הצגת המקור של הדף "כתב צבאי"

[[קובץ:Helen Kirkpatrick 1944.jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[הלן קירפטריק]], [[1944]]]]
'''כתב צבאי''' הוא [[עיתונאי]], [[כתב שטח]] המדווח מאירועי [[מלחמה]] ו[[סכסוך]], הגדרה זו כוללת גם [[צלם עיתונות|צלמי עיתונות]] העוסקים בתיעוד ודיווח מזירות לוחמה באמצעות [[צילום מלחמה]]. כיוון שמטרתו של הכתב הצבאי היא להביא את הידיעות או את התמונות הטובות ביותר והמעניינות ביותר, הוא נוטל על עצמו לעיתים קרובות סיכונים בלתי סבירים. כתב צבאי יכול להתלוות לצד לוחם אחד ולסקר את הסכסוך באופן חד-צדדי או להיות נייטרלי ולנסות לסקר את הסכסוך באופן שיקיף את כל הצדדים הלוחמים.

כוחות לוחמים משתמשים לעיתים בכתבים צבאיים הנלווים אליהם למטרות של [[לוחמה פסיכולוגית]], על מנת להעביר מסרים לאויב (הפחדה והרתעה) או לעם ב[[עורף (מלחמה)|עורף]] (העלאת המורל, רקימת [[מיתוס]]ים של ניצחון וגבורה). הידיעות שמעביר הכתב הצבאי יכולות להכיל סודות או להיות בלתי-מחמיאות לצד הלוחם ולפיכך מוטלת עליהם [[צנזורה צבאית]], שאכיפתה וההענות לה משתנות לפי טיב היחסים בין הכוחות בשטח לבין העיתונאים וגופי העיתונות או השידור ששלחו אותם. לפי אמנות המלחמה נהוג שאין לפגוע במתכוון בכתב צבאי העושה את מלאכתו וכתבים צבאיים נעים כשהם לא חמושים, אך כתבים צבאיים רבים נפגעים ונהרגים או נלקחים ב[[שבי]] בעת מילוי תפקידם ולעיתים [[חטיפה|נחטפים]] על ידי כוחות [[גרילה]] או [[מיליציה|מיליציות]] בלתי-סדירות תמורת כופר. בעת [[מלחמת וייטנאם]] (בין [[1955]] ל-[[1975]]) נהרגו 66 עיתונאים, בשנת [[2007]] לבדה נהרגו באזורי עימות (בעיקר [[אפגניסטן]] ו[[עיראק]]), 65 עיתונאים{{הערה|חני קומנשטר-שוורץ, '''[https://web.archive.org/web/20200222224130if_/https://web.archive.org/web/20200222224130if_/https://web.archive.org/web/20200222224130if_/http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/4/112424.pdf נוכחים או נפקדים? הדילמות של נוכחות תקשורת במבצע צבאי], [[מערכות (כתב עת)|מערכות]] 429 עמ' 49}}.

== היסטוריה ==
[[קובץ:Spaniards search women 1898.jpg|250px|ממוזער|שמאל|כותרת אחד מ[[עיתונות צהובה|צהובוניו]] של [[ויליאם רנדולף הרסט|הרסט]]: ספרדים עורכים חיפוש משפיל על אישה אמריקאית ב[[קובה]], במהלך [[מלחמת ארצות הברית–ספרד]], [[1898]]. ידיעות סנסציוניות מאזורי סכסוך שימשו הן את בעלי העיתונים למכור יותר והן את המדינאים לצורך גיבוש דעת קהל בעורף שתתמוך בלוחמים בחזית]]
[[קובץ:Nico piro.jpg|250px|ממוזער|שמאל|הכתב האיטלקי ניקו פירו מדווח מ[[אפגניסטן]]. במהלך [[מלחמת אפגניסטן (2001-)|מלחמת אפגניסטן]] ו[[מלחמת המפרץ השנייה]] צירף צבא ארצות הברית כתבים צבאיים אל שורות הכוחות הלוחמים. מצלמות משוכללות ו[[טלפון לווייני|טלפונים לווייניים]] מביאים את המידע משדה הקרב בשידור חי.]]
[[קובץ:Wh russell cartoon.png|250px|ממוזער|שמאל|"הכתב הצבאי שלנו" [[קריקטורה]] של [[ויליאם הווארד ראסל]] ב"[[פאנץ']]", 1881]]
תיעוד מלחמות היה עבודתו של ה[[היסטוריון]] משחר ההיסטוריה. [[הרודוטוס]] סיקר את [[מלחמת פרס–יוון]], אך לא נכח בקרבות בעצמו. [[קסנופון]] השתתף בקרבות ודיווח עליהם בעיקר בספרו [[אנבסיס (קסנופון)|"מסע הרבבה"]]. 

