משתמשת:אגבאריה מרים/דאעיה

אלדאעיה (בערבית: الدّاعية) מושג אסלאמי שמתייחס לגבר או אישה מוסלמים שמתעסקים בהפצת הדת האסלאמית ותורתה, הדת האסלאמית נתפסת כדת בעלת מסר או המכונה דת אלדאעה (دين الدّعوة), כי מטרת אנשי הדעוה להשפיע על האנשים להיתמר בה. תפקידו של הדאעיה הוא לשכנע את המוסלמים בפרט והאנשים בכלל לאמץ את האסלאם כדרך חיים, ללמד אותם את מהותה ועיקריה של הדת, להזהיר אותם למעשים שהאסלאם אסר אותם.

הגדרה למושג דאעיה

הדת האסלאמית נתפסת כדת בעלת מסר או דת אלדאעה (دين الدّعوة), מכיוון שהדת דורשת מאנשים להיתמר בה, כל מוסלמי יוכל להיות דאעיה וזה מה שהדת האסלאמית מבקשת ממי שמאמין בה. מכיוון שעל המוסלמים מוטל "אל-אמר בלמערוף ואל נאהיען אל-מונקאר" (الأمر بالمعروف والنهي عن المنكر) משמעותו להזהיר את המוסלמים למעשים הרעים, ולבקש מהם לעשות דברים טובים, והתפקיד הזה הוא בעצם תפקיד כל מוסלמי כפי שהקוראן והסונה מבקשים.

יש משמעויות שונות למושג דאועה ולהבנת התפיסה שלה בהתאם להקשר. בראשית האסלאם למשל, כל מי שהאמין בנביא מוחמד והיה לו תפקיד משמעותי בעזרה לנביא בהפצת הדת, מבחינה פיזית או נפשית נתפס כדאעיה. לעומת זאת המשמעות למושג דאועה היום היא קצת שונה, מכיוון שהיום אין הם עוזרים לנביא בהפצת הדת. יש היבטים משותפים בין הדאועה היום ובעבר כמו "אל-אמר בלמערוף ואל נאהיען אל-מונקאר" (الأمر بالمعروف والنهي عن المنكر), ויש אמצעים היום שלא היו בעבר, כמו הדאועה שנעשית דרך אמצעי תקשורת שונים: טלוויזיה, רדיו, מדיה חברתית וכו.

נשים שמבצעות דאועה לפני האסלאם ובראשית האסלאם

הקוראן מביא כמה מודלים לנשים שהתעסקו בדאועה לפני האסלאם, כגון:

• אמו ואחותו של הנביא מוסא (משה), שהיה להן תפקיד חשוב בשמירה על חייו של הנביא, ולכן הן נתפסות כדאעיאות (داعيات), באמצעותן ניצל הנביא מוסא וכך עלה בידו להפיץ את המסר שאלוהים ביקש ממנו.
• המלכה בלקיס(الملكة بلقيس) מכלת סאבאא שהשתכנעה מהנביא סולימאן (שלמה המלך) והשפיעה על העם ללכת לפי ההלכה שלו.
• אשתו של עמראן שביקשה מאלוהים שיתן לה בן שרצתה ללדת בן שיעזור לבני ישראל לחזור לדת אלוהים, אבל מה שקרה הוא שהיא ילדה בת, והיא הייתה מרים הבתולה. גם למרים היה תפקיד חשוב בדאעוה, והיא שילדה את הנביא עיסא (ישוע) ועזרה לו בהפצת מסריו. כל המודלים האלה ומודלים אחרים היו לפני האסלאם ונזכרו בקוראן.

