מדלן ויונה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך סובל מתרגום קלוקל מאנגלית ודורש עריכה לשונית מלאה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך סובל מתרגום קלוקל מאנגלית ודורש עריכה לשונית מלאה. | |
 | |
| מדלן ויונה בסטודיו שלה, 1920 לערך | |
| לידה |
22 ביוני 1876 Chilleurs-aux-Bois, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
2 במרץ 1975 (בגיל 98) הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת |
| שם לידה |
Marie Madeleine Valentine Vionnet |
  | |
מדלן ויונה (Madeleine Vionnet; 22 ביוני 1876 – 2 במרץ 1975) הייתה מעצבת אופנה צרפתייה. עם תום לימודיה בלונדון, היא שבה לצרפת, והקימה את בית האופנה הראשון שלה בפריז בשנת 1912. מלחמת העולם הראשונה אילצה אותה לסגור את בית האופנה ב-1914. מיד לאחר המלחמה, היא פתחה את שעריו מחדש, והפכה לאחת המעצבות המובילות בפריז שבין שתי מלחמות העולם (1919–1939). ויונה נאלצה לסגור את בית האופנה שלה ב-1939, ופרשה ב-1940. ויונה כונתה "מלכת הגזירה האלכסונית" ו"אדריכלית השמלות"[דרוש מקור]. בזכות שמלותיה הייחודיות וגזרותיה החדשניות, שמה הלך לפניה.[דרוש מקור]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויונה נולדה בלוארה בצרפת,[1] למשפחה ענייה. בגיל חמש עברה עם אביה לאוברוויליירס. לאחר שעזבה את בית הספר, בגיל 12, ויונה החלה בהתמחות כתופרת לצד חברי "גארדה צ'מפטרה".[2] זמן קצר לאחר נישואיה בגיל 18 – נפטרה בתה בגיל צעיר.[3] היא עזבה את בעלה ונסעה ללונדון לעבוד בבית חולים כחייטת. בעודה בלונדון, ויונה עבדה בתור מודדת עבור קייט ריילי.[4]
בסופו של דבר ויונה חזרה לפריז ועבדה במשך שש שנים בבית האופנה Callot Soeurs כמכינת טואלים. עקב חילוקי דעות עם מנהל הבית ויונה איימה לעזוב את תפקידה אך אחותה הבכורה מארי גרבר שכנעה אותה להישאר. לאחר מכן קיבלה הצעת קידום שלפיה תפקידה יהיה אלתור עיצובים עם גרבר עצמה.[1] ויונה שיבחה בזמנים מאוחרים יותר את מארי גרבר כ"אשה נהדרת".
ויונה עיצבה עבור ז'אק דוסט בין 1907 ל 1911;[5] אך השימוש והעיצוב במודלים של גלימות משוחררות התנגשו עם הסגנון של הבית.[2] ב-1912 היא ייסדה את בית האופנה "ויונה" אשר נסגר בשנת 1914 עם תחילת מלחמת העולם הראשונה.[2] בית האופנה קם מחדש בשנת 1923, נפתח במקום חדש על שדרת מונטיין, והפך להיות מוכר בשם "בית המקדש של האופנה".[6] בשנת 1925, בית האופנה התרחב אל השדרה החמישית בניו-יורק, וויונה מכרה עיצובים שרכשה והתאימה מחדש לקונה.[3]
הפיתוח של החיתוך האלכסוני שהציגה ויונה היה נפוץ באופנה העילית של שנות ה-30.[7] הסגנון כלל מגמות חדשות עם שמלות חושניות שנלבשו על ידי ידועניות בעולם כמו מרלין דיטריך,[8] קתרין הפבורן, ג'ואן קרופורד[9] ו - גרטה גרבו.[8] חזונה של ויונה היה מהפכת הבגדים המודרניים, וההצלחה הייחודית שלה בחתכים האלכסוניים הבטיח את המוניטין שלה.[3] היא נלחמה עבור שמירה על זכויות יוצרים באופנה, והשתמשה בשיטות עבודה שנחשבו מהפכניות באותה עת. בתחילת מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 נאלצה ויונה לסגור את בית האופנה,[8] ופרשה בשנת 1940.[5] ויונה יצרה כ־12,000 בגדים במהלך הקריירה שלה.[9]
ויונה שמרה בקפדנות על פרטיותה, ונמנעה מחשיפה פומבית למרות ההצלחה שלה כמעצבת. ויונה לא ניסתה להיות "מעצבת של הרגע", והעדיפה להישאר נאמנה לחזון שלה של היופי הנשי.
