הצגת המקור של הדף "הסירחון הגדול"

{{מקורות|נושא=מדינות אירופה|רמה=שיפור|תאריך=8 במרץ 2024}}
[[קובץ:FaradayFatherThames.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קריקטורה שפורסמה במגזין [[פאנץ']] ב-1855, כתגובה למכתב ששלח המדען [[מייקל פארדיי]] בנושא הזוהמה בתמזה]]
'''הסירחון הגדול''' (ב[[אנגלית]]: '''The Great Stink''' או '''The Big Stink''') היה אירוע בקיץ [[1858]] בו עזבו תושבי מרכז [[לונדון]] את העיר בשל ריח ה[[ביוב]] שעלה מ[[נהר התמזה]].<ref>{{צ-ספר|שם=לונדון - מקום, אנשים ואימפריה : (1960-1800)|קישור=http://worldcat.org/oclc/429179138|מו"ל=משרד הביטחון - ההוצאה לאור|שנת הוצאה=תשס"ט 2009|oclc=429179138|מחבר=מלמן, בילי|פרק=ד': "הסירחון הגדול" – פסולת, מגפות ומודרניות}}</ref>

==גורמי הסירחון==
בתחילת [[המאה ה-19]] הייתה ללונדון מערכת ביוב שכָללה בעיקר שימוש ב[[נחל]]ים שכוסו ושפיכת שפכי העיר ל[[נהר התמזה|תמזה]]. באותה עת החל השימוש במערכות אינסטלציה [[מודרניזציה|מודרניות]] בבתים, והומצאו ה[[שירותים]] המודרניים הכוללים שטיפת האסלה ב[[מים]]. שימוש בשירותים מסוג זה הגביר מאוד את כמות השפכים שייצרה העיר. בעוד שבעבר השתמשו תושבי העיר ב[[סיר לילה|סירי לילה]], כעת נהגו לשטוף את השפכים בכמויות מים אשר הכפילו ושילשו בזמן קצר את כמויות הביוב של העיר. בנוסף, תיעוש העיר הביא לשפכים רבים מבתי מטבחיים וממפעלים בעיר.

ביוב זה נשפך בסופו של דבר אל נהר התמזה אשר שימש כמקור מי השתייה של חלק מתושבי העיר. [[זיהום מים|מים מזוהמים]] אלה הביאו להתפשטות [[מגפה|מגפות]] [[כולרה]]. עד אותה עת חשבו שהמחלה נגרמת מ[[מיאזמה]] (אוויר מזוהם). ב-1849 פרסם [[ג'ון סנואו (רופא)|ג'ון סנואו]] חיבור, בו הוא פיתח את התאוריה שמקור המחלה הוא מים מזוהמים. סנואו הגיע למסקנה זו לאחר שהבחין שתושבי אזורים מסוימים, הנסמכים על מקורות מים ספציפיים, נוטים לחלות בכולרה יותר מאשר תושבים של אזורים אחרים. בעת התפשטות המגפה באזור ה[[סוהו (לונדון)|סוהו]] בשנת [[1854]], הוא זיהה שוב את המים המזוהמים כמקור להתפרצות, והביא לסגירת ה[[באר מים|באר]] ממנה נשאבו המים לתושבי האזור.

בשנת [[1848]] התאחדו מספר גופים מקומיים והקימו את הוועדה המטרופולית לביוב אשר בדקה את מערכת הביוב של העיר והגיעה למסקנה שיש להרחיבה. בשנת [[1855]] הוחלפה הוועדה על ידי [[מועצת העבודות המטרופולינית של לונדון]], אשר המשיכה לדון בנושא. תקציבים לביצוע הרחבה זו הוקצו רק בעקבות "הסירחון הגדול".

==קיץ 1858==
קיץ 1858 היה קיץ חם ויבש במיוחד. בשל הטמפרטורות הגבוהות והיעדר הגשם ירדו מפלסי ה[[תמזה]] ויובליו, ואחוז הזיהום בהם עלה. בשל הזיהום במים והטמפרטורות הגבוהות שלהם, התרבו ה[[חיידקים|בקטריות]] במים והסירחון החל להתפשט ברחבי העיר לאורך הנהר ויובליו.
הריח הגיע לעוצמה כזו שב[[ארמון וסטמינסטר]] כוסו החלונות בווילונות הטבולים בכלוריד הסידן (בורית) על מנת שהריח לא ייכנס. חברי בית הנבחרים דנו בהצעות להעביר את בית הנבחרים ולפנות את התושבים ל[[המפטון קורט]] ו[[אוקספורד]]. גשם שירד ניקה את האוויר והעלה את מפלס המים, וכך נפתר המשבר.

==תוצאות הסירחון==
בעקבות הסירחון מינה [[הפרלמנט הבריטי]] ועדה אשר תמליץ כיצד למנוע את הישנות הסירחון.
מועצת העבודות המטרופולינית של לונדון קיבלה בשנת [[1859]] את המלצות ה[[מהנדס]] הראשי שלה, [[ג'וזף באזאלגט]], שכללו את הקמת [[מערכת הביוב של לונדון]] המשמשת את העיר עד היום.

== לקריאה נוספת ==
{{קישורי פורטל|לונדון|היסטוריה|שם2=ההיסטוריה}}
* [[בילי מלמן]], '''לונדון – מקום, אנשים ואימפריה'''. תל אביב: [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], [[אוניברסיטה משודרת]], 2009. פרק ד': "הסירחון הגדול" – פסולת, מגפות ומודרניות. (הספר בקטלוג ULI)

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{ההיסטוריה של לונדון}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:לונדון: אסונות]]
[[קטגוריה:תמזה]]
[[קטגוריה:1858]]
[[קטגוריה:ביוב]]