יש מודלים שנזכרו בסונה (السّنّة النّبويّة) והח'אדיתים (الأحاديث النّبويّة) במיוחד תפקידן של נשיי הנביא מוחמד ובנותיו ונשים אחרות שחיו בתקופתו שנקראות אל-סחאביאת (الصّحابيّات) באל-דאעוה. אפשר לחלק את תקופת ראשית האסלאם לשני חלקים, התקופה המכית והתקופה המאדאנית, התקופה המכית הייתה במכה, לאורך 13 שנה. בתקופה זו היה לנשים תפקיד חשוב כאשר רבע מהגרעין המוסלמי שהקיף ותמך במוחמד היו נשים. ובתקופה זו שפעלו בה בסודיות ואף אחד לא ידע עליהם, אשתו הראשונה של הנביא מוחמד, ח'דיג'ה בנת כוייליד (خديجة بنت خويلد) הייתה האישה המשפיעה ביותר על הדאעוה בתקופה הזאת. הרבה אחאדית' דיברו על האישה הזאת ועל עליונותה על נשים אחרות. היא הייתה הראשונה שהתאסלמה והאמינה בנביא מוחמד. בספרים הדתיים יש הרבה סיפורים על ח'דיגה ותפקידה בראשית הדאעוה, אחד מהם מה שקרה לנביא מוחמד בפעם הראשונה "כאשר המלאך יצר איתו קשר" (نزل الوحي), המעמד היה לו קשה מאוד והוא הרגיש פחד עצום, ולכן חזר לאשתו ח'דיגה ואמר: "زملوني" כלומר תכסו אותי,(הוא הרגיש בקר עצום) וסיפר לה מה שקרה. היא חזקה אותו באמירה שהאלוהים לא יביש אותך בפני החברה, הרי אתה שומר על קשר עם מבני משפחתך וקרוביך, אינך משקר, ומכבד את האורחים שלך".

אחרי הקשיים שהתמודדו איתם המוסלמים במכה, החליטו להגר ליאתריב (يثرب) או אל-מאדינא אל-מונאוארה (المدينة المنوّرة). בהתחלה הנביא מוחמד היגר בסודיות עם חברו אבו באקר אל-סדיק (أبو بكرالصدّيق). אסמאא בתו של אבו באקר (أسماء بنت أبي بكر) היא שסייעה להם בהגירה באספקת אוכל ומים, והביאה כבשים כדי לטשטש את העקבות של הנביא וחברו.

תפקיד האישה בדאעוה בתקופה המכית הוא לחזק את הגברים מבחינה נפשית, לשמור על חייהם ולשמור על יסודיות של הדאעוה. אחרי ההגירה של הנביא מוחמד ואבו בקר, התחיל שלב חדש בדאעוה, שהוא בין התקופה המכית והתקופה המדנית, והוא שלב ההגירה, בשלב הזה, התפקיד של האישה היה כמו גבר, היא הייתה יכולה לצאת ממכה ולהצהיר אמונים לנביא מוחמד כמו גבר. יש נשים שעזבו את הבתים שלהם ואת בני זוגם שלא האמינו בנביא, והיגרו עם המאמנים במדינא, והקוראן הזכיר אותן ואת זכותן לבחור בדרך שהן מאמינות בה ולעזוב את בתיהם. התקופה המאדנית שונה מהתקופה המכית שבה התחיל הג'יהאד, והמדינה האסלאמית התחילה להתייצב, ולפעול בגלוי בשונה מהתקופה המכית שאופיינה בפעולה בסודיות. לגבי התפקידים של האישה המוסלמית בתקופה המדנית, האישה שימשה דאיעה כמו הגבר, הזהירה את האנשים מלעשות מעשים שהאסלאם אסר אותם, ועודדה עשית דברים שהאסלאם דרש לעשות אותם. הקמת בית מסולמי, הטיפול בילדים, והחינוך הוא חלק מהדאועה האסלאמית בתקופה הזאת, ולכן הח'אדיתים מדברים על האחריות של הגבר והאישה כאחד להקמת בית מוסלמי מאמין. אפשר לראות גם את התפקיד הדאעוה ברבוי נישואין (تعدد الزوجات) של הנביא מוחמד בתקופה המדנית והשפעתה על הכוח החיצוני של המדינה האסלאמית. למשל: אום חביבה בתו של אבו סופיאן, שהיה אחד האויבים הגדולים של הנביא מוחמד לפני התאסלמתו, גם נישואיו לג'ורייה בת אלחארת', שהיא "סיידת" בני אלמסלק, והתאסלמו 100 איש מ"קומיהא" אחרי נישואיה לנביא מוחמד, נישואתו מסאפיה חאיי בן אלאכטב, שהיה מהיהודים האויבים לנביא מוחמד.