אבי הכתבים הצבאיים בעת החדשה היה [[הנרי קראב רובינסון]] (Henry Crabb Robinson) שתיעד את [[המלחמות הנפוליאוניות]] עבור [[הטיימס]] הלונדוני. [[ויליאם הווארד ראסל]] (William Howard Russell), שתיעד עבור הטיימס את [[מלחמת קרים]] נחשב לאבי [[סוגה|סוגת]] "הדיווח המשתתף", של כתב הנלווה אל החיילים הפשוטים ומדווח לא רק על הקרבות אלא גם על חוויות הלחימה והכוננות.

[[טייקון|איל]] העיתונות [[ויליאם רנדולף הרסט]], ראה בתיעוד המלחמה פן של העיתונות הבידורית ("[[עיתונות צהובה|העיתונות הצהובה]]") וכמקדם מכירות. כתביו, שתיעדו את [[מלחמת ארצות הברית–ספרד]], הביאו לראשונה סיפורי צבע מרתקים מאזורי הקרבות, נלוו ל[[רגימנט]]ים לוחמים וסיפרו סיפורים אישיים על מפקדים וחיילים. כך למשל [[ ריצ'רד הרדינג דייוויס]] שנלווה לגדודו של [[תאודור רוזוולט]] וסיקר את פועלו{{הערה|ראו [http://www.pinetreeweb.com/davis-appreciations.htm הספדו של רוזוולט לרגל מותו של הרדינג דייוויס]}}. [[קיט קולמן]] שסקרה את המלחמה בהיותה ב[[קובה]], הייתה אישה-כתבת מלחמה ראשונה שקיבלה את התפקיד באופן רשמי.

גם [[וינסטון צ'רצ'יל]] החל ככתב צבאי כאשר סיקר את מלחמות [[האימפריה הבריטית]] ב[[הודו הבריטית|הודו]] וב[[סודאן]].

המצאת ה[[טלגרף]] וה[[טלפון]] האיצו את העברת הידיעות מן החזית לעורף. [[מלחמת הבורים]] ו[[מלחמת רוסיה–יפן]] היו המלחמות הראשונות מהן הועברו דיווחים כמעט בזמן אמת. המודיעין והצנזורה הפיקו לקחים מן ההתקדמויות הטכנולוגיות במלחמות אלה והטילו ב[[מלחמת העולם הראשונה]] איפול כבד, דרישות צנזורה מחמירות ואספקת [[דיסאינפורמציה]] לכתבים, כדי לבקר את המידע המועבר לעורף מזירות המלחמה. העיתונאי דייוויד פאלמר הציע לצבא ארצות הברית ליצור מאגר כתבים אמינים ("פוּל"), עמו ישתף פעולה ויחלוק מידע אמין. אולם יוזמה זו לא באה לידי מימוש במלחמת העולם הראשונה{{הערה|{{מערכות|אביתר בן-צדף|הממסד הצבאי האמריקאי וחופש העיתונות|0/109620|321, יוני 1991 עמ' 44}}}}.

