נשלם

בדקדוק, הזמן הנִשְׁלַם נועד לתיאור פעולה שבוצעה קודם לזמן הדיבור (בשפת הדיבור מקובל גם המונח "הזמן המושלם").

באנגלית

באנגלית, הזמן הנִשְׁלַם נוצר באמצעות הוספת הפועל "To have" לפני הפועל המרכזי במשפט, והטייתו בהתאם. כך, למשל, במשפט "I have visited 10 countries", "אני ביקרתי בעשר מדינות", הזמן מתייחס לכך שהדובר ביקר בעשר מדינות עד הזמן שבו הוא מדבר. הזמן הנִשְׁלַם יכול לבוא גם בעבר, כמו למשל במשפט "When I returned home, I saw the window had been broken", "כשחזרתי הביתה, ראיתי שהחלון היה שבור". הכוונה היא שהחלון נשבר טרם החזרה הביתה של הדובר. הזמן הנִשְׁלַם יכול לבוא גם בעתיד, כמו למשל במשפט: "I will see the window will have been broken", או אף בעבר ממושך, כגון במשפט "The boy was delighted with his new bike because he had been wanting".

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.