נשים שמבצעות דעאוה היום

הדת האסלאמית מבדילה בצורה ברורה בין שני המגדרים, לכן יש הבדלים בין הגבר לאישה בתפקיד שלהם בדאעוה, יש תחומים מסוימים לנשים בדאעוה כגון: דיני טהרה, הריון והנקה וכו. כשהספרים הדתיים מדברים על הדאעוה של הנשים, הם מתמקדים תמיד בתפקידה בבית. הלידה היא חלק מהדאעוה כי דרכה הנשים מביאות עוד נאמנים לאסלאם, החינוך של הילדים והטיפול בהם הוא גם חלק מהדאעוה. וזה לא אומר שאין לנשים היום סוגים שונים לדאועה מחוץ לבית, אבל התפקיד הזה הוא חשוב ומשמעותי לנשים המוסלמיות. העבודה מחוץ לבית נתפסת כדאועה אם המטרה הייתה להפיץ את הדת האסלאמי, והדרכים להפצה הזאת אין להם גבול, מה שחשוב זאת המטרה (النيّة) שבגלל הגברים והנשים עובדים ועבדות. כדי שהדאעיה תעסוק בדעוה מוטלות עליה שני תנאים : 1. אישור ואליי א-אמר (ولي الأمر) ליציאתה מהבית. 2. הדאועה מחוץ לבית לא תשפיע על הדאועה בתוך הבית: הטיפול בילדים והחינוך. מודלים לנשים שמבצעות דאועה היום:

• ד"ר חנאן אל-קטאן:דאעיה מכווית, בתו של אל-שיח' אחמד אל-קטאן. היא משלבת בדאועה שלה בין ההלכה המוסלמית ובין הייעוץ הפסיכולוגי. התזה שלה מדברת על העבודה של האישה מחוץ לבית. היה לה הרבה תכונות בטלוויזיה וברדיו כגון: "המסר שלי, למי שיש לו לב..", בעמוד שלה על הפייסבוק, שעוקבים אחריו 15 אלף איש, אל-קטאן מפרסמת על נשים מוסלמיות שיש להן השפעה על החברות שלהן, ויש להן תפקיד בהתקדמות המדע, מפרסמת גם על החינוך, על הקורסים ותחרויות שהיא מבצעת, היא גם מפרסמת פתאוה (فتاوى) שהן בעצם שאלות שמוסלמים שואלים למשאייח' ועולמאא והמשאייח' משיבים עליהם.
• ד"ר עאבלה אל-קחלאוי ( (1948): דאעיה מצרית, דיקן הפקולטה ללימודיי האסלאם בפורט סעיד (بورسعيد),ומרצה בפקולטת לימודי האסלאם באוניברסיטת אל-אזהר (جامعة الأزهر). חיברה ספרים בלימודי הקוראן והסונה (السنة النبوية), אל-קחאלוי ידועה גם בשם האמא עאבלה (ماماعبلة) בגלל גילה המבוגר, מעבירה הרבה תכונות טלוויזיה רוחניות כגון: "לדבר מהלב", "הנשים הטובות ביותר".
• בות'אינה אל-אבראהים: דאעיה כוויתית: תואר ראשון בהיסטוריה ובחינוך באוניברסיטת כווית, ותאור שני בפיקוח החינוכי. מפעילה הרבה פרויקטים כגון: מרכז ההדרכה לפיקוד הנערות, ומרכז לפתיחת מנהיגות בקוראן הקדוש בשפה הערבית, ומעבירה תכונות בטלוויזה והן: דיאלוג צבעוני, יחד נתקדם, יא אלוהים.