סגנונות וטכניקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.png)
לצד קוקו שאנל, ויונה זכתה לקרדיט עקב המעבר שלה מלבוש נוקשה ופורמלי אל לבוש מתוחכם יותר ורך יותר. בניגוד לשאנל, לויונה לא היה רצון לפרסום והכרה. מדלן ויונה צוטטה אומרת כי "כאשר אישה מחייכת, השמלה שלה צריך לחייך איתה".[10] נמנעת מריפוד, בד קשיח, וכל דבר אשר מעוות את העקומות הטבעיות של גוף האישה, היא הפכה ידועה בזכות בגדים אשר הדגישו את הטבע הנשי. היא קיבלה השראה מריקודיו המודרניים של איזדורה דאנקן, ויונה יצרה עיצובים אשר הראו את האשה בצורה הטבעית.[11] כמו דאנקן, ויונה שאבה השראה מאמנות יוונית, שבה בגדים מופיעים לצוף בחופשיות מסביב לגוף ולא מעוותים את צורתו. הסגנון שלה השתנה יחסית מעט על פני הקריירה שלה, ולקראת שנות ה-30 קיבל תאוצה.[5]
בשנות ה-1920, ויונה יצרה מהומה על ידי פיתוח החיתוך בהטיה, טכניקה לחיתוך בד באלכסון, המאפשרת לבד להיאחז בגוף הלובש בזמן תזוזה ונוע עמו. ויונה עצמה לא המציאה את השיטה של חיתוך הבד בהטיה, אך היא הייתה הראשונה לנצל הטית חתכים זו על כל הבגד. ויונה השתמשה בחיתוך זה כדי ליצור סגנון אלגנטי, מחמיא, ויושב על הגוף בצורה מהפכנית שנשאה אותה להיות בראש האופנה העולמית. היא נהגה לחתוך בהטיה כדי לקדם את פוטנציאל ביטוי התנועה של הבגד וכך נתנה לעיצובים שלה את הנוחות והסגנון המיוחדים להם.
העיצובים הפשוטים לכאורה של ויונה דרשו תהליך הכנה ארוך שכלל חיתוך, כריכה, ולהצמיד את בד העיצוב על בובות מיניאטוריות.[3] היא יצרה מחדש מלא בגדים משיפון, משי או בד מרוקאי על דגמים בגודל של בן אדם. ויונה השתמשה בחומרים כגון גברדין וסאטן כדי להכין את הבגדים שלה, בדים שהיו יוצאי דופן באופנת הנשים של 1920 ו-30.[3] היא הזמינה בדים אשר היו רחבים שני יארד יותר מן המקובל בתקופה כדי להכיל את כורכת, יצירת בגדים – במיוחד שמלות – אשר היו יוקרתיות וחושניות, אבל גם פשוטות ומודרניות.