כתבים צבאיים אמריקאים רבים יחסית, היו חלק מהנוף של [[מלחמת האזרחים בספרד]] (בהם הצלם [[רוברט קאפה]], הסופרים [[ג'ורג' אורוול]] ו[[ארנסט המינגוויי]] מצד ה[[הרפובליקה הספרדית השנייה|רפובליקאים]] והעיתונאים [[ספטון דלמר]] ו[[קים פילבי]] מצד [[פרנקו]]) הם יצרו דיווחים אמנותיים ברוח "[[הדור האבוד]]" שהעבירו תחושות עמוקות של זעזוע ותיאורים מפורטים של זוועות המלחמה. כתבים צבאיים הצטרפו לכוחות הלוחמים ב[[מלחמת העולם השנייה]] והיו בין הראשונים שתיעדו והעבירו ידיעות על [[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]], בפרט הצטיינו בדיוקם ובאמינותם דיווחי הרדיו של ה-[[BBC]], אמצעי תקשורת חדש בזירה, בנוסף לרדיו היו [[יומן קולנוע|יומני הקולנוע]] שהביאו לראשונה תמונות משדה הקרב. בין הכתבים הבולטים של המלחמה ניתן לציין את [[ארני פייל]] שליווה את כל המלחמה ודיווח עליה מנקודת מבט של החייל הפשוט, עד שנהרג בקרב ב[[אוקינאווה (אי)|אוקינאווה]] ואת כתב [[CBS]], [[אדוארד מורו]] האמריקאי, שהוצב בראשית המלחמה ב[[לונדון]] ודיווח דיווח רדיו חי מהשטח, הדיווחים החיים משכו קהל מאזינים רב. לאחר מכן הצטרף לכוחות לוחמים והביא את המלחמה באופן חי למיליוני מאזינים הוא הגיע עד שערי מחנה [[בוכנוואלד]] שם תיאר את שראו עיניו וסיכם:

{{ציטוט|תוכן="אני מתפלל שתאמינו למה שאני אומר על בוכנוולד. דיווחתי על מה שראיתי ושמעתי, אך רק באופן חלקי. לרוב אין לי מילים. אם נפגעתם מתיאור מתון למדי זה של בוכנוולד, איני מצטער כהוא זה"|מקור=אדוארד מורו, [[15 באפריל]] [[1945]]}} 

[[מלחמת קוריאה]] התאפיינה בסגירות וצנזורה ולפיכך כמעט שלא תועדה באופן ישיר ובוודאי שלא ביקורתי, כאשר כל התכנים עברו סינון מחמיר של הצנזורה, אדוארד מורו היה בין העיתונאים הבולטים שסיקרו מלחמה זו. לעומת זאת, ב[[מלחמת וייטנאם]] התלוו כתבים לכוחות אמריקאים רבים, תוך פתיחות של הדרג הצבאי. הייתה זו גם המלחמה הראשונה שצולמה בצילום [[טלוויזיה]] חי והועברו ממנה תמונות חיות של קרבות ומעשי זוועה, כולל תמונות קשות ביותר לצפייה. להעברה הישירה של מראות משדות הקרב הייתה תרומה להתנגדות האמריקאית למלחמה{{הערה|חני קומנשטר-שוורץ, '''[https://web.archive.org/web/20200222224130if_/https://web.archive.org/web/20200222224130if_/https://web.archive.org/web/20200222224130if_/http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/4/112424.pdf נוכחים או נפקדים? הדילמות של נוכחות תקשורת במבצע צבאי], [[מערכות (כתב עת)|מערכות]] 429 עמ' 50}}. אחד הכתבים הבולטים במלחמת וייטנאם, שאף זכה על פועלו ב[[פרס פוליצר]] היה [[דייוויד הלברשטאם]]. כתיבתו, שהדגישה משגים שראו עיניו והציגה עובדות שראה, שעמדו בסתירה לדיווחים הרשמיים, הייתה חדשנית. עד אז נצמדו בדרך כלל כתבים צבאיים לקו המרכזי וניזונו במידה רבה מ[[דובר (מקצוע)|דובר]]ות הצבא, הלברשטאם "שינה את הדיווח הצבאי לעד כאשר הראה שאפשר ואף רומנטי לספר את סיפור החזית האמיתי ולהציג את הצד שלך בסכסוך כמטעה", כתב עמיתו [[ריצ'רד הולברוק]]{{הערה| [http://www.newyorker.com/talk/2007/05/07/070507ta_talk_packer נקרולוג], [[ניו יורקר]], 7 במאי 2007}}. עיתונאי בולט נוסף במגמה האופוזיציונית במלחמה זו היה [[פיטר ארנט]] (סיקר גם את [[מלחמת המפרץ]] עבור רשת [[CNN]]).