האם בתוך הדעאוה של הנשים היום יש אג'נדה פמיניסטית.

בשנים האחרונות ישנה חשיבות רבה לתפקיד האישה בדאועה האסלאמית ובהחזרת מעמד האישה באסלאם כפי שהיה בראשית האסלאם. אי אפשר להגיד בקלות שזה "פמיניזם אסלאמי" כי יש למושג "פמיניזם" הסתייגות בקרב המוסלמים בגלל כל מיני סיבות, אבל אפשר להגיד שיש ניסיונות להחזיר את הזכויות שאלוהים נתן לנשים, ולהתנגד לכל המנהגים המסורתיים שהן מנוגדים להתקדמות הנשים וגם לחוקי האסלאם. יש ניסיונות גם להבין את הקוראן והסונה בצורה אחרת מהפרשנות המסורתית, כי יש טענה שמאחר ורוב פרשני הקוראן הם גברים יש לכך השפעה על ההבנה של האסלאם ושל מעמד הגבר והאישה באסלאם. יש סוגים אמצעים להתבטאות של דאועה שהיא בעד החזרת המעמד לנשים

1. דרך ספרים: אחד הספרים הפולטים בספרייה האסלאמית הוא ספר "שחרור האישה בתקופת הריסאלה" שכתב אותו ד"ר עבד אל-חלים אבו שיקה, הוא מכלול של ששה ספרים, שבהן דיבר על מודלים נשיים בקוראן ובסונה, החיים של הנשים בתקופה הזאת, הלימודים, העבודה, ההשתתפות החברתית וכו. הוא דיבר גם על מעמד האישה במשפחה ובבית, ועל החינוך המיני בין בני זוג.
2. דרך ההשתתפות הפוליטית של נשים מוסלמיות: ההשתתפות הפוליטית של נשים נתפסת כחלק מהדאועה כאשר היא קשורה לזרם אסלאמי, בגלל שלהשתתפות הזאת השפעה על התפיסה של מעמד האישה בדאועה. בעצם הנשים המוסלמיות שהיה להן תפקיד פוליטי בזרם אסלאמי כמו זיינאב אלג'זאלי, בנאן אל-טנטאוי, לא התעניינו כל כך במעמד האישה באסלאם, אבל העבודה שלהן בתחום הפוליטי הייה לה השפעה רבה על תפיסת תפקיד האישה ויכולתה להשיג ולהתקדם.
3. דרך פעילות שונות: עאישה עבד אל-רחמאן ידועה גם בשם בינת אלשאטי (بنت الشاطئ،בעברית: נערת החוף), היא עיתונאית, סופרת מצרית ופרופסור לספרות ולשפה הערבית ופרשנות הקוראן, זכתה להיות האישה הראשונה שהרצתה באל-אזהר אל-שריף (الأزهرالشريف) במצרים, האמינה בשוויון בין אישה לגבר באסלאם, וניסתה להבין ולממש את הזכויות של האישה המוסלמת דרך הקוראן. עאישההציגה הצעות בכנס טריפולי ב 12.12.1970 בתחום הדאועה האסלאמית (الدعوةالاسلامية) לשחרור האישה החדשה:

1. פרסום ספרים על הדמות של האישה מוסלמית, וכתיבת מחקרים על האישה בקוראן ובסונה (السنةالنبوية) ובהיסטוריה האסלאמית הפוליטית, הדתית, המדעית והספרותית.
2. בחירת ספרים על דמויות נשיות מוסלמיות מספרייה הערבית, ושימוש בחלק מהספרים אלה בלימודים, לסטודנטיות בתי ספר תיכוניים במדינות הערביות.
3. בניית ספרייה למחקרים וספרים אסלאמיים, עם תרגום הספרים האסלאמיים שפורסמה בשפה לא ערבית, ותרגום הספרים הערביים לשפות אחרות.