ומתן, ב[[רמאללה]]. הוא ניסה לשכנע את נתניהו באמצעות שחרור [[יונתן פולארד]] תמורת שחרור מאות מחבלים פלסטינים, אך מהלך זה לא יצא אל הפועל. בעקבות הפרת ההתחייבות הפלסטינית לא לפנות לארגונים בינלאומיים אחרי ש[[אבו מאזן]] הגיש בקשה להצטרפות ל-15 ארגונים, כולל של ה[[או"ם]], ביטלה ישראל את הפעימה הרביעית של שחרור המחבלים.{{הערה|שם=פעימה-רביעית-בוטלה|1=[http://www.israelhayom.co.il/article/172111 ישראל ביטלה את הפעימה הרביעית של שחרור המחבלים], [[ישראל היום]], 3 באפריל 2014.}}

==השיחות בין הצדדים==
השיחות החלו ב-[[30 ביולי]] [[2013]], סבב השיחות הראשון נערך ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]].{{הערה|{{ynet|יצחק בן חורין|סוף לשנים של נתק: המשא ומתן נפתח מחדש|4411367|30 ביולי 2013}}}} בראש המשלחת הישראלית עמדה השרה [[ציפי לבני]], כאשר עו"ד יצחק מולכו מוגדר כשליח ראש הממשלה לשיחות. בראש המשלחת הפלסטינית עמד [[סאיב עריקאת]]. שליח ארצות הברית למשא ומתן הוא הדיפלומט [[מרטין אינדיק]].{{הערה|{{הארץ|ברק רביד|מרטין אינדיק מונה לשליח ארה"ב למו"מ; אובמה: "צפויות החלטות קשות"|1.2084022|29 ביולי 2013|מנויים=לא}}}}

סבב השיחות השני היה אמור להיערך ב-26 באוגוסט ביריחו, אולם הפלסטינים ביטלו את השתתפותם בעקבות מות שלושה פלסטינים במהלך מהומות עם כוחות צה"ל.{{הערה|{{nrg|אסף גבור|הפלסטינים ביטלו את סבב השיחות ביריחו|502/532|26 באוגוסט 2013|1|2}}}}

נטען{{הבהרה|מי טען?}} כי במשך המשא ומתן פעלו ה[[פלסטינים]] לקדם [[חרם על ישראל]] בזירה הבינלאומית,{{הערה|1=[[אבו מאזן]] ונציגי [[הרשות הפלסטינית]] שלחו מכתב ל-500 חברות בדרישה להחרים את ישראל. כמו כן, בהשפעת הפלסטינים החליטה [[דרום אפריקה]] לנתק מגע עם הממשל הישראלי.{{ש}}{{וואלה||דרום אפריקה: "מאבק הפלסטינים בישראל - מאבקנו"|2690991|2 בנובמבר 2013}}}} אף על גב הצהרת אבו מאזן כי איננו תומך בחרם על ישראל.{{הערה|{{nrg|בן-דרור ימיני ואסף גבור|אבו מאזן הפתיע: "אנחנו לא תומכים בחרם על ישראל"|532/565|19 בדצמבר 2013|1|2}}}} <!-- ישראל המשיכה בתקופת המשא ומתן להוציא מכרזים על בנייה נרחבת בירושלים המזרחית וביהודה ושומרון. - לא שייך לכאן -->

על פי המתווך האמריקאי [[מרטין אינדיק]], במהלך השיחות הסכים הצד הישראלי לוויתורים "בטווח שמאפשר הסכם", אך הצד הפלסטיני התחמק מלספק תשובה על ההצעה הישראלית עד התפרקות השיחות.{{הערה|Uri Friedman, [http://m.theatlantic.com/international/archive/2014/07/indyk-netanyahu-and-abbas-loathe-each-other/373922/ Martin Indyk Explains the Collapse of the Middle East Peace Process], The Atlantic, Jul. 3 2014}}