במהלך [[מלחמת המפרץ]] ([[1991]]) ניהל הצבא האמריקאי את העיתונאים שנלוו אליו והנהיג את שיטת ה"פול", קבוצה קטנה של כתבים מערביים אמינים, שעברו [[תחקיר ביטחוני]], הנלווית לכוחות בכל יום וחולקת את החומרים עם שאר הכתבים, שיטה זו נוסתה על ידי הצבא האמריקאי קודם לכן בקנה מידה קטן בעת [[הפלישה האמריקאית לגרנדה]]. ה[[גנרל]] [[נורמן שוורצקופף]] שניהל את המבצע, ניצב מדי ערב בפני העיתונאים ותדרך אותם במהלך הקרבות. כך שלט הצבא באופן מדויק במידע, במינון ובמסרים שהועברו אל הצופה האמריקאי (והמערבי בכלל). ב[[מלחמת המפרץ השנייה]] ([[2003]]) יישם צבא ארצות הברית גישה תקשורתית לפיה משולבים הכתבים באופן [[שיוך אורגני|אורגני]] (embedded) בתוך יחידות הצבא וחולקים עמן הווי הלחימה בשטח{{הערה|חני קומנשטר-שוורץ, '''[https://web.archive.org/web/20200222224130if_/https://web.archive.org/web/20200222224130if_/https://web.archive.org/web/20200222224130if_/http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/4/112424.pdf נוכחים או נפקדים? הדילמות של נוכחות תקשורת במבצע צבאי], [[מערכות (כתב עת)|מערכות]] 429 עמ' 46}}.

== בישראל ==
[[קובץ:Ron Ben Yishay.JPG|ממוזער|[[רון בן ישי]], מבכירי הכתבים הצבאיים בישראל, כיום משמש ככתב הצבאי של [[ידיעות אחרונות]] ו-[[ynet]]]]
[[מלחמת העצמאות]] סוקרה על ידי כתבים זרים, חלקם הגיעו לאזור מאירופה, לאחר שסיקרו את מלחמת העולם השנייה ואת אימי [[השואה]] וגילו לפיכך אמפתיה לצד הישראלי. צלם השבועון [[לייף]] [[ג'ון פיליפס (צלם)|ג'ון פיליפס]], למשל, התלווה לכוחות [[הלגיון הערבי]] וסיקר את פינוי [[הרובע היהודי במלחמת העצמאות]], תוך מבט אוהד לצד הישראלי.

בעת [[מלחמת ששת הימים]] התלוו אל הכוחות הלוחמים בשטח כתבים רבים, במיוחד זכור דיווחו של כתב [[קול ישראל]] [[רפאל אמיר]] שהתלווה ל[[מרדכי גור]] ול[[חטיבת הצנחנים]] בעת שחרור [[הכותל המערבי]] והעביר תוך התרגשות גדולה את דבריו של גור: "הר הבית בידינו" ואת תקיעת ה[[שופר]] על ידי [[הרב גורן]] וסיכם:

{{ציטוט|תוכן=אני יורד ברגע זה, ברגע זה, אני יורד במדרגות אל הכותל. אינני אדם דתי, מעולם לא הייתי, אבל זהו הכותל, ואני נוגע באבני הכותל המערבי!|מקור=רפאל אמיר, 7 ביוני 1967{{הערה|[http://www.amalnet.k12.il/activities/jerusalem/articles/har22.htm יומן החדשות]}}}} 

ב[[מלחמת יום כיפור]] התלוו לכוחות הלוחמים עיתונאים רבים ששידרו בשידור חי ברדיו ובטלוויזיה, ברוח פתיחות, בדומה לזו שהפגין הצבא האמריקאי בווייטנאם בתקופה המקבילה. בעת המלחמה נפוצה התופעה שכונתה "כתבי חצר", כתבים שהתלוו למפקד צבאי ותיארו את פעולותיו תוך האדרת שמו, בתמורה לגישה לחומרים ייחודיים. הידוע בכתבי החצר היה [[אורי דן]] שהתלווה ל[[חפ"ק]] [[אריאל שרון]].