השפעה על מעצבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדלין ויונה נחשבת לאחת המשפיעות ביותר על מעצבי האופנה של המאה ה-20. גם החיתוך בהטיה וגם הגישה העירונית חושנית לאופנה עילית נשארו להשפיע נרחבות על האופנה העכשווית, כפי שמעידים אוספים כאלה בעבר ובהווה-היום מעצבים כמו אוזי קלארק, הלסטון, ג'ון גליאנו, "קום דה גרסון, אזדין האליה, איסי מיאקי ומרצ'סה. איסי מיאקי אמר כי בפעם הראשונה אשר ראה את עבודתה, "הרושם היה דומה לפלא אשר אחד מרגיש למראה האישה העולה מן האמבטיה, כאשר תלויה עליה רק חתיכה אחת של בד יפה."[9]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מדלין ויונה, פמלה Golbin, פטריק Gries, ריזולי, 2009
- מדלין ויונה, Créatrice דה מצב סופי, Dalloz-Ramaux, מהדורות Cabedita, 2006
- מדלין ויונה, 3d Edition, בטי כנסיית, כרוניקה ספרים מהדורות, 2005
- ויונה – Keizerin ואן דה Mod, קטלוג התערוכה, 1999
- מדלין ויונה, 2d Edition, בטי כנסיית, כרוניקה ספרים מהדורות, 1998
- ויונה, אופנה זכרונות סדרה, לידיה Kamitsis, התמזה & הדסון מהדורות, ב-1996
- ויונה, אוסף Mémoire de la Mode, לידיה Kamitsis, מהדורות Assouline, 1996
- אני'Esprit ויונה, Jéromine Savignon, פרסום de l'Association pour l'Université דה-לה-מוד, 1994
- מדלין ויונה, Les השנים ד'Innovation, 1919-1939, קטלוג התערוכה, פרסום du Musée des Tissus et des Arts הדקורטיביות de Lyon, 1994
- מדלין ויונה, 1876-1975 : L ' Art de la Couture, קטלוג d'Exposition, פרסום du Musée de la Mode דה מרסיי, 1991
- מדלין ויונה, 1st Edition, בטי כנסיית, Kyuryudo אמנות לפרסם מהדורות, 1991
- מדלין ויונה, ז ' קלין Demornex, ריזולי מהדורות, 1991
- מדלין ויונה, ז ' קלין Demornex, Editions du Regard, 1990
- לה כיסא דה לה חלוק, מדלן Chapsal, מהדורות Fayard, 1989
- מדלין ויונה ב - מה אני עושה פה?, ברוס צ ' טווין, 1988
- מדלין ויונה, ma mère et moi : L'éblouissement דה לה הוט קוטור, מדלן Chapsal, מהדורות מישל Lafon 2010
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית ויונה
- מדלין ויונה על דוגמנית Directory
- ספירלות & אליפסות: בגדי גוף תלת-ממדי
- תופר יוצא מן הכלל
- "Four haute couture dresses by Madeleine Vionnet". Fashion, Jewellery & Accessories. Victoria and Albert Museum. נבדק ב-2010-09-14.
- "Evening coat". 1936 fur coat. Victoria and Albert Museum. נבדק ב-2014-10-07.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Kirke, Betty (1998-01-01). Madeleine Vionnet (באנגלית). San Francisco: Chronicle Books. ISBN 0811819973.
- ^ 1 2 3 "Madeleine Vionnet, puriste de la mode". Les Arts Decoratifs (בצרפתית). נבדק ב-13 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Stevenson, N. J. (2011). The Chronology of Fashion. A & C Black. pp. 104–105. ISBN 978-1408126370.
- ^ Golbin, Pamela (2009). Madeline Vionnet. Rizzoli.
- ^ 1 2 3 Stewart, Mary Lynn. Dressing Modern Frenchwomen: Marketing Haute Couture, 1919–1939. pp. 8–9.
- ^ "Madeleine Vionnet". נבדק ב-13 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ [1]
- ^ 1 2 3 "Madeleine Vionnet, a giant in french fashion". Avenue Montaigne. אורכב מ-המקור ב-6 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Ensha, Azadeh (27 בספטמבר 2012). "Vionnet at 100". T Magazine. New York Times. נבדק ב-14 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Martin, Richard Harrison. Contemporary Fashion. p. 534.
- ^ Polan, Brenda; Tredre, Roger (2009). The Great Fashion Designers. Berg. pp. 47–50.