באפריל [[2014]] התפוצץ המשא ומתן לאחר שישראל עיכבה את הפעימה הרביעית של שחרור מחבלים ובתגובה פנתה הרשות הפלסטינית ל-15 מוסדות של האו"ם, בניגוד להתחייבותם. כתנאי להמשך השיחות דרשו הפלסטינים הכרה ב[[מדינה פלסטינית]] ב[[הקו הירוק|גבולות 67']] ו[[מזרח ירושלים]] כבירת פלסטין ושחרור 1,200 מחבלים בהם [[מרואן ברגותי]], [[אחמד סעדאת]] ו[[פואד שובאכי]]. ישראל סירבה לדרישות אלה וביטלה את שחרור המחבלים שתוכנן לפעימה הרביעית.{{הערה|שם=פעימה-רביעית-בוטלה}} בסוף אפריל, בעקבות הסכם הפיוס בין ה[[חמאס]] ל[[פת"ח]], החליטה ישראל להשעות את המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים ולהטיל עליהם סנקציות כלכליות.{{הערה|{{mako|אודי סגל|הקבינט הכריע: המשא ומתן יושעה, סנקציות יוטלו על הרשות הפלסטינית|e974b5dd7f39541004|news-military/israel|24 באפריל 2014}}}}

באפריל [[2014]] חשף ותרגם [[יהונתן דחוח-הלוי]] מסמכים פלסטיניים שחיבר בחודש מרץ [[סאיב עריקאת]], הממונה על המשא ומתן מטעם [[הרשות הפלסטינית]], ובהם נכתב שהפלסטינים מתכוונים להפר את התחייבויותיהם ולפנות ל[[או"ם]] ולמוסדות בינלאומיים אחרים למרות המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים וללא קשר לתוצאותיו.{{הערה|1={{nrg|[[בן-דרור ימיני]]|מסמכים חושפים: למה הפלסטינים פנו לאו"ם?|573/485|17 באפריל 2014|1|2}}}} במאי אותה שנה, מכון [[מבט לתקשורת הפלסטינית]] חשף פוסט בפייסבוק שכתב דובר חמאס לשעבר איהאב אל-רסין, ובו טען כי בפגישות פרטיות שמקיים אבו מאזן עם אנשי חמאס הוא מבהיר להם שכאשר הוא מצהיר שממשלת האחדות "מכירה בישראל", מילים אלו רק נועדו למעשה "להוליך שולל את האמריקאים ואת הכיבוש (ישראל) - לא בשביל חמאס".{{הערה|[https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/583/783.html?hp=1&cat=404&loc=2 דובר חמאס לשעבר: אבו מאזן משקר לארצות הברית], 9 ביוני 2014, nrg חדשות}}

במרץ 2017 חשף [[מייק הרצוג]] כי לשיחות אלו קדם ערוץ חשאי שהיה פעיל כשנתיים.{{הערה|{{ישראל היום|יוסי ביילין|לקחי הערוץ הבלתי נודע|458809|9 במרץ 2017|1}}}} במאמר דעה שפרסם [[יוסי ביילין]] בעקבות הפרסום, הוא טוען כי המעבר לשיחות גלויות הוא בין הסיבות שהובילו לכשלונן.

שיחות אלו הן האחרונות עד כה, נכון לשנת 2024 שבהן התרחשו שיחות רשמיות בין ישראל לפלסטינים למען סיום הסכסוך הישראלי פלסטיני.

== ראו גם ==
*[[המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים בתקופת ממשלת נתניהו השנייה]]
*[[היסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני]]

==קישורים חיצוניים==
* {{וואלה|יהושע בריינר ואמיר תיבון, מערכת וואלה! חדשות|האסירים שישוחררו: רוצחי ישראלים ו"מחסלי בוגדים"|2669101|12 באוגוסט 2013}}
* {{ישראל היום|יוסי ביילין|לקחי הערוץ הבלתי נודע|458809|9 במרץ 2017|1}}
<div style="direction: ltr;">
* Ben Birnbaum and Amir Tibon, [http://www.newrepublic.com/article/118751/how-israel-palestine-peace-deal-died The Explosive, Inside Story of How John Kerry Built an Israel-Palestine Peace Plan, and Watched It Crumble], [[ניו ריפבליק]], 20 ביולי 2014
</div>

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{תוכניות, מהלכים מדיניים והסכמים ישראל-ערב}}

[[קטגוריה:2013 בישראל]]
[[קטגוריה:2014 בישראל]]
[[קטגוריה:תהליך השלום הישראלי-פלסטיני]]
[[קטגוריה:יחסי הרשות הפלסטינית – ישראל]]