ב[[מלחמת לבנון הראשונה]], הכתב [[רון בן ישי]] שהיה עד לסימנים המעידים על כוונות הפלנגות היה בקשר עם עמוס ירון ואריאל שרון ומנע בכך את המשך [[טבח סברה ושתילה]].{{הערה|{{ynet|איתי בלומנטל|רון בן ישי: "לא ידעתי אם יהיה לי לאן לחזור"|5141146|2 במרץ 2018}}}} בעת [[האינתיפאדה הראשונה]] נפוצו טענות ישראליות שעצם הימצאותם של כתבים וצלמים בשטח מלבה את המהומות, במקביל ולאחר מכן נותחה סוגיית הקשרים בין הצבא לתקשורת. מיקום המצלמות רק מצידו הפלסטיני של הסכסוך, למשל, הציג בעולם תמונה של חיילים ישראליים המכוונים את נשקם אל הצופה בבית. גם במהלך [[האינתיפאדה השנייה]] היה לכתבים בשטח תפקיד מכריע למשל ב[[פרשת מוחמד א-דורה]], ילד פלסטיני שמותו תועד בזמן אמת על ידי מצלמות טלוויזיה וגרם לתהודה ציבורית בישראל ובעולם{{הערה|[[גיורא איילנד]], '''[http://www.inss.org.il/upload/(FILE)1193829978.pdf צה"ל והתקשורת הזרה: הערכה ולקחים בתום שנה לאינתיפאדה], נובמבר 2001}}.

כתבים צבאיים ישראלים יצאו החל מסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות השמונים]] לסקר מוקדי סכסוך ומלחמה ברחבי העולם, בולטים במגמה זו [[רון בן ישי]] ו[[איתי אנגל]]. [[צדוק יחזקאלי]] נפצע קשה בעת שסיקר את [[המלחמה בדרום אוסטיה]] ב-[[2008]].

== ראו גם ==
* [[:קטגוריה:עיתונאים שנהרגו במסגרת עבודתם]]

== לקריאה נוספת ==
* {{צ-ספר|מחבר=[[יעל לביא]]|שם=מפיקת מלחמות|מו"ל=[[ידיעות ספרים]]|שנת הוצאה=2011|ISBN=9789655452532|מקום הוצאה=תל אביב}}

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:War journalism|שם ויקישיתוף=עיתונות צבאית ועיתונות מלחמה|ויקישיתוף 2=Category:War correspondents|שם ויקישיתוף 2=כתבים צבאיים}}
* [[זאב שיף]], [http://journalism.co.il/10874/ העיתונות לא שתקה], באתר [[אגודת העיתונאים בתל אביב]]
* {{מערכות|חני קומנשטר-שוורץ|נוכחים או נפקדים? הדילמות של נוכחות תקשורת במבצע צבאי|4/112424|429 עמ' 45-51}}
* {{מערכות|אביתר בן-צדף|הממסד הצבאי האמריקאי וחופש העיתונות|0/109620|321, יוני 1991 עמ' 42-51}}
* {{קשר|[[משה ז"ק]]|הצנזורה והעיתונות בחמש מלחמות|13-heb/פרק_2|אביב 1993, עמ' 5-20}}
* {{mako|ניר ליברך|"אני עוצר את השידור. יורים עליי" - הכתבים הצבאיים של הטלויזיה|3ace5202db3fe11006|men-magazine/machismo|20 בינואר 2009}}
* [http://www.esquire.com/news-politics/a37838/end-of-war-1015/ Why the Best War Reporter in a Generation Had to Suddenly Stop] - כתבה ב[[אסקווייר]], [[14 בספטמבר]] [[2015]] על פרישתו של כתב [[הניו יורק טיימס]] [[סי ג'יי צ'ייברס]], מי שסיקר את [[מלחמת אפגניסטן (2001–2014)]], [[מלחמת עיראק]], [[מלחמת האזרחים בלוב (2011)|מלחמת האזרחים בלוב]] ו[[מלחמת האזרחים בסוריה]] הכוללת סקירה מקיפה על תפקידו והתנהלותו של הכתב הצבאי בראשית המאה ה-21

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:כתבים צבאיים|*]]
[[קטגוריה:עיתונאים|*]]
[[קטגוריה:מקצועות המדיה]]